דבר אברהם/ג/יא: הבדלים בין גרסאות בדף

עיצוב
(גרסה ראשונית)
 
(עיצוב)
 
(גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת)
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן יא'''{{ש}}{{גופן|4||'''בענין שבועות הפקדון'''}}
{{מרכז|'''סימן יא'''{{ש}}{{גופן|4||'''בענין שבועות הפקדון'''}}}}


::לידידי הרה"ג כ"ו מו"ה '''בצלאל לעווין''' נ"י.
::לידידי הרה"ג כ"ו מו"ה '''בצלאל לעווין''' נ"י.
שורה 14: שורה 14:
==ג==
==ג==


ג) '''ומסוגיין''' קשה לי טובא על מ"ש הש"ך חו"מ (סי' ע"ז סק"א) משם תשו' הרמ"א דשני שומרים שקיבלו השמירה ביחד לא אמרינן דאחד ערב בעד חבירו ואע"ג דכ' המ"מ פכ"ה ממלוה בשם הרמב"ן דאם הפקיד גבי שנים דינן כאחד שהלוה לשנים י"ל דמיירי שהתנו כן בפירוש יעו"ש, והשתא להרמ"א האיך אמרינן הכא או דילמא עילויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלים עלה חומשא וכפילא והרי לאו חד ממונא הוא דכאו"א משלם על חלקו זה החומש מן החצי שלו וזה הכפל מן החצי שלו, וכ"כ הפרישה בחו"מ סי' שנ"ב בפשיטות דזה שבאו עליו עדים משלם חצי כפל כלומר כל הכפל מחצי הקרן שעליו לשלם, והרי זה תרי ממונא דמי הוא שמחברן בהדי הדדי. אח"ז העירוני שכבר עמד ע"ז הגאון מוהרש"ק ז"ל בהגהות לח"מ ד' לעמבערג בשם חכמת שלמה ושמעתי שכן הקשה גם בים התלמוד. והגרש"ק ז"ל מוסיף דדוחק לומר דאתני בפירוש דערבין זע"ז דא"כ הו"ל לרבינא לפרושי ולא לומר סתמא דמסר שורו לשני בני אדם. אבל אני מוסיף דלא רק להרמ"א אלא אפי' על החולקין עליו וסברי דאף בסתמא נעשה ערב גם על חלק חבירו נמי קשה. חדא דחיוב הערבות הוא רק לאתר שגם חבירו נשבע שנגנב שאז מפסיד המפקיד וזה נעשה ערב אבל קודם שנשבע חבירו לא ואפי' אם הי' כבר ערבות נראה לכאורה דכה"ג אין שבועת הפקדון על חלק הערבות מיהא. לרבה דאמר בשבועות (דף ל"ז ע"א) דכופר בממון שיש עליו עדים פטור משום דהוי רק כפירת דברים בעלמא אע"ג דאפשר דמייתי עדים כדאמרינן התם לר"י, וה"נ הוא הדין והוא הטעם כשעדיין לא כפר השני דהוי מצד הראשון לכה"פ על חלקו של חבירו רק כפירת דברים בעלמא שהרי אין השני כופר עדיין, ואף דמני לכפור מ"מ עדיין לא כפר דה"ג התם מנו עדים למות ורבינא גופיה בעל האיבעיא דהכא משמע התם דס"ל כרבה דמתרץ אליבא דרבה כגון שהיו קרובין לנשותיהן כו' עיי"ש. אם לא דנימא דרבינא אחרינאה הוא כידוע שהיו כמה. איברא דלפימ"ש התוס' שבועות (לג ע"א ד"ה הא קיימא שניה) דהיכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דלכ"ע חשיב כפירת דברים בעלמא וע"ז משני התם רבינא כגון שהיתה שניה כו', לא מוכח כבר דרבינא ס"ל כרבה. אבל לפי"ז בלא"ה יש לדקדק לכו"ע דהאי שומר שני דמי לקיימי שתי כתי עדים שבתוס'. ובע"כ אתה צריך לבא בבעיא דרבינא לידי אוקימתי שהשני ליתא קמן (אי לא ס"ל כרבה) או שהשביע שניהם כאחד ואמרו אמן בב"א (אי ס"ל כרבה) דהשתא בשעת מעשה היתה כפירה גם על חלק הערבות מצד שניהם. אמנם יש לחלק בין הא דרבה לדהכא דהתם הכופר לא מפסיד למשביע מידי ולא אהניא לי' לעצמו ולא מידי דסו"ס יתחייב ע"י העדים, משא"כ הכא דמהאי גיסא עדיפי לי' למפקיד תרי ערבין מחד ערב ומאידך גיסא הכופר מיהא נפטר מהתביעה ויצא מידי בעלים בשבועתו (עי' ב"ק ק"ו), אבל אכתי לא ברירא לי הכי. ועוד דכבר הזכרנו דהפרישה תפס בפשיטות דזה שבאו עליו עדים משלם רק חצי כפל שעל חלקו מצד שומר ולא גם על חלק הערבות שמצד חבירו, והוא משום דטט"ג הוא רק בפקדון ולא על התחייבות גרידתא, ואפשר דה"נ החומש שמשלם המודה הוא ג"כ מחצי הקרן שעל חלקו ושוב נמצא דאין חומש וכפילא בחד ממונא. אולם בחומש שחייב גם על תשומת יד נראה דחייב כמדת כל הקרן שהרי כשאומר נגנב הוא כופר גם על הערבות. אמנם עדיין יקשה ביתר תומר מדאמרינן (בב"מ דף מ"ח, ע"א) תשומת יד א"ר חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו ופירש"י דהוי דומיא דפקדון דאלו כפר בהלואה גרידתא לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה להוצאה, וא"כ על התחייבות לחוד בלא ייחד לי' כלי לא שייך כלל חומש והוא רק על החצי שמדין שומרין ותרי ממוני נינהו. ובע"כ תאמר דמיירי שייחד גם כלי ואין בזה דוחק דהעיקר בא רבינא רק למיבעי אמאי קפיד רחמנא אחד גברא או אחד ממונא ובציור של ההיכא תמצא אין נ"מ כלל, וא"כ ה"נ נימא להרמ"א דאתנו בפירוש וייחדו כלי וכו'. [הרמב"ם (פ"א משבועות ה"ח) לא הביא הא דר"ת דייחוד כלי בעינן ועמדו ע"ז. והי' נ"ל דאפשר דהרמב"ם מפרש דלא כרש"י וייחוד כלי דבעי ר"ח הוא מטעמא אחרינא, דאמרינן בשבועות שם הכופר בממון שיש עליו שטר פטור משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות, והק' הראשונים דא"כ למ"ד שעבודא דאורייתא בע"פ נמי היכי משכחת לה שבועה, ולזה קאמר ר"ח שייחד לו כלי והיינו שאמר אין לך פרעון אלא מזה. (ובחי' הריטב"א לב"מ כתב באמת ביחוד כלי שאמר אין לך פרעון אלא מזה). אולם לבתר דתקנו רבן דמלוה ע"פ אינה גובה מלקוחות שוב לא הוי שעבוד קרקעות (עיי' חי' הריטב"א שבועות ל"ז ע"ב) ולכן ר"ח דבא לפרושי קרא הוצרך לומר בייחד לו כלי, אבל להלכה השתא לא הוצרך הרמב"ם לזה דהא הפקיעו חכמים כבר השעבו"ק וכמדומה שיש כבר מי שתירצו כן. אבל לקושטא דמילתא נראה יותר פשוט דהרמב"ם קאי בשי' הרמב"ן מובא בחי' הר"ן ב"מ שם דבהלואה גרידתא נמי לכ"ע מיחייב קרבן שבועה אלא מדכתיב הגזילה אשר גזל או את העשק אשר עשק דמשמע את הידוע ש"מ כלי מיוחד הוא תובע ובהכי מיירי קרא, אבל לדינא גם בלא ייחד כלי חייבים יהי' הטעם מה שיהי' ופשוט הוא) והרי לרבינא גופיה קשה עוד דהא באו עדים לבסוף והכופר בממון שיש עליו עדים פטור וצריך לאוקמא כדאוקים התם רבינא שהיו קרובין בנשותיהן כו', והכא אפשר שהיו קרובים לראשון ולא לשני. עכ"פ אוקימתי נינהו ואין דוחק בדבר וה"נ להרמ"א וזה רק כבתוס' שכתבו כשבאו להעיד על שניהם העידו, אבל למה שכתבנו לעיל לא קשה, וכן אי רבינא אחרינא הוא. ובר מן כל דין מסתפקנא טובא וקרוב בעיני יותר לומר דהא דסתמא הוי כקיבלו ערבות כ"א על חבירו היינו על עיקר ההשבה התשלומין כשאבד או נשרף (כ"א כדיני שמירה), אבל כשהפקדון בעינו אלא שזה טוען טענת גנב אין ערבות כלל על טענתו לחוד כשבאמת החפץ קיים ומושב לבסוף בעינו. וקצרנו בזה ודו"ק.
ג) '''ומסוגיין''' קשה לי טובא על מ"ש הש"ך חו"מ (סי' ע"ז סק"א) משם תשו' הרמ"א דשני שומרים שקיבלו השמירה ביחד לא אמרינן דאחד ערב בעד חבירו ואע"ג דכ' המ"מ פכ"ה ממלוה בשם הרמב"ן דאם הפקיד גבי שנים דינן כאחד שהלוה לשנים י"ל דמיירי שהתנו כן בפירוש יעו"ש, והשתא להרמ"א האיך אמרינן הכא או דילמא עילויה חד ממונא קפיד רחמנא דלא נשלים עלה חומשא וכפילא והרי לאו חד ממונא הוא דכאו"א משלם על חלקו זה החומש מן החצי שלו וזה הכפל מן החצי שלו, וכ"כ הפרישה בחו"מ סי' שנ"ב בפשיטות דזה שבאו עליו עדים משלם חצי כפל כלומר כל הכפל מחצי הקרן שעליו לשלם, והרי זה תרי ממונא דמי הוא שמחברן בהדי הדדי. אח"ז העירוני שכבר עמד ע"ז הגאון מוהרש"ק ז"ל בהגהות לח"מ ד' לעמבערג בשם חכמת שלמה ושמעתי שכן הקשה גם בים התלמוד. והגרש"ק ז"ל מוסיף דדוחק לומר דאתני בפירוש דערבין זע"ז דא"כ הו"ל לרבינא לפרושי ולא לומר סתמא דמסר שורו לשני בני אדם. אבל אני מוסיף דלא רק להרמ"א אלא אפי' על החולקין עליו וסברי דאף בסתמא נעשה ערב גם על חלק חבירו נמי קשה. חדא דחיוב הערבות הוא רק לאתר שגם חבירו נשבע שנגנב שאז מפסיד המפקיד וזה נעשה ערב אבל קודם שנשבע חבירו לא ואפי' אם הי' כבר ערבות נראה לכאורה דכה"ג אין שבועת הפקדון על חלק הערבות מיהא. לרבה דאמר בשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/לז/א|דף ל"ז ע"א]]}} דכופר בממון שיש עליו עדים פטור משום דהוי רק כפירת דברים בעלמא אע"ג דאפשר דמייתי עדים כדאמרינן התם לר"י, וה"נ הוא הדין והוא הטעם כשעדיין לא כפר השני דהוי מצד הראשון לכה"פ על חלקו של חבירו רק כפירת דברים בעלמא שהרי אין השני כופר עדיין, ואף דמני לכפור מ"מ עדיין לא כפר דה"ג התם מנו עדים למות ורבינא גופיה בעל האיבעיא דהכא משמע התם דס"ל כרבה דמתרץ אליבא דרבה כגון שהיו קרובין לנשותיהן כו' עיי"ש. אם לא דנימא דרבינא אחרינאה הוא כידוע שהיו כמה. איברא דלפימ"ש התוס' שבועות {{ממ|[[תוספות/שבועות/לג/א#הא|לג ע"א]] ד"ה הא קיימא שניה}} דהיכא דקיימי עדים קמן ס"ל להש"ס דלכ"ע חשיב כפירת דברים בעלמא וע"ז משני התם רבינא כגון שהיתה שניה כו', לא מוכח כבר דרבינא ס"ל כרבה. אבל לפי"ז בלא"ה יש לדקדק לכו"ע דהאי שומר שני דמי לקיימי שתי כתי עדים שבתוס'. ובע"כ אתה צריך לבא בבעיא דרבינא לידי אוקימתי שהשני ליתא קמן (אי לא ס"ל כרבה) או שהשביע שניהם כאחד ואמרו אמן בב"א (אי ס"ל כרבה) דהשתא בשעת מעשה היתה כפירה גם על חלק הערבות מצד שניהם. אמנם יש לחלק בין הא דרבה לדהכא דהתם הכופר לא מפסיד למשביע מידי ולא אהניא לי' לעצמו ולא מידי דסו"ס יתחייב ע"י העדים, משא"כ הכא דמהאי גיסא עדיפי לי' למפקיד תרי ערבין מחד ערב ומאידך גיסא הכופר מיהא נפטר מהתביעה ויצא מידי בעלים בשבועתו (עי' ב"ק ק"ו), אבל אכתי לא ברירא לי הכי. ועוד דכבר הזכרנו דהפרישה תפס בפשיטות דזה שבאו עליו עדים משלם רק חצי כפל שעל חלקו מצד שומר ולא גם על חלק הערבות שמצד חבירו, והוא משום דטט"ג הוא רק בפקדון ולא על התחייבות גרידתא, ואפשר דה"נ החומש שמשלם המודה הוא ג"כ מחצי הקרן שעל חלקו ושוב נמצא דאין חומש וכפילא בחד ממונא. אולם בחומש שחייב גם על תשומת יד נראה דחייב כמדת כל הקרן שהרי כשאומר נגנב הוא כופר גם על הערבות. אמנם עדיין יקשה ביתר חומר מדאמרינן {{ממ|בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/מח/א|דף מ"ח ע"א]]}} תשומת יד א"ר חסדא כגון שייחד לו כלי להלואתו ופירש"י דהוי דומיא דפקדון דאלו כפר בהלואה גרידתא לא מיחייב קרבן שבועה הואיל וניתנה להוצאה, וא"כ על התחייבות לחוד בלא ייחד לי' כלי לא שייך כלל חומש והוא רק על החצי שמדין שומרין ותרי ממוני נינהו. ובע"כ תאמר דמיירי שייחד גם כלי ואין בזה דוחק דהעיקר בא רבינא רק למיבעי אמאי קפיד רחמנא אחד גברא או אחד ממונא ובציור של ההיכא תמצא אין נ"מ כלל, וא"כ ה"נ נימא להרמ"א דאתנו בפירוש וייחדו כלי וכו'. [הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שבועות/א#ח|פ"א משבועות ה"ח]]}} לא הביא הא דר"ת דייחוד כלי בעינן ועמדו ע"ז. והי' נ"ל דאפשר דהרמב"ם מפרש דלא כרש"י וייחוד כלי דבעי ר"ח הוא מטעמא אחרינא, דאמרינן בשבועות שם הכופר בממון שיש עליו שטר פטור משום דהוי שטר שעבוד קרקעות ואין מביאין קרבן על כפירת שעבוד קרקעות, והק' הראשונים דא"כ למ"ד שעבודא דאורייתא בע"פ נמי היכי משכחת לה שבועה, ולזה קאמר ר"ח שייחד לו כלי והיינו שאמר אין לך פרעון אלא מזה. (ובחי' הריטב"א לב"מ כתב באמת ביחוד כלי שאמר אין לך פרעון אלא מזה). אולם לבתר דתקנו רבן דמלוה ע"פ אינה גובה מלקוחות שוב לא הוי שעבוד קרקעות {{ממ|עיי' חי' הריטב"א [[ריטב"א/שבועות/לז/ב#|שבועות ל"ז ע"ב]]}} ולכן ר"ח דבא לפרושי קרא הוצרך לומר בייחד לו כלי, אבל להלכה השתא לא הוצרך הרמב"ם לזה דהא הפקיעו חכמים כבר השעבו"ק וכמדומה שיש כבר מי שתירצו כן. אבל לקושטא דמילתא נראה יותר פשוט דהרמב"ם קאי בשי' הרמב"ן מובא בחי' הר"ן ב"מ שם דבהלואה גרידתא נמי לכ"ע מיחייב קרבן שבועה אלא מדכתיב הגזילה אשר גזל או את העשק אשר עשק דמשמע את הידוע ש"מ כלי מיוחד הוא תובע ובהכי מיירי קרא, אבל לדינא גם בלא ייחד כלי חייבים יהי' הטעם מה שיהי' ופשוט הוא) והרי לרבינא גופיה קשה עוד דהא באו עדים לבסוף והכופר בממון שיש עליו עדים פטור וצריך לאוקמא כדאוקים התם רבינא שהיו קרובין בנשותיהן כו', והכא אפשר שהיו קרובים לראשון ולא לשני. עכ"פ אוקימתי נינהו ואין דוחק בדבר וה"נ להרמ"א וזה רק כבתוס' שכתבו כשבאו להעיד על שניהם העידו, אבל למה שכתבנו לעיל לא קשה, וכן אי רבינא אחרינא הוא. ובר מן כל דין מסתפקנא טובא וקרוב בעיני יותר לומר דהא דסתמא הוי כקיבלו ערבות כ"א על חבירו היינו על עיקר ההשבה התשלומין כשאבד או נשרף (כ"א כדיני שמירה), אבל כשהפקדון בעינו אלא שזה טוען טענת גנב אין ערבות כלל על טענתו לחוד כשבאמת החפץ קיים ומושב לבסוף בעינו. וקצרנו בזה ודו"ק.


'''ולאחרונה''' ראיתי שעמד ע"ז גם מו"ח הגאון „הגדול” ז"ל בהגהותיו "אור גדול" למשניות ב"ק [[אור גדול/בבא קמא/ט#|פ"ט]] ומביא את דברי הפרישה דזה שבאו עליו עדים משלם רק חצי כפל דהיינו פלגא דידי', וסיים מו"ח ז"ל דלפי"ז ה"ה חומש משלם המודה רק ממחציתו ולענ"ד לא תלי זב"ז כלל כמש"ל דטט"ג הוא רק בשומרים ועל המחצה השניה שהיא רק מדין ערבות לא שייך בה כפל ומשו"ה משלם רק חצי כפל, משא"כ חומש דחייב גם על תשומת יד שפיר ליחייב גם על חלק הערבות ופשוט הוא:
'''ולאחרונה''' ראיתי שעמד ע"ז גם מו"ח הגאון „הגדול” ז"ל בהגהותיו "אור גדול" למשניות ב"ק [[אור גדול/בבא קמא/ט#|פ"ט]] ומביא את דברי הפרישה דזה שבאו עליו עדים משלם רק חצי כפל דהיינו פלגא דידי', וסיים מו"ח ז"ל דלפי"ז ה"ה חומש משלם המודה רק ממחציתו ולענ"ד לא תלי זב"ז כלל כמש"ל דטט"ג הוא רק בשומרים ועל המחצה השניה שהיא רק מדין ערבות לא שייך בה כפל ומשו"ה משלם רק חצי כפל, משא"כ חומש דחייב גם על תשומת יד שפיר ליחייב גם על חלק הערבות ופשוט הוא:
שורה 26: שורה 26:
==ה==
==ה==


ה) '''בשולי''' הגליון אעיר בתוס' ב"מ (דף נ"ו ע"ב ד"ה יצאו שטרות) מדממעט לי' מאונאה משמע דחל המכר מדאורייתא בשטרות, וא"ת בפ' מי שמת אמרינן מתנת שכ"מ מדרבנן ופריך והאר"נ המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל כו' והשתא והלא מכר שט"ח דאורייתא ואפ"ה וכו' למחול כו' ולרבנו חיים נראה דקנה מה"ת אם יש ללוה קרקעות כו' וכנראה מוסבים דברי ר"ח על היסוד שבנו מקודם דהיכא דהמכירה דאורייתא חזר ומחלו אינו מחול, וקשה מהא דלעיל (כ' ע"א) וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי כו' ש"מ איתא לדשמואל דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול, והרי אכתי ניחש שמא הי' לו קרקעות דאינו יכול למחול. ומזה נראה לכאורה דר"ח מילתא באפי נפשי' קאמר לה וס"ל דבמכירה דאורייתא נמי יכול למחול, והלשון לא משמע קצת הכי:
ה) '''בשולי''' הגליון אעיר בתוס' בבא מציעא {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/נו/ב|דף נ"ו ע"ב]] ד"ה יצאו שטרות}} מדממעט לי' מאונאה משמע דחל המכר מדאורייתא בשטרות, וא"ת בפ' מי שמת אמרינן מתנת שכ"מ מדרבנן ופריך והאר"נ המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל כו' והשתא והלא מכר שט"ח דאורייתא ואפ"ה וכו' למחול כו' ולרבנו חיים נראה דקנה מה"ת אם יש ללוה קרקעות כו' וכנראה מוסבים דברי ר"ח על היסוד שבנו מקודם דהיכא דהמכירה דאורייתא חזר ומחלו אינו מחול, וקשה מהא דלעיל (כ' ע"א) וליחוש דלמא כתבה ליתן בניסן ולא נתנה עד תשרי כו' ש"מ איתא לדשמואל דאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול, והרי אכתי ניחש שמא הי' לו קרקעות דאינו יכול למחול. ומזה נראה לכאורה דר"ח מילתא באפי נפשי' קאמר לה וס"ל דבמכירה דאורייתא נמי יכול למחול, והלשון לא משמע קצת הכי:


<noinclude>{{דיקטה}}
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>