תועפות ראם/רסט: הבדלים בין גרסאות בדף

{{עוגןמ|א}} יימרון. עיין מנחות מ"ד א' תוד"ה כל אבל בסמ"ג עשין כ' "כד תימרון".

{{עוגןמ|ב}} ר' נתן אומר כצ"ל.

{{עוגןמ|ג}} יותר נ' דצ"ל מה שירות בעמידה אף מברך בעמידה וכ"ה בנדפס כלשון הגמרא לפנינו.

{{עוגןמ|ד}} שירות צ"ל לשירות וכן הגיה השם חדש ביראים הנדפס אלא מה שדחק שם במש"כ שם היראים לפסול בלינה וז"ל מ"ש רבינו לפסול בלינה לא ידעתי פירושו כו' והדבר צ"ע ועוד דלא הביא רבינו ראי' שאינו פוסל בלינה כמו שה"ר שאינו פוסל בע"מ עכ"ל. במחכ"ת לא הרגיש בהט"ס דצ"ל בלילה וכן הוא מבואר כאן ודעת רבינו להתיר נ"כ בלילה ודלא כמש"כ הנחל אשכול בס' האשכול ח"א סי' ט"ו צד ל" אות ט"ו עיין שו"ת עמודי אש סי" ג' אות כ"ג ובהשמטות שם, וכד' האו"ז הל' נשיאת כפים סי' תי"ג שכ' והעם נהגו כרב בתפילת נעילה וגם בנשיאת כפים שהם בלילה ולא כדקדוק הירושלמי עכ"ל וזהו שכ' רבינו אח"כ נעילה אין בה נשיאת כפים אלא מדרבנן ור"ל אפי' לר' יהודה דפליג על ר' יוסי אינו אלא משום גזירה דרבנן ולפי המסקנא דהלכה כר' יוסי נעילה יש בה נשיאת כפים ומכאן ראי' דיש נ"כ בלילה. ובגבו"א רפ"ד דתענית כ' כיון דיש נ"כ בלילה הא דלא תנא כהנים נושאין כפיהם ה' פעמים ביום דהא איכא ת"ע וז"ל רב דאמר נעילת שערי שמים לטעמי' דאמר בשילהי מס' יומא תפילת נעילה פוטרת ש"ע. ולדברי האומר ת"ע חובה קאמר א"כ בזמן דאיכא תפילת נעילה ליכא תפילת ערבית ולעולם ל"מ לה' תפילות ביום א' עכ"ל ותמיהני דאכתי איכא ה' תפילות עם ת"ע דליל יוה"כ וע"כ הנכון כתי' הא' שם דס"ל לתנא דמתניתין כמ"ד ת"ע רשות.

{{עוגןמ|ה}} שכור. לפי מש"כ למעלה נראה להגיה כאן בע"מ, דאילו שכור אסור עכ"פ מדרבנן ובנדפס חסר מש"כ בסמוך נעילה אין בה נשיאת כפים ועיין מש"כ בביאורי תועפות ראם ס"ס ל"ה.

{{עוגןמ|ו}} ומנחה ט"ס וצ"ל ונעילה ובסמוך צ"ל מנחה אין כו'.

{{עוגןמ|ז}} לא שכיחא שכרות בגמרא ליתא וגי' רבינו שכתבו אינו מובן ודו"ק.

{{עוגןמ|ח}} שריא שכינה כצ"ל.

{{עוגןמ|ט}} שאחרי כו' דלא כהראב"ד בפי' לתמיד שפי' שם דסגי נגד כתפיהם קאמר וכש"כ אם רוצים להגביה על ראשיהם במדינה דש"ד ועיין בחי' הגרד"ל למסכת סוטה ל"ח א' ובענין משכ"ר אח"כ יש לתמוה כו' עיין להלן סי' שצ"ט אות ס"ט בביאורי.

{{עוגןמ|י}} שכן ונ"ל דלא כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס.

{{עוגןמ|יא}} שלא ט"ס וצ"ל אלא וכ"ה בנדפס.

{{עוגןמ|יב}} מהני כצ"ל וכ"ה בנדפס.

{{עוגןמ|יג}} בג' המקראות ט"ס במדינה אומר כצ"ל.

