פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
משאת המלך/שמות/יט
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ח== '''ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה''' (יט ח) '''איתא''' בשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/א|פ"ח.]]}} דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל או"א מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, וכיון שחטאו ישראל ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה ופירקום כו', ועי' בתוס' שכתבו דאע"פ דגדולה מדה טובה ממדת פורענות, ה"נ גדולה היא שמלאך טוב היה קושר שני כתרים, ומלאך חבלה לא היה בו כח כי אם להסיר אחד. '''והנה''' לכאורה צ"ע דהרי קים לן דמלאך אחד אינו עושה ב' שליחויות, וא"כ הרי לכאורה קשה איך קשר להם מלאך אחד ב' כתרים. ועי' מהרש"א שכתב שב' כתרים אלו הם כתר כהונה וכתר מלכות, וא"כ נמצא דב' ענינים הם ובודאי יקשה דה"ז כב' שליחויות, אמנם יעו"ש עוד שכתב דזכו ע"י כתר תורה לב' כתרים אלו דכהונה ומלכות, וא"כ י"ל דכיון שזכו לב' כתרים האלו ע"י הכתר תורה, היינו שהכתר תורה הוא המאחד את ב' הכתרים הללו, וא"כ שפיר י"ל דחשיב הכל חד ענין, ושליחות אחת היא בקשירת ב' הכתרים. [א"ה, והתוס' שם פי' דלא כמהרש"א, דפי' דשני כתרים של הוד היו ע"ש ובפרש"י, ולדבריהם פשוט דאי"ז ב' שליחויות, דב' כתרים אינו אלא שיעורא יתירא להוד]. '''ולפי"ז''' מובן היטב מה שהוצרכו לב' מלאכים כדי להסיר מהם ב' הכתרים, דאה"נ כמוש"כ דחשוב כחדא שליחות ע"י כתר תורה שאיחד ב' הכתרים, מיהו זהו אינו אלא בקבלתם שהיה זה ע"י כתר תורה, אבל לאחר שחטאו בעגל וכבר בטלה מעלתם להיות מוכתרים בכתר תורה שמאחד את ב' הכתרים, הרי מעתה קיים ליה כל כתר בפנ"ע ואין להם הכתר תורה כדי לאחדם, ונמצא מעתה דב' הכתרים כב' ענינים והסרתם ב' שליחויות הנה, ולכן הוצרכו לב' מלאכים בהסרתם לפי שאין מלאך אחד עושה ב' שליחויות. '''ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה''' (יט ח) '''בבית''' הלוי {{ממ|[[בית הלוי/פרשת משפטים|פ' משפטים]]}} הביא מש"כ בזוהר בפירושא דהנעשה ונשמע, נעשה בעובדין טבין ונשמע בפתגמין דאורייתא, ופי' הבה"ל דאם היו אומרים נשמע ונעשה אז היה משמע דהנשמע היינו לימוד התורה בשביל המעשה בלבד, ודומה לחיוב נשים ללמוד תורה כדי לדעת המצות הצריכות להן, ואין כאן אלא קבלה אחת קבלת המצות בלבד, אבל השתא דהקדימו נעשה לנשמע ע"כ ב' קבלות הן, נעשה זהו קבלת מצות עם הת"ת הנצרך לכך, ונשמע היינו קבלת עול תורה, כלומר לימוד התורה כשלעצמו ולא רק הת"ת שמביא לידי מעשה. '''ודברי''' הבית הלוי צ"ע, דהרי בכלל תרי"ג מצות אף לימוד התורה כולה בכלל, וא"כ שוב נמצא שבכלל נעשה שקבלו בזה לקיים את המצות כלול בזה גם לימוד התורה, וא"כ בנשמע לא נתחדש להם בלימוד התורה יותר ממה שמחייבם כבר קבלתם בנעשה. '''אמנם''' יש לבאר שלעולם בנעשה כבר קבלו עליהם לקיים כל התורה, וכמוש"כ שמזה יתחייב ללמוד כל התורה כולה אף מה שאין נוגע לקיום המצוות, אלא דמ"מ נראה דשניא מצות לימוד תורה משאר מצות, דאילו בשאר מצות הכל תליא במה שעשאם דבזה כבר קיים המצוה, ולכל היותר צריך כונה למ"ד מצות צריכות כונה, משא"כ בתורה הרי נאמרו תנאים איך ללמוד תורה וכמבואר בכמה דוכתא, ובמ"ח דברים התורה נקנית, וצריך ברכת התורה, ואין להאריך בדברים הידועים. ונראה דאמנם לעצם קיום החפצא של מצות של ת"ת א"צ לכ"ז, ובזה אה"נ לא שניא מצות ת"ת משאר מצות שיוצא יד"ח המצוה כל שעשאו או לכל היותר בכונה כמוש"נ, אלא דישראל אף קבלו עליהם עול תורה, וזהו כבר ענין המיוחד לתורה, ובזה נאמרו הדרכים איך לקנות התורה, ואופן לימודה, והנהגתו בלימודה, וברכה על ת"ת, וזהו ביאור קבלתם בנעשה ונשמע, דהגם דבנעשה קבלו עליהם כל המצות ואף מצות ת"ת בכלל, אבל לא היה מתחייב מזה הדרכים ללימוד התורה, וקבלה זו לא שניא משאר מצות, והלכך הדר קבלו עליהם בנשמע עוד קבלה מיוחדת לעול תורה וכמוש"נ. '''וכן''' נראה לכאורה דנפק"מ בין הני תרי עניני ת"ת לענין לימוד לשמה, דלענין מצות ת"ת מקבלת נעשה בזה דין הלשמה הוא כשאר מצות, דהיינו כל שאילולי המצוה היה פורש מלימוד, א"כ נמצא ברור דלימודו עתה ע"כ הוא לשמה לשם מצות ת"ת ובכך כבר חשוב לשמה, אמנם מש"כ בספרים הלשמה המסויים בת"ת, זהו לא מדין המצוה שבנעשה, אלא במעלת קבלת עול תורה דקבלו עלייהו בנשמע וכנ"ל. '''ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה''' (יט ח) '''בשבת''' {{ממ|[[בבלי/שבת/פח/א|פ"ח.]]}} אמרו דרש ר' סימאי בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים רבוא של מלאכי השרת וכו ע"ש, ובפשוטו צ"ע מאי רבותא שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, וכי לא ידעו הצפוי להם מהתורה, והרי מצאנו בדורות הראשונים שקיימו כל התורה עד שלא ניתנה, והרי לא פסקה ישיבה מאבותינו, ובודאי רוב העם היה ידוע להם מה שיהא כתוב בתורה, וא"כ מאי רבותא ופזיזותא הוא בקבלתם ואמירתם נעשה קודם ששמעו. '''ונראה''' לבאר דהנה כבר נידון בגמ' {{ממ|[[בבלי/קידושין/לא/א|קידושין ל"א.]]}} אי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, או להיפך האינו מצווה ועושה גדול יותר, וביארו די"ל דגדול המצוה ועושה שאין לו פת בסלו, מאינו מצוה ועושה שיש לו פת בסלו שבדעתו תלוי אם ישמור התורה או לאו, או שמא האינו מצוה גדול יותר לפי שעושה מדעתו מבלי שיצטוה, והרי למדנו מכך עכ"פ דאמנם יש מעלה מיוחדת למצוה ועושה, וכן יש מעלה מיוחדת לאינו מצוה ועושה, אלא ששקלו וטרו איזו מעלה עדיפא טפי. '''ולפי"ז''' נראה לבאר ענין נעשה ונשמע, דאין הכונה דנשמע מש"כ בתורה לדעת מה נתחייבנו בקבלתנו כשאמרנו נעשה, דזה לא יתכן וכמוש"כ דהלא הם ידעו כבר הכתוב בתורה, אלא הכונה באמירת נשמע שאנו רוצים להיות מצווים בתורה, ונמצא דקבלו עליהם ב' קבלות, א. נעשה [המוקדם לנשמע] היינו נקיים התורה גם מבלי שנשמע כלומר מבלי שנצטוה עליה, ב. נשמע כלומר שאף אנו מקבלים לקיימה כמצווים ועושים, וכמבואר דלכל קבלה יש מעלה בפנ"ע מה שאין בזו. [א"ה, לכאורה ל"ש דיהיה כאן מעלת אינו מצווה ועושה, מאחר דעכ"פ הם גם מצווים וע"כ הם עושין את המצוות, והאיך תהיה בזה מעלת אינו מצווה ועושה, ושמא כונת הגהמ"ח זצ"ל דהם קבלו ע"ע לעשות גם בלא ציווי, ולכך חשיב שפיר דקבלו ע"ע ב' הני מעלות, ולפיכך זכו עלייהו לב' כתרים למעלת הנעשה ולמעלת הנשמע]. '''ולפי"ז''' אתי שפיר הא דאמרו התם דכשחטאו בעגל נטלו מהם ב' הכתרים שזכו ע"י שאמרו והקדימו נעשה לנשמע, דהנה איתא בילקוט {{ממ|[[ילקוט שמעוני/תורה/שצג|רמז שצ"ג]]}} דלכך שבר משה את הלוחות, משום שעי"ז נמצא שלא קבלו עדיין את התורה, וממילא אין התורה מחייבתם ואין נענשים על חטא העגל. [ובזה יובן היטב מה שנידונו בסייף עובדי העגל ולא בסקילה כישראל שעבד ע"ז, דהא כאן שנשברו הלוחות ועי"ז אכתי לא קבלו את התורה, א"כ הם גם אינם בכלל הלכות התורה לדון העובד ע"ז בסקילה, ואע"פ שאנכי ולא יהיה לך שמעו מעצמם מפי הגבורה, מ"מ צ"ל דאינו אלא כנבואה ולא כקבלת התורה, שהרי התורה צריכה להמסר ע"י משה בדוקא וכמו שביאר הרמב"ם בפיהמ"ש פ' גיד הנשה, וביותר י"ל דלאחר ששיבר משה הלוחות, זהו מבטל דין מתן תורה גם מאנכי ולא יהיה לך, ונשאר שמיעתם אנכי ולא יהיה לך כנבואה גרידא]. '''אמנם''' אכתי היה בדין שיתחייבו מצד קבלתם דנעשה, שהרי נתבאר דקבלו עלייהו בנעשה לקיים אף בלא שנשמע ונצטוה, וא"כ מאי מהני שבירת הלוחות אם עכ"פ חטאו ע"י קבלתם דנעשה, ועכצ"ל דחזרו בהם בחטאם מקבלתם דנעשה (וע"ד שמהני חזרה בגר תושב עי' בחי' מרן הרי"ז באגרות), ולכן מובן היטב דניטלו מהם ב' הכתרים, שהרי ע"י חטא העגל ירדו מב' מעלות הללו מנשמע ומנעשה, מנשמע ע"י דבטל הציווי בשבירת הלוחות, ומנעשה ע"י חזרתם וכש"נ. '''ועד"ז''' יש לבאר הא דאמר רב יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא {{ממ|[[בבלי/פסחים/סח/ב|פסחים ס"ח:]]}}, דהרי רב יוסף היה סומא ופטור מהמצות והוא במעלת אינו מצווה ועושה כדאיתא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/לא/א|ל"א.]]}}, ולמבואר הא לאחר ששבר משה הלוחות בטל מתן תורה דעצרת [עד לוחות שניות], וא"כ כל מעלת יום זה דעצרת אינו אלא לקבלתם נעשה מה שקבלו עלייהו להיות אינם מצוים ועושים, וזהו כונת רב יוסף דאי לאו האי יומא כמה יוסף וכו', היינו כמה כמותי שאיני מצווה איכא בשוקא, ולכך האי יומא הוא יו"ט שלי דאז קבלו עלייהו לעשות גם בלא ציווי, משא"כ החייבים במצוות אי"ז יו"ט שלהם כ"כ לאחר שבטל הציווי דמתן תורה.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)