13,152
עריכות
תיקונים
(שות רעקא גרסה ראשונית מדיקטה) |
(תיקונים) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|'''סימן קעז'''}} | {{מרכז|'''סימן קעז'''}} | ||
'''לבן דודי הגאב"ד דק"ק האלבערשטאדט הרב רבי עקיבא | '''לבן דודי הגאב"ד דק"ק האלבערשטאדט הרב רבי עקיבא נ"י.''' | ||
מה דהקשה ידידי ש"ב | מה דהקשה ידידי ש"ב נ"י בחולין {{ממ|דף ק'}} כי אצטריך קרא לר"א, א"כ מנ"ל דאמ"ה נוהג בב"נ מכח דנאמרה ונשנית הא למלתייהו נשנית לאקושי לדם, ומעכ"ת כתב לתרץ וליישב ג"כ קושיית הרשב"א בחי' במה דמשנינן כי אצטריך קרא לר"א. הא לר"א נמי לא לבעי קרא דתיפוק ליה מה"ט נמי. דהא משמע דכ"ע מודין באיסור שנוהג בב"נ שחל אשאר איסורים. וכדמשמע מדאמרו רבנן לר"י וכי לבני יעקב נאסר וכו'. דאלמא אלו נאסר לב"נ היו מודים לר"י. וליישב בחדא מחתא גם קושיית הראש יוסף. דהקשה דמאי פרכי' לר"י למ"ל קרא. הא י"ל דאצטריך קרא לאפוקי דלא נדרוש מי שבשרו מותר והיינו ביסוד מונח בכוונת תוס' ר"פ ג"ה {{ממ|ד"ה אלא וכו'}} דמסברא לא פקע. היינו מכח סברת מי איכא מידי. דכיון דאין בגידין בנ"ט ליכא בישראל איסור טומאה. ולפ"ז י"ל דמה דמשנינן כי אצטריך קרא לר"א היינו באמת לאפוקי דרשא דמי שבשרו מותר. וכקושיית הראש יוסף דדוקא בג"ה אלו הי' נאסר לבני יעקב לא הוי דרשינן מי שבשרו מותר משום מי איכא מידי. אבל באמ"ה דאסור לישראל משום טומאה ל"ש מי איכא מידי. ומיושב קושיית הרשב"א, אבל לר"י פריך שפיר למ"ל קרא דל"ל דלאפוקי מי שבשרו מותר. דהא ר"י ס"ל יש בגידין בנ"ט, ואעפ"כ ס"ל דנוהג בטמאה. הרי אע"ג במקום דליכא מי איכא מידי, לא דריש מי שבשרו מותר. א"כ ממילא מיושב קושיא, דלר"א הא למלתייהו נשנית. דהא אלו לא נשנית ולא הי' נכתב הקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר לא הי' צריך ההיקש לדם דהא לא הי' שום מיעוט למעט טמאה, עד דצריך ריבוי. דרק לפי האמת דכתיב ל"ת הנפש צריך ריבוי, לאפוקי דלא נימא מי שבשרו מותר. עד כאן דברי מעכ"ת מדבריו נראה דכוונת הרשב"א בקושייתו דהא מדס"ל לרבנן דאלו הי' ג"ה נאסר לבני יעקב הי' נוהג בטמאה. ומוכח דמכח זה לא דרשינן בג"ה מי שבשרו מותר. א"כ באמ"ה דנאסר לב"נ לא נדרוש מי שבשרו מותר אבל באמת אין זה כוונת הרשב"א, דא"כ אמאי לא הקשה הרשב"א ביותר על החכמים דס"ל דאינו נוהג בטמאה משום דרשא דמי שבשרו מותר, הא בג"ה לא דרשינן הכי לכ"ע אלו הי' נאסר לבני יעקב. א"ו נראה דזהו אינו קושיא. די"ל דבג"ה דכתיב סתם לא יאכלו את ג"ה ולא נזכר כלל מן בשרו. ולא דרשינן כלל מי שבשרו אסור. ולא דרש כך בג"ה רק ר"ש וטעמא דרבנן דסברי דג"ה אינו נוהג בטמאה, היינו משום דאין איסור חע"א. דלפי האמת דמסקינן ר"פ ג"ה דחכמים ס"ל יש בגידין בנ"ט טעמא דמתני' בפשוטו משום דאין דאיסור חע"א. אבל לא דרשינן כלל בג"ה מי שבשרו רק באמ"ה דכתיב עם הבשר משמע דבשר לחודיה שרי. אלא דקושיית הרשב"א היה דמה משני כי אצטריך קרא לר"א הא מ"מ מסברא איסור חל ע"א. דהא חזינן דגם רבנן דר"י אלו היה ס"ל דלבני יעקב היה נוהג בטמאה ול"א דאין אחע"א לפי האמת דמתני' סבר יש בגידין בנ"ט ואי דצריך הקרא לאפוקי דלא נדרוש מי שבשרו מותר, דא"כ גם על ר"י לא פריך, די"ל ג"כ הכי, ומה דס"ל דג"ה נוהג בטמאה, אין ראיה. דהא י"ל דבג"ה דלא נזכר בקרא מן בשרו לא דריש מי שבשרו מותר. כדמוכרחים לומר דלר"י הקרא לאפוקי מדרשא דחכמים. א"כ גם לר"א יקשה. זהו תורף כוונת רשב"א (ומ"מ לא הבנתי הקושיא דהרשב"א, דמה בכך דחכמים דר"י ס"ל ג"כ דאלו היה נאסר לב"י היה ג"ה חל אטמאה. והיינו דס"ל דהוי איסור חמור. הא מצינו דיש תנאים דס"ל אפי' באיסור מוסיף אין א"ח ע"א א"כ מכ"ש דחמיר לא מהני, א"כ י"ל דר"א ס"ל דל"א מוסיף ומכ"ש חמור אלא דהיה מקום למעכ"ת לשייר דרך לעצמו. דאין חילוק לענין דרשא דמי שבשרו מותר. בין קרא דג"ה ובין קרא דאמ"ה ומ"מ ליכא קושיא דרבנן אדרבנן. דדוקא בג"ה אלו היה נאסר לב"י לא היינו דורשים מי שבשרו מותר למעט טמאים. משום מי איכא מידי. אבל באמ"ה שפיר דרשינן ומש"ה פרכינן על ר"י למ"ל קרא ל כיון דסבר יש בגידין בנ"ט ול"ש ביה מי איכא מידי. ואפ"ה לא דריש בג"ה מי שבשרו מותר. אם כן גם באמ"ה ל"ש למדרש כן ומשני דאצטריך קרא לר"א והיינו לאפוקי מדרשא דמי שבשרו מותר אמנם זה אינו, דהא מסקינן ר"פ ג"ה דרבנן סברי יש בגידין בנותן טעם.. ואעפ"כ אלו היה נאסר לב"י היה ג"ה נוהג בטמאה ולא דרשינן מי שבשרו מותר ויקשה על רבנן דאמ"ה, ומוכרחים לחלק בין הדרשות דבג"ה לא כתיב עם הבשר וכנזכר לעיל: | ||
אולם יש לקיים במקצת דברי מעכ"ת ני' ובקיצור יותר. וא"צ לבא מדין מי איכא מידי והיינו דעל הקושיא דרבנן אדרבנן נימא באמת כתירוצו דהרשב"א דרבנן לדבריו דר"י קאמרי. והיינו דהם סברי דאף אם היה נאסר לב"י. לא היה נוהג בטמאה מדרשא דמי שבשרו מותר. אלא דאמור לטעמיה דר"י דל"ס לדרשא מי שבשרו דמ"מ נימא דאין איסור חל על איסור דלא הוי חמור דלא נאסר לב"י. ובזה עולה יפה דברי מעכ"ת על קושיית הראש יוסף ועל קושייתו. דלר"א הא למלתייהו נשנית. והיינו בקיצור דר"א צריך קרא רק למעט דרשא דמי שבשרו מותר. אבל על ר"י פריך שפיר דהא ס"ל דג"ה נוהג בטמאה ולא ס"ל דרשא דמי שבשרו מותר:. וביותר דאין זה נגד הרשב"א הנ"ל. והיינו כפי דברינו הנ"ל בכוונת הרשב"א. דקושיית הרשב"א היה כיון דמוכח ע"כ דיש חילוק בדרשא דמי שבשרו מותר בין לישנא דקרא דאמ"ה ובין לישנא דקרא בג"ה. דאל"כ יקשה דרבנן אדרבנן וכנ"ל. וכיון דמוכח כן מדפרכינן על ר"י למ"ל קרא ולא משנינן דאצטריך קרא לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר. דאף דלא דריש כן ר"י בג"ה מ"מ דריש כן באמ"ה. מוכח דלא ניחא להש"ס לומר דצריך הקרא לאפוקי דרשא דחכמים דכל שבשרו מותר. מש"ה הקשה דא"כ גם לר"א ל"צ קרא דהא אם איסורו לב"נ לכ"ע חל האיסור על איסור דטמאה אבל לבתר דמתרץ הרשב"א דחכמים לדבריו דר"י. שפיר י"ל דאין חילוק לענין דבשרו מותר בין קרא דג"ה לאמ"ה. דהא דרבנן אדרבנן ל"ק. די"ל דרבנן באמת בג"ה אף אלו היה נאסר לב"י. היינו ממעטים מדרשא דמי שבשרו מותר. אלא לדבריו דר"י קאמרי. א"כ שפיר י"ל דפרכת הש"ס על ר"י. היינו דלדידיה ליכא למימר דאצטריך קרא לאפוקי דרשא דכל שבשרו מותר. דהא ר"י ע"כ לית ליה להך דרשא מדסבר דג"ה נוהג בטמאה. ומשני דאצטריך קרא לר"א, והיינו לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר ונתקיימו בזה דברי מעכ"ת: | אולם יש לקיים במקצת דברי מעכ"ת ני' ובקיצור יותר. וא"צ לבא מדין מי איכא מידי והיינו דעל הקושיא דרבנן אדרבנן נימא באמת כתירוצו דהרשב"א דרבנן לדבריו דר"י קאמרי. והיינו דהם סברי דאף אם היה נאסר לב"י. לא היה נוהג בטמאה מדרשא דמי שבשרו מותר. אלא דאמור לטעמיה דר"י דל"ס לדרשא מי שבשרו דמ"מ נימא דאין איסור חל על איסור דלא הוי חמור דלא נאסר לב"י. ובזה עולה יפה דברי מעכ"ת על קושיית הראש יוסף ועל קושייתו. דלר"א הא למלתייהו נשנית. והיינו בקיצור דר"א צריך קרא רק למעט דרשא דמי שבשרו מותר. אבל על ר"י פריך שפיר דהא ס"ל דג"ה נוהג בטמאה ולא ס"ל דרשא דמי שבשרו מותר:. וביותר דאין זה נגד הרשב"א הנ"ל. והיינו כפי דברינו הנ"ל בכוונת הרשב"א. דקושיית הרשב"א היה כיון דמוכח ע"כ דיש חילוק בדרשא דמי שבשרו מותר בין לישנא דקרא דאמ"ה ובין לישנא דקרא בג"ה. דאל"כ יקשה דרבנן אדרבנן וכנ"ל. וכיון דמוכח כן מדפרכינן על ר"י למ"ל קרא ולא משנינן דאצטריך קרא לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר. דאף דלא דריש כן ר"י בג"ה מ"מ דריש כן באמ"ה. מוכח דלא ניחא להש"ס לומר דצריך הקרא לאפוקי דרשא דחכמים דכל שבשרו מותר. מש"ה הקשה דא"כ גם לר"א ל"צ קרא דהא אם איסורו לב"נ לכ"ע חל האיסור על איסור דטמאה אבל לבתר דמתרץ הרשב"א דחכמים לדבריו דר"י. שפיר י"ל דאין חילוק לענין דבשרו מותר בין קרא דג"ה לאמ"ה. דהא דרבנן אדרבנן ל"ק. די"ל דרבנן באמת בג"ה אף אלו היה נאסר לב"י. היינו ממעטים מדרשא דמי שבשרו מותר. אלא לדבריו דר"י קאמרי. א"כ שפיר י"ל דפרכת הש"ס על ר"י. היינו דלדידיה ליכא למימר דאצטריך קרא לאפוקי דרשא דכל שבשרו מותר. דהא ר"י ע"כ לית ליה להך דרשא מדסבר דג"ה נוהג בטמאה. ומשני דאצטריך קרא לר"א, והיינו לאפוקי מדרשא דכל שבשרו מותר ונתקיימו בזה דברי מעכ"ת: | ||