176,566
עריכות
עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו'
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עדכון והחלפת 'מלחמות אריה' מהערות רגילות לביאורים, לפי רעיון של 'נאשער' בסימן ו') |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
ומעתה יקשה לדעת הקדמונים אלו ז"ל דגם לרנב"ה רק חייבי כריתות מזידין פיטר מהתשלומין ולא שוגגין דאמאי פטור במדליק הגדיש ביוה"כ דאף שהדליק בעצמו כל הגדיש לא יפטור רק משיבולת קמא דכיון דמיירי שהי' מזיד א"כ כבר נתחייב כרת בשבולת הראשון ובמה שהדליק אח"כ לא נתחייב יותר ואף שמ"מ עשה אח"כ דבר שיש עליו חיוב כרת מ"מ כיון שלא נתחייב ע"ז כרת בפועל לא שייך קלב"מ לדעתם ז"ל גם לרנב"ה דזה לא עדיף מח"כ שוגגין דאינו פוטר לדעתם ז"ל דבעינן שיתחייב ע"ז כרת בפועל: | ומעתה יקשה לדעת הקדמונים אלו ז"ל דגם לרנב"ה רק חייבי כריתות מזידין פיטר מהתשלומין ולא שוגגין דאמאי פטור במדליק הגדיש ביוה"כ דאף שהדליק בעצמו כל הגדיש לא יפטור רק משיבולת קמא דכיון דמיירי שהי' מזיד א"כ כבר נתחייב כרת בשבולת הראשון ובמה שהדליק אח"כ לא נתחייב יותר ואף שמ"מ עשה אח"כ דבר שיש עליו חיוב כרת מ"מ כיון שלא נתחייב ע"ז כרת בפועל לא שייך קלב"מ לדעתם ז"ל גם לרנב"ה דזה לא עדיף מח"כ שוגגין דאינו פוטר לדעתם ז"ל דבעינן שיתחייב ע"ז כרת בפועל: | ||
אולם אחר העיון ראיתי דדברי הרשב"א ז"ל הו"ל לאו ד"ה הוא ועיין בנ"י ז"ל שכ' דחיוב איסור שבת הוא בשעה שהצית האש עיין בדבריו ז"ל פרק כיצד הרגל במ"ש לישב דכיון דאשו משום חציו למה מותר להדליק ע"ש עם חשיכה עייש"ה. ולפ"ז אצ"ל דמדליק הגדיש בשבת מיירי שהצית כל הגדיש בעצמו דאף שהצית רק במקום אחד שפיר פטור מטעם קלב"מ דחיוב מיתה ותשלומין באים כאחד שתיכף בשעה שהצית נתחייב בתשלומי כל הגדיש וכנ"ל בשם הנ"י ז"ל וא"ש א"כ הך דהדליק הגדיש ביוה"כ דתוספתא דאתיא כרנב"ה גם א"נ דחייב כריתות שוגגין אינו פוטר וכמובן. {{ | אולם אחר העיון ראיתי דדברי הרשב"א ז"ל הו"ל לאו ד"ה הוא ועיין בנ"י ז"ל שכ' דחיוב איסור שבת הוא בשעה שהצית האש עיין בדבריו ז"ל פרק כיצד הרגל במ"ש לישב דכיון דאשו משום חציו למה מותר להדליק ע"ש עם חשיכה עייש"ה. ולפ"ז אצ"ל דמדליק הגדיש בשבת מיירי שהצית כל הגדיש בעצמו דאף שהצית רק במקום אחד שפיר פטור מטעם קלב"מ דחיוב מיתה ותשלומין באים כאחד שתיכף בשעה שהצית נתחייב בתשלומי כל הגדיש וכנ"ל בשם הנ"י ז"ל וא"ש א"כ הך דהדליק הגדיש ביוה"כ דתוספתא דאתיא כרנב"ה גם א"נ דחייב כריתות שוגגין אינו פוטר וכמובן. {{תוספת|א|הנה הסברא הלזו שכיון שכבר נתחייב מיתה או כרת על שבולת ראשונה חשיב מה שנתחייב אח"כ על כל:}} שוב מצאתי בירושלמי ב"ק | ||
בפרק כיצד הרגל שם דאיתא שם בהדיא בהך דעבד כפות פטור דחיוב מיתה וכל התשלומין חשוב באים כאחד ורק שמחלק שם דזה אינו רק לר"י דאשו משום חציו אבל לר"ל דאשו משום ממונו לא חשיב באים כאחד עיי"ש ומייתי סיעתא מזה לר"י עייש"ה. ואפשר לומר דגם הרשב"א ז"ל אינו חולק ע"ז ולא כתב כן לחייבו בנשרף אח"כ רק לר"ל אם שזה דוחק קצת במשמעות לשונו יותר י"ל ולדחוק כן כדי שלא נצטרך לומר דחולק אהך דירושלמי שם ואם כה נאמר בטלה מחלוקת דגם הנ"י ז"ל לא כ"כ רק לר"י ולדידן דקיי"ל כוותי' דאשו משום חציו וא"ש הכל וכנ"ל ודו"ק: | בפרק כיצד הרגל שם דאיתא שם בהדיא בהך דעבד כפות פטור דחיוב מיתה וכל התשלומין חשוב באים כאחד ורק שמחלק שם דזה אינו רק לר"י דאשו משום חציו אבל לר"ל דאשו משום ממונו לא חשיב באים כאחד עיי"ש ומייתי סיעתא מזה לר"י עייש"ה. ואפשר לומר דגם הרשב"א ז"ל אינו חולק ע"ז ולא כתב כן לחייבו בנשרף אח"כ רק לר"ל אם שזה דוחק קצת במשמעות לשונו יותר י"ל ולדחוק כן כדי שלא נצטרך לומר דחולק אהך דירושלמי שם ואם כה נאמר בטלה מחלוקת דגם הנ"י ז"ל לא כ"כ רק לר"י ולדידן דקיי"ל כוותי' דאשו משום חציו וא"ש הכל וכנ"ל ודו"ק: | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ועדיין נשאר לנו לבאר לפ"ז דברי הירושלמי פ' אלו נערות שהבאתי למעלה שהביא ראי' וסיוע דאף שנתחייב חיוב מיתה מקודם החיוב מיתה שאח"כ פוטרו מתשלומין ממדליק את הגדיש בשבת דלא אמרינן שכבר נתחייב בשבולת הראשון ומכאן ואילך תשלומין ומה ראי' הרי במדליק הגדיש המיתה והתשלומין באים כאחד דמיד שהדליק נתחייב על כל הגדיש משום חציו לדידן דקיי"ל כר"י דאשו משום חציו וכנ"ל. אמנם אחר העיון הרי זה נכון לפמ"ש התוס' ז"ל בב"ק דף י"ז דאף דקיי"ל כרבה דזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דא"ל מנא תבירא תבר מ"מ זה אינו רק בזורק הכלי עצמו אבל בזרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו במקל פשיטא דחייב עיי"ש ומעתה כיון דהירושלמי בכתובות שם מיירי שהמצית הגדיש עדיין עומד ומדליק וכדקאמר שם שעל כל שיבולת יש מיתה אם יתרו בו ואם הדליק במקום אחד והלך לו לא שייך התראה אח"כ שכבר עשה מעשה ההבערה וכמבואר א"כ אי לא הוי אמרי' קלב"מ אח"כ כיון שכבר נתחייב מיתה מקודם הי' חייב לשלם על מה שהדליק אח"כ ומשום דאף דלענין חיוב אש שהדליק במקום אחד והאש הלך ונתפשט בכל הגדיש חשוב מיתה ותשלומין באים כאחד דמיד שהדליק נתחייב על כל הגדיש משום חציו מ"מ יש לחייבו בתשלומין על המעשה החדש שעשה אח"כ שהי' עומד ומדליק דאף דבלא"ה הי' נשרף מעצמו ע"י האש המתפשט מ"מ חייב עתה על הדלקתו וכנ"ל בשם התוס' דבזרק חץ ובא אחר ושברו חייב ולא אמרינן מנא תבירא תבר וכנ"ל ודו"ק ולכאורה בראשית ההשקפה עלה על לבי דזה אינו דהרי עיקר ראיות התוס' בב"ק שם דאי נימא דגם גבי חץ שבא אחר ושיבר פטור לא משכחת לה חצי נזק צרורות וכדמדמי לה הש"ס שם דכיון דבא אחר ושיבר פטור חשוב דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר גופי' דבתר מעיקרא אזלינן וע"כ דבחץ חייב השובר דלא אמרי' בזה דאזלינן בתר מעיקרא ולהירושלמי ע"כ דלא ס"ל הכי דהרי מה"ט דבתר מעיקרא אזלינן קאמר באשו לר"י דהוא משום חציו דחשוב מיתה ותשלומין באים כאחד דמעיקרא נתחייב וכנ"ל. אולם אחר ההתבוננות לא נחלקו התוס' על הירושלמי וגם אם כה נאמר יקשה על הירושלמי דאיך משכחת לה חצי נזק צרורות ורק דאף אי לא אמרינן בתר מעיקרא אזלינן בחץ היינו רק דלא אמרינן דכל החיוב הי' משעה שזרק החץ ורק שהחיוב נמשך משעת זריקה עד שהזיק וכיון שלא נגמר החיוב בשעת הזריקה לא מחייב רק חצי נזק צרורות דהגמר בא ע"י צרורות ואף שבתחלתו חשוב גופי' מ"מ כיון שבשעת גמר החיוב לא הוי גופי' רק צרורות אין משלם רק חצי נזק ולכך היכי שמתחלה הי' חיוב מיתה אמרי' קלב"מ כיון דהתחלת החיוב בא כאחד וכדאמרי' להיפוך לענין החיוב מיתה עקירה צורך הנחה הוא עיין בש"ס דכתובות דף ל"ב וא"ש ודו"ק: | ועדיין נשאר לנו לבאר לפ"ז דברי הירושלמי פ' אלו נערות שהבאתי למעלה שהביא ראי' וסיוע דאף שנתחייב חיוב מיתה מקודם החיוב מיתה שאח"כ פוטרו מתשלומין ממדליק את הגדיש בשבת דלא אמרינן שכבר נתחייב בשבולת הראשון ומכאן ואילך תשלומין ומה ראי' הרי במדליק הגדיש המיתה והתשלומין באים כאחד דמיד שהדליק נתחייב על כל הגדיש משום חציו לדידן דקיי"ל כר"י דאשו משום חציו וכנ"ל. אמנם אחר העיון הרי זה נכון לפמ"ש התוס' ז"ל בב"ק דף י"ז דאף דקיי"ל כרבה דזרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור דא"ל מנא תבירא תבר מ"מ זה אינו רק בזורק הכלי עצמו אבל בזרק אבן או חץ על הכלי ובא אחר וקדם ושברו במקל פשיטא דחייב עיי"ש ומעתה כיון דהירושלמי בכתובות שם מיירי שהמצית הגדיש עדיין עומד ומדליק וכדקאמר שם שעל כל שיבולת יש מיתה אם יתרו בו ואם הדליק במקום אחד והלך לו לא שייך התראה אח"כ שכבר עשה מעשה ההבערה וכמבואר א"כ אי לא הוי אמרי' קלב"מ אח"כ כיון שכבר נתחייב מיתה מקודם הי' חייב לשלם על מה שהדליק אח"כ ומשום דאף דלענין חיוב אש שהדליק במקום אחד והאש הלך ונתפשט בכל הגדיש חשוב מיתה ותשלומין באים כאחד דמיד שהדליק נתחייב על כל הגדיש משום חציו מ"מ יש לחייבו בתשלומין על המעשה החדש שעשה אח"כ שהי' עומד ומדליק דאף דבלא"ה הי' נשרף מעצמו ע"י האש המתפשט מ"מ חייב עתה על הדלקתו וכנ"ל בשם התוס' דבזרק חץ ובא אחר ושברו חייב ולא אמרינן מנא תבירא תבר וכנ"ל ודו"ק ולכאורה בראשית ההשקפה עלה על לבי דזה אינו דהרי עיקר ראיות התוס' בב"ק שם דאי נימא דגם גבי חץ שבא אחר ושיבר פטור לא משכחת לה חצי נזק צרורות וכדמדמי לה הש"ס שם דכיון דבא אחר ושיבר פטור חשוב דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר גופי' דבתר מעיקרא אזלינן וע"כ דבחץ חייב השובר דלא אמרי' בזה דאזלינן בתר מעיקרא ולהירושלמי ע"כ דלא ס"ל הכי דהרי מה"ט דבתר מעיקרא אזלינן קאמר באשו לר"י דהוא משום חציו דחשוב מיתה ותשלומין באים כאחד דמעיקרא נתחייב וכנ"ל. אולם אחר ההתבוננות לא נחלקו התוס' על הירושלמי וגם אם כה נאמר יקשה על הירושלמי דאיך משכחת לה חצי נזק צרורות ורק דאף אי לא אמרינן בתר מעיקרא אזלינן בחץ היינו רק דלא אמרינן דכל החיוב הי' משעה שזרק החץ ורק שהחיוב נמשך משעת זריקה עד שהזיק וכיון שלא נגמר החיוב בשעת הזריקה לא מחייב רק חצי נזק צרורות דהגמר בא ע"י צרורות ואף שבתחלתו חשוב גופי' מ"מ כיון שבשעת גמר החיוב לא הוי גופי' רק צרורות אין משלם רק חצי נזק ולכך היכי שמתחלה הי' חיוב מיתה אמרי' קלב"מ כיון דהתחלת החיוב בא כאחד וכדאמרי' להיפוך לענין החיוב מיתה עקירה צורך הנחה הוא עיין בש"ס דכתובות דף ל"ב וא"ש ודו"ק: | ||
ועדיין יש לעורר לפ"ז דהרי בש"ס דידן בב"ק מסקינן דגם ר"י דס"ל אשו משום חציו מ"מ ס"ל ג"כ דיש לחייבו משום ממונו והיכי דכלו חציו חייב משום ממונו א"כ למה פטור במדליק הגדיש ביוה"כ לר' נחוניא בן הקנה הרי לענין חיוב משום ממונו לא חשיב באים כאחד דחיוב {{ | ועדיין יש לעורר לפ"ז דהרי בש"ס דידן בב"ק מסקינן דגם ר"י דס"ל אשו משום חציו מ"מ ס"ל ג"כ דיש לחייבו משום ממונו והיכי דכלו חציו חייב משום ממונו א"כ למה פטור במדליק הגדיש ביוה"כ לר' נחוניא בן הקנה הרי לענין חיוב משום ממונו לא חשיב באים כאחד דחיוב {{תוספת|א|שיבולת ושיבולת רק כמו חייבי מיתות שוגגין לפע"ד אע"פ שהדעת נותן כן. וגם אנכי כבר הערותי דבר זה בספרי מצ"א סי' ד' לענין הך דאמרינן בסנהדרין ע"ב הבא במחתרת ושיבר את הכלים פטור דבדמים קננהו ע"ש מ"מ לענין זה דחשיב רק כחייבי כריתות שוגגין לומר דאינן פוטרין לדעת הסוברים דגם לר' נחוניא ב"ה דהי' עושה יוה"כ כשבת אינו אלא במזיד אבל לא בשוגג הוא דבר שאי אפשר דאם כה נימא יקשה הא דאמרינן בפסחים כ"ט ע"א האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל ומוקי הש"ס דמ"ד לא מעל הוא רנב"ה ובודאי משמע שאפילו אכל כמה זתים לא מעל ולפי הנ"ל קשה נהי דלא מעל על כזית קמא מ"מ לחייב אאידך זתים שאכל דהא בכזית קמא כבר אחייב כרת ותו לא מיחשב אידך רק כחייב כריתות שוגגין דחייב לשיטתם וכמו כן יקשה הך סוגיא דלהלן שם ל"ב ע"א האוכל תרומת חמץ בפסח דמוקי לה הש"ס ג"כ כרנב"ה דמשו"ה במזיד פטור ע"ש ואמאי משום זה צריך להיות פטור רק אכזית ראשון אבל לא יותר אלא מוכח מזה דפטור אכל מה שעשה בחיוב כרת לרנב"ה כמו בחייבי מיתות ועוד קשה הא בב"ק ל"ה מוקי רבא להך מתניתין דהמדליק את הגדיש בשוגג וכדתני דבי חזקי' ולמ"ש מו"ח ז"ל גם אי מתניתין איירי במזיד ג"כ ע"כ ס"ל כתנא דבי חזקי'. ועוד קשה אטו מאן דפליג אתנא דבי חזקי' יפלוג אסתם מתניתין דהמדליק את הגדיש פטור. ואת אשר אנכי אחזה הטעם בזה עפ"י מה שהסביר התוס' בגיטין נ"ג ע"א וז"ל ועוד י"ל דטעמא דשמואל אע"ג דהגבהה לאו צורך ניסוך הוא אפ"ה פטור כיון דאשעת ניסוך לא מחייב דקלב"מ אשעת הגבהה נמי מיפטור כו' דכמו דאי נסכו אחר אומר לו הרי שלך לפניך הכא נמי כי ניסך לי' איהו ע"ש ותוכן סברתם דהפעולה שנתחייב על ידה מיתה או כרת לרנב"ה חשוב כאילו לא עשה כלל ואינה יכולה לגרום שום חיוב ממון על ידה כלל. והו"ל כאלו נסכו אחר דהי' פטור בכה"ג אף על הגבהה ועיין בדרוש וחידוש של הגאון רע"א ביבמות נ"ט שכתב לישב עפ"י סברא זו קושי' התוס' שם שהקשו בהא דאמרינן בסנהדרין ע"ג הניחא למ"ד העראה זו נשיקה אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל הא לדידי' נמי אתי שפיר דהא לא מחייב קנס אלא בגמר ביאה ממש ובההיא שעתא כבר אינו ניתן להציל דכבר אפגמה בהכנסת עטרה. וע"ז תירץ הגאון רע"א דכיון דאלו הערה בה אחר בהכנסת עטרה ואח"כ בא עלי' הוא פשיטא דפטור דהא כבר נעשה בעולה א"כ תו א"א שתהא העראה דידי' מביאתו לידי חייב ממון דא"כ יהי' מעשה העראה דידי' גורם החיוב ממון ואין אדם מת ומשלם ע"ש א"כ יש לומר לדעתי גם בנידן דידן דאין לומר דיהי' פטור רק אכזית ראשון. אבל אשאר זתים לחייבו או גבי גדיש שיפטור רק אשיבולת ראשונה אבל אשאר שבולת יהי' חייב מחמת שכבר נתחייב מיתה או כרת דא"כ תהי' הפעולה ראשונה גורמת חיוב ממון דאלו לא עשה הפעולה ראשונה הי' פטור מטעם קלב"מ. ועכשיו שעשה כבר הפעולה הא' יתחייב על ידה בפעולתו השני' וזה א"א אלא חשבינן להפעולה ראשונה כמי שלא עשה כלל, וממילא הוא פטור על השני' דאמרינן קלב"מ. שאלו לא הי' עושה הפעולה ראשונה הלא הי' מה שעשה אח"כ ראשונה וכן בכל כזית וכזית ובכל שבולת אמרינן הכי ודו"ק כי היא סברא עמוקה מאוד למבין:}} | ||
ממונו בא בשעת ההיזק וכנ"ל בשם הירושלמי בב"ק שם וא"כ נתחייב על שאר הגדיש משום ממונו שהחיוב הזה בא אח"כ וכנ"ל דבחץ לא אמרינן מנא תבירא תבר ובשלמא במדליק הגדיש בשבת דפטור י"ל דמיירי שהדליק בעצמו כל הגדיש ואיכא חיוב מיתה בכל זמן ההיזק משא"כ ביוה"כ לרנב"ה לדעת הפוסקים ז"ל אלו דחייבי כריתות שוגגין חייבין לרנב"ה דלפ"ז החיוב כרת שאח"כ אינו פוטר דכיון דכבר נתחייב כרת מקודם אח"כ לא הוי רק כח"כ שוגגין וכנ"ל וע"כ דמיירי שהדליק רק במקום אחד ומשום אשו אתה בא לחייבו א"כ נהי דמשום חציו אין לחייבו דבאים כאחד מ"מ יתחייב משום ממונו שבא אח"כ וכנ"ל וכמו כן יקשה לפ"ז בהך דעבד כפות לו דלר"י למה ניחא דמ"מ יתחייב אח"כ משום ממונו: | ממונו בא בשעת ההיזק וכנ"ל בשם הירושלמי בב"ק שם וא"כ נתחייב על שאר הגדיש משום ממונו שהחיוב הזה בא אח"כ וכנ"ל דבחץ לא אמרינן מנא תבירא תבר ובשלמא במדליק הגדיש בשבת דפטור י"ל דמיירי שהדליק בעצמו כל הגדיש ואיכא חיוב מיתה בכל זמן ההיזק משא"כ ביוה"כ לרנב"ה לדעת הפוסקים ז"ל אלו דחייבי כריתות שוגגין חייבין לרנב"ה דלפ"ז החיוב כרת שאח"כ אינו פוטר דכיון דכבר נתחייב כרת מקודם אח"כ לא הוי רק כח"כ שוגגין וכנ"ל וע"כ דמיירי שהדליק רק במקום אחד ומשום אשו אתה בא לחייבו א"כ נהי דמשום חציו אין לחייבו דבאים כאחד מ"מ יתחייב משום ממונו שבא אח"כ וכנ"ל וכמו כן יקשה לפ"ז בהך דעבד כפות לו דלר"י למה ניחא דמ"מ יתחייב אח"כ משום ממונו: | ||