8,006
עריכות
הערות
אין תקציר עריכה |
(הערות) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
ולאחר הבדיקה אומ' כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא ביערתיה ולא ידענא ביה יהא בטיל וחשיב כעפרא. ואין לומר דאיכא בביתא הדין אלא דאיכא ברשותי כי שמא יש לו בבית אחר. | ולאחר הבדיקה אומ' כל חמירא דאיכא ברשותי דלא חזיתיה ולא ביערתיה ולא ידענא ביה יהא בטיל וחשיב כעפרא. ואין לומר דאיכא בביתא הדין אלא דאיכא ברשותי כי שמא יש לו בבית אחר. | ||
ואם תאמר למה הצריכו לבדוק החמץ בחורין ולהוציאו מביתו יותר משאר איסורין כגון חלב ונבלות. ואם תאמר מפני שחלב ונבלות בני אדם בדלין מהם כל השנה אין אנו חוששין שמא יאכל מהם אבל בחמץ שאין בדלין ממנו יש לחוש. | ואם תאמר למה הצריכו לבדוק החמץ בחורין ולהוציאו מביתו יותר משאר איסורין כגון חלב ונבלות. ואם תאמר מפני שחלב ונבלות בני אדם בדלין מהם כל השנה אין אנו חוששין שמא יאכל מהם אבל בחמץ שאין בדלין ממנו יש לחוש{{הערה|כן כתבו תוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|ב. ד"ה אור]]}}. עדיין קשה שהרי לנזיר לא הצריכו להוציא היין מרשותו אע"פ שאינו בדל ממנו כל השנה אלא ימי נזרו בלבד{{הערה|עי' מהרש"א שכתב דנזיר לא קשה כיון דאינו אסור בהנאה}}. וגבי חדש גם כן שאסור עד ששה עשר בניסן ואפי' בחוצה לארץ ואין בדלין ממנו לא הצריכו להוציאו מביתו. וי"ל שהטעם בחמץ מפני שהזהירה בו התורה יותר משאר מצות ואסרה אותו בבל יראה ובל ימצא החמירו בו יותר והצריכו לבדקו כדי שלא יבא לידי מכשול{{הערה|גם ביאור זה כתבו תוס' בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/ב/א|ב. ד"ה אור]]}} ביישובם השני.}}. תדע שהרי בשאר איסורין אנו הולכים אחר הטעם ואפי' ביין נסך שאיסורו במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ואלו בחמץ בין במינו בין שלא במינו במשהוא. | ||
==ערבית ליל פסח== | ==ערבית ליל פסח== | ||