4,507
עריכות
←{{מרכז|{{גופן|5|דוד|פרשת וירא}}}}
אין תקציר עריכה |
|||
| (4 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
ונתתי לך ולזרעך אחריך. רבי יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להון לאלהים לפטרון, ואם לאו לא אהיה להון לאלהים לפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ, ואם לאו אין נכנסין לארץ. אם מקיימין בניך את המילה אהיה להן לאלוה לפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. רבי ברכיה אמר (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע. דבר אמר להון ומלן. א"ל מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, כך אמר הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך. על מנת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך. רבי הונא אמר ואתה אתה. מכאן למוהל שיהא מהול. רבי יוחנן אמר המול ימול. מכאן למוהל שיהא מהול. תני ישראל ערל אינו מוהל קל וחומר גוי ערל. ונמלתם את בשר ערלתכם. כנומי הזה שהיא תלויה בגוף. מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה ונמלתם את בשר ערלתכם. הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה פניו לכותל והתחיל בוכה, הלכו זה וזה ומלו עצמן, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה אמר אחד לחבירו, אי לך אחי, א"ל את אי לך אבל אני לא, אי לי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה אמם בהם הלכה ואמרה לאביהם, בניך עלת נומי בבשרם וגזר הרופא שימולו. א"ל וימולו, מה פרע לו הקב"ה, בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון (פי' מערב), וירד המלאך והצילו. ובן שמונת ימים וגו'. תני הלוקח עובר שפחתו של גוי, רבי יוחנן אמר ימול לשמונה. לבן או לבת, לבן מכל מקום, לבת מכל מקום: | ונתתי לך ולזרעך אחריך. רבי יודן אמר חמש, אם מקבלין בניך אלהותי אני אהיה להון לאלהים לפטרון, ואם לאו לא אהיה להון לאלהים לפטרון. אם נכנסין בניך לארץ הן מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. אם מקיימין בניך את המילה הם נכנסין לארץ, ואם לאו אין נכנסין לארץ. אם מקיימין בניך את המילה אהיה להן לאלוה לפטרון, ואם לאו לא אהיה לפטרון, שאם מקבלין בניך את המילה הם מקבלין אלהותי, ואם לאו אין מקבלין אלהותי. רבי ברכיה אמר (יהושע ה, ד): וזה הדבר אשר מל יהושע. דבר אמר להון ומלן. א"ל מה אתם סבורים שאתם נכנסים לארץ ערלים, כך אמר הקב"ה לאברהם לך ולזרעך אחריך. על מנת ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך. רבי הונא אמר ואתה אתה. מכאן למוהל שיהא מהול. רבי יוחנן אמר המול ימול. מכאן למוהל שיהא מהול. תני ישראל ערל אינו מוהל קל וחומר גוי ערל. ונמלתם את בשר ערלתכם. כנומי הזה שהיא תלויה בגוף. מעשה במונבז ובזוטוס בניו של תלמי המלך שהיו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה ונמלתם את בשר ערלתכם. הפך זה פניו לכותל והתחיל בוכה, וזה פניו לכותל והתחיל בוכה, הלכו זה וזה ומלו עצמן, לאחר ימים היו יושבין וקורין בספר בראשית, כיון שהגיעו לפסוק זה אמר אחד לחבירו, אי לך אחי, א"ל את אי לך אבל אני לא, אי לי, גלו את הדבר זה לזה, כיון שהרגישה אמם בהם הלכה ואמרה לאביהם, בניך עלת נומי בבשרם וגזר הרופא שימולו. א"ל וימולו, מה פרע לו הקב"ה, בשעה שיצא למלחמה עשו לו סיעה של פסטון (פי' מערב), וירד המלאך והצילו. ובן שמונת ימים וגו'. תני הלוקח עובר שפחתו של גוי, רבי יוחנן אמר ימול לשמונה. לבן או לבת, לבן מכל מקום, לבת מכל מקום: | ||
| שורה 7: | שורה 6: | ||
(יבמות פ' הערל דף ע"ב ע"א): המול ימול. לרבות ציצין המעכבין את המילה. את בריתי הפר, לרבות המשוך מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, דאמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל: | (יבמות פ' הערל דף ע"ב ע"א): המול ימול. לרבות ציצין המעכבין את המילה. את בריתי הפר, לרבות המשוך מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא, דאמר רב הונא דבר תורה משוך אוכל בתרומה, ומדבריהם גזרו עליו מפני שנראה כערל: | ||
(ע"ז פ' אין מעמידין דף כ"ו ע"ב): תני ישראל מל את הכותי, כותי לא ימול את ישראל מפני שמל לשם הר גרזים דברי ר' יהודה. א"ל רבי יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה, אלא מל והולך עד שתצא נפשו. אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (שמות יב): לה' המול. ורבי יוסי המול ימול כתיב. ואידך נמי הכתיב לה' המול. ההוא בפסח כתיב. ואידך נמי הכתיב המול ימול. דברה תורה כלשון בני אדם. | (ע"ז פ' אין מעמידין דף כ"ו ע"ב): תני ישראל מל את הכותי, כותי לא ימול את ישראל מפני שמל לשם הר גרזים דברי ר' יהודה. א"ל רבי יוסי וכי היכן מצינו מילה בתורה לשמה, אלא מל והולך עד שתצא נפשו. אמר רב חסדא מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב (שמות יב): לה' המול. ורבי יוסי המול ימול כתיב. ואידך נמי הכתיב לה' המול. ההוא בפסח כתיב. ואידך נמי הכתיב המול ימול. דברה תורה כלשון בני אדם. | ||
| שורה 30: | שורה 30: | ||
כתיב אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג, ה). כתוב ברמז י"ו וברמז ל"ג. | כתיב אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ (דברים יג, ה). כתוב ברמז י"ו וברמז ל"ג. | ||
וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב יט, כו). אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להדבק לזאת אות הברית. | וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ (איוב יט, כו). אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באים להדבק לזאת אות הברית. ומבשרי אחזה אלוה, אילולי שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי, וירא אליו יי'. רבי לוי פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני יי' וגו' (ויקרא יט). אמר אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הרי אני נגלה עליו ומברכו, אברהם שמל עצמו לשמי על אחת כמה וכמה, וירא אליו יי'. | ||
הֹלֵךְ צְדָקוֹת (ישעיה לג, טו). זה אברהם, שנאמר ושמרו דרך יי' לעשות צדקה. דֹבֵר מֵישָׁרִים - מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שה"ש א, ד). מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת - אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל (בראשית יד, כג). נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד - הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יי' (בראשית יד, כב). הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן (ישעיה לג, טז) - העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וכו' (בראשית טו, ה). כדלעיל. מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ - אלו ענני כבוד. לַחְמוֹ נִתָּן - וקחה פת לחם. מֵימָיו נֶאֱמָנִים - יוקח נא מעט מים. מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ (ישעיה לג, יז). | הֹלֵךְ צְדָקוֹת (ישעיה לג, טו). זה אברהם, שנאמר ושמרו דרך יי' לעשות צדקה. דֹבֵר מֵישָׁרִים - מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שה"ש א, ד). מֹאֵס בְּבֶצַע מַעֲשַׁקּוֹת - אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל (בראשית יד, כג). נֹעֵר כַּפָּיו מִתְּמֹךְ בַּשֹּׁחַד - הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל יי' (בראשית יד, כב). הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן (ישעיה לג, טז) - העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, שנאמר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וכו' (בראשית טו, ה). כדלעיל. מְצָדוֹת סְלָעִים מִשְׂגַּבּוֹ - אלו ענני כבוד. לַחְמוֹ נִתָּן - וקחה פת לחם. מֵימָיו נֶאֱמָנִים - יוקח נא מעט מים. מֶלֶךְ בְּיָפְיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֶיךָ (ישעיה לג, יז). | ||
| שורה 69: | שורה 69: | ||
(תנא דבי אליהו): ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עם הארץ על השולחן מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית, הכתוב אומר מה לתבן את הבר. כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. וכן דוד הוא אומר לא ישבתי עם מתי שוא שנאתי קהל מרעים וגו'. ארחץ בנקיון כפי וגו'. אל תאסוף עם חטאים נפשי. לעולם ירבה אדם סעודתו עם תלמיד חכם ולא עם עם הארץ, כי לאחר שעה מספרין עליו לשון הרע. לעולם יטול אדם רשות מרבו ואחר כך יעשה רצון תלמידי חכמים הבאין אליו, שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. | (תנא דבי אליהו): ישמור אדם דברים בלבבו שלא יאכל עם עם הארץ על השולחן מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ובשביעית, הכתוב אומר מה לתבן את הבר. כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. וכן דוד הוא אומר לא ישבתי עם מתי שוא שנאתי קהל מרעים וגו'. ארחץ בנקיון כפי וגו'. אל תאסוף עם חטאים נפשי. לעולם ירבה אדם סעודתו עם תלמיד חכם ולא עם עם הארץ, כי לאחר שעה מספרין עליו לשון הרע. לעולם יטול אדם רשות מרבו ואחר כך יעשה רצון תלמידי חכמים הבאין אליו, שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך וגו'. | ||
האומר שלא אכלו המלאכים אצל אברהם לא אמר כלום, אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שהטריח פתח להם הב"ה פיהם ואכלו, שנאמר עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. בשכר תקון של מים שרחצו ידיהם נתן הקב"ה באר לישראל מ' שנה, בזמן שישראל עושין רצונו משכמת והולכת ונובעת במקום שישראל חונים. ובזמן שאין ישראל עושין רצונו היתה מאחרת בשעה בשתים בשלש בארבע בחמש, עד שיוצאים תלמידי חכמים ונערים וקטנים ואומרת עלי באר. בזכות אברהם יצחק ויעקב, בזכות משה ואהרן ומרים, ואחר כך הולכת ונובעת בין שבט יהודה לשבטו של יששכר, שנאמר באר חפרוה שרים וגו'. וכל המרבה סעודתו עם עם הארץ אין דבריו נשמעים וסוף שהמחלוקת רבות עליו ומזלזל תורתו ומחלל שמו של מקום ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות. משום אדם אחד אמרו גדולה צדקה שמיום שנברא העולם ועד עתה אותה שעה שנותנה הרי זה משתבח וקולט עצמו מדינה של גהינם, שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' (תהלים מא). ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר: וגם רשע ליום רעה (משלי טו). ואומר אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת. אבותינו הראשונים מפני מה זכו בעולם הזה ולימות המשיח ולעולם הבא, מפני שנהגו עצמן בצדקה, שנאמר ידעתיו וגו'. יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר ויזרע יצחק. ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר זרעו לכם לצדקה. יעקב לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר קטנתי מכל החסדים. אין קטנתי אלא מעט, אין מעט אלא צדקה, שנאמר טוב מעט בצדקה. משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר צדקת ה' עשה. אהרן לא נשבתח אלא בצדקה, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו. ואין אמת אלא צדקה, שנאמר אמת מארץ תצמח וגו'. דוד לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר וצדקתך לבן מלך. אף הקדוש ב"ה נשתבח בצדקה, שנאמר והאל הקדוש נקדש בצדקה. אף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. אדם נותן צדקה לחבירו מתכוון אליו שיחיה ולא ימות, אף הקדוש ברוך הוא נותנה שיחיה ולא ימות, שנאמר וצדקה תציל ממות. מנין אתה אומר שמי שיש ספק בידו לעשות צדקה ואינו עושה, לקיים נפשות ואינו מקיים גורם מיתה לעצמו, שנאמר ויען נבל אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי את לחמי וגו'. וכתיב ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל. מנין שמארכת ימיו של אדם, שנאמר בשלוח הקן במצוה קלה שבתורה: למען ייטב לך והארכת ימים. קל וחומר לצדקה שהיא חמורה בתורה. מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא, שנאמר אשרי האיש אשר לא הלך וגומר. וכתיב אשרי שומרי משפט עושי צדקה וגו'. מה אשרי האמור להלן בן העולם הבא אף אשרי האמור כאן בן העולם הבא, מנין ששוה לתורה, שנאמר אם בחוקותי תלכו. ואומר ונתתי שלום בארץ. ובצדקה הוא אומר והיה מעשה הצדקה שלום. ומנין שהתורה משולה בצדקה, שנאמר וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו'. ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשיח ואת ימות הגאולה, שנאמר: שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי וגו'. ומנין שהיא מעלה ומשיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד, שנאמר הולך צדקות ודובר משרים וגו' הוא מרומים ישכון. ואל הבקר רץ אברהם. ברח מלפניו ונכנס למערת המכפלה ונכנס אחריו שם ,וראה שם אדם ועזרו שוכבים וישנים ונרות דולקים עליהם וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד מערת המכפלה, אמר לבני יבוס לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר, והלא חתיים היו, אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים, ולא קבלו עליהם, התחיל כורע ומשתחוה להם, שנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ. אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך, כרת עמהם ברית ושבועה, מה עשו אנשי יבוס, עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם, וכשבאו ישראל לארץ כתיב: ואת היבוסי יושב ירושלים וגומר. ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו, שנאמר ויאמר אנשי יבוס לא תבא הנה. וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא, והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה. עד הסירך העורים והפסחים, אלו הצלמים שעינים להם ולא יראו ורגליהם ולא יהלכון. | |||
(תנחומא): אמר הב"ה לאברהם בזכות שלש ריצות שרצת, חייך כשאבוא ליתן תורה לישראל שאני רץ בפניהם. ג' ריצות שרץ אברהם, וירץ לקראתם. ואל הבקר רץ אברהם. וימהר אברהם. ופרע לו הקב"ה. | |||
(ויקרא רבה פ' בהר סיני): ויאמר ה' מסיני בא וגומר. רבי סימון בשם ר' אלעזר אמר: מי שעושה חסד עם מי שאינו צריך חסד, אברהם עשה חסד עם מלאכי השרת, דכתיב והוא עומד עליהם וגו'. ראה מה פרע לו הקב"ה לבניו, המן והבאר והשליו וענני כבוד מקיפין אותן. והרי דברים קל וחומר, ומה זה שעשה חסד עם מי שאינו צריך חסד כך פרע לו הקב"ה, מי שעושה חסד עם מי שצריך חסד על אחת כמה וכמה. ד"א ומה אם מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד, עמון ומואב עם ישראל, דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו'. וכי צריכין היו והלא כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר היה המן יורד והבאר עולה והשליו מצוי וענני כבוד מקיפין עילהם, מה פרע להו הקב"ה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. והרי דברים קל וחומר ומה מי שלא עשה חסד עם מי שאין צריכין חסד כך פרע להן הקב"ה, מי שהוא עושה חסד עם מי שהוא חייב לו, כגון יתרו עם משה, דכתיב ויאמר אל בנותיו ואיו קראן לו ויאכל לחם. בשכרו האכילו, דכתיב וגם דלה דלה לנו. פרע לו הקב"ה בימי שאול, דכתיב ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד וגו'. וכי עם כל ישראל עשה יתרו חסד, והלא עם משה בלבד עשה, אלא ללמדך שכל מי שהוא עושה חסד עם אחד מגדולי ישראל מעלין עליו כאילו עשה חסד עם כל ישראל. והלא דברים קל וחומר ומה אם מי שעושה חסד עם מי שהוא חייב לו ראה מה פרע לו הקב"ה, מי שעושה חסד עם מי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה. | |||
(ב"ר מח): ויאמרו איה שרה אשתך. איו נקוד, למד אינו נקוד. אמר רבי אלעזר בכל מקום שאת מוצא כתב רבה על הנקודה את דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה, כאן שהנקודה רבה על הכתב את דורש את הנקודה, איו אברהם כשם שאמרו לאברהם איה שרה כך אמרו לשרה איו אברהם. | |||
(בבא מציעא פז.): ויאמר הנה באהל. הה"ד תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך. רבי אלעזר אמר מנשי בני המדבר. דבר אחר: איה שרה אשתך. יודעין היו היכן היתה אלא להודיע ששרה אמנו צנועה היתה כדי לחבבה על בעלה. רבי יוסי בר חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה. תנא בשם רבי יוסי למה נקוד על איו שבאליו, למדתך תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה, על ידי בעלה שאני. אחרי בלותי היתה לי עדנה. אחר שנתבלה הבשר נתפשטו הקמטים וחזר היופי למקומו. גדול השלום שהקב"ה שנה בו, שנאמר ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי. | |||
(ראש השנה יא.): ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. בפסח נולד יצחק, מנלן דכתיב כעת חיה למועד הזה. אימת קאי, אלימא בפסח וקאמר בעצרת, בחמשין יומין מי קא ילדה, אלא דקאי בעצרת וקאמר בתשרי, אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה, אלא דקאי בתשרי וקאמר בניסן, אכתי בשיתא ירחי מי קא ילדה, אותה שנה מעוברת היתה, סוף סוף כי מדלי מר ימי טומאה בצרי להו, אמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין, יולדת לשבעה יולדת למקוטעין, שנאמר ויהי לתקופת הימים ותהר חנה ותלד. מעוט תקופות שנים, ומעוט ימים שנים, ושרה שומעת. מכאן שהנשים צייתניות הן וכו' (כדכתיב רמז כד): | |||
(ב"ר מח): והוא אחריו. זה ישמעאל, והוא אחריו מפני הייחוד, והוא אחריו המלאך הרגיש שבאת אורה. ואברהם ושרה זקנים. א"ר יוחנן כבר כתיב ואברהם ושרה זקנים. מה תלמוד לומד ואברהם זקן בא בימים. אלא לפי שהחזירן הקב"ה לימי נערותן נצרך פעם שנייה ואברהם זקן. א"ר אמי כאן זקנה שיש בה לחלוחית, להלן זקנה שאין בה לחלוחית. חדל להיות לשרה אורח כנשים, כד"א וכי תחדל לנדור. פסק כמה דאת אמר וחדל לעשות הפסח. ותצחק שרה בקרבה לאמר. זה אחד מן הדברים ששנו לתלמי המלך (כתוב ברמז ג'). אחרי בלותי היתה לי עדנה. האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה תכשיטין, ואני אחרי בלותי היתה לי עדנה תכשיטין, כמה דאת אמר ואעדך עדי (יחזקאל טו). האשה הזאת כל זמן שהיא ילדה יש לה עדוי ולדות. דבר אחר עדנה עדנין וסתנית. ואדני זקן, טוחן ולא פולט. א"ר יהודה בשם ר' סימון אתם מילדים עצמכם ומזקינים אדניכם ואני זקנתי מלעשות נסים. בר קפרא אמר גדול השלום ששנה הכתוב, היא אמרה ואדני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי כדי להטיל שלום בין אברהם לשרה. היפלא מה' דבר. רבי יודן בר רבי סימון אמר משל לאחד שהיו בידו שני קופליות (פירוש שלשליות), הוליכן אצל נפח, אמר ליה יכול אתה לתקנם, אמר ליה לבראתן כבתחלה אני יכול ולתקנם איני יכול. כך לבראתן כבתחלה אני יכול ולהחזירן לימי נערותן איני יכול: | |||
(ילמדנו): ותכחש שרה לאמר. מכאן שהנשים פסולות לעדות, ואילולי שאמר הב"ה לאברהם שהוא נותן לו בן משרה לא היתה יולדת שלא האמינה, ויאמר לא כי צחקת. מעולם לא נזקק הקב"ה לדבר ולהסיח עם אשה אלא עם אותה הצדקה ואף היא על ידי עילה. רבי אבא בר כהנא אמר בשם רבי אידי כמה כירכורין כרכר כדי להסיח עמה, ויאמר לא כי צחקת. רבי אליעזר אומר והכתיב ותקרא שם ה' הדובר אליה, על ידי מלאך. והכתיב ויאמר ה' לה. רבי חמא אמר על ידי מלאך. רבי יוסי בן זמרא אומר על ידי שם. ואברהם הולך עמם לשלחם. מתלא אמר אוכלת אשקיית לוואית כך ואברהם הולך עמם לשלחם. | |||
(ב"ר מט): וה' אמר המכסה אני מאברהם. רבי יצחק פתח: זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב (משלי י). כל מי שמזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה, מה טעם זכר צדיק לברכה. וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה, מה טעם ושם רשעים ירקב. ארור המן ארורים בניו, חרבונא זכר לטוב. מצינו שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן, שנאמר ה' זכרנו יברך. אין לי אלא ששים ריבוא, מניין שכל אחד ואחד מישראל שהב"ה מזכיר שמו ומברכו, שנאמר וה' אמר המכסה אני וגו'. וכתיב ואברהם היה יהיה. לא הוה צריך קרא למימר אלא ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. אלא אמר הקב"ה הזכרתי את הצדיק ואיני מברכו. | |||
(יומא לח:): ואברהם היה יהיה. אמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה לרשעים, שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. וכתיב ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה לצדיקים, שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים. וכתיב וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט וגומר. | |||
(תנחומא): למה גלה לו, לפי שהיה אברהם מהרהר בלבו על דור המבול, איפשר שלא היו בהם צדיקים שיסלח להם הב"ה בזכותם, תדע לך שאף בסדום אמר האף תספה צדיק עם רשע, למה חלילה לך שני פעמים, בעולם הזה ובעולם הבא. | |||
(ב"ר מט): בתחילה היה סוד ליראים, סוד ה' ליראיו. ואחר כך לישרים, ואת ישרים סודו. ואחר כך לנביאים כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. אמר הקב"ה אברהם זה ירא שמים, שנאמר כי ירא אלקים אתה. אברהם זה ישראל, שנאמר מישרים אהבוך. אברהם זה נביא, שנאמר כי נביא הוא. ואיני מגלה לו. אמר רבי יהושע בן לוי למלך שנתן פרדס מתנה לאוהבו, לאחר זמן בקש המלך לקוץ מתוכו חמשה אילני סרק, אמר המלך ואלו מן פטריקון (פירוש: ירושת אבותיו) שלו הייתי מבקש, לא היה מעכב, ומה בכך נמלך בו, כך אמר הקב"ה כבר נתתי הארץ מתנה לאברהם, שנאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת. וחמשה כרכין הללו בתוך שלו הן ואלו מן פטריקון זה הייתי מבקש לא היה מעכב ומה בכך, נמלך בו. למלך שהיה לו שלשה אוהבים וכו'. כדכתיב ברמז ל"ד. דבר אחר למלך שהיה לו סנקתדרין (פירוש יועץ משנה למלך) אחד, ולא היה עושה דבר חוץ מדעתו, פעם אחת בקש לעשות דבר חוץ מדעתו, אמר המלך כלום עשיתי אותו סנקתדרין שלי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו, כך אמר הקב"ה כלום קראתי לאברהם איש עצתי אלא שלא לעשות דבר חוץ מדעתו, דאמר רבי יודן כך אמר הקב"ה הרי יש שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו. ורבנן אמרי כבר קראתי אותו אביהן של כולן, כי אב המון גוים נתתיך. דנין את הבן בלא דעתו של אב, גיהנם גליתי לו, מתן תורה גליתי לו, דינה של סדום מחר ואיני מגלה לו. רבי אחא בשם רבי שמואל בר נחמן בשם רבי נתן אמר אפילו הלכות ערובי חצרות היה אברהם יודע, אפילו שם חדש שעתיד הב"ה לקראת לירושלם, שנאמר בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה'. היה אברהם יודע. רבי חייא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה: אין לך כל יום ויום שאין הב"ה מחדש הלכה בבית דין העליון, מה טעם והגה מפיו יצא (איוב לז). ואין הגה אלא דברי תורה, שנאר והגית בו יומם ולילה (יהושע א). אפילו אותה הלכה היה אברהם יודע. ואברהם היה: רבי תנחום בשם רבי ברכיה בשרו שאין העולם חסר משלשים צדיקים כאברהם. כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי לעשות צדקה ומשפט זו גמילות חסדים. רבנין אמרין זו ביקור חולים. רבי יהודע בר רבי סימון אמר בתחלה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד אברהם היה מקבל עוברים ושבים, משהיו אוכלין ושותין הוה אמר ליה בריך, אמר ליה מה נימא, אמר ברוך אל עליון שאכלנו משלו, אם קבל עליו וברך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואם לאו הוה אמר ליה הב מה דעלך והוה אמר ליה מה אית עלי, אמר ליה חד קשיטה דחמר בעשרה פולרין, וחדא ליטרא דקופר (פירוש: בשר) בעשרה פולרין. וחד עיגול דפיתא בעשרה פולרין, מאן יהב לך חמרא במדברא, מאן יהב לך קופר במדברא, מאן יהב לך פיתא במדברא, מאן יהב לך עיגולא במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך אל עליון שאכלנו משלו, הוי מתחלה צדקה ולבסוף משפט. | |||
(יבמות עט.): למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר לו אין כתיב כאן אלא דבר עליו וכו'. זה שאמר הכתוב ויקרא המלך לגבעונים והגבעונים לא מבני ישראל המה. דוד גזר עליהן, אמר דוד שלשה סימנין יש באומה זו, רחמנים וביישנים וגומלי חסדים, רחמנים ונתן לך רחמים. ביישנים דכתיב ובעבור תהיה יראתי על פניכם. גומלי חסדים דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו ראוי להדבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלשה סימנין הללו אין ראוי להדבק באומה זו: | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||