13,130
עריכות
משתמש:מי אדיר, נא לבדוק אם יפה הגהתי. תודה רבה.
אין תקציר עריכה |
(משתמש:מי אדיר, נא לבדוק אם יפה הגהתי. תודה רבה.) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
והקשה הפנים יפות, מדוע הוצרך רש"י לתת טעם 'שמא יקשה לו' וכו', הרי בלאו הכי אם לא יקריב הקרבן ברגל, יעבור עכ"פ על עשה, וכמבואר בגמרא בראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ו/א|ו.]]}} שאף שבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים, מכל מקום כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה. ונו"נ בשאלה זו ולבסוף הסיק שאפשר לומר שפסוק זה עוסק גם בי"ד שנים של ירושה וישיבה מיד עם כניסתם של בני ישראל אל הארץ, וכן בנוב וגבעון, שבזמנים אלו כיון שלא היה הארון קבוע - לא היה חיוב לעלות לרגל. | והקשה הפנים יפות, מדוע הוצרך רש"י לתת טעם 'שמא יקשה לו' וכו', הרי בלאו הכי אם לא יקריב הקרבן ברגל, יעבור עכ"פ על עשה, וכמבואר בגמרא בראש השנה {{ממ|[[בבלי/ראש השנה/ו/א|ו.]]}} שאף שבל תאחר אינו עובר אלא אחר ג' רגלים, מכל מקום כיון שעבר רגל אחד עובר בעשה. ונו"נ בשאלה זו ולבסוף הסיק שאפשר לומר שפסוק זה עוסק גם בי"ד שנים של ירושה וישיבה מיד עם כניסתם של בני ישראל אל הארץ, וכן בנוב וגבעון, שבזמנים אלו כיון שלא היה הארון קבוע - לא היה חיוב לעלות לרגל. | ||
ואמנם מסייג הפנים יפות את דבריו, שכל זה אינו אלא ביחס לאותם השנים, אך בזמן שהיה המשכן בשילה, שם נראה שנחלקו המפרשים אם היה חיוב עלייה לרגל. שכן בפסוק בשמואל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ג|שמואל א' א ג]]}} נאמר על אלקנה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להתשחוות ולזבוח לה' צבקות בשילה", ונחלקו המפרשים בביאור זמן זה 'מימים ימימה', אימתי היה אלקנה בא למשכן שילה. ה[[רד"ק/שמואל א/א#ג|רד"ק]] מפרש, מימים ימימה - משנה לשנה, וכמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ז|פסוק ז]]}} : "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה'". אמנם ה[[תרגום יונתן/שמואל א/א#ג|תרגום יונתן]] תירגם: מזמן מועד למועד. ובעקבותיו פירש [[רש"י/שמואל א/א#ג|רש"י]]: היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. [והאברבנאל שם הסתפק בזה וכתב, מימים ימימה, פירוש שנה בשנה, והיה עולה בחג האסיף שהוא זמן השמחה. או יהיה פירושו, ממועד למועד ומרגל לרגל, שהיה הולך לשילה שלש רגלים בשנה. ומכל מקום | ואמנם מסייג הפנים יפות את דבריו, שכל זה אינו אלא ביחס לאותם השנים, אך בזמן שהיה המשכן בשילה, שם נראה שנחלקו המפרשים אם היה חיוב עלייה לרגל. שכן בפסוק בשמואל {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ג|שמואל א' א ג]]}} נאמר על אלקנה: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להתשחוות ולזבוח לה' צבקות בשילה", ונחלקו המפרשים בביאור זמן זה 'מימים ימימה', אימתי היה אלקנה בא למשכן שילה. ה[[רד"ק/שמואל א/א#ג|רד"ק]] מפרש, מימים ימימה - משנה לשנה, וכמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ז|פסוק ז]]}} : "וכן יעשה שנה בשנה מדי עלותה בבית ה'". אמנם ה[[תרגום יונתן/שמואל א/א#ג|תרגום יונתן]] תירגם: מזמן מועד למועד. ובעקבותיו פירש [[רש"י/שמואל א/א#ג|רש"י]]: היה עולה מזמן מועד למועד לשילה. [והאברבנאל שם הסתפק בזה וכתב, מימים ימימה, פירוש שנה בשנה, והיה עולה בחג האסיף שהוא זמן השמחה. או יהיה פירושו, ממועד למועד ומרגל לרגל, שהיה הולך לשילה שלש רגלים בשנה. ומכל מקום הסיק שהפירוש הראשון יותר נכון, מכח המבואר בהמשך הפסוקים "וכן יעשה שנה בשנה"]. | ||
וביאר הפנים יפות שנחלקו בנידון זה האם היתה חובת עלייה לרגל במשכן שילה, והטעם שלא לחייב בעלייה לרגל, אף שמשכן שילה היה הארון קבוע שם. משום שבמצוות עלייה לרגל נאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#טז|דברים טז טז]]}}: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר" וגו', ו'מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא. | וביאר הפנים יפות שנחלקו בנידון זה האם היתה חובת עלייה לרגל במשכן שילה, והטעם שלא לחייב בעלייה לרגל, אף שמשכן שילה היה הארון קבוע שם. משום שבמצוות עלייה לרגל נאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#טז|דברים טז טז]]}}: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר" וגו', ו'מקום אשר יבחר' הוא בית הבחירה, דהיינו בית עולמים דוקא. | ||
| שורה 26: | שורה 26: | ||
ובספר מגדים חדשים {{ממ|חגיגה ו.}} העיר על ראיית הפנים יפות מדברי הרד"ק, שהרי אף שלא עלה אלא פעם אחת בשנה, עדיין יתכן שהיתה פעם זו ברגל כדי לקיים מצות עליה לרגל, וכפי שמצאנו באמת במדרש שמואל {{ממ|[[מדרש שמואל/א/ח|א ח]]}} על הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ד|שמואל א' א ד]]}} "ויהי היום ויזבח אלקנה" וגו', רבי יהושע בן לוי אמר, זה יומא של עצרת. והביאו הרד"ק שם. וכן באגדת בראשית {{ממ|[[אגדת בראשית/כט/ב|כט ב]]}} אמרו: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה" - זה הפסח. אמנם יישב בפשטות שהפנים יפות הכריח שלדעת הרד"ק אין מצות עלייה לרגל, שכן אם מחוייב בעליה לרגל מדוע עלה רק פעם בשנה אף אם עלה ברגל, הלא חייב לעלות בכל ג' רגלים. | ובספר מגדים חדשים {{ממ|חגיגה ו.}} העיר על ראיית הפנים יפות מדברי הרד"ק, שהרי אף שלא עלה אלא פעם אחת בשנה, עדיין יתכן שהיתה פעם זו ברגל כדי לקיים מצות עליה לרגל, וכפי שמצאנו באמת במדרש שמואל {{ממ|[[מדרש שמואל/א/ח|א ח]]}} על הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/א#ד|שמואל א' א ד]]}} "ויהי היום ויזבח אלקנה" וגו', רבי יהושע בן לוי אמר, זה יומא של עצרת. והביאו הרד"ק שם. וכן באגדת בראשית {{ממ|[[אגדת בראשית/כט/ב|כט ב]]}} אמרו: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה" - זה הפסח. אמנם יישב בפשטות שהפנים יפות הכריח שלדעת הרד"ק אין מצות עלייה לרגל, שכן אם מחוייב בעליה לרגל מדוע עלה רק פעם בשנה אף אם עלה ברגל, הלא חייב לעלות בכל ג' רגלים. | ||
ובאמת האלשיך בפירושו לשמואל שם עמד על הערה זו מדוע לא עלה אלקנה לרגל אלא פעם בשנה, וביאר עפ"ז את לשון הפסוק שם: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח... ושם שני בני עלי חפני | ובאמת האלשיך בפירושו לשמואל שם עמד על הערה זו מדוע לא עלה אלקנה לרגל אלא פעם בשנה, וביאר עפ"ז את לשון הפסוק שם: "ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבוח... ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'", וצריך להבין השייכות בין תחילת הפסוק וסופו. אמנם, אומר האלשיך, הוקשה לפסוק מדוע באמת עלה אלקנה לרגל רק מימים ימימה, כלומר פעם בשנה, ולא שלש פעמים בשנה בכל רגל ורגל. ועל כך משיב הפסוק, ושם שני בני עלי חפני ופנחס, והיה קץ אלקנה לראות את מעשיהם הבלטי טובים ג' פעמים בשנה. | ||
ובספר מאור יעקב לרבי יעקב מאיר בידרמן ציין לדברי התנא דבי אליהו רבה {{ממ|[[תנא דבי אליהו רבה/ח|פ"ח]]}} שם מבואר שהיה אלקנה עולה לשילה ארבע פעמים בשנה, שלשה מן התורה ועוד אחת שקיבל על עצמו בנדבה. וכ"כ בפירוש רבינו ישעיה בשמואל שם, שמלבד שלשת הרגלים שהיה עולה היה לו נדר נוסף שיעלה עוד פעם בכל שנה ושנה הוא וביתו [ובזה יתיישב לשון הפסוק 'כן יעשה שנה בשנה' גם אם ננקוט שהיה מחוייב לעלות ועלה ג' פעמים בשנה, שכן הפסוק מתייחס לפעם הנוספת שקיבל עליו בנדבה]. | ובספר מאור יעקב לרבי יעקב מאיר בידרמן ציין לדברי התנא דבי אליהו רבה {{ממ|[[תנא דבי אליהו רבה/ח|פ"ח]]}} שם מבואר שהיה אלקנה עולה לשילה ארבע פעמים בשנה, שלשה מן התורה ועוד אחת שקיבל על עצמו בנדבה. וכ"כ בפירוש רבינו ישעיה בשמואל שם, שמלבד שלשת הרגלים שהיה עולה היה לו נדר נוסף שיעלה עוד פעם בכל שנה ושנה הוא וביתו [ובזה יתיישב לשון הפסוק 'כן יעשה שנה בשנה' גם אם ננקוט שהיה מחוייב לעלות ועלה ג' פעמים בשנה, שכן הפסוק מתייחס לפעם הנוספת שקיבל עליו בנדבה]. | ||
| שורה 33: | שורה 33: | ||
;דעת הרמב"ן שלא היתה עלייה | ;דעת הרמב"ן שלא היתה עלייה לרגל באהל מועד שבמדבר | ||
ואמנם מלבד נידון זה דנו עוד המפרשים אם היתה חובת עליה לרגל באהל מועד במדבר, והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/דברים/יב#ח|דברים יב ח]]}} כתב בפשיטות ש"אפילו ברגלים לא | ואמנם מלבד נידון זה דנו עוד המפרשים אם היתה חובת עליה לרגל באהל מועד במדבר, והרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/דברים/יב#ח|דברים יב ח]]}} כתב בפשיטות ש"אפילו ברגלים לא נתחייב לבוא שם" - דהיינו לאהל מועד. ועוד כתב הרמב"ן בביאור הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#יא|דברים טז יא]]}} "ושמחת לפני ה' אלקיך... במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", וכן בביאור הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/דברים/טז#טז|שם פסוק טז]]}}: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך... במקום אשר יבחר": ולא ידעתי אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה' - דהיינו שבא למעט שיהיה אסור להקריב קרבנות הרגלים בבמה. או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם. | ||
ומה שנסתפק הרמב"ן אם בא הכתוב לומר שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם, יש לדון על מה כוונתו, שכן בפשטות כוונתו אף למשכן שילה, וכסברת הפנים יפות ש'מקום אשר יבחר' היינו בית עולמים דוקא. אמנם בספר מגדים חדשים {{ממ|שם}} העיר מדברי הספרי בפרשת ביכורים {{ממ|דברים כו ב, הו"ד ברמב"ן ריש פרשת כי תבוא}} שדרש את הפסוק "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" - זה שילה ובית עולמים. ואם כן כשמיעט הרמב"ן בדרשת הכתוב שלא יתחייבו לעלות לרגל 'עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם', יתכן שלא נסתפק אלא על אהל מועד ונוב וגבעון אך לא על משכן שילה. ובביאור החילוק בין שילה לנוב וגבעון, כתב שם הרמב"ן שבשילה היה בית שלא בנים כמו בבית עולמים משא"כ בנוב וגבעון. ולכאורה חילוק זה הוא כעין חילוקו של הפנים יפות שבנוב וגבעון לא היה הארון קבוע, וקביעות הארון ובנית בית אבן הם עניינים התלויים זה בזה. וכעין זה הביא בספר גבורת יצחק {{ממ|חגיגה שם}} שבכמה מקומות בספרי מצאנו ששילה נקרא גם 'המקום | ומה שנסתפק הרמב"ן אם בא הכתוב לומר שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם, יש לדון על מה כוונתו, שכן בפשטות כוונתו אף למשכן שילה, וכסברת הפנים יפות ש'מקום אשר יבחר' היינו בית עולמים דוקא. אמנם בספר מגדים חדשים {{ממ|שם}} העיר מדברי הספרי בפרשת ביכורים {{ממ|דברים כו ב, הו"ד ברמב"ן ריש פרשת כי תבוא}} שדרש את הפסוק "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" - זה שילה ובית עולמים. ואם כן כשמיעט הרמב"ן בדרשת הכתוב שלא יתחייבו לעלות לרגל 'עד אשר יבחר ה' מקום לשכנו שם', יתכן שלא נסתפק אלא על אהל מועד ונוב וגבעון אך לא על משכן שילה. ובביאור החילוק בין שילה לנוב וגבעון, כתב שם הרמב"ן שבשילה היה בית שלא בנים כמו בבית עולמים משא"כ בנוב וגבעון. ולכאורה חילוק זה הוא כעין חילוקו של הפנים יפות שבנוב וגבעון לא היה הארון קבוע, וקביעות הארון ובנית בית אבן הם עניינים התלויים זה בזה. וכעין זה הביא בספר גבורת יצחק {{ממ|חגיגה שם}} שבכמה מקומות בספרי מצאנו ששילה נקרא גם 'המקום אשר יבחר ה'. ולפי זה הערת המהר"צ חיות מדברי הגמרא בחגיגה אינה קשה על הרמב"ן, שכן יתכן שהרמב"ן לא נסתפק כלל בנוגע לשילה, אלא רק בנוגע לנוב וגבעון ואהל מועד שבמדבר. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
ובמאסף ישורון {{ממ|ח"ט עמוד שכה}} הובא בשם מרן הגרי"ז, שהוכיח כצד זה שיש חובת עליה לרגל גם במשכן שילה, מהכתוב בתהילים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכב#ג|קכב ג]]}} "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", ופירש [[רש"י/תהילים/קכב#ג|רש"י]]: ירושלים הבנויה, כשיבנה שלמה בנו בית המקדש כו', כעיר שחוברה לה יחדיו כשילה. והרי בפסוק שם מוזכר גם "שם עלו שבטים שבטי קה", וביאר הגרי"ז שכוונת רש"י שירושלים תהיה דומה בזה לשילה, שיהיה בה מצות עליה לרגל כמו בשילה ולא כפי שהיה עד עתה בנוב וגבעון. | ובמאסף ישורון {{ממ|ח"ט עמוד שכה}} הובא בשם מרן הגרי"ז, שהוכיח כצד זה שיש חובת עליה לרגל גם במשכן שילה, מהכתוב בתהילים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קכב#ג|קכב ג]]}} "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו", ופירש [[רש"י/תהילים/קכב#ג|רש"י]]: ירושלים הבנויה, כשיבנה שלמה בנו בית המקדש כו', כעיר שחוברה לה יחדיו כשילה. והרי בפסוק שם מוזכר גם "שם עלו שבטים שבטי קה", וביאר הגרי"ז שכוונת רש"י שירושלים תהיה דומה בזה לשילה, שיהיה בה מצות עליה לרגל כמו בשילה ולא כפי שהיה עד עתה בנוב וגבעון. | ||
ובמכתב אותו כתב האמרי אמת מגור לרבי מנחם זמבה על דבר הוצאת הספר 'גור אריה יהודה' {{ממ|חידושי בנו של רבי מנחם שנפטר בדמי ימיו, המכתב נדפס בראש הספר, ובמכתבי תורה מכתב ס}}, הוא מציין שהשפת אמת הרבה לדון אם היה חובת ראיה בשילה ונוב וגבעון, ודקדק השפ"א ממה שאמרו במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/כט/א|כט.]]}} בדרשת הכתוב "על השולחן הטהור" שמשמע שהיה יכול לקבל טומאה, ועל כרחך שאינו כלי העשוי לנחת, ומלמד שהיו מגביהין ומראים את הלחם לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום. והרי קרא זה איירי באהל מועד שבמדבר, ומוכח דלא כדעת הרמב"ן, אלא היו עולי רגלים אף במדבר. [ובחידושיו {{ממ|[[שפת אמת/מנחות/צו/ב|מנחות צו:]]}} העמיד השפ"א את הדברים כקושיא על דברי הגמרא, שהרי במדבר לא היו כלל עליה | ובמכתב אותו כתב האמרי אמת מגור לרבי מנחם זמבה על דבר הוצאת הספר 'גור אריה יהודה' {{ממ|חידושי בנו של רבי מנחם שנפטר בדמי ימיו, המכתב נדפס בראש הספר, ובמכתבי תורה מכתב ס}}, הוא מציין שהשפת אמת הרבה לדון אם היה חובת ראיה בשילה ונוב וגבעון, ודקדק השפ"א ממה שאמרו במנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/כט/א|כט.]]}} בדרשת הכתוב "על השולחן הטהור" שמשמע שהיה יכול לקבל טומאה, ועל כרחך שאינו כלי העשוי לנחת, ומלמד שהיו מגביהין ומראים את הלחם לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום. והרי קרא זה איירי באהל מועד שבמדבר, ומוכח דלא כדעת הרמב"ן, אלא היו עולי רגלים אף במדבר. [ובחידושיו {{ממ|[[שפת אמת/מנחות/צו/ב|מנחות צו:]]}} העמיד השפ"א את הדברים כקושיא על דברי הגמרא, שהרי במדבר לא היו כלל עליה לרגלים כמ"ש הרמב"ן. וביאר שתיבת 'הטהור' מיותרת ובאה ללמדנו שהשולחן בבית המקדש יהיה ראוי לקבל טומאה מטעם זה]. ומדברי האמרי אמת מבואר שהשווה דין שילה לדין אהל מועד שבמדבר ולדין נוב וגבעון, ולעיל נתבאר שיש מקום לחלק בין הדברים. ושוב הוסיף להעיר מסוגיית הגמרא בחגיגה שמשמע שהיה חיוב עליה לרגל במשכן שילה. | ||
; יישוב הראיה מחגיגה ותמיהת המשכנות יעקב על דברי הרמב"ן | ; יישוב הראיה מחגיגה ותמיהת המשכנות יעקב על דברי הרמב"ן | ||
ובעיקר ראיית האחרונים מסוגיית הגמרא בחגיגה, כתב בספר גבורת יצחק להסיר חומר הקושיא מעל דברי הפנים יפות שפירש בפשטות שדעת הרד"ק שלא עלה אלקנה לרגל, שסובר הפנים יפות שאף שלא היה חיוב לעלות לרגל אך מכל מקום אם עלה שפיר קיים מצות עליה לרגל. ואכן היה עולה אלקנה משנה לשנה כדי לקיים מצות עליה לרגל, אך לא עלה בכל ג' הרגלים כיון שלא היה מחויב בדבר. [וכעי"ז כתב החתם סופר {{ממ|סו"פ ראה}} שבזמן הזה אין חיוב עלייה לרגל, אך עלה קיים מצות עליה לרגל. וכן איתא במדרש {{ממ|[[שיר השירים רבה/ח|שיהש"ר פ"ח]]}}: אע"ג שחרב בית המקדש, לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה]. ועל כך הקשתה הגמרא שהיה לאמו להעלות לרגל כדי שיקיים מצוה זו. אמנם יישובו דחוק מאד כי כשם שאלקנה לא עלה אלא פעם בשנה ולא חשש לקיים המצוה ג' פעמים בשנה, לא יקשה כל כך אם לא קיים מצות חינוך בבנו במצוה זו שאינו מחוייב בה. | ובעיקר ראיית האחרונים מסוגיית הגמרא בחגיגה, כתב בספר גבורת יצחק להסיר חומר הקושיא מעל דברי הפנים יפות שפירש בפשטות שדעת הרד"ק שלא עלה אלקנה לרגל, שסובר הפנים יפות שאף שלא היה חיוב לעלות לרגל אך מכל מקום אם עלה שפיר קיים מצות עליה לרגל. ואכן היה עולה אלקנה משנה לשנה כדי לקיים מצות עליה לרגל, אך לא עלה בכל ג' הרגלים כיון שלא היה מחויב בדבר. [וכעי"ז כתב החתם סופר {{ממ|סו"פ ראה}} שבזמן הזה אין חיוב עלייה לרגל, אך אם עלה קיים מצות עליה לרגל. וכן איתא במדרש {{ממ|[[שיר השירים רבה/ח|שיהש"ר פ"ח]]}}: אע"ג שחרב בית המקדש, לא בטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה]. ועל כך הקשתה הגמרא שהיה לאמו להעלות לרגל כדי שיקיים מצוה זו. אמנם יישובו דחוק מאד כי כשם שאלקנה לא עלה אלא פעם בשנה ולא חשש לקיים המצוה ג' פעמים בשנה, לא יקשה כל כך אם לא קיים מצות חינוך בבנו במצוה זו שאינו מחוייב בה. | ||
ובהגהת שער יוסף {{ממ|לרבי יוסף נפתלי שטרן, חתן נכדו של החתם סופר}} על דברי החתם סופר בפרשת כי תשא {{ממ|עמוד קע מדפי הספר}}, ציין שמדברי החת"ס שם משמע שנקט בפשיטות שישראל היו מצווים במצוות עליה לרגל גם במשכן, וציין לדברי הרמב"ן שנקט במקום אחד שלא היו מחוייבים, ובמק"א הסתפק בזה [ונקט שהספק אינו רק בביאור הפסוק אלא בעיקר הדין אם היו חייבים או לא]. והביא מה שהעיר בספר תכלת מרדכי {{ממ|ביאורים וחידושים על פירוש הרמב"ן לרבי מרדכי גימפל יפה}} בשם הגאון בעל משכנות יעקב שהניח דברי הרמב"ן בצ"ע מדברי הגמרא בחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ו/א|ו.]]}} שמבואר שקרבן חגיגה ישנו לפני הדיבור וכל שכן אחר מתן תורה, וגבי ראייה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם ישנה לפני הדיבור, אך אחר הדיבור ודאי שישנה, והניח בצע"ג. והשער יוסף שם דחה ראייתו. | ובהגהת שער יוסף {{ממ|לרבי יוסף נפתלי שטרן, חתן נכדו של החתם סופר}} על דברי החתם סופר בפרשת כי תשא {{ממ|עמוד קע מדפי הספר}}, ציין שמדברי החת"ס שם משמע שנקט בפשיטות שישראל היו מצווים במצוות עליה לרגל גם במשכן, וציין לדברי הרמב"ן שנקט במקום אחד שלא היו מחוייבים, ובמק"א הסתפק בזה [ונקט שהספק אינו רק בביאור הפסוק אלא בעיקר הדין אם היו חייבים או לא]. והביא מה שהעיר בספר תכלת מרדכי {{ממ|ביאורים וחידושים על פירוש הרמב"ן לרבי מרדכי גימפל יפה}} בשם הגאון בעל משכנות יעקב שהניח דברי הרמב"ן בצ"ע מדברי הגמרא בחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/ו/א|ו.]]}} שמבואר שקרבן חגיגה ישנו לפני הדיבור וכל שכן אחר מתן תורה, וגבי ראייה נחלקו בית שמאי ובית הלל אם ישנה לפני הדיבור, אך אחר הדיבור ודאי שישנה, והניח בצע"ג. והשער יוסף שם דחה ראייתו. | ||