פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
אור שמח/יום טוב/א
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יז == '''כל שאסור בשבת כו' בין שהוא משום שבות הרי הוא אסור ביום טוב.''' ''' הנה ''' אמירה לנכרי ביו"ט הוי שבות כמו בשבת. וכולא שמועה דעירובין לפי בה"ג סוף בכל מערבין דגזירה שמא יעשה ע"י עו"ג ביו"ט ראשון לצורך יו"ט שני מוכחא דאסור, וכן אמרו גבי מת ביו"ט ראשון דיתעסקו בו עממין מוכח דאי לאו משום מת אסור ע"י עו"ג וגדולה מזו אמרו במועד קטן גבי חוה"מ דכל מלאכה שאינו עושה אינו אומר לנכרי ועושה וזה פשוט והוא בכלל משנתינו אין בין יו"ט לשבת כו' ובסוף פ"ק דעו"ג דלא ישכיר מרחצאות לעו"ג וכו' שעושה בהן מלאכה בשבתות ובימים טובים ויעוין בית יוסף ריש הלכות יו"ט סי' תצ"ה ובתו' ב"מ דף צ' ד"ה אבל. ''' ונתבונן ''' נא בדברי התוספות סוף פ"ק דשבת דף י"ט בגליון כתוב באו"ז שפ"א חלה עו"ג ושלח לישראל ביו"ט שישלח לו מיינו כו' והתיר לשלוח לו ע"י עו"ג כו' ולכאורה אדרבה איפכא מיסתברא, דאם שולח ע"י ישראל ליכא איסור, דמוציא לצורך עו"ג הוי כמוציא לצורך חול ובאופה לצורך חול אמרו דשריא מה"ת משום הואיל ואי מקלעי כו' והכא נמי שריא הואיל וחזיא לישראל, אבל כיון דשולח ע"י עו"ג הלא במגעו נעשה איסור משום מגע עו"ג ותו הוי שבות דאמירה לעו"ג ועיין כתובות בתוספות דף ז' בזה, ולכאורה אולי סברי תוספות דכיון דמה"ת לא נאסר ע"י מגע עו"ג תו אמרינן הואיל וחזיא לישראל לאכול באיסור דדבריהם והאריך בזה בתשובות שאגת אריה וזה דחוק. והנראה לומר דאע"ג דלכם ולא לעו"ג דנפש עו"ג חשוב כבע"ח לענין יו"ט וגרע לשיטת רע"ק דסבר אפילו נפש בהמה משום דאינו בן דת כלל, זה דוקא אצל הישראל לא חשוב אז נפש העו"ג לצורך, אבל לגבי העו"ג גופי' ודאי נפש הוי דאטו לגבי עצמו לאו נפש הוא ונהרג על נפש עו"ג חבירו, וכיון דאצל ישראל כל מה דצריך לנפשו לא מיתסר תו כי עביד ע"י העו"ג מלאכה לצורך העו"ג היינו לצורך אוכל נפשו של העו"ג. בכה"ג דעביד לצורך אוכל נפש התירה התורה אצל ישראל ואין זה מלאכה האסורה ביו"ט שוב כי עביד העו"ג לצורך אוכל נפש דהעו"ג דלגבי עו"ג ודאי חשיב צורך אוכל נפש א"כ לא נעשה ע"י העו"ג מלאכה מה דאצל ישראל אסור ולכן ליכא שבות. וזה דבר חדש. ואולי אזלי בשיטת בה"ג הובא' בריף סוף פרק ר"א דמילה דשבות ע"י ישראל גרע טפי משבות דאמירה לעו"ג דליכא מעשה לכן לא שרי לשלוח ע"י ישראל אע"ג דאיכא הואיל כיון דע"ז אפילו לצורך מצוה אסור בשבת החמירו ביו"ט אף דאיכא משום דרכי שלום ודו"ק. ועיי' אור זרוע סי' נ"ג באורך. '''ויש ביום טוב מה שאין בשבת איסור מוקצה, שהמוקצה אסור ביום טוב ומותר בשבת.''' ''' הנה ''' הקדמונים האריכו בזה אם קאי כן להלכה. הרז"ה פירש כן דבמילי דאסור בשבת משום איסורה דשבת וביו"ט ליכא לאיסורא ויש בזה איסור משום מוקצה להכי הואיל ואסור בשבת אסרו גם ביו"ט משום מוקצה דהואיל דקיל אתי לאוזולי ביה. כמו גבי בקוע עצים מן הקורות דבשבת אסור בלא טעם דמוקצה שוב אסור ביו"ט משום מוקצה משא"כ גבי מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין דגם בשבת אינו אסור רק בשביל מוקצה ושרי בשבת והואיל דשרי בשבת שרי ביום טוב וזה ענין נחמד. אך נדחק לפ"ז בביצה שנולדה דביצה מתרנגולת העומדת לגדל ביצים דבשבת מותר לגומעה דאין בה איסור אחר רק משום מוקצה א"כ אמאי אסור ביום טוב. אכן זה יש לישב, דבאמת לפום אוקימתא דבתרנגולת העומדת לגדל ביצים פליגי ב"ש וב"ה, הוה"ד דפליגי גם בתרנגולת אי מותר לשוחטה כדפריך וניפלוג בתרווייהו. וכיון דהתרנגולת לשוחטה בשבת אסור משום מלאכה הוה"ד דביו"ט אסור משום מוקצה וכיון דתרנגולת אסורה אם נשחטה ונמצאת בה הביצה ג"כ אסורה, לכן אסורה הביצה גם כי נולדה ולא אתיא מאיסור לכלל היתר. כן נראה לי. ''' ובזה ''' יש לעיין הא דפריך בסוף מסכתא על הך דאין משקין ושוחטין את המדבריות ומי אית לי' לרבי מוקצה והא בעא כו' פצעילי תמרה לר"ש מהו ופירש רש"י מהו לאכול מהן ביו"ט וכונתו דלא תקשי דילמא ביו"ט אית ליה מוקצה ובשבת ליה ליה מוקצה, אבל לשיטת הרז"ה מאי מקשה תלמודין לעולם אימא לך בשחיטת מדבריות דלא הוי היתרא דילי' אלא ביו"ט אסור משום מוקצה, אבל פצעילי תמרא דהיתרא דילהו בין ביו"ט בין בשבת שפיר שרינן דשבת שרי לגמרי ולא אסור משום מוקצה והואיל דבשבת שרי גם ביו"ט מותר. ''' וכזה ''' נראה לפרש הך דריש משילין א"נ התם היינו טעמא דארבע וחמש קופות שרי משום שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה אבל י"ט דקיל ואתי לזלזולי בי' לא, דאין הפירוש דהא דמפנין ד' וה' קופות אינו מותר אלא בשבת ולא ביו"ט דזה לא שמענו, רק הכונה היא דמילי דהתירו גם בשבת מפני כבוד האורחים התירו ג"כ בה' קופות וכן אפילו מגג לגג [התם בלישנא תליתאי] דשבת חמירא ולא מזלזלו בה, וכיון דהתירו בשבת דחמירא כ"ש דהתירו ביו"ט דקיל, אבל כאן גבי משילין פירות דבשבת לא התירו חכמים, וכל ההיתר שהתירו אינו אלא ביו"ט וביו"ט אתי לזלזולי ביה לכן לא התירו במילי דאוושא כי האי בחמש קופות או מגג לגג וזה נכון. והוא באותו אופן שפירש רז"ה כאן ויגיד עליו ריעו. ''' אולם ''' פוק חזי בפרק המביא בהך דאמר ר"א עומד אדם על המוקצה, דפריך בירושלמי דר' אליעזר דהוא שמותי סבר גבי מוקצה דבאמירה דמכאן אני נוטל סגי ולעיל סברי ב"ש גבי שובך דלא יטול אלא א"כ נענע מבעו"י ורבנן מחמרי גבי מוקצה טפי מהתם דאמרי דבעי שירשום. ולפי שיטת רז"ה אתי שפיר דגבי שובך דבשבת לא שייך דהזמנה תתיר לטלטל כיון דאין לשחוט בשבת וכל הענין הוא רק ביו"ט והואיל דקיל אתי לזלזולי ביה לכן החמירו חכמים. משא"כ גבי הך דעומד אדם על המוקצה בערב שבת דהואיל וחמיר לא אתי לזלזולי ביה. אמנם לפי שיטת רש"י ג"כ לא קשה דהכא איירי בשבת ותמן ביו"ט ואפשר דמשו"ה לא פריך הבבלי כמו דפריך הירושלמי דמתרצא בהך תירוצא [הן לפירוש הרב המאירי בהא דפריך א"ה מאי איריא שבת אפילו בחול נמי דפירש דלשמועינן ביו"ט דאינו קובע למעשר חזינא דאף ביו"ט באמירה סגי לר' אליעזר, ולשיטת רז"ה א"ש דכאן מידי דשייך בשבת לכן הקילו גם ביו"ט דהואיל ובשבת שרי כ"ש ביו"ט] הן דלפי מה דמפרש תלמודין שם בבריכה ראשונה ודילמא חייס לכן מצרכי ב"ש נענוע וזה לא שייך כאן גבי מוקצה ולהכי לא רמי בבלי אהדדי. ''' אמנם ''' מה שהכריח להרז"ה לפרש דלא כפירושי קדמאי מהא דא"ר מי איכא מידי דבשבת שרי וביוהכ"פ אסור גבי טבילת אדם בשבת בפ"ב דביצה וכ"ש כאן מי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור כבר פירשתי במקום אחר דדוקא תמן דהאי גברא מכוין לטבילה לטהר עצמו אלא דלעיני הבריות אמר דלמיקר קא מכוין א"כ ביוהכ"פ דליכא למיקר דרחיצה אסורה תאסור טבילה ע"ז שפיר אמר מי איכא מידי דבשבת שרי וביוהכ"פ אסור דהיתר דשבת הוא לאו משום דשבת חמירא ולא אתי לזלזולי בי' דהא טבילת כלים אסור משום גזירה דמתקן כלי אלא דההיתר הוא משום שהרואה יאמר שלהקר הוא עושה וכיון דהטובל ידע דלטבול לטהרה קא שרית ליה ותאסור אותו ביוהכ"פ זה לא מסתברא, וכן פריך הגמרא מטיבול דתמן המגמע אינו מתכוין לאכילה אלא לרפואה רק שהרואה יאמר שלצורך אכילה גומע משא"כ בדבר שאסרו מצד עצמו ביו"ט שיהי' הכל מוכן לצורך יו"ט ותמרי דעסקא יהי' צריך הזמנה וגבי שבת לא החמירו וגבי יו"ט ג"כ אין החומרא מצד גזירה דתהא אותה הגזירה ג"כ בשבת רק חומרא מצד עצמה וגבי שבת הקילו בזה, זה לא נסתר מדברי רבא ודו"ק.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם