עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/כח"

== פסוק ד ==
=== את הכבש אחד ===
וברש"י: אף על פי שכבר נאמר בפרשת ואתה תצוה {{ממ|שמות כט, לח}} "וזה אשר תעשה וגו'", היא היתה אזהרה לימי המלואים וכאן צוה לדורות. 

יש לעיין לפירש"י שיוצא שבכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו קרבנות תמיד, שהלא הציווי בפר תצוה היה רק לשבעת ימי המילואים, וכאן הציווי היה לדורות - קודם שיכנסו לארץ, וכפי שפרש"י בפס' ב עה"פ "צו את בני ישראל" - מה אמור למעלה, "יפקוד ה'", אמר לו הקב"ה, עד שאתה מצוני על בני, צוה את בני עלי. משל לבת מלך שהיתה נפטרת מן העולם והיתה מפקדת לבעלה על בניה וכו', כדאיתא בספרי {{ממ|קמב}}. וא"כ א"א לומר שפרשה זו נאמרה בתחילת הארבעים שנה ואין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא נאמרה בדווקא כאן לאחר הארבעים שנה כשמשה ביקש "יפקוד ה'... איש על העדה", וא"כ יוצא שלא הקריבו תמידין במדבר, וזהו דבר מוזר ומחודש מאוד.

ובפרט שבמדרש מצינו להדיא שהקריבו תמידין במדבר, דבילקוט שמעוני {{ממ|רמז תשעז}} איתא: "אתה צויתה פקודיך לשמור מאד" {{ממ|תהלים קיט, ד}}, והיכן צוה, בחומש הפקודים. מה צוה לשמור מאד, שנאמר "תשמרו להקריב לי במועדו" {{ממ|כאן פס' ב}} וכו'. ולמה הוא אומרה ושונה, רבי יהודה אומר לפי שהיו ישראל אומרים לשעבר היו המסעות נוהגין והתמידין נוהגין, פסקו המסעות פסקו התמידין, אמר הקב"ה למשה, לך אמור לישראל שיהיו נוהגין בתמידין, עכ"ל.

ואכן מצינו באבן עזרא כאן {{ממ|פס' ו}} שכתב עה"פ "העשויה בהר סיני" - הטעם כאשר עשיתם בהר סיני גם זה אות שלא העלו עולות במדבר אחר נסעם מסיני כאשר פירשתי בראיות גמורות, עכ"ל. והאריך בזה בפר' תצוה {{ממ|שמות כט, מב}} עה"פ "עולת תמיד לדרתיכם" - יעשה ככה בבואם אל ארץ כנען. כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני. וזהו "עולת תמיד העשויה בהר סיני", כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה, כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים, ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני היה הארון נוסע בתוך המחנות, וכן היה חונה בתוך המחנות. ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו, ויום הכפורים בשנה השנית. כי כן כתוב על עבודת אהרן, "ויעש כאשר צוה ה' את משה" וכן כתוב {{ממ|עמוס ה, כה}} "הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר". כי ישראל עמדו במדבר בתהו יליל וישימון כמו שמנה ושלשים שנה, ומאין היה להם בכל יום חצי הין שמן זית גם כן יין ואיך יוליכו עמהם כמו ארבעה עשר אלף הין. ומאין היה להם שני כבשים בני שנה בכל יום, ותוספת בשבת ובמועדים. ואין טענה ממלת "אנחנו ובעירנו", כי בקדש היו ושם בישוב קנו ובזאת השנה שללו מדין וארץ סיחון ועוג ויהי לכלם מקנה רב, עכ"ל האבן עזרא שם.

אמנם לדברינו שיטת רש"י כאן אינה מסתדרת אף עם שיטתו המחודשת של האבן עזרא, דלהאבע"ז הקריבו תמידין חמישים יום כאשר היו בסיני, ואילו לרש"י יוצא שהקריבום רק בשבעת ימי המילואים - אלא אם כן נדחוק וניישב כפי שיישבו לי, שדברי רש"י שכאן זוהי אזהרה לדורות ולעיל למילואים, אינו לדעת הספרי שהביא רש"י לפנ"ז, ואכן כעת רש"י סובר שפרשה זו נאמרה מיד לאחר ז' ימי המלואים. אכן ביאור זה קשה מאוד, דא"כ יוצא שפרשה זו של קרבן התמיד נאמרה בא' ניסן, והלא מבואר בגמ' גיטין ס.-: ששמונה פרשיות נאמרו בא' ניסן, וזו לא אחת מהן.

והנה יש להעיר בדברי האבן עזרא בשמות הנזכר, שהביא את הפסוק בעמוס "הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל ארבעים שנה במדבר", והבין האבע"ז הפסוק כפשוטו, שעם ישראל לא הקריבו קרבנות כשהיו במדבר. אמנם יש לידע שבגמ' בחגיגה דף ו: איתא: דתניא "עולת תמיד העשויה בהר סיני", ר' אלעזר אומר מעשיה נאמרו בסיני והיא עצמה לא קרבה, רבי עקיבא אומר קרבה ושוב לא פסקה. אלא מה אני מקיים {{ממ|עמוס ה, כה}} "הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל", שבטו של לוי שלא עבדו ע"ז הן הקריבו אותה, עכ"ל הגמ'. ומבואר שאמנם לדעת רבי אלעזר {{ממ|וכן ב"ש ורבי ישמעאל - וכמבואר שם בסוגיא}} לא הקריבו בסיני עולת תמיד אלא רק עולת ראיה, אמנם לדעת רבי עקיבא {{ממ|וכן ב"ה ורבי יוסי הגלילי}} כן הקריבו בסיני עולת ראיה, ומבאר את הפסוק בעמוס הנז' ששבט לוי הקריבוה משלהם {{ממ|כפירש"י שם}}.

[וראיתי בשם ספר שיח יצחק {{ממ|בחגיגה שם}} שנתקשה מדוע רק לר"ע קשה מהפסוק בעמוס, והלא גם לרבי אלעזר יש להקשות כן, שהרי הקריבו במדבר עולת ראיה ושלמים, ומה טען הנביא. וביאר שצ"ל שמה שכתוב שהקריבו היה זה רק פעם אחת בהר סיני, וטענת הנביא היתה על כך שלא הקריבו כל אותם שנים חובות הקבועים להם בכל יום, עכ"ד. ולפ"ז דברי האבן עזרא מתיישבים כעין דברי רבי אלעזר, אלא שהאבע"ז נוקט שהקריבו כל חמישים יום שהיו בסיני. וא"כ לדברינו הנ"ל ברש"י יתיישב יותר טוב שרבי אלעזר מסתדר כרש"י, שהקריבו רק בז' ימי המילואים ולא יותר.]

וע"ע ברמב"ן כאן שנקט שהקריבו במדבר תמידין, אך לא נסכים ומוספין, עי"ש.

ובענין זה העיר ידידי הרב יצחק מנדלסון שליט"א, שלהשיטות שהקריבו במדבר תמידין בכל יום {{ממ|וכהמדרש הנזכר לעיל}}, מה עשו בשעת סילוק המסעות, דהלא א"א להקריב כשכל המשכן, המזבח וכליהם מקופלים. והיה ניתן לדחוק ולחדש שהמסעות התחילו תמיד לאחר שהקריבו קרבן תמיד של שחר, ונסתיימו המסעות קודם תחילת עבודת תמיד של בין הערביים, דהלא לא מפורש בקרא כמה זמן ארך כל מסע {{ממ|אלא רק המרחקים בין המסעות}}. אך דבר זה נראה כמחודש. ולכן יישב ידידי הנ"ל, שכפי שהיום אין אנו מקריבים קרבן תמיד משום שאין לנו ביהמ"ק, כך בזמן שהמשכן היה מקופל בשעת המסעות, היו פטורים מקרבנות תמיד, כיון שהיה חסר ה'משכן' שהוא ה'מחייב' של התמיד. ולפי זה ייצא שבזמן המסעות במדבר היתה התפילה במקום התמידין - "ונשלמה פרים שפתינו".

ויעוין בגמ' במנחות צה. שיש מח' אמוראים לגבי לחם הפנים בשעת המסעות. ומסקנת הבבלי שם שכשהלחם נשאר מסודר על השלחן - לכו"ע אינו נפסל ב'יוצא' בשעת המסעות, שהרי הכתוב אומר "ולחם התמיד עליו יהיה". אמנם הביאו שבירושלמי ביומא סוף פ"ד נחלקו בענין אמוראים, ונראה דאיירו אף במסודר. ומבואר שם שאם אינו נפסל - מתקיים ה"תמיד" שבפס' הנ"ל - בסידור הלחם במסעות, ואילו לדעת הפוסל - "תמיד" אינו כולל מסעות. וזה מסתדר עם המבואר שגם קרבנות התמיד אינם מחויבים בשעת המסעות, משום שאז חסר ה'מחייב' של 'משכן'. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:34, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק י ==
=== עולת שבת בשבתו ===
וברש"י: ולא עולת שבת זו בשבת אחרת, הרי שלא הקריב בשבת זו, שומע אני יקריב שתים לשבת הבאה, תלמוד לומר "בשבתו", מגיד שאם עבר יומו בטל קרבנו {{ממ|ספרי קמד}}.

ולקמן {{ממ|פס' יד}} כתב רש"י עה"פ "עולת חודש בחדשו", ז"ל: שאם עבר יומו בטל קרבנו ושוב אין לו תשלומין {{ממ|ספרי קמה}}.

ויש לעיין מדוע דין זה נכתב ונרמז דווקא בעולת שבת ור"ח, ולא בקרבן התמיד שמוקרב בכל יום, וצ"ע. ובטעם הדבר שנצרכות שתי דרשות לזה, גם בשבת וגם בר"ח, ראה מה שהביאו בחומש 'מקרא מפורש' {{ממ|בהערות על רש"י בפס' יד אות נט}} בשם הדבק טוב ובקיצור מזרחי. ועי"ש עוד בשם המשכיל לדוד. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:34, 7 בפברואר 2021 (IST)

== פסוק טו ==
=== ושעיר עזים וגו' ===
וברש"י: כל שעירי המוספין באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, הכל כמו שמפורש במסכת שבועות, ונשתנה שעיר ראש חודש שנאמר בו לה', ללמדך שמכפר על שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, שאין מכיר בחטא אלא הקב"ה בלבד, ושאר השעירין למדין ממנו. 

ובשפ"ח הקצר ביאר בשם מהר"ן מהו "מקדש וקדשיו". מקדש - אם נכנס כהן למקדש בטומאה. קדשיו - אם הקריב קרבנות בטומאה. 

והנה בהמשך הביא השפ"ח הקצר בשם הרא"ם לבאר מהו שאין בו ידיעה לא בתחילה ולא בסוף: זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הגוים ולא קדמה לו ידיעה. ונתקשיתי שבתינוק שנשבה כזה לכאו' לא שייך לא 'מקדש' ולא 'קדשיו', דאינו נכנס למקדש ואינו מקריב קרבנות. שוב ראיתי ברא"ם בפנים שהביא מהרמב"ם בפירוש המשניות {{ממ|שבועות א, ג}}: אין בה ידיעה בתחילה, זה אפשר בתינוק שנשבה לבין הגוים, ולא קדמה לו ידיעה שהוא איסור על בני ישראל ביאה למקדש - והוא טמא, ונעלמה ממנו טומאה ונכנס למקדש, ואח"כ ידע שהוא טמא, ע"כ. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:34, 7 בפברואר 2021 (IST)