עריכת הדף "רידב"ז/שקלים/א/ג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
'''{{עוגן1|הא}} לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות.''' אז דייקינן הא לתבוע תובעין אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא דאף לתבוע אין תובעין וע"כ הא דדייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין משמע דלתבוע תובעין מיירי ע"כ בשהביא ב' שערות ע"ז פריך דז"א דאם מיירי בשהביא ב' שערות א"ש קשה ולמשכן אין ממשכנין אע"פ שהביא ב"ש בתמיה דאם בשהביא ב' שערות א"כ חשוב כגדול וצריך גם למשכנו אלא ע"כ דלא דייקינן ממתניתין מדנקט אין ממשכנין דמשמע דלתבוע תובעין מיירי בבר חיובא ז"א דלעולם בני פטורין נינהו אלא שרגילין ליתן ברצונם ורוצין גם עתה ליתן וכשהגיע זמן התביעה תובעין אותם וכשהגיע זמן המשכון אין ממשכנין אותם וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שקלים דנשים ועבדים וקטנים הרגילין ליתן ועתידים ליתן אין ממשכנין אותם ולא דייקינן ממתני' דמיירי בבני חיובא ולתבוע תובעין משום דבני חיובא נינהו:

'''{{עוגן1|כיני}} מתניתין אין ממשכנין הכהנים מפני הכבוד.''' עי' בתוס' הרי"ד ותבין פי' הסוגיא:

ר"ט בשם רב המנונא כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל כו'. וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו כו'. ופירש הפ"מ ז"ל אין חטאת ציבור מתה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה ע"ש וקשה לי להבין דמקשה משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו ר"י אומר תמות וקשה דבאמת למה מביאין דוגמא מן חטאת שמתו בעלי' דחלוק קרבן יחיד מקרבן ציבור דבר שאין ר"י מודה ולמה באמת לא תפסו דוגמא אחריתי שחלוק בקרבן יחיד מקרבן ציבור הלא כמה וכמה חילוקים לאין מספר איכא בין קרבן יחיד לקרבן ציבור ונראה לפענ"ד דהא גמ' מפורשת בבבלי תמורה ובהוריות דף ו' אר"פ אפילו למ"ד חטאת שכיפרה בעליה למיתה אזלי חטאת שמתו בעלי' בציבור תיקרב מנ"ל לר"פ הא ומסיק משעירי ר"ח דאמר רחמנא למיתי מתרומת הלשכה דחטאת הוא ודלמא מתו מרייהו דהנהו זוזי אלא ש"מ דבציבור תיקרב ופרש"י ז"ל דאזלינן בתר רובא ופריך ודילמא לא מתו כו' ע"ש היטב הרי דמצינו דאותן הקרבנות הבאין מתרומת הלשכה לא איכפת לן מה שנתערב בזה מעות מאיזה אנשים אשר מעותיהן פוסלין בקרבן דהא אמר רחמנא לכל ישראל לשקול בתרומת הלשכה ואמר רחמנא למיתי שעירי ר"ח וחטאת ציבור מתרומת הלשכה ודילמא מת אחד מהן והוי חטאת שמתו בעלי' אלא ע"כ חזינן דהתורה לא הקפידה על תרומת הלשכה ממה שנתערב מעות של יחידים הפוסלין הקרבן והיינו דקאמר הכא ג"כ דאמר רחמנא לכהנים לשקול לתרומת הלשכה ומ"מ מביאין מתרומת הלשכה עומר ושתי הלחם ולחם הפנים והיינו דמדמה זל"ז דחטאת יחיד מתה אין חטאת ציבור מתה והראיה מתרומת הלשכה דמייתינן חטאות ודילמא מת חד אלא ע"כ דמתרומת הלשכה לא הפדה התורה מה שנמצא מעות יחיד הפוסל להקרבן ה"נ מנחת יחיד קריבה כליל ואין מנחת הציבור קריבה כליל ושפיר מייתינן מתרומת הלשכה העומר ושתי הלחם וכו' ולא חיישינן ממה שיש בתוכו מעות מכהנים וס"ל לרב המנונא כר"פ דאף ר"י מודה בזה אבל הגמ' לא ס"ל כר"פ כמו דפריך התם על ר"פ ודילמא לא מתו וקשה משיבין לאדם דבר שאין מידה בו והא דקאמר משיבין חכמים לר"י מאי שייכות ר"י לזה הענין דחכמים ישיבו לו דל"ל דר"י ס"ל כבן בוכרי דכהנים אינן חייבין לשקול משום וכל מנחת כהן ז"א דהא בסוף שמעתתא גרסינן ר"י ור"נ חד אמר כל דעבר בימא וחורנה אמר כל דעבר על פקודיא יתן מ"ד כל דעבר בימא מסייעא לריב"ז ומ"ד כל דעבר על פיקודיא מסייעא לבן בוכרי ואי ס"ד דר"י ס"ל כבן בוכרי א"כ למה קאמרינן חד אמר וחורנה אמר משמע דלא ידעינן מאן אמר דא ומאן אמר דא ואי ר"י ס"ל כבן בוכרי דהא חכמים משיבין לו והוא מותיב לן והם מתיבין לו כדמסיק כדברינו א"כ פשיטא דר"י הוא דסבירא לי' כל דעבר על פיקודיא ועוד והוא מותיב לן פי' המפרשים ז"ל אינו מובן לי אבל כדמעיין היטב בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מובן הדבר דהא דגרסינן במתניתין א"ל ריב"ז לאו דריב"ז הוא דקאמר זאת לר"י ז"א אלא דקאמר לבן בוכרי וביבנה הוא דקאמר ליה והכל מדברי ר"י אמר ר"י העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא א"ל ריב"ז לא כי אלא כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם וכו' והוא הכל מדברי ר"י דקאמר הפלוגתא שהיה בין בן בוכרי לבין ריב"ז ביבנה ומסיים דבן בוכרי ס"ל כך דכהנים פטורין וריב"ז ס"ל כך דכהנים חייבין ומסיק ר"י קושיא בשם כהנים שכהנים דורשין מקרא זה לעצמן והכריע דאינם חייבין ואדרבה חוטאים בזה כשיתנו ולא כריב"ז ולא כבן בוכרי דס"ל שאינו חוטא ובן בוכרי וריב"ז פליגי בזה אם כל דעבר בימא או על פקודיא ורק בן בוכרי ס"ל דבדיעבד אינו חוטא ואתו הכהנים ודורשין מקרא זה לעצמן דאף בדיעבד חוטא הוא והוא הכל מימרא דר"י דאמר לפני חכמים דכן הוא פלוגתא דבן בוכרי וריב"ז ביבנה וקושיא בשם הכהנים ואתו חכמים והשיבו לר"י הקושיא שהקשה בשם הכהנים משום דאין מנחת ציבור קריבה כליל ואיהו מותיב לן פי' דר"י דהק' לפני חכמים הקושיא בשם הכהנים וחכמים תירצו לו את קושיתן משום דהוי מנחת ציבור ועל זה מותיב להן ר"י המקשן הקושיא בשם הכהנים על תירוצן של החכמים אלא נדבת ציבור א"כ יקשה לבן בוכרי קושיא של הכהנים כיון דס"ל לבן בוכרי כל דעבר על פקודיא יתן ואין הכהנים מחויבים א"כ למה אין חוטאים וישאר קושית הכהנים דמקשין מעומר ושתי הלחם דהם הקשו קושייתן בין לבן בוכרי בין לריב"ז וא"כ תריצכם הוא שפיר על קושייתן אליבא דריב"ז כיון דבאמת חייבין א"כ לא קשה מעומר ושתי הלחם כיון דהוי מנחת ציבור אבל לבן בוכרי דס"ל דפטורין א"כ ישאר קושייתן האיך מביאין והאיך אינן חוטאים כשמביאין האיך יאכל העומר ושתי הלחם כיון דנדבת יחיד הוא ואינהו מתיבין ליה כיון שנמסרה לציבור כמו שהוא נדבת ציבור כן נראה לפענ"ד פירושא דהאי שמעתתא בע"ה וראיה לדברינו כשתעיין בעינא פקיחא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח הוא דכל המאמר הוא מר"י ובן בוכרי וריב"ז לא פליגי בקושית הכהנים אלא אי כל דעבר בימא או על פקודיא וכן מפורש בפרש"י ז"ל ותוס' ז"ל במס' מנחות דף כ"א ע"ש ודו"ק:
<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>