תוספות רבי עקיבא איגר/בבא מציעא/ט

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ בבא מציעא ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות עד] במשנה כך חולקין כו'. במקום חדש שאין שם מנהג קאמר. שיטה מקובצת בשם הר"ן והרשב"א:

ד

[אות עה] תוי"ט ד"ה שכך. דאל"כ פטור. ומ"מ בכתב לא הוי אסמכתא כיון דלא גזים דהא מ"מ הבעלים מפסידים. אבל אם כ' אשלם אלפא זוזי דכיון דגזים דקונס עצמו הוי אסמכתא. ומ"מ צריך לשלם במיטבא (דל"ל) [דדל] כתב מהכא משום אסמכתא. הא גם בלא כתב צריך לשלם. כיון דרגילין לכתוב כן בלא כתב ג"כ חייב. הרא"ש. (עיין ברא"ש ודו"ק):

יב

[אות עו] תוי"ט ד"ה משום. ול"ת דלא תבא. בוודאי כך נראה בפשוטו. דהא מבואר בסוגיא דטעמא דמתני' דרעך ממעט גר תושב והיינו קרא דת"כ פ' קדושים דכתיב לא תעשוק את רעך ולא תלין אבל בההיא דמשנה תורה (בפ' כי תצא) דכתיב לא תעשוק שכר עני מגרך. וכי היכי דאמרינן דמה דכתיב באותו פ' ביומו תתן שכרו קאי גם על מגרך ה"נ הלאו דכתיב בהאי קרא ולא תבא דמה"ת נחלק בהאי קרא בין העשה דביומו ללאו דלא תבא. וכ"כ רש"י להדיא על ברייתא דתני דבי ר"י (דמוקמי' למתני' כוותי') יש בו משום ביומו ת"ש היינו דמשתעי בשכיר לילה ואין בו משום שכיר יום. והיינו דלאו דשכיר לילה יש בו. אבל לאו דשכיר יום אין בו. ואולם ברמב"ם רפי"א מהלכות שכירות כתב מ"ע לשלם שכר שכיר שנאמר ביומו ואם אחרה לאח"ז עובר בל"ת שנאמר ולא תבא וכו' וגר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואם אחרו אינו עובר בל"ת הרי מבואר להדיא דגר תושב אינו עובר על לאו דלא תבא. וכן משמע להדיא בהרא"ה (מצוה תקפ"ח) וצע"ג:

יג

[אות עז] במשנה אלמנה כו' אין ממשכנין אותה. נקט אלמנה שאין לה עוזר ולא תומך לא מאישה ולא מאביה שכבר יצאה מרשותו וה"ה גרושה ולאפוקי בתולה שהיא ברשות אביה כ"כ הסמ"ע (סי' צ"ז ס"ק כ"ב). ודעת הש"ך שם דדוקא באלמנה דלבה שבור ודאוג. משא"כ גרושה. ודעת הט"ז שם דאפילו בתולה בכלל כי היכי דלר"ש דהטעם דקרא דאתה משיאה שם רע בשכנותיה ממילא הוא הדין בתולה. ה"נ לת"ק דלא מצינו דפליג בהא. ונקט אלמנה דדיבר הכתוב בהוה דדרך אלמנה להיות בעלת משא ומתן משא"כ בתולה. ומסתימת כל הפוסקים משמע דכל מילי אין ממשכנים אלמנה. ובגד דקרא לאו דוקא. אולם בש"ג כ' בשם הריא"ז שלא אסרה תורה אלא בגד לבישתה ומצעותיה וכדומה. אבל שארי כלים כגון כוסות של כסף וכיוצא ראוי למשכן הימנה שאין זה בכלל בגד עכ"ל:

[אות עח] תוי"ט ד"ה ואת המחרישה. באם עבר וחבל מיירי. אבל תוס' ס"ל דלרבא דאי עבד לא מהני צריך להחזירו לגמרי אף דילפינן מהשב תשיב אפילו שלא ברשות היינו לגבי לאו דלא תבא אל ביתו אבל בלאו דלא יחבול לא. וכן לאביי דס"ל בכ"מ אי עביד מהני בחבל כלי אוכל נפש א"צ להחזיר כלל אפי' מדין השבת עבוט. והנה לכאורה לאביי זהו רק בחבל דרך נתוח אבל בחבל מביתו כלי א"נ הא מ"מ כיון דעבר גם על לא תבא מחוייב לתקן הך לאו בעשה דהשבת עבוט ומה בכך דלא יתקן בזה עשה דהשבת עבוט. אמנם יקשה לי לפ"ז על מה שהקשו תוס' (דקט"ו ע"א ד"ה וחייב) דאמאי אמר אביי כו' ועו"ק דהיכי חשיב ליה אביי ניתק לעשה הא לא אשכחן דנתקו הכ' כדאשכחן גבי השבת עבוט דלא תבא כו' הא י"ל דההיא מעשה דחבל סכינא דאשכבתא היה מתוך ביתו וא"ל זיל אהדור מדין ניתוק לעשה דלאו דלא תבא. ואי דלישנא דזיל אהדר משמע דלגמרי להדר הא אף אם עשה דהשב תשיב יהא גם על לאו זו דכלי א"נ. הא העשה הוא רק לכסות יום ביום. אע"כ דבאמת א"ל זיל אהדר כדין השבת עבוט. ובזה תהיה מיושב קושייתם הראשונה דאיך קתני וחייב משום ב' כלים הא לאביי הוי לאו הניתק לעשה דהא א"ל זיל אהדר והיינו דאביי אמר ליה לנתק לאו דלא תבא אבל לא מנתק בזה לאו דלא יחבול והיה מיושב הכל ברווחא. ואולי יש לדחוק דקושייתם רק על לשון דאמר אביי זיל אהדר דהו"ל כלים שעושים בו א"נ משמע דמדין כא"נ אמר כן. ואף הא באמת בלא"ה חייב משום השבת עבוט ובלאו דוקא נקט דהוי כלים דא"נ. מ"מ אם דמדין כלים דא"נ לא היה חיוב השבה ל"ש למנקט כלל האי לישנא ועדיין צ"ע. ולשיטת תוס' דבכלים דא"נ לרבא מחזיר לגמרי ולאביי לא מחזיר כלל קשה לי במה דפרכינן בתמורה מאי איכא בין אביי לרבא והא נ"מ בפשוטו בחבל כלים דא"נ:

[אות עט] שם ד"ה ואם. שבכל יום ויום יחזירו משכונו. ומ"מ לא רצה הגמ' (היינו ר"מ. מהרש"א) לתרץ כן כשאומר למה ממשכנו מעיקרא דעדיפא מיניה משני עכ"ל תוס' ולענ"ד היה נראה דהך סברא שלא יוכל לכפור וממהר לפרוע מספיק רק היכי דלא מגרע כחו במה שמשכנו והיינו בחוזרים וממשכנים. אבל במשכנו מעיקרא דמגרע כחו דאם אינו ממשכנו יש לו זכות לאחר זמן ב"ד לגבותו בפרעון אם אין מסדרים לבע"ח אבל במשכנו דהוטל עליו חיוב השבה לעולם אין מוכרים אותו וכמ"ש תוס' בד"ה מהו שיסדרו. מש"ה הוצרך ליתן טעם שלא יהא שביעית ולא יהיה מטלטלים אצל בניו:

[אות פ] שם ד"ה אין. בא לאסור ניתוח המותר במק"א. והא דאפקי' בל' חבלה ולא בל' ניתוח כדי לעבור במשכון בב' לאוין תוס'. ולא זכיתי להבין הא הב' לאוין הם לאו לא יחבול ולאו דלא תבא וא"נ הוי כתיב לא ינתח והיה נוטלו מביתו היה ג"כ ב' לאוין דהרי בנטלו מביתו פשיטא דיש בו משום לא ינתח ועובר ג"כ על לא תבא (ועיין):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.