12,282
עריכות
אין תקציר עריכה
(נידון מרתק, בעזרת השם מחר אמשיך - אם למישהו יש עוד מקורות אשמח) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== יום רביעי כד אייר תשפ"ב - מסכת יבמות דף עט == | == יום רביעי כד אייר תשפ"ב - מסכת יבמות דף עט == | ||
=== שתדלנות | === שתדלנות לפטור אדם מישראל כשיוטל על אחר === | ||
;נידון מהריב"ל במקורב למלכות שיכול לפטור את חבירו | ;נידון מהריב"ל במקורב למלכות שיכול לפטור את חבירו | ||
בנביא {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כא|שמואל ב' כא]]}} מסופר על רעב שהיה בימי דוד במשך שלש שנים, ושאל דוד באורים ותומים על מה באה גזירת הרעב. ויאמר ה', אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבועים. והיינו שכשנהרגו כהני נוב אבדה פרנסת הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח. ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל. יותן לנו שבעה אנשים מבניו והקענום להשם בגבעת שאול. ויאמר המלך אני אתן. ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול, על שבועת השם אשר בינותם - בין דוד ובין יהונתן בן שאול. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת. ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי. ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני השם ויפלו שבעתם יחד. | בנביא {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כא|שמואל ב' כא]]}} מסופר על רעב שהיה בימי דוד במשך שלש שנים, ושאל דוד באורים ותומים על מה באה גזירת הרעב. ויאמר ה', אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבועים. והיינו שכשנהרגו כהני נוב אבדה פרנסת הגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח. ויאמר דוד אל הגבעונים מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה'. ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש להמית בישראל. יותן לנו שבעה אנשים מבניו והקענום להשם בגבעת שאול. ויאמר המלך אני אתן. ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול, על שבועת השם אשר בינותם - בין דוד ובין יהונתן בן שאול. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת. ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי. ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני השם ויפלו שבעתם יחד. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
ולפי זה יש להוסיף ולתמוה על דחיית הערוך לנר לראיית המהריב"ל מסוגייתנו, כי גם אם אין ראיה מחילוק הגמרא בין קודם קליטה לאחר קליטה, הרי מוכח ממה שלא הקשתה הגמרא קושייתה רק אחר שהסיקה שהארון הוא שקלטם - שמותר לאדם לפעול בידים באופן שגוזרים גזירה ולא קבעו בפרטות על מי תהיה, להניח אהוביו ולשלוח שאר אנשים, ואם כן צדקו דברי מהריב"ל שמותר לאדם להשתדל קודם שנגזרה הגזירה בפרטות על אוהבו. | ולפי זה יש להוסיף ולתמוה על דחיית הערוך לנר לראיית המהריב"ל מסוגייתנו, כי גם אם אין ראיה מחילוק הגמרא בין קודם קליטה לאחר קליטה, הרי מוכח ממה שלא הקשתה הגמרא קושייתה רק אחר שהסיקה שהארון הוא שקלטם - שמותר לאדם לפעול בידים באופן שגוזרים גזירה ולא קבעו בפרטות על מי תהיה, להניח אהוביו ולשלוח שאר אנשים, ואם כן צדקו דברי מהריב"ל שמותר לאדם להשתדל קודם שנגזרה הגזירה בפרטות על אוהבו. | ||
;חילוק בין מסירת בני שאול ליד הגבעונים למסירת יהודי ביד עכו"ם | |||
והנה ידוע שאם עובדי כוכבים אומרים ליתן בידם יהודי אחד ואם לא יהרגו כולם, שאסור למסור בידם, ולכאורה צ"ב מנידון הגמרא לגבי דוד שמסר לידי הגבעונים שבעה מבניו של שאול, ובפרט לדברי הערוך לנר שאילו היה הדבר תלוי בבחירתו פשיטא שהיה מותר לו שלא למסור את אהוביו. ולכאורה החילוק הפשוט הוא שמסירת נפש לידי העכו"ם היא שלא כדין ולכן אין היתר למסור בידם אף אדם ואפילו אם יהרגו את כולם, משא"כ לגבי בני שאול שהיה דינם מן השמים שימסרו שבעה מבניו לידי הגבעונים, ובאמת כל שבעה מבניו שהיו נמסרים לידם היה מתקיים בזה הדין והיתה הריגתם על פי ההלכה, אלא שנידון הגמרא הוא על הבחירה במי מבין בניו יתקיים דין זה, ובזה דנה הגמרא שמסירת שבעה אלו דוקא ולא אחרים יש בה משום משום פנים, אף שודאי למעשה הדין שנתקיים הוא על פי ההלכה. ובחילוק זה יבואר מה שאין להקשות על סברת הערוך לנר ממה שצווחו גדולי עולם על פרנסי הקהילות בעת גזירת הקנטוניסטים שהיו ממלאים מכסת הילדים בילדים היתומים וכיו"ב והסירו את בניהם ובני משחדיהם, כי אין הנידון דומה, ששם מסירתם היתה שלא כדין ובודאי אסור למסור שום יהודי ביד גוי. | |||
אלא שלפי זה צריך ביאור עיקר דימוי המהריב"ל בין סוגיית הגמרא ביבמות לשתדלנות להסרת גזירת המלכות מעל עשיר מישראל, שהרי שם הגזירה היא שלא כדין ואף שאין שם מסירת נפש לידי העכו"ם שהרי אינו מוסר אחר תחת הצלת חבירו, אבל סוף סוף בהצלת חבירו גורם שתפול הגזירה על ישראל אחר. משא"כ בנידון הגמרא ביבמות גבי בני שאול, שם לבסוף נתקיים הדין וכל הנידון הוא לגבי הבחירה במי יתקיים הדין - וכיצד נביא ראיה מהיתר לשאת פנים בבחירה זו להיתר גרם מסירת ישראל אחר ביד עכו"ם תחת חבירו, וצ"ע. | |||