עריכת הדף "רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ל" (פסקה)

== ג ==

'''איש כי ידור נדר ליי'.''' הנה עניין הנדר הוא שידור הרי בהמה זו עולה או חרס או מה שאפשר שידור אותו או יהיה זה כשידור אם יהיה כך אעשה כך כמו שמצאנו ביעקב שנדר נדר שאם יהיה מה ששאל מהש"י תהיה האבן ההיא בית אלהים ויתן לש"י מעשר מכל מה שיתן לו או שידור אם יהיה כך יהיה דבר כך אסור לו כמו שנדר ישראל אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם והנה החרם הוא דבר הנדור כמו שנתבאר בפרשת בחקותי וכן אמר יפתח והעליתיו עולה ליי' כי העולה היא דבר הנדור והוא מה שאפשר שידוע אותו האדם והנה כבר נת ואשה כי תדור נדר ליי' ואסרה בארו דיני אלו הנדרים במה שקדם ויש עוד מין מהנדרים הם לאסור אסר על נפש הנודר כמו שאמר בזה המקום לאסור אסר על נפשו. ואשה כי תדור נדר ליי' ואסרה אסר. וזה הנדר אינו נדר שיהיה עצם הדבר נדור מצד עצמותו אבל הו נדור לאסרו על נפש הנודר לבד ויורה על זה שהבעל או האב מפירין נדרי האשה בעת שהוא ראוי שיהיו נדריה קיימים לפי שאין זה הנדר בעצם הדבר ולזה אמר לאסור אסר על נפשו והוא מבואר שזה הנדר לא יהיה אלא בדבר שיהיה בו נדר בעצמו' הדבר כי זה הוא מגדר הנדרים והמשל שכמו שאפשר לו לידור שתהיה בהמה זו עולה ותהיה אסורה לו ולכל אדם כן אפשר לו לומ' שהוא עליו כעולה ולזה תהיה אסורה לו לבד וזה ג"כ יהיה בשני פנים כמו העניין בנדרים האמתיים אם שלא יתלה נדרו בדבר אבל יאמר שהדבר ההוא יהיה עליו כעולה או כחרם ומה שידמה לזה אם שיאמר אם אעשה כך או יהיה כך הרי הדבר הפלו' אסור עלי כעולה או כחרם ומה שידמה לזה אם שיאמר אם אעשה או יהיה כך הרי הדבר הפלונית אסורה עלי ומה שידמה לה שיהיה נאסר בנדר וכמו שאי אפשר לאדם שידור שיהיה בהמה זו חזיר כי זה בלתי אפשר כן אי אפשר שיאסרה על נפשו כשיאמר הרי הוא עלי כחזיר וזה מבואר מאד כי זה הנדר הוא מאוחר מהנדר אשר יהיה בעצם הדבר והנה אמר ליי' כי הנדרים אשר יאסר בהם הדבר הם ליי' כמו העניין בקרבנות ובחרמות ובהקדשות:

'''או השבע שבועה.''' הנה תהיה השבועה גם כן לאסור על נפשו הדבר בשבועה באחד משני מינים הנזכרים האחד הוא שיאמר הנני נשבע ביי' שלא אעשה כך או אעשה כך כי השבועה תחייבהו לקיים זה המאמר והשני הו' שיתלה השבועה בדבר אם אשה כך או יהיה כך אם עשיתי כך או היה כך הרי אני נשבע ביי' שלא אעשה כך או שאעשה כך:

'''לאסור אסר על נפשו.''' ר"ל שלא יאסור הדבר כי אם על נפשו וזה יהיה בצד שספרנו. ולפי שאמ' לאסור אסר למדנו שאין הנדר הזה והשבועה הזאת להתיר לעצמו האסור אבל הוא לאסור המותר ולזה הוא מבואר שאם נשבע שלא לקיים את המצוה אין השבועה חלה כי אין זה אסר וגדר אבל הוא פרצת הגדר כאלו נשבע שלא ישב בסכה כי כמו זה אינו לאסור על אסר נפשו אבל הוא לסלק מנפשו חיובה ואולם בנדרים יקרה שיחולו על דבר מצוה והמשל שכבר יתכן שיאסור אדם על עצמו הנאת מצות סוכה עליו כקרבן והנה יחול זה הנדר לפי שאין מתנאי המצוה שיהנה האדם בהם כי כבר ידומה שיקיים המצוה ולא יהיה לו הנאה גופיית ממנה וזה יחולו הנדרים על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות והנה זה ג"כ בנדרים כשהיו על דבר מצוה לא יהיה מקיומם עקירת המצוה כי אם במקרה ואמנם השבועות יהיה מקיומם עקירת המצוה בעצם וכמו שהו' מבואר שאם נשבע אדם שיעשה כך אחר נשבע שלא יעשהו 'שאין השבועה השנית חלה עליו כן אי אפשר שתחול השבועה שתהיה לעבור על שבועת סיני:

'''לא יחל דברו.''' ר"ל שלא ישיב דבר חולין והרצון בזה שאף על פי שאנחנו רואים בהרבה מהדברים שהאדם עושה אותן קדש בעצמותן שהוא בעצמו יכול להשיבם חולין בפדותו אותם כמו שהתבאר בסוף פרשת בחקותי מעניין מעשר שני וההקדשות והיה זה ממה שיביא לחשוב שכל שכן שיוכל להשיב חולין דבריו בנדרים שאין הדבר בעצמותם קדש אבל הם אסורים לו לבד ולזה הצטרך לבאר שהוא מוזהר מלהשיב דברו חולין אבל יקיים ככל היוצא מפיו ועוד הצטרך לזה מצד אח' והוא שכבר ביאר שיש לבעל להפר נדרי אשו שהם לענות נפש מצד שענוי נפשה נוגע לו ויביא זה לחשוב שכל שכן שיוכל להפר נדרי עצמו ולזה אמרה ורה לא יחל דברו ונתחייב מזה שדברו אינו מחלל אבל דברים אחרים יוכל להשיב חולין כמו שראינו באב שמפר נדרי בתו והבעל נדרי אשתו ובכלל הנה ידמה שלזאת הסבה מסר משה זה המשפט לראשי המטות להורות שהראשים והם החכמי' מחללים דברי זולתם ר"ל שהם יוכלו להשיבם חולין כשרצה זה הנודר כי התורה מנעה ממנו שכאשר רצה לא יוכל להשיב דברו חולין כמו שהיה לו לעשות זה בקצת ההקדשות ומזה יתחייב שכאשר ירצה יוכלו אחרים להשיב דברו חולין אך האב והבעל לא יצטרך להם בחללם דברו שיהיה זה ברצונו ר"ל שיתחרט מהנדר ההוא או השבועה ההיא ולזה אמרו רז"ל שהחכם מתיר את הנדר כי הוא משיב את הדבר חולין ולזה יתבאר שהוא עוקר הנדר מעיקרו ולזה נכלל באמרו לא יחל את דברו שהוא מוזהר שלא יעבור על דבריו ויחללנו אבל יעשה ככל היוצר מפיו ויקיים אותו והוא אמו ככל היוצא מפיו יעשה והנה אמ' איש כי ידור נדר ליי' להוציא את הקטן שאינו איש ואינו בא להוצי' את האשה שהרי ביאר שנדריה קיימי' מה שלא הפרו אותם אביה או בעלה או נדר אלמנה או גרושה הוא קיים אע"פ שיש לה אב ולזה הוא מבואר שמי שהגיע לכלל איש ימי שהגיע לכלל אשה נדריהם קיימים:

'''ככל היוצא מפיו יעשה.''' למדנו מזה שאע"פ שגמר בלבו צריך הוציא בשפתיו אבל דברים שבלב אינם דברים ומזה יתבאר עוד שאם הוציא בפיו מה שאינו בלבו אינו כלום כי ממגדר הדבור אשר הנדר אחד ממיניו שיוציא בו בפה מה שמכוין בלב ולפי שהדבור הוא מורה לפי ההסכמה הוא מבואר שאם היתה ההסכמה אצל המון מלות שיורו מהדבר אינם מורות עליו לפי טבע הלשון והוא הנודר אלו המלות בפיו להורות על מה שיורו עליו אצל ההמון הנה יהיה הנדר קיים כאלו אמר זה בלשון מורה בעצמותו לפי טבע הלשון על זה העניין כאלו תאמר שמצד פלגות ההמון יאמרו תמורת מלת שבועה שבואה או שבותה איך שהניחוהו כדומה לזה ואמ' הנשבע אלו המלות להורות בהם עניין שבועה הנה הוא נקשר בזה כאלו יאמ שבועה כי זה יקרא יוצא מפיו מצד הסכמת ההמון על זה ומצד כונת הנשבע שחשב להוציא בפיו מה שכוין בלבו בכמו אלו המלות: