שדי חמד/כללים/כ/מב: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

שדי חמד/כללים/כ/מב (עריכה)

גרסה מ־01:50, 17 באפריל 2023

הוסר בית אחד , 17 באפריל 2023

אין תקציר עריכה

מהדורה קמא

מפעילי מערכת

178,036

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
-{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/כ/מב|action=edit}} כלל מב])'''}} '''כבוש כמבושל.'''' דבר היתר ששהה בכלי של איסור בן יומו מעת לעת אם נאסר מחמת הכלי הנה הרבנים ט"ז ביו"ד סי' ק"ה סק"א וש"ך שם סק"ב כתבו בשם האו"ה דנאסר והשיגו עליו שהכלי לא נעשה כבוש אלא אחר מעל"ע ואז הוי פליטת הכלי נותן טעם לפגם ומותר בדיעבד והרב פרי חדש כתב דלא כיונו יפה משום דהכבישה היא בסוף מעת לעת ונטל"פ לא הוי עד אחר מעל"ע עי"ש שמסכים לדינא כדעת האו"ה. ונראה דלדעת האו"ה אם נשתהה ציר היתר בכלי של איסור בן יומו כדי שיעור כבישתו דהיינו כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל נאסר הציר (עיין בסי' ק"ה ס"א בדין חומץ וציר) של היתר אף שלא שהה מעת לעת ובזה אפשר ליישב דברי הרב פר"ח בא"ח סי' תמ"ז ס"ו גבי מלח ששמו במדוכה חמץ שכתב שאפילו היא בת יומא מותר לפי שאף שהמלח חריף כיון שהוא דבר יבש אינו מפליט מה שבלוע בכלים ע"כ ומשמע דאם היה המלח לח היה נאסר והיינו משום דאזיל לשיטתו שביו"ד דמסכים לדעת האו"ה דדבר היתר ששהה בכלי של איסור נאסר ובמלח ששמו במדוכה אף שמשמעות הלשון הוא שלא שהה בו מעת לעת מכל מקום אם היה לח היה נאסר בשיעור שאוסר בציר וחומץ שהוא שיעור קטן והרב שלחן גבוה שם ס"ק כ"ח דקדק מדברי הפ"ח דאם המלח לח נאסר וכתב על דבריו דלא ידע מנין לו זה וכו' עי"ש. ולי הדל יתכן ליישב כמו שכתבתי ואפשר דבזה גם הט"ז וש"ך מודו דיש לאסור דעד כאן לא נחלקו על האו"ה אלא בחלב תפל דמיירי האו"ה ומטעם דכיון דאין כבישתו אלא במעל"ע הוי טעם הכלי לפגם אבל במלח דשיעור כבישתו בכדי שיתננו על האור וכו' כ"ע מודו דאסור כיון דנכבש טרם שנעשה הטעם פגום ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח ובחכמת אדם כלל ז"ן אות יו"ד וק"ל:
+{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/כ/מב|action=edit}} כלל מב])'''}} '''כבוש כמבושל.''' דבר היתר ששהה בכלי של איסור בן יומו מעת לעת אם נאסר מחמת הכלי הנה הרבנים ט"ז ביו"ד סי' ק"ה סק"א וש"ך שם סק"ב כתבו בשם האו"ה דנאסר והשיגו עליו שהכלי לא נעשה כבוש אלא אחר מעל"ע ואז הוי פליטת הכלי נותן טעם לפגם ומותר בדיעבד והרב פרי חדש כתב דלא כיונו יפה משום דהכבישה היא בסוף מעת לעת ונטל"פ לא הוי עד אחר מעל"ע עי"ש שמסכים לדינא כדעת האו"ה. ונראה דלדעת האו"ה אם נשתהה ציר היתר בכלי של איסור בן יומו כדי שיעור כבישתו דהיינו כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל נאסר הציר (עיין בסי' ק"ה ס"א בדין חומץ וציר) של היתר אף שלא שהה מעת לעת ובזה אפשר ליישב דברי הרב פר"ח בא"ח סי' תמ"ז ס"ו גבי מלח ששמו במדוכה חמץ שכתב שאפילו היא בת יומא מותר לפי שאף שהמלח חריף כיון שהוא דבר יבש אינו מפליט מה שבלוע בכלים ע"כ ומשמע דאם היה המלח לח היה נאסר והיינו משום דאזיל לשיטתו שביו"ד דמסכים לדעת האו"ה דדבר היתר ששהה בכלי של איסור נאסר ובמלח ששמו במדוכה אף שמשמעות הלשון הוא שלא שהה בו מעת לעת מכל מקום אם היה לח היה נאסר בשיעור שאוסר בציר וחומץ שהוא שיעור קטן והרב שלחן גבוה שם ס"ק כ"ח דקדק מדברי הפ"ח דאם המלח לח נאסר וכתב על דבריו דלא ידע מנין לו זה וכו' עי"ש. ולי הדל יתכן ליישב כמו שכתבתי ואפשר דבזה גם הט"ז וש"ך מודו דיש לאסור דעד כאן לא נחלקו על האו"ה אלא בחלב תפל דמיירי האו"ה ומטעם דכיון דאין כבישתו אלא במעל"ע הוי טעם הכלי לפגם אבל במלח דשיעור כבישתו בכדי שיתננו על האור וכו' כ"ע מודו דאסור כיון דנכבש טרם שנעשה הטעם פגום ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ח ובחכמת אדם כלל ז"ן אות יו"ד וק"ל:
 '''ובעיקר''' מחלוקת הנ"ל הנה מרן החבי"ב בכנסת הגדולה שם אות ו' בהגהט"ו אף שצדד ליישב קושית הט"ז וש"ך על האו"ה דיש לומר דכיון שהכלי מלא אינו מניח לטעם שבכלי ליפגם וכו' מכל מקום כתב דלענין הלכה נקיטינן כט"ז וש"ך דהיתר תפל ששהה בכלי של איסור ב"י מעל"ע לא נאסר משום דהוי נטל"פ ובבאר היטב שם ריש סי' ק"ה כתב בשם הרב מג"א ששמע לחלק כמו שכתב בכנה"ג הנ"ל ולכן אסור ושכן כתב בבית הלל דאסור דלא כהאחרונים דמקילים עי"ש ואין את"י ספר בי"ה לראות סמוכות שלו דאם הוא על פי שמועתו של המג"א הרי הכנה"ג אף שעלה בדעתו ליישב כן לא נחה דעתו בזה ומסיק להקל בדיעבד גם הרב פרי תואר מסיק כהט"ז וש"ך דמותר החלב שהושם בכלי איסור בדיעבד כדין נותן טל"פ בעלמא והרב יד דוד (ליו"ד) בהגהט"ו אות א' כתב בשם הרב לחם הפנים דנראה מדבריו דמביא ראיה לשמועתו של המג"א ממ"ש ברסי' קל"ז דיינו של ישראל ששהה כ"ד שעות בכלי של יי"נ אסור והיד דוד דחה דבריו דשאני יי"נ כיון דאסור במשהו לא אמרינן ביה נטל"פ מותר ולא אטפל כעת בזה כי הוא מקצוע גדול אם באיסורי משהו אמרינן נטל"פ מותר רק את זה אגיד דלפי הנראה לא ראה דברי הרב פר"ח שם שכתב דאין ראיה מדין זה דיין כל שמתיישן הוא משביח וכו' לא כן בחלב תפל וכן שאר דברים עי"ש ומרן חיד"א בשיורי ברכה אות ב' הביא מה שכתב הרב פר"ח דהכבישה הוי בסוף מעל"ע ונטל"פ הוא אחר מעל"ע ולא נתקררה דעתו דהרי קדרה זו כבר יש לה שעה או קרוב שבלעה ויגיע זמן מעל"ע של נטל"פ קודם שהיה כבוש ועוד וכו' וכתב שראה להרב בני חיי שכתב כן על דברי הפר"ח ושאמרו לו שגם הרב פרי תואר דחה דברי הרב פר"ח גם מרן מוהרד"ף בס' מזמור לדוד כתב שדברי הרב פרי תואר כניתנו מסיני הם דודאי הפגימה קודמת לכבישה שהרי עד שיגיע המעל"ע של הנחת החלב הוי צונן גמור וכמאן דליתיה דמי וכן כתב הרב חכמת אדם כלל ז"ן אות ט' גם הרב קהל יהודה בד' כ"ה סוף ע"ב כתב דנקיטינן כהרבנים ט"ז וש"ך דמותר ושכן דעת רבינו מוהרלנ"ח והרב כנה"ג והרב באר יעקב רסי' ק"ה כתב דאפשר דמה שאוסר האו"ה מיירי דתכף שהסירו האיסור נתנו לתוכו ההיתר דבזה אמרינן דשניהם באים כאחד וכלומר דאם שהה הכלי ריקן מכי הוסר האיסור איזה זמן עד שנתנו בתוכו ההיתר הרי הפגם קודם להכבישה ושרי גם לדעת האו"ה גם הרב חות דעת כתב דהעיקר כט"ז וש"ך דלא נאסר מחמת כבוש כיון שהפגם קודם להכבישה ובהגהות מוהרל"ח בסי' תנ"א כתב ליישב תמיהת מרן הב"י בסי' תמ"ז (בד"ה כתב רבינו וכו') על רבינו האיי דלמה אסר היין שנתנו בעריבה בצונן וכו' משום דשהה בעריבה מעל"ע וכבוש כמבושל עי"ש שלא ראה דברי הד"מ בסי' תמ"ז אות י"ב בזה ולפי מה שנתבאר אין תירוץ זה נכון דכיון דמסתמא עד שהדיחו וניגבו העריבה עבר איזה זמן ששהתה העריבה ריקנית קודם שנתנו בה היין הרי אם כן הוי נטל"פ וקודם הפסח דמותר לכולי עלמא כידוע ועיין עוד להרב טורי זהב א"ח סי' תמ"ז סק"ט ובמגן האלף סי' תנ"א סכ"א: