פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
שער המלך/שבת/כא
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''אין רוכבין ע"ג בהמה בשבת גזירה שמא יחתוך זמורה.''' הנה הרא"ש פרק משילין כתב וז"ל הירושלמי לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו והקשה מרן הב"י ז"ל סימן ש"ה דכיון דקי"ל דחי נושא את עצמו א"כ אינו מצווה שלא לרכוב ע"ג בהמתו ושמא י"ל שאע"פ שאינו מצוה על רכיבתו מ"מ כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עליה הרי הוא עובר על שביתת בהמתו עכ"ל ואם דברי מרן כפשטן דעובר מדאורייתא מפני שמצטערת הבהמה ברכיבתו ואע"ג דקי"ל דחי נושא את עצמו היינו דוקא לענין אדם הנושא את החי אבל לגבי בהמה כיון שהיא מצטערת עובר משום שביתת בהמתו ק' טובא שהרי בפ"ק דע"ז תנן בן בתירה מתיר בסוס וקאמר עלה בברייתא דה"ט מפני שהוא עושה מלאכה שאין בה חיוב חטאת הרי דאף לגבי בהמה אמרינן דחי נושא את עצמו ותו דאי מדאורייתא קאמר היכי קתני לה מתני' בהדי הנך דברים דשבות מיהו לזה יש ליישב דקתני לה בהדי הנך דשבות כו' למימר אפי' ברה"י דליכא משום שביתת בהמתו כמ"ש הר"ן בפ"ק דע"ז וא"נ בבהמה שאינה שלו ומשום גזירה אטו בהמה שלו בר"ה ואי כונת מרן ז"ל לומר דעובר על שביתת בהמתו מדרבנן ומפני שהוא מצווה על שביתת בהמתו דקאמר בירושלמי מדרבנן קאמר לא ידעתי אמאי הוצרך לכל זה והול"ל בפשיטות דאע"ג דקי"ל דחי נושא את עצמו היינו דוקא לענין חיוב חטאת אבל איסורא מדרבנן מיהא איכא משום דגזרו משאוי דחי אטו שאר משאות וכמבואר ובהיותי בענין זה דחי נושא את עצמו ראיתי לעמוד על מ"ש רבינו בס' המ' שם בפ"ק דע"ז וז"ל ובן בתירא אומר דסוסים שמביאין עליהם הציידין והעופות מותר למוכרם להם לפי שסבר החי נושא את עצמו ואפילו בהמה ועוף וחכמים אומרים כי האדם בלבד הוא שאמרו בו החי נושא את עצמו ואין הלכה כבן בתירא אבל שאר בהמות מותר למכור לגוי שהן ידועות לרכוב בהם בלבד עכ"ל וכ"כ הרע"ב והדבר תמוה שהרי בגמרא אמרינן התם בהדיא אמר ר"י הלכה כבן בתירא וראיתי להרב תי"ט בפ"ד דפסחים משנה ג' שהוקשה לו זה וכתב דלא היה זה בגירסתם ועל פי זה תמה על ה"ה שכתב בפ"ך מה' אלו על מ"ש רבי' ומותר למכור להם סוס שאין הסוס עומד אלא לרכיבת אדם לא למשוי והחי נושא את עצמו וכתב ה"ה כבן בתירא ובגמ' אמר ר"י הלכה כבן בתיר' והוא תימא דר' יוחנן גופיה קאמר בפרק המצניע דבן בתירא ס"ל דאפילו עופות חי נושא את עצמו ומתיר אפילו במיוחד לעופות וכמו שפירש רבי' בפה"מ וא"כ היאך אפשר לומר דפוסק כבן בתיר' דא"כ הי"ל לרבנו לפסוק דאפי' במיוחד לעופות חי נושא את עצמו ואלו בפרק י"ח הלכה י"ו פסק דהמוציא בהמה חיה ועוף אע"פ שהן חיים חייב וזה מבואר דלא כבן בתירא ורבי נתן אלו דבריו יע"ש ולע"ד מ"ש דלא הי' בגירסתם זה ודאי דוחק מאחר שהרי"ף והרא"ש ז"ל ומדברי הרמב"ן במלחמותיו שם מבואר דגרס לה גם מדברי הרב התרומו' שהביא מרן הב"י יורה דעה סימן קנ"א ומדברי הסמ"ג לאוין ס"ה מבואר דהכי הוי גרסי זה ודאי דוחק גדול לומר דבגרס' ר' לא הי' כתוב כן ולכן נראה דודאי הוו גרסי לה אלא דס"ל דמאי דקאמר ר"י הלכה כבן בתירא קאי אברייתא דמייתי התם תלמודא דקתני ר' אוסר מפני שני דברים אחד משום תורת כלי זיין ואחד משום תורת בהמה גסה ומשמע התם דר' אוסר אפי' בסוס המיוחד לאדם וכמ"ש התוס' שם בד"ה אלא וא"כ כלפי סברת רבי' דאסר אפי' בסוס המיוחד לאדם קאמר דהלכה כב"ב דמאי דפליג אר' דאסר משום תורת כלי זיין ומשום תורת בהמה גסה אפי' בסוס המיוחד לאדם אבל במאי דפליג אדרבנן ושרי אפי' בסוס המיוחד לעופות לא קי"ל כותיה אלא כרבנן דבן בתיר' ומשום הכי רבי' בפה"מ דקאי אמתני דלא הוזכר סברת ר' קאמר שפיר דאין הלכה כבן בתירא אמנם ר"י דקאי אברייתא דמייתי סברת ר' דאסר אפי' במיוחד לאדם קאמר שפיר הלכה כבן בתירא וכעין זה כתב הרא"ש בפ' אעפ"י דק"ל ע"ד וז"ל ואין ראיה כ"כ דפסיק הלכתא כר"א במאי דפליגי את"ק אבל במאי דפליג ארשב"ג כל מקום ששנה רשב"ג הלכה כמותו יע"ש ואי קשיא לך א"כ אמאי לא קאמר הלכה כת"ק י"ל משום דבדברי ת"ק לא בא מפורש בהדייא היתרא דסוס המיוחד לאדם ומצינן למימר דאפילו בסוס המיוחד לאדם אסרי וכמ"ש התוס' פ' המצניע דצ"ד ע"א ד"ה בסוס המיוחד לעופות וא"נ איכא למימר דת"ק דבן בתירא ס"ל כר' דאסר משום תורת כלי זיין וכמו שכ"כ רש"י בפ"ק דע"ז דף י"ז ע"ב ד"ה כרבנן ועיין בתוספ' שם די"ד ד"ה ובן בתירא שהקשו וז"ל וא"ת ומנ"ל התם דטעמייהו דרבנן דאסרי הכא היינו משום דס"ל דאין חי כזה דעופות נושא את עצמו דילמא טעמייהו כר' דאמר משום תורת כלי זיין ע"ש ולא ידעתי מי המכריח להו שלא לומר כן דטעמא דרבנן הוא משום דס"ל כר' וכמ"ש רש"י ז"ל ומההיא דפרק המצניע אין ראיה כלל דתלמודא קאי התם אמאי דקאמר רבי יוחנן בן בתירא ור' נתן אמרו ד"א דאם איתא דלא פליגי רבנן עליה דרבי נתן אלא בבהמה חיה ועוף מאי ארייא בן בתירא ורבי נתן הא אפילו רבנן דפליגי אדרבי נתן בברייתא דהמוציא חיה ועוף מודו באדם דחי נושא את עצמו ואם כן לא הו"ל לר"י לומר בן בתירא ורבי נתן אמרו ד"א כו' דאפילו רבנן דרבי נתן מודו ואיכא למימר דרבנן דרבי נתן ס"ל בהא כבן בתירא דמתיר בסוס ולעולם דרבנן דבן בתירא אפילו בסוס המיוחד לאדם אסרי מטעמא דר' ויש לומר דמשמע להו הכי משום דאם סבירא ליה לתלמודא התם דטעמייהו דרבנן משום תורת כלי זיין ואסרי אפילו בסוס המיוחד לאדם אם כן מנ"ל לר"י לומר דבן בתירא מתיר בסוס המיוחד לעופות וס"ל לבן בתירא כר' נתן אימא דבן בתירא לא התיר אלא בסוס המיוחד לאדם דס"ל כרבנן דר"ן ורבנן אפי' בסוס המיוחד לאדם אסרי משום תורת כלי זיין אלא ודאי משמע לר"י דס"ל דרבנן לא אסרי אלא בסוס המיוחד לעופות ומשום דס"ל כרבנן דרבי נתן דבעופות דמשרבטי נפשייהו אין חי נושא את עצמו דהשתא ע"כ היתירא דבן בתירא אפילו בסוס המיוחד לעופות ומשום דס"ל כר' נתן ואם כן כיון דבדברי ת"ק לא בא מפורש התירא בהדיא מש"ה קאמר הלכה כבן בתירא כי משם בארה התירא דסוס המיוחד לאדם כנ"ל ליישב דעת רבי' וממילא רוויחא נמי דברי ה"ה מיהו אכתי צריכין אנו למודעי אעיקר פסקא שפסק רבי' כרבנן דר' נתן דהמוציא בהמה חיה ועוף חייב דכיון דבפרק נוטל אמרינן דרבא כר' נתן ס"ל ור"י נמי קאמר הלכה כב"ב מנין לן לדחוקי נפשין ולומר דלאו אכולי מילתא קאמר דהלכה כב"ב ואדרבא טפי מסתבר לומר דברים כפשטן דאכולי מילתא קאמר ואפי' בסוס המיוחד לעופות דהשתא אתיא דרבי יוחנן כי ההיא דרבא דס"ל כרב נתן ואף גם זאת יש ליישב דס"ל דכיון דר' יוחנן גופיה קאמר בפ' המצניע בן בתירא ורבי נתן אמרו דבר אחד כל כה"ג הו"ל שיטה ואין הלכה כשיטה וכמ"ש הרב תי"ט וכן למאי דפריך בפרק המצניע לימא מתניתין ר"נ משמע דלית הלכתא כרבי נתן ומשום הכי לא בעי לאוקמי לסתם מתני' דלא כהלכתא וההיא דפרק נוטל דקאמר רבא כרבי נתן ס"ל כמ"ש הריטב"א בחי' מכ"י וז"ל והנכון דהא דאוקימנא הכא כר' נתן לאו לאפוקי מדרבנן דהא לרבא מודו רבנן באדם אלא משום דההוא סברא רבא הוא דפריש הכי ואנן לא שמעינן לה בפי' אלא לרבי נתן ומ"ה תלינן לה בדרבי נתן עכ"ד יע"ש ועפי"ז ניחא מה שפסק רבינו באותו פ' מימרא דרבא כלשונה ויש לדקדק שהרי בגמרא אוקימנא להא דרבא כרבי נתן וכיון דהוא פסק כרבנן לא היה לו להביא מימרא דרבא כלשונ' וכבר הוקשה לו כן למוהרלנ"ח סימן ס"ט אכן כפי מ"ש הנה נכון כנ"ל ליישב דעת רבינו ודוק:<br>''' מעשה חושב''' ''' (מו) ''' לפי שהוא מצווה על שביתת בהמתו. תמהני דא"כ דזהו טעמא דאין רוכבין למה תני אין רוכבין דמשמע להדיא דאישראל קאי שאסור לו לרכוב הא משום שביתת בהמתו אסור לו אפילו להניח לנכרי לרכוב ע"ג בהמה דישראל משום דהבעלים עוברים על האיסור דשביתת בהמתו. ועוד תימא דאטו במתניתין בהמתו קתני הרי בהמה קתני ומשמע דאפילו ע"ג בהמה של נכרי נמי אסור לו לרכוב ונהי די"ל דהיינו משום גזירה אטו בהמה דידי' דבזה ניחא נמי הא דחשיב האי דאין רוכבין בין אינך דאסורים משום שבות מ"מ קשה אמאי לא קאמר הירושלמי דטעמא הוא משום מחמר דהא איסורא דמחמר שייך נמי בבהמת נכרי אי אזלא מחמתי', ובפשיטות דמי שרוכב על הבהמה אזלא הבהמה מחמתי' שהרי הוא מנהיג ברגליו (ועיין ב"מ דף ח' ע"ב). דהא ע"כ האי דאין רוכבין כו' היינו שהבהמה הולכת עמו ולא בעומדת דאל"כ לא שייך שביתת בהמתו כיון שעומדת. והרי בפ"ק דע"ז אמרינן התם בטעמא דאין מוכרין בהמה לנכרי משום נסיוני ומטעמא דמחמר ולא משום שביתת בהמתו ועיין מ"ש הר"ן שם דהא דנקיט מחמר משום דזה אסור גם בבהמת חבירו ע"כ. או משום דמחמר חמיר וכדפי' רש"י שם והא דהך דאין רוכבין הוא משום שבות גרידא י"ל משום דאפילו בחצר אסור לרכוב דגזרינן אטו רכיבה בר"ה:<br>''' האמנם ''' מדנקט הירושלמי טעמא דשביתת בהמתו יש להביא ראי' לבעל לחם משנה על משניות דס"ל דגם מחמר לא שייך אלא בבהמה דידי' ועיין בשו"ת בית אפרים או"ח סי' נ"ג שהביא ראי' לדבריו מהא דפריך הש"ס בפסחים דף ס"ו ע"ב אהך דאמרינן התם דמי שהי' פסחו טלה הי' תוחב לו סכינו בצמרו כו' וע"ז פריך הש"ס והלא מחמר. ופירכא זו פריך לבסוף לבתר דאוקמינן התם דאינם מקדישים אלא בעזרה והרי קשה אמאי לא הקדים למפרך פרכא זו לעיל מני' אע"כ משום דלפי שהי' הס"ד שהי' מקדיש לי' בביתו לא שייך למפרך והלא מחמר משום דכיון שהקדישו הוי אינו שלו וא"כ תו אינו עובר משום מחמר אבל לפי מאי דמוקים לה בתר הכי שאינם מקדישים אלא בעזרה ולפ"ז הרי בשעת הבאתו לעזרה עדיין חולין הוי וא"כ הרי הוי שלו ולכן שייך שפיר למפרך והלא מחמר וע"ש:<br>''' אמר עקיבא סופר ''' נ"ה המבלה"ד הנה מש"ס ע"ז ט"ו מוכח לכאורה כהר"ן דמחמר שייך אף בבהמת חבירו ודלא כבעל לח"מ דהנה אמרינן שם רב אדי שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא אי משום נסיוני הא לא ידעה לקלא דאזלא מחמתי' עיי"ש ופרש"י אידא דספסירא ע"י סרסור ישראל עיי"ש וא"כ אין הבהמה שלו כדאמרינן שם ואי משום שאלה ושכירות כיון דלאו דידי' לא מושיל ולא מוגיר ולפ"ז למ"ל לטעמא דלא אזלא מחמתי' הא אף אם אזלא מחמי' ל"ש מחמר לשטה זו אלא ע"כ דאף בבהמת חבירו שייך לאו דמחמר. אמנם הרי"ף והרא"ש פירשו דספסירא הוא שקונה לעצמו לפי שעה ומוכר לאחרים (כמו תגרא ספסרא בב"מ נ"א) עיי"ש. וגרסו בש"ס שם ואי משום שאלה ושכירות כיון דלשעתי' הוא דזבין לא מושיל ולא מוגיר ולפי פירושם אין ראי' להר"ן דכיון דהבהמה שלו בעת הזאת אי אזלא מחמתי' חייב משום מחמר, ועיין תוי"ט פסחים פ"ד מ"ג, ועיין תו"י יומא ס"ז ד"ה חולק לשון גבי שעיר המשתלח שמוליכין אותו עם לשון של זהורית בין קרניו שכתבו דהוי מחמר כלאחר יד כדאמרינן בפסחים משמע דאף בהקדש הוי מחמר דלא כהבית אפרים שהביא מו"ז ז"ל דהא השעיר הוי הקדש, ועדיין הדבר צריך תלמוד. ע"כ הגה"ה):<br>''' אולם ''' אכתי לא הועלנו בזה שהרי בפסחים דף הנ"ל פריך הש"ס ממחמר ולא פריך משביתת בהמתו וא"כ נהי נמי דלפ"ז גם מחמר לא שייך אלא בבהמתו מ"מ קשה אמאי לא נקט הירושלמי טעמא דמשום מחמר הרי חזינן שאיסור זה דמחמר חמיר לי' להש"ס מדפריך בש"ס פסחים הנ"ל ממחמר ולא משביתת בהמתו. ועכצ"ל בזה דמש"ה נקט הירושלמי שהגזירה היא משום שביתת בהמתו ולא משום מחמר מפני שבא לאשמועינן דהא דאין רוכבין ע"ג בהמה היינו אפילו כשאינו מנהיג ברגליו והבהמה אזלא מעצמה ולא מחמתי' כלל דבאופן כזה אם הי' הטעם משום מחמר עכ"פ בחצר הי' מותר משום דהוי גזרה לגזרה והיינו אינה אזלא מחמתי' אטו אזלא מחמתי', ובחצר אטו בר"ה ולכן הי' מותר בחצר משא"כ כשקאמר הטעם משום שביתת בהמתו דבר"ה הוי דאורייתא אפילו אי לא אזלא מחמתי' ואין כאן אלא חדא גזירה חצר אטו ר"ה. אבל בש"ס פסחים הנ"ל דמיירי מטלה וגדי דלא שייך לומר בהו דאזלי מעצמן לעזרה בלא הנהגת אדם. לכן פריך התם ממחמר משום דחמיר טפי וכמו שפירש"י בפ"ק דע"ז הנ"ל. ועכ"פ ממאי דפריך הש"ס מפסחים הנ"ל ממחמר ולא משביתת בהמתו איכא ראי' מפורשת לדברי רש"י בע"ז בדף הנ"ל שתירץ דהא דנקט מחמר התם הוא משום דחמיר טפי דאי כתירוץ הר"ן שם דמש"ה נקט התם מחמר משום דאיסורי' אפילו בבהמת חבירו ובנסיוני הרי כבר קצץ דמים ושוב הויא הבהמה של נכרי הלוקח ולא של ישראל המוכר ואין כאן משום שביתת בהמתו ולהכי אמרינן התם דטעמא משום מחמר דשייך גם בבהמת חבירו עיין בר"ן שם לפ"ז הרי בפסח קודם שהקדישו דהוי שלו הדרא קושיית הר"ן לדוכתא בפסחים הנ"ל דא"כ אמאי נקט בפסחים נמי הך טעמא דמחמר ולא נקט טעמא דשביתת בהמתו אע"כ כפי' רש"י שם וא"ש:<br>''' (מז) ''' ומשמע התם דרבי אומר אפילו בסוס המיוחד לאדם כו'. לפ"ז יש ליישב קושיית הב"י ז"ל דמקשה אטעמא דיהיב הירושלמי אהא דאין רוכבין כו' משום שביתת בהמתו מהא דקיי"ל דחי נושא א"ע כר' נתן, אבל בזה אתי שפיר משום די"ל דהירושלמי כרבי פוסק וא"ת מנ"ל הא, י"ל דהא הת"ק דר' נתן כרבי ס"ל כמ"ש רש"י בע"ז דף י"ד ומש"ה ודאי שפוסק הירושלמי כרבי ושפיר יהיב טעמא למלתא משום שביתת בהמתו. אמנם אין ספרי הירושלמי כעת בידי לעיין אם הביא הא דרבי יוחנן דפסק שהלכה כבן בתירה. אך אכתי צ"ע קצת שהרי ר' יוחנן סידר הירושלמי ואיהו הא ס"ל דהלכה כבן בתירה ולפ"ז הרי קושיית הב"י ז"ל הנ"ל עדיין במקומה עומדת:<br>''' אמנם ''' לפמ"ש מרן זקני התוי"ט ז"ל דלא הי' לו להרמב"ם האי גירסא דאמר ר' יוחנן הלכה כבן בתירא א"ש ויש הוכחה לזה מהא דיהיב הירושלמי טעמא משום שביתת בהמתו ואי הוה ס"ל לר' יוחנן דהלכה כבן בתירה הרי לא שייך טעם זה. דא"כ אמאי מותר בסוס אע"כ דלא גרסינן הא דר' יוחנן אמר הלכה כב"ב והא דפסק הרמב"ם דאדם חי נושא א"ע לאו משום דס"ל דהלכה כבן בתירה אלא משום דס"ל דבזה מודו נמי רבנן משום דלא פליגי אלא במיוחד לעופות דהא רבא ס"ל דבאדם אמרינן חי נושא א"ע ור' יוחנן לא פסק בזה הלכה כלל וא"כ אין כאן קושיא אטעמא דירושלמי די"ל כנ"ל. ובפרט די"ל עוד דכיון דרבי סידר את המשנה א"כ הרי צריך למיהב טעמא למתניתין מה דשייך לשיטתי' דרבי דלית לי' הא דחי נושא א"ע: {{ניווט כללי תחתון}} {{פורסם בנחלת הכלל}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם