עריכת הדף "אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/טו" (פסקה)

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן {{ממ|טז}} [טו]'''}}

'''כתב''' הרמב"ם {{ממ|פ"י הט"ז}} בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נשאת לכהן כו' ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה משלמ' קרן לבעלים וחומש לעצמה כו' לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה בין כך ובין כך אינה משלמת לעצמה והרי הוא כמו שלא נשאת לכהן מעולם והוא ממתניתין דתרומות {{ממ|פ"ו}} ובירושלמי שם לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה את חמי אילו היה לה כמה מעשרות שמא אינן שלה. תמן מעשרות מסוימין ברם הכא תרומה אינה מסוימת מה דמי לה פטרי חמורות ופירש המפרש דבמעשרות ידוע הוא שהן עשיריות והו"ל כמופרש וזכתה בהן בכהונת' משא"כ הכא דלא הפרישה ולא זכתה בהן ודמי לה פטרי חמור שלא נפרש הפדיון קודם שנשאת לכהן ונשאת והיתה צריכה לפדותן הואיל דכבר נתחייבה ונתגרשה צריכה לפדותן אח"כ והפדיון שלה אף דלא זכתה בהן ה"נ צריכה ליתן לכהן אבל הדמים שלה ואי משום שלא הפרישה ולא זכתה בהן ה"נ הכהן לא זכי עי"ש ואינו מובן לענין חומש לא סגי בהפרשה ושתזכה בה עכשיו כיון דכבר נתגרשה וכמבוא' ברמב"ם דהוי כמו שלא נישאת לכהן מעולם ובודאי חייבת ליתן לכהן ואין לה כפרה עד שתתן לכהן:

והפירוש בירושלמי הוא דמעשרות מסוימים היינו כיון דאפשר לעשורי מיניה וביה דהא מנח וכמבואר בש"ס בכורות {{ממ|דף י"א}} ברם הכי תרומה הזאת שחייב לקרוא שם תרומה על החומש אינה מסויימת מה דמי לי' פטרי חמורות. היינו דבפ"ח נמי בכה"ג אף דאם היתה מפרישה שה מקודם היה שלה מ"מ עכשיו שנתגרשה חייבת להפריש וליתן לכהן ואף דביורש בכה"ג אם נפלו לו מאבי אמו כהן מפריש עליהן והן שלו כמבואר בש"ס שם וברמב"ם סוף הלכות בכורים ע"כ דירושה הוא ענין אחר וכל זכות וכח שהיה להמוריש יורש זה הבא מכחו משא"כ לענין חיוב שהיה חל על האשה להפריש ולתת לכהן אף דכשנשאת לכהן היתה יכולה להפריש ולזכות לעצמה היינו משום דהוי אז ככהנת ומ"מ כשנתגרשה בין כך ובין כך חייבת להפריש וכיון דחייבת להפריש חייבת ליתן לכהן דהשתא אינה יכולה לבא מכח בעלה והוי כלא נישאת מעולם. ויש לדקדק למה סתם הרמב"ם בזה לגבי פ"ח ולא הביא שם דאם לא הספיקה להפריש ונתגרשה דחייבת להפרי' ולתת לכהן וא"ד ליורש שכתב שם דמפריש והן שלו וחייבין במעשר:

'''{{עוגן1|ודע}}''' דלכאורה מבואר מדברי ירושלמי הנז' דאשה חייבת בפדיון פטר חמור כמו איש ובס' המקנה קידושין {{ממ|דף כ"ט}} כתב לדון כיון דכהנת ולויה פטורה מבכור בהמה טמאה משום דילפינן בהקיש' דפדה תפדה את בכור האדם וכל בכור בהמה טמאה דכל שא"ח בבכור אדם א"ח בבכור בהמה טמאה וכיון דאשה פטורה מפדיון בנה נמי פטורה מפ"ח ובתשובת רשב"א ורמ"א יו"ד {{ממ|סי' שכ"א סי"ט}} דכ' דחייבת בפ"ח היינו דהפ"ח אסור בהנאה כי היכא דבנה חייב לפדות את עצמו אבל ממצות פדיון פטורה אשה וכתב אלא שלא מצאתי דין זה מפורש ובאמת מדברי הרמב"ם במנין המצות מבואר להדיא דאיש ואשה שוין בחיוב מצוה הזאת דבסי' {{ממ|פ'}} כ' שצונו לפדות בכור אדם וכת' ואין הנשים חייבות בו ובסי' {{ממ|פ"א}} כתב שצונו שנפדה פטר חמור וסיים והיא ג"כ אין הלוים חייבין בה עי"ש ומבואר דדעתו דלגבי פדיון פ"ח איש ואשה שוין בהחיוב ודברי הירושלמי הנז' מוכחין כן כמובן:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>