{{עוגןמ|יד}} בכנוי ת"ל ושמו את שמי שמי כו' להלן לשום את שמו שם כו' הבחירה בבהמ"ק בשם המפרש ובמדינה כו' כצ"ל ועיין הגרש"ש סוטה ל"ח א' מה שהקשה ע"ז מהת"כ פ' קדושים בפסוק ולא תשבעו בשמי לשקר ואישתמיטתי' דברי הרא"ש פ"ד דשבועות סי' כ"ד עיי"ש וא"כ גם הת"כ שדרש בשמי כל שם שיש לי סמך אסיפא דקרא דכתיב את שם אלהיך ועיין ווי העמודים סי' ט' אות ד'.

{{עוגןמ|טו}} ולעבדים מנין, בגמרא סוטה ל"ח א' איתא ועבדים משוחררין מנין ת"ל אמור להם לכולהו וכ"כ הרוקח סי' שכ"ג אלא נשים ליתא שם בגי' הרוקח ובזה א"ש מש"כ הב"ח באו"ח סי' קכ"ח דעיקר הברכה אינה אלא לישראל הזכרים כדכתיב בני ישראל והמג"א שם סקל"ז השיג על הב"ח מגירסא שלפנינו, ועיין בספרי ובמדרש רבה נשא כגי' רבינו.

{{עוגןמ|טז}} למעלה בעמוד, כוונת רבינו לעמוד שקודם זה העמוד והוא עמוד חמישי סי' קע"ו וכן בעמוד השני סי' מ"ז דקדק שם ביראים בזה עיי"ש ובנדפס חסר דקדוק רבינו בזה ועכ"ז כ' כאן בנדפס, לקמן בעמוד תמצא כו' ועיין בהקדמתי לח"א שהערותי בזה שם.

{{עוגןמ|יז}} יכול בינו לבין עצמו ת"ל כו', כ"ה בספרי אבל בסוטה ל"ח א' איתא כה תברכו בקול רם אא"א בלחש ת"ל כו' ובנדפס הגי' יכול בלחש בינו לבין עצמו ת"ל כו' [הגרא"ד] ועיין סוטה שם תוד"ה אא"א בלחש דלא אצטריך אלא לר' יהודה דלא יליף לי' מגז"ש אלא מכה ע"כ ונראה דמש"ה הביא רבינו לעיל הך דר' יהודה ודו"ק.

{{עוגןמ|יח}} לשון הנדפס שקורין אותו וחזן אומר להם אמרו ת"ל אמור להם ומיהו עכובא לא הוי כו' חייב לברך ואמר אביי נקטינן לשנים כו' ותיבת אותו ט"ס וצ"ל אותן, ובספרי פ' ל"ט איתא ומנין שחזן צ"ל להם אמרו ת"ל אמור להם ופי' הסמ"ג עשין כ' על שם ר"ת (שבתוס' ברכות ל"ד א' ד"ה לא) שהחזן אומר להם אמרו והוא קריאת כהנים והחזן הוא שמש של הקהל ואינו ש"צ עכ"ל וכ"ה במדרש רבה פ' נשא פי"א סי' ד' אמור להם מכאן שהחזן צריך לומר להם שיאמרו ע"כ והוא מדברי הספרי וכתבו אח"כ במדרש שם פירוש הדברים וכמ"ש אביי בגמרא דסוטה וז"ל המדרש שם אח"ז אם שני כהנים הם שיעלו לדוכן צריך שיאמר להם החזן "כהנים ברכו" ואם אינו אלא כהן אחד א"צ לומר שנאמר אמור להם לשנים עכ"ל. וראיתי בפי' מהרז"ו למדרש שם בד"ה שהחזן צריך לומר להם שכתב "וצ"ע איך אומר אביי סתם דמשמע שהם דברי עצמו והוא מפורש בספרי אם לא שנאמר שהועתק ונוסף בספרי מהגמרא דברי אביי" ודבריו תמוהין הלא אביי חידש לן לאחד אינו קורא כהן ודלא כרנב"י בירושלמי המובא בתוס' סוטה ל"ח סע"א ודבר זה ליתא בספרי דמש"ה לא תיקשי לרנב"י ואולי ט"ס בדבריו וצ"ל "במדרש" תחת מש"כ בספרי אבל פשוט דלק"מ מדברי המדרש לאביי דמדרש במד"ר הוא אחרון לאביי, וכ"ה דעת רבינו היראים כפי' ר"ת והסמ"ג וז"ש כאן מנין שקוראין וחזן הכנסת אומר להם ת"ל כו' ולא כתב אומר להם "אמרו" להורות לן דהיינו הך שקוראין שהוא קריאת כהנים ותו לא מידי ודלא כהשם חדש שכתב בבאור דברי רבינו דתרתי אמר. א) שיהא קורא אותן בשם כהנים וכמו שהביא בסמוך דברי אביי לשנים קורא כהנים וז"ש מנין שקורין אותן. ב) שצריך שיקרא להם מלה במלה וז"ש וחזן אומר להם אמרו, דבאמת רבינו לא הביא אלא דברי הספרי ותו לא. וראיה מהכת"י שלפנינו שלא כתב תיבת אמרו והוא ברור אלא שמש"כ בנדפס ומיהו עיכובא לא הוי כו' תמוה שהרי החזן חייב לומר להם שנאמר אמור להם ואיך כתב רבינו ואע"פ שחזן אינו חייב לומר לו. והנכון כגי' הכת"י שלפנינו שכתב ומיהו עיכובא כו' עד חייב לברך אחר דברי אביי שאמר לאחד אינו קורא שנאמר אמור להם עז"א רבינו דאפ"ה חייב לברך וכמש"כ התוס' מנחות מ"ד א' ד"ה כל בשם ר"ת ורבינו ס"ל יותר מזה דמדאורייתא חייב לברך ובירושלמי ברכות ספ"ה אמרו כהן שעומד בבהכ"נ ואינו נושא את כפיו עובר בעשה. ובהע"ש שאילתא קכ"ה אות ט' נתקשה בדברי הירושלמי דמאי רבותא יש בזה דעומד בבהכ"נ עובר בעשה עיי"ש ואני אומר דקמ"ל אף שהוא כהן אחד ואין מחוייבין לקרותו אפ"ה עובר בעשה אם אינו מברך וכמשכ"ר דחייב לברך לאפוקי משיטת ר"פ שהביא הטור או"ח סי' קכ"ח ועיי"ש בפרישה ובהגהת מהרל"ח דלדעת הטור מוזהר לעלות כהן אחד אף שלא קראוהו לעלות ואם אינו עולה עובר בעשה וזהו דעת הרא"ם כאן ועיין ס' האשכול הל' ב"כ ונחל אשכול שם. ובתניא רבתי סי' ה' כתב אם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו וש"צ מקרא אותו מלה במלה כמו שאמרנו היו הכהנים שנים כו' אין מתחילין לברך עד שיקרא להם ש"צ תחלה ויאמר להם כהנים כו' וכ' שם בביאורי מהרש"ה אות י"ב אם היה וכו' דעת המחבר כדעת הרר"פ שהביא הטור סי' קכ"ח שא"צ להקרות ליחיד כיון דנפק"ל מאמור להם ואין כן דעת הטור והפוסקים עכ"ל ובמחכ"ת אזיל בתר איפכא דדעת המחבר דלא כהרר"פ אלא כהטור והפוסקים דאף לאחד ש"צ מקרא אותו מלה במלה ומה שאחד מתחיל לברך מעצמו דברי אביי הוא לאחד אינו קורא ומ"מ מחוייב לעלות מעצמו כנ"ל ובביאור ענפי יהודה לספר והזהיר סדר נשא כתב ולישנא דס' יראים צריך תיקון קצת עכ"ל ולפמש"כ בכת"י אתי שפיר.

{{עוגןמ|יט}} לאחד אינו קורא. בטו"א למגילה כ"ג ב' כ' לשון הגמ' דסוטה דל"ח לאחד א"ק אלא כהן ובאמת לפנינו אינו כן ונראה שט"ס שם תיבת אלא.

{{עוגןמ|כ}} ר' שמעון בן פזי. וכ"ה ברי"ף ורא"ש מגילה פ"ג ס"ס כ"ב.

{{עוגןמ|כא}} ואמר ר' אלעזר מימי לא נשאתי כפי בלא ברכה מאי מברך כו' כצ"ל וכ"ה בנדפס עי' בס' גינת ורדים למהר"א הלוי חאו"ח כלל א' סי' י"ג שפי' שם מהר"ם ב"ח מ"ש ר"א בר"ש לא נשאתי כפי בלא ברכה כמש"כ מהריעב"ץ בהקדמת סידורו ס"ת סולם בית אל עפמש"כ בס' הזוהר דאסור להגביה את ידיו כ"א בתפלה או בברכה ועיי"ש סי"ד שהרר"א הלוי כ' ע"ז שסגנון התלמוד לא משמע הכי דקאי אשאר ברכות דמיד בתר הכי מפרש תלמודא ואומר מאי מברך ואמר דמברך אשר קדשנו בקדושתו עכ"ל והסה"ד ח"א אלף ד' דור ב' אחר החורבן כתב ע"ש ספר אחד לשמעון ר"א בן שמוע אותיות שמעון ואולי היה משבטו עכ"ל ומאחר שהיה כהן א"א להיות כ"א משבט לוי ואולי מצד האם היה משבט שמעון ועיין בשיורי ברכה להברכ"י או"ח סי' קכ"ח ודו"ק:

{{עוגןמ|כב}} ונוסחת היראים הנדפס בא"י [אמ"ה] אשר קב"ו לברך כו' וכ"כ השאלתות סי' קכ"ה ועיי"ש בהע"ש אות י"ב ובמחזור ויטרי ד' ברלין סי' ק"ל כתוב אשר קב"ו ועיי"ש שהוגה אשר קדשנו בקשא"ו ובחינוך מ' שע"ח אקב"ו עיי"ש במנחת חינוך שהגיה אשר קדשנו בקשא"ו. והשם חדש הגיה בדברי רבינו אשר קדשנו בקשא"ו כגי' הש"ס והפוסקים ובאמת כ"ה ביראים אשר לפנינו. ואולי יש בנוסחת הברכה הזאת חלוק נוסחאות.

{{עוגןמ|כג}} אדכריה רב יוסף לרב עוקבא וכו' ובנדפס הגי' אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא וכו'. וכ"ה לפנינו בסוטה וכמ"ש בפסחים קט"ו ב' ועיין חולין צ"ב א'.

{{עוגןמ|כד}} עד שיכלה אמן כו' לשון הגמ' לפנינו סוטה ל"ט ב' אין הכהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דבור מפי הקורא ופירש"י דבור כהנים ודברי רבנו לא יכלתי לכוין אם לא בט"ס שתיבת אמן צ"ל בסמוך ואין הצבור רשאי לענות אמן עד שתכלה כו'. ובנדפס אין הכהנים רשאים לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיכלה אמן מפי הצבור ובש"ס איתא עד שיחזרו פניהם מן הצבור והנראה ברור שחסר בדברי היראים ואחר אצבעותיהן צ"ל עד שיחזרו פניהם מן הצבור ואין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן כו' והמעתיק דלג מעד הראשון לעד השני והשם חדש לא הרגיש מזה.

{{עוגןמ|כה}} עד שיכלה אמן מפי ש"צ בשים שלום. אינו מובן וכי הש"צ אומר אמן אחר ברכת עצמו ואפשר דלפי שיטת הסוברים בברכות מ"ה ב' דבסוף ברכות הר"ז משובח לענות אמן אחר ברכת עצמו עי' בהרא"ש פ"ז דברכות סי' י' וא"כ א"ש גירסת רבינו. אולם פי' ברכה אחרת מאי היא. ונראה דהיינו רבון העולמים עי' שו"ע או"ת סי' קכ"ח סעי' י"ח בהג"ה ובאור הגר"א שם ס"ק מ' ובהעמק שאלה סי' קכ"ה אות י' אבל בנדפס איתא אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש"צ בשים שלום והרש"ל בח"ש שם כתב לאו דוקא אלא כלומר שראויין להתחיל שים שלום דהיינו מיד אחר אמן וכן מוכח מפרש"י עכ"ל ובספר שו"ת בית אב חלק חיי אברהם ס"ס ל"ד כתב לתמוה על פרש"י סוטה ל"ט ב' שכתב וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הם מחזירין פניהם וכופפין קשריהן אם רוצים וש"צ מתחיל שים שלום כו' דזהו נגד מ"ש ר"ח בש"ס שם אין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שמתחיל ש"צ בש"ש כו' ופלא על מפרשי הש"ס שלא הרגישו בזה עכ"ל ולא ראה דברי מהרש"ל שהרגיש בזה ופי' משום זה לאו דוקא כו'.

{{עוגןמ|כו}} במדרש. שה"ש רבה פ"ב ותנחומא נשא ס"ח פסיקתא דר"כ פט"ו.

{{עוגןמ|כז}} המוסגר הגהתי. והפסוק כאשר דבר וגו' הוא בבמדבר י"ז ה' והחשבון ל"ו שכתב רבינו הוא משום דמדיח מן החייבי סקילה אזהרתו דכתיב ולא ישמע על פיך והוא מן הלוין י"ב וא"כ אין נמנים אלא לאחד ושפיר החשבון מדויק עם לא ירע לבבך בתתך לו שכתב רבינו ריש סי' רמ"ג וחסר בפנים הספר.