אלשיך/משלי/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הנה'''  מקראות אלו אין אומרים אלא דורשנו שאם הוא שם חכם שהיה בימי שלמה ושמו אגור ושם אביו יקה ושהיה משא שהיא נבואה היל"ל דברי משא אגור בן יקה וגם מה ענין אומרו בן בחיר"ק הבי"ת ולא בסגו"ל שאף ביהושע בן פירשו הרמב"ן מלשון בינה ועוד באמרו נאם הגבר וכו' שאם הוא שנאם הגבר הנזכר אל שני חכמים ששאלו חכמה ממנו שהם איתיאל ואכל היה כי בער אנכי כו' כלומר ולא ידע מה להשיב הלא כמו זר נחשב א' כי מה ששאלו חסר מן הספר ואם מה ששאלו היה מה דבר לו ה' במשא אשר נבא מה תשובתו לומר כי בער כו' איזו חכמה היה צריך להגיד מה שהוגד לו ולא יתכן שנבא ולא ידע מה נבא ושיספר לנו הכתוב חסרון זה ועוד אומרו לאיתיאל פעם שנית מיותר וכן באומרו כי בער מלת כי מיותרת ועוד שאם דרך ענוה השיב תחלה כי בער אנכי מאיש ואחרי כן החזיר להם תשובה על פי ה' למה יגיד ענותנותו באומרו שלא ידע מה להשיב ולא תשובתו על דבריהם אחרי השפיל עצמו כי לא יתכן שיספר שאמר שלא ידע ולא השיב דבר ואם מה שהשיב הוא מי עלה שמים וירד כו' זו שאלה היא ולא תשובה ואם אומרו מי עלה היא השאלה היכן היא התשובה ועוד שהי"ל להקדים אומר מי עלה כו' לאומר כי בער כו' ועוד היכן היא נבואתו שאמר עליה המשא שאם נאמר שהיא מי עלה כו' חידה היא ולא משא ועוד כי אחרי אומרו מי עלה כו' מי אסף כו' היה לו להודיענו מי הוא ולא להניח הדבר בתיקו ועוד מה סמיכות הוא לזה כל אמרת וכו' ועוד שהיל"ל אמרות אלוה כי מלת כל תורה על ריבוי וסוף הכתוב גם הוא בלתי מקושר אל ראשו וגם ענין אל תוסף כו' נעדר הבנה ובלתי מקושר ועוד באמרו פן יוכיח בך הראוי יאמר פן יוכיחך: ''' והנה'''  אמרו רז"ל בתנחומא וז"ל דברי אגור בן יקה המשא א"ר חייא בר אבא למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה בן יקה שהקיאה לאיתיאל שכתוב בתורה ללא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו ואוכל אמר שלמה אני ארבה ולא אסור ע"כ. ''' ולדבריהם'''  ראוי לשים לב מה ענין שלמה להודיענו זה שהקיא את התורה אשר אגר ועוד שהתורה אינה בכתוב ועוד שלא הקיא כל התורה שיאמר והקיאה ועוד שמלת המשא מה ידרוש בה כי לפי זה תראה מיותרת ועוד באומרו לאיתיאל שכתוב וכו' איך במלת איתיאל נרמז זה וכן איך באומרו לאיתיאל ואוכל נרמז אני ארבה ולא אסור ואפשר לפי דעתם שרצה שלמה ללמד דעת את העם יזהרו בל יקרם כמוהו שאגר את התורה כל פרטיה ודקדוקיה ואחר כך הקיאה על ידי הבדילו בינו ובין שאר העם לומר אחר שטעם המצוה פן יסור לבבו אני בחכמתי ארבה ולא אסור שלא יוכלו לי ועל ידי כן הוא כאלו הקיאה כלה שסיבב שנשיו הטו את לבבו שעבדו ע"ז ולא מיחה והעלה עליו הכתוב כאלו הודה בה והוא כמקיא כל התורה כלה לכן לא יסור איש מדברי התורה לחלק לעצמו וזהו דברי אגור בן כלומר שאגר הבינה היא התורה וזהו אגור בן ואחר כך יקה המשא הוא התורה שהקיאה כמקיא ופורק משא מעליו לאיתיאל שכתוב בתורה לא ירבה כו' היה אפשר לומר שדעת ר' חייא לדרוש אותיות התיבה כי אומר דורשני כי אין אדם ששמו כך והוא כי למ"ד ואל"ף שבראש התיבה הם מלת לא והיו"ד שאחריהן ראש תיבת ירבה והתי"ו בגימ' עולה כמנין נשים שעולה תי"ו והיו"ד ואל"ף ולמ"ד האל"ף ולמ"ד היא לא והיו"ד יסור נמצא במלה זו לא ירבה נשים ולא יסור ועם כל זה אמר הוא עם שכתוב בתורה לאיתיאל שהוא לא ירבה ולא יסור אני אוכל להרבות ולא אסור וזהו ואוכל כלומר אוכל ולא אסור אז יפרשו לאיתיאל מעין מדרש אחר שבילקוט שדורש לאיתיאל כאומר אותיות ואמר לאיתיאל שכתוב וכו' לומר בשביל אותיות אל שנמשכתי אחר פשט טעם האותיות לומר לאיתיאל ואוכל כלומר שלמה שנראה מהאותיות שהם אותיות אל שהוא פן יסור לבבו לכן ואוכל כי אני חכמתי יותר ולא ישודו לבבי. ''' ויתכן'''  לבאר הכתובים והתכת התיבות עמן מז"ל והוא בשום לב אל מאמר הכתוב אל הרבותו נשים ויתאנף ה' בשלמה כי נטה לבבו מעם ה' אלהי ישראל הנראה אליו פעמים שאחשוב בכוונת פשט המקרא ששלם גמול רע אליו יתברך שנראה אליו פעמים כלומר והוא עשה שתסתלק הנבואה ממנו ולא ישלש בה ועל כן לא נמצא בו עוד נבואה רק רוח הקדש בלבד שבו עשה ספריו. ''' ובזה'''  נבא אל הענין והוא כי אחר שתיקן משלים הרבה ככל הכתוב למעלה בא בשלהי ספרו להשכיל בינה לחכמים בל יתחכמו יותר ויאבדו בחכמתם כרופא אומן אשר חלה את חליו ולא ידע לרפא לו ויצו את בניו ישמרו לנפשותם בל יקרם כמקרהו כי לא יוכלו להרפא ויהי חליו כי בא להתחכם יותר ולהתבונן בדבר ה' בינה מתוך דבריה וילכד במצודה רעה כי אמר תחת מה עצר ה' את המלך מהרבות נשים פן יסור לבבו הנה מתוך דבריו יתברך נבין כי אשר נכון לבו בטוח בחכמתו שנשים לא יסירו לבו יוכל להרבות לו והיה סבה שהתאנף ה' בו בבינתו זאת ולא התנבא אז יותר על הפעמים שהחל ה' לפעמו ברוח נבואיי על כן בא להוכיח ברוח נשברה כי נפשו מרה לו על אבדתו כמתאונן על עצמו ומדאגתו בוש מהזכיר שמו כי אם אומר שמעו נא דברי אגור בן שאגר בינה בלבו שאותה הבינה היתה סבה שהקיא חיל בלע הוא המשא והנבואה שהחל להנבא פעמים והקיא כח זה ולא נבא עוד וזהו יקה המשא וכי תאמרו על מה בטח הגבר ההוא להתחכם אז יותר הלא הוא כי נאם הגבר אשר אמר בלבו לעשות זר מעשהו הנה היה לאיתיאל כו' לומר הלא אתי הוא יתברך יותר מיתר אנשים כי ה' נתן בי חכמה ותבונה רבה וגם נבואה ובדבקות הזה לא ארפה ולא אסיר לבבי ממנו יתברך וזהו לאיתיאל לאיתיאל כי להיות אתי אל זה פעמים א' בחכמת אלהים בקרבי שנית בהתנבאי על כן ואוכל לעומתם ונשים לא ימשלו בי להטות לבבי כי קשר אמיץ לי אתו יתברך ולמ"ד לאיתיאל שמושה בעבור היות אתי אל וכל חפץ שלמה בדבריו אלה ליכנע על אשר לא טוב עשה ולפקוח עיני חכמים יפלסו מעגל רגלם בל ישענו על שכלם כי רב ועל חכמתם כי רבה מאד להשתרע יותר ממצע אשר הציעה תורת ה' לפניו ולצאת מתחומה כמלא נימא כי מי לנו גדול בחכמה כמוהו כעדותו יתברך ויחכם שלמה מכל האדם וכו' וידעו כל ישראל כי חכמת אלהים בקרבו ומה יעשו אזובי קיר:

'''ועל'''  הג' אמר מי עלה כו' לומר אל תקל אשמתי באמרך כי לא עלה על לב שכל רוחות שבנשים יזיזו את שכלי ולבבי ממקומו כי הלא הן אמת שהוא פלא לחשוב כדבר הזה יוכלו להטות חכמת אלהים אשר בי אך לפחות היה לי לחוש ולפרוש בשיתי שומי לבי ועיני וכל מעיני להוליד בן יהיה שמו כשם הגדולים כמוני היום ומאותם הנשים אשר הטו לבבי אשר לא מבנות ישראל המה לא יצא בן כמוני והיה לי ממי ללמוד מגדול העולם הוא משה רבינו עליו השלום כי מי כמוהו כי מי עלה שמים בתוך האש הגדולה ולא שורף בהבל פיו של מלאכי השרת כמוהו ושמא תאמר הלא חנוך ואליהו עלו שמים לזה אמר וירד והוא כי חנוך ואליהו לא עלו לרדת לגור בארץ בהוייתם הראשונה על כן לא יפלא כי הלא בעלותם נהפכה גויתם מאיכותם טרם יעלו אל הרוחניות העצמי כמאמר חנוך אל רבי ישמעאל כאשר שאל מאתו אופן עלייתו ואמר ליה אברי נעשו לפידי אש ושערותי וכו' הנה הודיע ב' דברים לבל יפלא אחד כי חומרו נהפך איכותו שנית שגופו ונפשו לא יהיו יחד במצב א' כאשר בעודו פה כי הלא אבריו הנה הנם במקום ממשות לפידים בשמים התחתונים אך נשמתו עלתה מעלה מעלה וכן אליהו הסערה שעלה בה הפכתו מחומריותו אל לבוש דק וישאר שם להתלבש בו ברדתו כנודע אך לא כאלה עלית משה אדונינו עליו השלום כי אם מבלי תשתנה איכותו עלה למעלה מן השמים כד"א ומשה עלה אל האלהים וזו תלונת המלאכים מה לילוד אשה בימנו ובאיכותו וירד לגור בארץ ואין זה כי אם שגם חומרו מתחלה היה זך בלי שמרי חלאת עכירות בני אדם ואין דומה לו וזהו מי עלה שמים וירד. ''' או'''  יאמר וירד לומר גם כי תאמר אלי כי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה שב ויתלבש בגלגלי כהוייתו בארץ הלא שלט בכל ד' יסודות יורה כי גם איכות גופו למעלה מהם ובראשון החל הוא יסוד האש וזהו וירד כי איך ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מהשמים ויותר תפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון מאתו יתברך ועל ידי כן לא יפלא אך באמור אליו יתברך לך רד ומה גם לרבותינו ז"ל האומרים שהיה הוא יתברך בכעס ואמר לו רד מגדולתך ועם כל זה וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר: ''' וגם'''  שלט ביסוד הרוח וזהו מי אסף רוח בחפניו וזה במכת השחין שצוהו יתברך יקח מלא חפניו פיח הכבשן וזרקו משה השמימה ואמרו רז"ל עד כסא הכבוד ונוראות יעלה איך לא זורה ברוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש ומה גם פיח הכבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו אך לזה נשית לב למה לקחוהו אהרן ומשה יחד בחפניהם ואחר כך זרקו משה לבדו וכן מה צורך לזורקו השמימה ומה גם למז"ל שזרקו עד כסא הכבוד אמנם ביארנו יפה בעתו מז"ל שהמכות היו דצ"ך על ידי אהרן בא"ח על ידי משה עד"ב על ידי הקב"ה שחין על ידי שלשתן וכתבנו שאהרן שלט ביסוד המים ויסוד העפר על כן צפרדע שביסוד המים וכמם שביסוד העפר היה על ידי אהרן ומשה שלט גם ביסוד האויר ויסוד האש על כן היו חשך שנתעפש ונתעבה האויר וארבה שהם ברית המתיחסות לאויר וברד שהיה בו יסוד האש מתקיים תוך כדור אבן הברד על ידי משה ובשחין רצה הוא יתברך יהיה על ידי שלשתן כי רצה הוא יתברך ילקו האנשים בד' יסודותיהן בשחין וילקה גם שרו של מצרים כמז"ל ויהי השחין בחרטומים חרטומים כתיב מלמד שגם שרו של מצרים לקה על כן למען יחולו בד' יסודות האנשים היה מאבק שהוא לעומת העפר ויקחוהו אהרן ומשה בחפניהם לכלול גם מים ואש כי על ידי אהרן קנה איכות ללקות בלחות יסוד המים ולהיות שהיו שתי מינים כמז"ל לח מבחוץ ויבש מבפנים למען ישרפו באש הפנימי ובבואם להתגרר יפגעו בלח שקשה בו הגרירה ויצר למו על כן הוצרך יהיה האבק בחפני אהרן לקנות הויית הלחות שמבחוץ נוסף על העפר ויתאחד עמו משה להקנות בו כח אש להיות יבש ושורף מבפנים על כן הוצרך יקחוהו שניהם כאחד ועדיין היה צריך להעשות הנס על יד איש שולט ביסוד הרוח והוא כי ללרוית גם השר והוא רוחני ועליון אין יד בן אדם שולטת להכות בו על כן צוה הוא יתברך יזרוק השמימה עד כסא הכבוד למען מכסא כבודו יתברך יוכה השר שתחת כסא כבודו יתברך והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה יזרנו הרוח ולא ישאר מאומה על כן צוה הוא יתברך יקחנו אחר כך משה לבדו נחפניו שע"י קליטת חפניו אשר הוא שולט ביסוד הרוח הקנה באבק זו כחו שלא ישלוט בו הרוח ויזרקנו השמימה למעץ לא יוכל הרוח להפיצו כי בהזרק בחפני משה השולט באויר לא ישלוט הרוח באבק שהיה בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו ולא נשב באבק כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה וזהו מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום להבת שלהבת מלאכי קודש וביסוד האש ויסוד האויר וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמז"ל הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו נצררו המים בצרור בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות כח קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר היא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף כמז"ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטית ידו צרר מים במה שהיתה שמלתו לנפשו כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז"ל שבאומר ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך פי הארץ עמוק וכל סביבות הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ והיו משפעים והולכים עד אמצעות פי הארץ הנה כי מי לנו גדול ממשה ועכ"ז הביטה וראה מה שמו ומה שם בנו כלומר מה בין שמו של משה כי נודע בשערים שמו ותהלתו כי גדול שמו וראה מה שם בנו אם שם בנו גדול כשם אביו כי תדע כלומר כי הפרש זה ודאי תדענו שאיכי מביא לך ראיה מנסתרות ממך ועל מה זה לא היה לו בן יהיה לו שם כשם הגדולים וידמה לאביו אך הלא מעצמך תדע כי גם שצפורה צדקת היתה לבלתי היותה מזרע קדשי בני ישראל על כן גם בניה אבר ילדה בקדושה לא השיגה ידם להגדיל איכותם כלומר והיה לי אני שלמה ללמוד ממנו ולהדבק בנשים מבנות ישראל המה ולא בנכריות כי הן הנה היו אשר הטו את לבבו וא"כ אפוא גם הטענה השלישית לאמר כי לא היה פחד יסמוך חכם זולתי על רוח מבינתי כמוני כי אני רב שכלי היה לי אילן גדול ליתלות בו משא"כ ביתר אנשים כי הלא גם שלא אמנע מיראת הטיית הלב הלא מהראוי הייתי פורש לפחות למען אוליד בן ממלא מקומו כמוני בל יקרני כגדול העולם שמלא מקומו תלמידו יהושע ולא בנו אך אמור מעתה כי אין חכמה ואין תבונה לנגד המתחכם יותר על מצותו יתברך:

'''והלא'''  תאמר אלי איך אמרתי שאמרת אלוה צרופה ולא היה לי בפסוק מקום לטעות והלא הדיוק ברור בכתוב טעמא משום שלא יסור אך איש כמוך חכם מכל האדם שלא יסור ירבה אינך אלא טועה כי אין זה דיוק מדבריו כי אם מוסיף ואין ראוי להוסיף חלילה וזהו אל הוסף על דבריו יתברך כלום כאשר עשיתי אמ כי לא דיוק היה רק תוספת כי הלא לא נאמר פן יסור רק ולא יסור כי מאומרו ולא יסור ולא אמר פן יסור יורה שאין הדבר תלוי ומסופק אם יסור או לא יסור שימצא בזה תואנה לאמר אני ארבה ולא אסור רק החליט ואמר ולא יסור לומר שאם ירבה יסור בלי ספק וזהו אל תוסף וכו' כי מוסיף תקרא ולא מפרש ואם ישיאך לבך כי מפרש אתה ולומר זיל בתר טעמא ואני לא אסור הנה מלת פן יוכיח בך כי בדאי אתה שאכ. ''' כדברך'''  פן יסור מיבעי' ליה וזהו פן יוכיח בך כי מלת פן יוכיח בך ובזה ונכזבת בעולה על רוחך כי מפרש היית:

(ו) '''עוד'''  לך ראיה למען תדע כי כל אמרת אלוה צרופה עליה אין להוסיף ולא לגרוע אפילו כמלא נימא בלי מעמקי חקירות והוא אשר אנכי מצוך אל תוסף על דבריו להתחכם יותר כאשר עשיתי אני פן יוכיח בך כאשר הוכיח בי ונכזבת בעולה על רוחך כי זה הוראה על היות אמרת אלוה צרופה ואין להטות ממנה אנה ואנה כחוט השערה. ''' או'''  יאמר אחד אשר העמדתיך על האמת והזהרתיך אל תעמיק בחקירות לסמוך בהן כו' הלא כל אמרת אלוה צרופה מעצמה הנני מוסיף להזהירך שאפילו אל תוסף כו' כאשר עשיתי באומרו אני ארבה כו' רק סמוך על מאמריו בלי השקפה אל בחינות טעמים:

'''הנה'''  כתובים אלה אומרים דורשנו שלא על עבד איש מקנת כסף יצוה שלא ילשינוהו כי אם אשר לא טוב עשה טוב להלשינו ומה לנו מקללתו וגם מה ענין האשמה אחר הקללה וכן מה ענין הדורות הכתובים ובנות העלוקה והבלתי שבעים ועין תלעג כו': ''' אמנם'''  בא שלמה ללמד דעת את ראש הדור ומנהיגו והוא כי אחרי הודיע אלהים כי אשמת הדור בראש המנהיג אשר לא ידריך ולא ימחה והלא יקרה ישים ראש הדור את עצמו תחת משא הנהגת הדור בכל מאמצי כח אך שומע אין לו ויקוצו בתוכחתו והנה בראותו כי כן הלא ייעצוהו כליותיו א' משתים יעשה לו או ימסור דינו לשמים להלשין את דורו לאדונם שבשמים לאמר עברו בריתך בית ישראל ואין בי כח להציל ולמחות כי לא ישמעו לקולי ושחתי דברי הנעימים או יפנה לדרך אחרת לפרוש ולהכבד ושבת בביתו ולבלתי הטפל בהם והבט אל מעוריהם אמר שלמה כי אין א' משתי הדרכים האלה דרך ישרה שיבור לו המנהיג על הא' החל ואמר אל תלשן עבד הוא האיש הישראלי עבד לה' כד"א כי לי בני ישראל עבדים. ''' או'''  את הדור אל אדוניו יתברך לאמר כי רע הוא. ''' פן'''  יקללך כי יכעוס עליך ויקל בכבודך מכעס מסירת הדין ואשמת אתה כי הבאת עליו חטאה גדולה לקלל מוכיחו במה שמסרת עליו דין כי הוא עון פלילי:

'''והם'''  א' שאול שהוא שאול האמור כדעת כל המפרשים על הקבר שלא ישבע מפגרים וענין הכתיב כי שלשה שפטים הם הוים תמיד לא יעדרו במציאות במין האנושי א' המות וכמה וכמה ימותו אנשים בבחרותם או ח"ו צאצאיהם לעיניהם. ''' שנית'''  ועוצר רחם כי כמה יהיו חשוכי בנים. ''' שלישית'''  ארץ לא שבעה מים לתת יבולה כי כמה עצירות גשמים יבאו בעולם לייסר את יושביה כמז"ל למה המים הם מלמעלה אלא כדי שיהיו עיני האדם תלויים למרום וישובו עדיו יתברך הנה ע"י שלש אלה יעזרך ה' מלמעלה ויהיו הכנה שישמעו לקולך בהוכיחך אותם ואם לא ישמעו על שלש אלה אז בצאתם מן העולם תבא עליהם העלוקה הנז' היא הרביעית אשר לא אמרה הון וזהו ואש שהוא אש גיהנם לא אמרה הון לי ואין לי חפץ ביותר מאשר אתי:

(טז) '''אחד'''  שאול והוא שבכל דור לא יבצר ימותו אנשים בבחרותם ח"ו כי יהיה וזה לא יחסר בעולם ליסרם וזהו אומרו שאול וכו' כמדובר בקודם שלא תשבענה מלדון בהם כי אם אדרבה לא אמרה הון ותמיד השתי בנות תובעות הב הב כלומר ולכן אתה ראש הדור אל תמנע מלהוכיח ולא תמסור דין לעשות כמעשה הב' בנות מהעלוקה האומרות הב הב ולא אמרה הון על שלשת שפטים רעים אשר בדור ולא תהיה גם אתה כהן. ''' וחזר'''  ואמר לא שבעה מים ולא סמך על לא תשבענה האמור ויאמר ארץ ממים אך הוא שהיה נראה שעם שימטיר הרבה לא תשבע מים והוא הפך המכווו שהוא שלא ישביעה מים כי אם תהיה צמאה לבלתי תת יבולה וענין לא תשבעה הוא שלא תשבענה שלשת השפטים האלה מלהיות בעולם ואעפ"כ ואש גיהנם לא אמרה הון:

(טו) '''ואל'''  תקוץ באמור מי יתן מותנו או יסורינו ביד ה' ולא ביד המלכיות. ''' כי'''  הלא לטובתך היה כי הלא לעלוקה היא גיהנם שתי בנות כעלוקה הזאת שיש לה שתי פיות בשתי קצותיה כן יש שאול עתה ויש גיהנם לעתיד הוא אבדון שאשו לא תכבה והענין כי אברהם אבינו מכרנו ביד הגליות הם אימה חשכה גדולה נופלת עליו כדי להצילנו מגיהנם הוא תנור עשן ולפיד אש והנה אין ספק כי לא מגיהנם ההווה כעת הצילנו כי אין נקי אך הוא מאשר לעתיד וזה מז"ל בבראשית רבה פרשת וירא לעתיד לבא אברהם יושב בפתח גיהגם וכו' וזה תהיה כונת הכתוב באמרו והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים מה עניו התנור והאש ובתנור לא הוזכר אש אך הקדוש ברוך הוא הראה לו ד' גליות והם אימה חשכה גדולה נופלת עליו ולעומתם תנור עשן הוא הגיהנם ההוה וזהו והנה תנור כלומר מוכן מעתה וההוה אך הוא עשן ואינו חזק בעצם כעתיד אמנם יש שני והוא העתיד שהוא לפיד אש שעליו נאמר ואשם לא תכבה ועתה על ידי הד' גליות אותו הלפיד אש לא יעבור בו הצפור שלא נגזר באמרו לא בתר רק הנבתרים הם האומות כמ"ש ז"ל שאמר הקב"ה לאברהם אל תחוש לומר אולי יתמו בניך בגליות כי הלא העגלה משולשת ועז כו' שהם המלכיות יגזרו ויבתרו אך הצפור שהם ישראל לא בתר ובזה יאמר והנה תנור עשן בהוה וזה כולל יהיה אך ולפיד אש הוא העצום העתיד אשר עבר האש הזה בין הגזרים האלה ולא בצפור כי על ידי הגליות ינצלו ישראל ממנו וזה אמר לעלוקה וכו' לומר מה שנמסרו ביד הממלכות הוא כי הנה לעלוקה שתי בנות וכל אחת אומרת הב וזהו הב הב נגד שתיהן ושמא תאמר המבלי אין שפטים זולתם מכרנו ביד אדונים קשה על כן אמר ראה והביטה כי זה וזה צריך כי הלא שלש הנה לא תשבענה:

'''שלשה'''  כו'. ''' הלא'''  כתבתי לך אל תהרהרי על מדותיו יתברך כי תראה ד' מלכיות כי צוררים הם לכם בחזקה כי עונותיכם הטו אלה והן הם שלוחיו יתברך למרק חלאתכם כי הן בעונותיכם נמכרתם גם כתבתי שאם יתמהמה הוא יתברך מלהשיב גמולם בראשם אכה לו כי עין תלעג וכו' יקרוה כו' כי גם ששליחותו יתברך הם עושים הלא נתגאו וירשיעו כי הלא שלשה המה נפלאו ממני אשר החזיקו בדרכים רעים ולא יראו אלהים והרביעית קשה משלשתן ולא ידעתיה:

'''ומי'''  יתן היו כל מלכי האומה ההיא מגלים רעתם כמשפטם אך כן דרך אשה מנאפת במלכות ההוא אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כן אלה מחכים על רעתם כמאמרם ז"ל בויקרא רבה וזה לשונם למה נמשלה לחזיר לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור כן טיטוס ואומתו שנתגאה וחמסה וגזלה ומראה כאלו מצעת את הבימה מעשה בשלטון אחד שהיה הורג הגנבים והמנאפים והמכשפים גחין ואמר לסנקליטיו שלשתן עשיתי בלילה אחד עכ"ל. ''' או'''  יהיה הכל ענין אחד כי מלכות הד' יש כדרך גבר בעלמא שאינו נרגש אם בא אליה אם אין כי הם מחפים כאשה מנאפת כמדובר ואלה רעתם רבה מהראשונים אשר לא יחפו על רעתם ועל כן אמר לא ידעתים מה עולה על רוחם לתפוס דרך זה כביכול עושים עין של מטה חלילה עיקר כי יכסו מעין אדם ולא הביטו אל יוצר עין יתברך:

(יח) '''או'''  יאמר שלשה המה נפלאו כו' מעין הקודם והוא במה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש על והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שהראה הקדוש ברוך הוא את יעקב שהיה שרה של בבל עולה ע' עוקין ויורד ושרה של מדי נ"ב עוקין ויורד ושרה של יון כו' ושר של אומה אחרת עולה ולא ראהו יורד ותמה ואמר לו הוא יתברך אל תירא כי אם יגביה כנשר כו' משם אורידהו כו' עד כאן. ''' והענין'''  כי קץ נקמת אותה אומה לא נתגלה כד"א כי יום נקם בלבי לבא לפומא לא גלי ועל כן לא ראה ירידתו ואין ספק כי עם היות שראה את שר בבל עולה ע' מדרגות ממדרגות הסולם לא פורש אלינו שהיו ע' מה שעלה רק מאשר ראינו אחרי כן נבואת ירמיה לפי מלאת לבבל ע' שנה וכן בשאר אמנם קודם הנבואה ההיא גם שהיה נודע שהראו ליעקב עליית הד' מלכיות וירידת הג' על פי התורה באומר והנה מלאכי כו' לדעת המפרש כך לא היה נודע שיעור העוקין לנו עד נאמר על פי ירמיה ואחר כך למפרע ידענו כי השיעור שראה יעקב ע' היה ונבא אל הביאור אמר שלמה שלשה המה נפלאו ממני כלומר ממני נסתרו ולא מזולתי כי ליעקב נגלו גם שלא נגלה לו הרביעית כי אנכי כל הד' לא ידעתים:

'''ארבעה'''  וכו'. הנה היה מספיק לקטני ארץ האלה יכנה אותם חכמים ולא יכפול ויקראם גם מחוכמים וגם מה ענינם. ''' אך'''  יאמר כי הנה יתאנה האדם לבלתי השיג שלמותו בעוה"ז להחיש גאולתנו מד' גליות הסכר בא' מד' דברים יש יאמר איך יעסוק איש בעסקי העה"ב העצומים ואדם ילוד אשה הוא קצר ימים ומה יספיקו ימי הבלו להכין צדה לדרך הרב ההוא ויש יאמר מי יעצור כח נגד לב האבן המנגד כי קשה מאד הוא ואין לך דבר של קדושה שיקל לעשות כי אם אדרבה ירבו מנגדיו ויחלש אדם להתגבר לעשותם ויש יתאנה על חסרון מלמד ומנהיג ויש יתאנה על טובות העה"ז הנחמדים למראה ומה גם אשר לו חלק טוב במשכנות מבטחים ומנוחות שאננות ועושר ונכסים שיפותה לעשות עיקר מהם לכן על כל אלה אמר שלמה בחכמתו ד' הם קטני ארץ בלתי בעלי איכות והם חכמים ולא מחכמה שיש בהם מרוח מבינתם כי חכמת מה להם אך הם מחוכמים מאתו יתברך אשר שם בטבעם עניני מוסר השכל ולא למען עצמם כי קטני ארץ המה אך הוא למען ילמדו מהם בני האדם כי הוא יתברך מלפנו מבהמות ארץ והוא לצרף בהם את הבריות:

(כד) '''או'''  יאמר כי הנה יאמר איש נוח לו לאדם שלא נברא כי מי זה האיש יספיק להשלים נפשו בעולם הזה בתורה ומצות והלא יטרידוהו וימנעוהו סבות רבות. ''' א''''  יסורין הבאין עליו. ''' שמת'''  חולשתו שלא יעצר כח להתאמץ לעשותם. ''' שלישית'''  פירוד חלקי תכונתו אשר כונן מהם ומי יוכל עשות יהיו לאחדים הנשמה וחומר היצה"ר והיצה"ט והמה נגדים בעלי הקצוות ומלכו של עולם יתברך אחדותם מידנו יבקש ומי יעצר כח לחברם לכן טוב מזה ומזה לאדם שלא נברא ומה בצע לנפש אשר היתה למעלה בהיכלי מלכו של עולה נהמת מזיו השכינה לבא לקחת לה גוף נגוף ואולי לא תצליח או מעט מזער לא כביר לכן על כל אלה אמר כי הקב"ה ברא קטני ארץ חכמים מחוכמים מאתו יתברך אשר החכימם בטבעם למען ירא אדם וישפוט משפטו ודינו:

(כד) '''או'''  יאמר ארבעה המה וכו' מקושר אל הכתובים הקודמים שבארנום על הגליות ובא כמדבר אל כל עם בני ישראל אשר בגלות החל הזה המר והארוך אחר אשר דבר על לבם בכתובים הקודמים באמרו תחת שלש רגזה ארץ הם ג' מלכיות ותחת ד' היא הרביעית לא תוכל שאת ובלי ספק כי לא לעולם חוסן ונגאל גם ממנו כמפורש למעלה אמר עתה כי ישיתו לב אל ד' קטני ארץ ומהם יראו וכן יעשו להחיש גאולתם והוא כי בבית ראשון חטאו בשתים ושתיהן בינם למקום והם אחד עברם מל"ת ע"ז וג"ע וש"ד ב' ביטול תורה כי עד זאת הב' האריך להם הקב"ה כמאמרם ז"ל ויתר הקב"ה על וכו' ולא ויתר על ביטול תורה ובבית שמ חטאו בשתים ושתיהן בין אדם לחבירו א' שנאת חנם ב' נמשכת מהאיבה והיא גזל וכמז"ל שהיו עושים בני ירושלם לארשי ביתר כי על כן הדליקו נרות כשנחרב וכן יראה מענין הפריצים לכן לשירחמנו יוצרנו צריך לתקן ארבעתם. ''' והנה'''  על הא' היה מקום יתאנה איש ויאמר איככה אוכל לתקן כל תוקף סוג הרע ההוא העצום ולסגל מצות ומעשים טובים ושמש הגלות והצרות מכה בנו ועל ביטול התורה הלא יתאנה לאמר הלא צריך כח עצום ורב כי היא תושיה מתשת כחו של אדם ואנחנו הורקנו מכלי אל כלי מגלות אל גלות ותשש כחנו ועל השנאת חנם יאמר הלא מלך אין בישראל ולא מנהיג ייחד פרודנו נהיה לכם אחד לו רק איש לעברו פנו כצאן אשר אין להם רועה ועל הגזל הנמשך מזה הנה קשה לפרוש כי הוא דבר שיצרו של אדם חומדו על כן על שתים שהן ארבע אלה אמר שלמה כי הלא הוא יתברך מלפנו מבהמות ארץ קטני הערך למען מהם נקח לעבוד את ה' ולתקן עותתנו אחד לאחד:

(כט) '''או'''  יאמר מקושר אל הדרך האחרון אשר כתבנו בפסוקים הקודמים ד' הם קטני ארץ כו' שכתבנו שהוא כמדבר א' עם בני ישראל הרואים באורך גלות החל הזה המר והנמהר אשר לא ידע האדם את עתו כי על כן אמרנו שלדבר על לבנו אמר תחת ג' מלכיות רגזה ארץ ותחת ד' דע שלא תוכל שאת ואם יתמהמה חכה לו כי יום נקם בלבו יתברך ופירש אותם תחת עבד כי ימלוך הוא נבוכדנאצר שהיה עבד לסנחריב ומלך לרעתנו בשכר שלש פסיעות כמפורש למעלה ותחת גלות מדי ע"י המן ועליו אמר ונבל כי ישבע לחם שע"י כן נתן עשרת אלפים ככר כסף על היהודים לאבדם שאם לא השביעו לחם מרדכי להשיב נפשו היה מת ולא יעשה עמנו רעה כנודע מרז"ל שע"י נבלותו עם בני חילו חסר לחמו ונמכר למרדכי על ככר לחם ועל כן רגזה ארץ על המן הרע ששבע לחם לרעתנו ותחת אומת יון כי תבעל ויהיה עליהם מלך שנמשך לנו מצור ומצוק כדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות חנוכה כשמלכו יון וכו' הצרו לישראל שמורה שמקודם לא היה עליהם מלך ועל כן שנואה כי תבעל למלך רגזה ארץ שעל ידי כן הרע לנו ולכן גם תחת ארבע אין ספק שלא תוכל שאת והוא תחת שפחה כי תירש ירושלים כו'. ''' לכן'''  חכו לה' כי נקם יקח ויבוא ויושיענו והרפואה קרובה מאד בידינו לעשותה ואם תקצר דעתנו נלכה נא אל ד' הם קטני ארץ הנמלים כו' ומהם נלמוד דרך לעבור גאולים כמפורש בדרך האחרון שבפסוקים ההם שעל ידי לימוד הנלמד מבהמות ארץ יתוקנו דרכי גאולתנו ויוסרו מכשולות מתחת רגלי משיחנו להחיש לגאלנו כמפורש למעלה ואם האמר נא ישראל אם להכין עקבות משיחנו תאלפנו מבהמות ארץ הנזכרים המבלי אין גדולים מאלה ואנה עזבת אליה הנביא אשר יקדים והשיב לב אבות וימשיך לבנו אחר אלהינו ואם לא יספיק זה הנה הקב"ה משלח עלינו את גוג כאמור ביחזקאל לבושי מכלול מגן וצנה תופשי חרב כו' לנגח אותנו עד נשוב מתוך צרתו אשר יציק לנו נוסף על זה הנה משיח בן אפרים הוא סובל צרות גדולות עד אין חקר שבוע אחד כמו שאמרו ז"ל הובאה בשלהי ילקוט ישעיה שסובל ענויים כבלים וצרות עד תכפף קומתו ולא יוכל קום עד תום השבוע שבן דוד בא והכל לנשוא עליו עונות בני ישראל ואם כן אולי יאמר אומר הלא אם לא נלמוד מד' קנוני ארץ לשוב מעצמנו הלא לא יבצר תיקון מעשינו וגאולתנו על ידי שלש אלה אליהו אשר יבשרנו וישיב לבנו וגוג אשר ימרק עונותינו ומשיח בן יוסף הנושא עליוי את פשעינו על כן בא ויאמר דע אפוא מה בין השב מעתה על ידי לימוד הד' הנזכר למיחל ליתקן על ידי השלשה העתידים כי הלא שלשה המה מטיבי כו' צעד רגלי משיחנו שעל ידם ייטיב צעדו לבא אך הוא לאטו כמשמעות צעד והוא לא זכו בעתה אך וד' אשר הזכרתים הם קטני ארץ ייטיבו יותר שייטיבו לכת שאם ישראל שבים מעצמם שילמדו מד' אלה הלוך ילך בנחיצות על עב קל כי זכו אחישנה ולא יצעד לאט עני ורוכב על חמור שהוא אצלי עני מזכיות ישראל ועל כן יבא בהראות ההוא לרמוז כי בא לאט על כי אין בנו מעשים רק זכות קצת תופשי התורה משולים ליששכר חמור:

(יח) '''ובמדרש'''  ויקרא רבה אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה החכמה והמדע נתון לך ותרב חכמת שלמה ויחכם מכל האדם ישב לו תמיה על ד' מינין הללו שנאמר: שלשה המה נפלאו ממני ג' המה פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינין שבלולב שבקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג כל האילנות עושין פירות כפות תמרים התורה אמרה טול ב' כפות תמרים והוא אינו נוטל אלא לולב לבה של תמרה וענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדם הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר והביאו עצי זית וערבי נחל כל האילנות גדלים בנחל. ''' וד''''  לא ידעתים חזר ומזכירן פעם אחרת שנאמר ג' המה מטיבי צעד וכו' אלו ד' מינים שכל א' מישראל הולך ורץ ולוקח לו מהן להלל להקב"ה והן נראים קטנים בעיני אדם וגדולים הם בעיני הקב"ה מי פירש להם לישראל על ד' מינים האלו שהם אתרוג לולב הדס וערבה חכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל: ''' וראוי'''  להעיר שאומר שבקש לעמוד על ד' מינים כו' נראה שכל תמיהתו לא היתה רק על הד' מינים וא"כ למה יזכיר פסח מצה ומרור ואומר עליהם נפלאו ממני ועוד אומרו מי יאמר כו' הנה בגמרא דקדקו הדר שהוא דר כל השנה באילן כפות כפת כתיב עבות עץ שעליו חופין את עצו זה הדס וגם אמרו התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הקב"ה שהוא יתור לשון לבלי צורך ועוד אמרו הרי הוא אומר במקום אחר עלו ההר וכו' היתכן היה תמה שלמה על מה שהיה עתיד עזרא לצוות ועוד שלא במקום הדס צוה לקחת אותם ועוד שיראה דעת בעל המאמר לעקור הכתובים כי הוא אומר דרך הנשר כו' שמונה הד' שלא ידע ואיך יהיה על ד' מינים שבלולב ולא עוד אלא שאומרו כן דרך אשה מנאפת כו' מה ענין מינים שבלולב לאשה המנאפת ועוד אומרו ד' לא ידעתים חוזר ומזכירן פעם אחרת שלשה המה מטיבי צעד כו' מי הגיד לו שאומר ג' מטיבי צעד וכו' הם ד' מינים שבלולב והלא הכתוב מפרשם זרזיר מתנים וכו' ועוד איך יחזור להזכירן אחר שהפסיק בענין דרך הנשר וכו' ובענין תחת שלש רגזה ארץ תחת עבד וגו' תחת וכו' שלשה המה קטני וכו' הנמלים וכו' השפנים וכו' מלך וכו' שממית וכו' איך יחזור אחר כך לומר ענין לולב אחר כל ההפסקה הזאת ועוד אומרו והם נראין קטנים בעיני בני אדם כו' ומי פירש להם כו' חכמים שנאמר והמה חכמים וכו' והלא פסוק זה נאמר למעלה על הנמלים ושפנים וארבה ושממית ולא נאמרו בפעם ראשונה שהוזכרו מיני לולב ולא בשמה כשחזר ומזכירן ועוד למה לא דרש בעל המאמר הכתובים כסדרן ידרוש ראשונה פסוק והמה חכמים ואחר כך יאמר וחזר להזכירן בפסוק ג' המה מטיבי צעד שהוא אחריו. ''' אמנם'''  בעל המאמר הוקשה לו בכתובים אחד אומרו וד' לא ידעתים שאם פירש והרביעי לא ידעתיו היל"ל בלשון יחיד ולא לא ידעתים כאלו חוזר אל כל הד' ואם הוא כפסוק ושבע תועבת נפשו שהוא כאומר והשביעי יאמר וארבע לא ידעתיו או לא ידעתי כמו שבפסוק הנזכר אומר תועבת נפשו ולא תועבות אך ידעתים מורה על דברים רבים ואם הוא שחוזר אל כל הד' אם כן השלשה אינם במקרא וכן באומרו למטה וד' מטיבי לכת היל"ל והרביעי מטיב לכת ועוד כי הלא אין בפסוק ההוא ד' שהרי אומר זרזיר מתנים או תיש שמורה באמרו מלת או שאין הזרזיר והתיש נמנים כאחת שאינו אומר אלא זה או זה ואם כן שלשה הם לבד ועוד שאם אומרו דרך הנשר הוא שאין עושה רושם בהלוכו גם כל עוף הוא כן ולא על שפורח גבוה מזולתו ה"ל לעשות רושם ועוד באומרו דרך נחש וכו' כי כמה וכמה דורסים ומהלכים על הצור ולא יעשו רושם וכן באניה בלב ים שגם בכל עבר מהים לא תעשה רושם ולמה תפס בלב ים ועוד מה צורך למשיל משלים לומר שדרך גבר בעלמה לא יעשה רושם ושכן דרך אשה מנאפת ויוכל לאומרו בלי משלים ולא עוד אלא שאומר כמה משלים על דבר זה ועוד שאומר בן דרך יראה שמדמה דרך אשה מנאפת אל הנזכרים באומרו כן דרך ולא שהוא פי' הא' ועוד כי אין צריך פירוש כי יובן מהקודמים ואם כן הוא כפל ענין ועוד באומרו ד' הם קטני ארץ כי כמה וכמה יש קטנים מהשפנים ועוד איך יתארם לחכמים מחוכמים ולא מחכמה יעשו דבר רק טבע הטביע בם עושם יתברך לעשות מעשיהם ועוד שהיל"ל שלשה הם קטני ארץ חכמים כו' ולא יאמר והמה שנראה שידבר על אחרים שלא דבר בם עדנה ועוד מה ענין הד' דברים ההם נמלים ושפנים ארבה ושממית ואשר ייחס לכל אחד מהם: ''' אך'''  כיון שלמה להודיענו איך נתחייב ללמוד מדברי רבותינו ז"ל ולא נמיש מכל מה שפירשו בתורה ימין ושמאל כי בלעדם תהיה לנו תורה שבכתב כדברי הספר החתום ולא יעצר כח חכם בחכמתו להבין מתורה פירוש מצותיה לו לא תורה שבעל פה על פי החכמים וצא ולמד כי הלא שלשה המה נפלאו ממני מה ענןי פסח מצה ומרור מה הוא פוד התאחדם יחד נכסה ממני אך ידעתי מציאותם. ''' אמנם'''  וד' מימם שבלולב אפילו לא ידעתי מציאותם מלבי לולא קבלת ופירוש חכמים שקדמוני על ידי קבלת תורה שבעל פה כי על פי שפיטת שכלי אם אבקש בכל חכמתי לעמוד עליהם מי יאמר לי שפרי עץ הדר הוא אתרוג ולפרש הדר מלשון דירה שדר באילן משנה לשנה שלא כמשמעו ואינו לשון הדור ויהיה תפוח נאה וכיוצא בו וזהו כל האילנות עושים פירות וכן כפות תמרים למה אקח לבה של תמרה ולא כפות הרבה כלשון הכתוב כי גם שכפת כתיב חסר וי"ו למה אניח המקרא בעד המסורת בהיות שיותר יצדק המקרא וכ"ש שאם הוא יתברך מצוה להללו במרובים על פי המקרא למה אמעט בהילולו ואקח א' ואסמוך על המסורת וז"א התורה אמרה טול ב' כפות תמרים להלל בהן את הב"ה והוא אינו נוטל אלא לולב שבאומר התורה אמרה רומז אל האמירה היא המקרא ובאומר להלל רמז אל המעיטנו במינים שצונו להללו בהם וחזר ואמר לבה של תמרה כלומר שגם היה אפשר ליישב הכל ויהיה אחד מהחריות שעליו נפרדות ויהיה המסורת על היות כף אחד ולא ב' והמקרא על ריבוי העלין ולא לפרש המסורת מלשון כפיתה אלא מלשון כף א' ולא יהיה לבה של תמרה וכן ענף עץ עבות מי יאמר שהוא הדס שאם על היותו מעובה בעלין גם הזית הוא כיוצא בו ושמא תאמר שאינו דרך להלל בזית לזה הביא סמך ממה שכתוב הביאו עלי זית וכו' שאם לא היתה רק לסכך בעלמא למה בזיתים ולא בענפי אילן סרק אך הוא שעל כי דרכו יש צד הלול לעשות המצוה על ידי זית שהאורה יוצאת ממנו על דרך מוליכי בכורים שהיו עושים שתי עטרות זית וכן בערבה מי יאמר וכו' ולראיה שאומר ד' לא ידעתים אלו שבע"פ ולא דרך הנשר וכו' הביא משלשה המה מיטיבי צעד והוא כי מאשר הקשינו בכתוב ההוא אי אפשר שחוזר אל זרזיר מתנים כו' ועוד מאי מטיבי צעד ומטיבי לכת אך הוא לומר ראה איך מאתו יתב' הוא שהד' מינים שבלולב הם אלה שהרי הג' פסח מצוה ומרור המפורשים בכתוב אין כל אחד רץ כ"כ בזריזות אחריהם כאשר על ארבעה אלו שאם בג' הם מטיבי צעד שיצעדו לאט לקיימם ובד' אלה הם מטיבי לכת כל אחד רץ בזריזות נפלא יותר מעל השלשה ונהפוך הוא כי השלשה מפורשים ולא אלו אך אין זה כי אם שאלה הם כמפורשים עם שלא ביארם הכתוב זה אמר אלו ד' מינים שבלולב שכל א' רץ ולוקח לו מהן להלל כו' שמורה כי מאתו ית' הוא להללו באלה כי שם בלבם לרוץ אחריהם להורות את בני ישראל כי אלה הם אשר כוון בתורה שבכתב למען חזק ידינו לבלתי סור מכל אשר יורונו מקבלי תורה שבעל פה ועל כן חזר ואמר וד' לא ידעתים ואמר חזר ומזכירן כו' כלומר לראיה שד' שלא ידעתים הם אלו ראה שחזר ומזכירן כו' כאמור והוקשה לו שהרי יש כמה פסוקים בינתים שידברו על דברים אחרים ואדרבה מאשר מזכירן אחר כך יורה שאומרו וד' לא ידעתים הוא ענין אחר לזה אמר והם נראים קטנים וכו' מי פירש להם וכו' והוא שהרי בפסוק ד' הם קטני ארץ הוקשה לו כנזכר לעיל שאי אפשר לחזור אל הנמלים וכו' שיקראם חכמים וגם מחוכמים כי חכמת מה להם וכל ענינם הוא טבע הטביע בם הוא יתברך וגם יתור אומרו והמה ולא אמר ד' הם קטני ארץ חכמים מחוכמים אך הוא לומר עם שד' דברים תראם קטנים בארץ בעיני בני אדם הלא והמה אשר פירשו להם לישראל שהם אלו היו חכמים ושמא תאמר כי גם קהלת היה חכם מכל האדם ולא ידעם ואיך פירשום חכמים לזה אמר מחוכמים כלומר שלא מחכמת שכלם פירשו רק מהיותם מחוכמים מאתו יתב' בתורה שבעל פה למשה מסיני כי כל זה וכיוצא בו נצטוינו לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך כו' ואם כן אל תתמה על ההפסק שבין פסוק וד' מטיבי לכת לפסוק וד' לא ידעתים כי גם מה שבינתים שהוא שלשה הם קטני ארץ כו' גם הוא ידבר על זה ומזה נדע כי אומרו למעלה וד' לא ידעתים הוא גם כן על דבר זה כי מה לנו שיודיענו שמפרשי הד' מינים הם חכמים מחוכמים אך הוא כי הנה למעלה אמר כי מעצמי על פי שכלי לא ידעתים אך דע נא אפוא כי גם שתראם קטני ארץ המה המפרשים אותם עליהם תסמוך שחשיבותם גדול מאד כי והמה אשר פירשו להם לישראל כך הם חכמים מחוכמים ומעתה עלינו להבין כי כל יתר הענין על הנוגע אל ד' דברים אלה ידבר דרך הנשר וכו' תחת שלש וכו' הנמלים וכו' עד ג' המה מטיבי צעד כו' והוא באשר ידענו ממאמר רבותינו ז"ל והביאו רביט בחיי בפ' אמור כי ד' מינים שבלולב הם כנגד ד' מלכיות כו' ועוד אמרו על תחת ג' רגזה ארץ כו' ותחת ד' כו' שהם הד' מלכיות ועוד אמרו על שממית בידים תתפש שכל זכות וקיום השממית הוא על מה שעשתה בידים ויעש גם הוא מטעמים וכו' ונבא אל הביאור אמר שלמה אחרי אמרו שעל פי שכלו לא ידעם אך על פי קבלת החכמים מחוכמים נסמוך כאשר יאמר הקדים:

(יט) '''ואמר'''  ראה כי יש רמז וסמך שהיה מקום להבין כי אתרוג ולולב והדס וערבה על פי מה שרומזים כי האתרוג הוא לעומת דרך הנשר בשמים והוא הכלכות הראשון הנקרא ביחזקאל הנשר הגדול והוא על שפרח ונתגאה עד השמים כאומרו השמים אעלה ועשה עצמו אלוה וזהו דרך וכו' כי האתרוג הוא דרך אותו הנשר שבשמים מה הוא היה עישה עצמו אלוה לדוד בקיום והתמדה תמיד שם כאלוה לעומתו האתרוג הוא דר באילן משנה לשנה ולא יחסר וגם דומה לזהב בגוונו לעומת נבוכדנאצר שהוא רישא די דהבא והמין הב' הוא דרך נחש עלי צור ולפי הנוסח שבא מאמר זה בילקוט שמקדים ההדס ללולב יאמר כי ההדס הוא לעומת דרך נחש הוא עמלק ונינו המן שהוא נחש ומשורש נחש כנודע דרכו לבא עלי צור שאינו בא על ישראל רק בהיותם קשים ויבשים כאבן וצור כי זה דרכו של עמלק שלא לבא על ישראל רק בהיות בהם חטא כד"א וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה וכן ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים כאשר ביארנו שם שבא בהיותנו בלתי יראי אלהים והוא צוואת עשו כמאמרם ז"ל וגם המן החטיאם בסעודת אחשורוש שעל כן נתחייבו כדעת מדרש חזית ואז בא עליהם לעומת המלכות ההוא היה ההדס שעליו חופין את עצו. ''' כן'''  אסתר הנקראת הדסה הגינה וחפו צדקותיה על העץ היבש מזכות כצור ואפשר שעל רמז זה נקראת הדסה רמז אל ההדס כמו שדרשו ז"ל על ותחת הסרפד יעלה הדס שהוא על אסתר והיות ג' עלים אפשר במ"ש במדרש חזית כי משה שלח לאליהו שיאמר למרדכי שיתפלל הוא בכאן ומרע"ה משם ומרדכי צוה גם אסתר הרי ג' משה ומרדכי ואסתר וגם ההדס אמרו רז"ל שיש בו ריח ולא טעם זכר כי מרדכי ואסתר לא טעמו מסעודת אחשורוש והיו בהם מעשים טובים המתואר אל הריח כאשר יבא בדברינו מרז"ל והתענו ג' ימים והלולב שהוא לבה של תמרה הוא דרך אמה בלב ים הוא לעומת יון שלא נכנס רק בלב ים דעה את ה' לבטל מישראל תוכיות ועיקרי הדת וגם שנכנס שארץ ישראל והניח הכל והלך ופרץ בלב האמצעי והעיקר הוא ההיכל כנודע ולפי הנוסח הנמצא ברבה שמביאם כסדרן אתרוג ולולב והדס וערבה יהיה הלולב לעומת דרך נחש עלי צור והוא כדעת רשב"י שלא נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה רק על שהשתחוו לצלם נבוכדנאצר אלא שהם לא עשו אלא לפנים ולא מלבם גם הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים ועל כן לעומת זה יבא הלולב שהוא לבה של תמרה והוא כפת כלו כגוף א' ואחדות א' בלי פירוד עלין לרמוז כי הלב היה באחדותו יתב' ולא עשו אלא לפנים וגם היות מאילן הגבוה מהכל הוא כדרך שקרה לנחש עלי צור הוא המן שנתלה על עץ גבוה חמשים אמה ולעומת דרך אניה בלב ים הוא יון שנכנס בלב הים כאמור שבקש להפשיט את ישראל מתורה ומצות ולהמחם עץ יבש יבאו הצדיקים כהני ה' ויגינו וימסרו רשעים ביד צדיקים הנקראים הדסים כד"א והוא עומד בין ההדסים וצדקותם חפו על ישראל ולעומת דרך גבר בעלמה הוא אומה שנעשה להם כדבר טבעי ומשוך לשעבד את ישראל תחתיו כאשר הוא טבעי היות דרך גבר בעלמה כי הוא ימשול עליה תמיד ויהנה ממנה כן נראה למלכות ההוא בראותם נמשך הגלות עד בלי די:

(כט) '''והראיה'''  שהם אלו בלי ספק כי הלא עם היות פסח מצה ומרור מפורשים בכתוב לא ירוצו בני אדם רק מטיבי צעד לאטם אך וד' מינים שבלולב הם מטיבי לכת כדברי המאמר שכל א' רץ כו' אך אין זה כי אם חשק אלוה אשר נתן בלבם לקיים תורתו שבע"פ ולהעמידם על האמת לטוב להם. ''' זהו'''  הדרך הנראה בכתובים כלם לפי דעת רז"ל במאמר הנזכר לעיל וביתר המאמרים אשר הזכרנו אגבו בס"ד: