שפת אמת/פרשת יתרו/תרמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שפת אמת פרשת יתרו תרמד

תרמ"ד

במדרש ה' עוזי ומעוזי כו'. כי באמת שורש של נשמות בנ"י הם דבקים בשורש התורה. כדאיתא אורייתא וישראל כולהו חד וזהו ה' עוזי ממש. ובחי' ומעוזי הוא העוז שיש לאדם מהקב"ה ע"י סיבות ועצות. והיא מדרגה פחותה מהנ"ל. וכמו ההפרש בין השגה שלעתיד בין היגיעה בעוה"ז שהוא ע"י מחיצות והפסקות. וזה ג"כ ענין הקדמת נעשה לנשמע. כי נעשה הוא בחי' ראשונה כמלאכי השרת שהשליחות הוא עצם החיות שלהם. וא"צ להיות ע"י הכנות. אכן מדרגה של נשמע הוצרכו בנ"י בעודם בעוה"ז שנשתלחו נשמתן של ישראל לעוה"ז. ונתלבשו בגופות כדי לקיים כל הברואים. וז"ש מעוזי ומנוסי כו' אליך גוים יבואו. שכל מה שהיו צריכין לירד למצרים וכל אלה המקומות. הכל בעבור אליך גוים יבואו. וב' בחי' הנ"ל הם ימי המעשה והשבת. כי מעוזי בחול ובש"ק עוזי ממש. דכ' ששת ימים תעבוד כו' ויום השביעי כו' לה'. והלא כל הארץ ומלואה לה'. רק שהקב"ה וב"ש בחר לו חלק מיוחד בכל הענינים. ובנפשות בחר בנ"י לחלקו. ובזמן יום הז' לה'. וכן כל המועדות. וכמ"ש ימים יוצרו ולו אחד זה יום השבת כו'. ובעולם בחר לו א"י ירושלים ובהמ"ק. וזה חסר לנו עתה. ולכן איתא השבת ובנ"י מעידין זה ע"ז. כדכ' זכור כו' יום הז' לקדשו. שבנ"י המיוחדים לשמו ית'. ולהם האלקות שנמצא בנפשות. מצאו להם מנוח ביום השבת. דאיתא יומא דנשמתין הוא ולאו דגופין. שמתעלה מבחי' זמן וטבע להיות למעלה מהטבע. לכן לא ירד בו מן גשמיי. כדאיתא בזוה"ק. וכ' ששת ימים עשה ה' כו' השמים כו'. פי' בכל הבריאה יש השתתפות החיות אלקיות וחיות היסודות משמים וארץ. וזה עשה ה' את השמים. פי' בשיתוף כמ"ש בכל הברואים תוצא הארץ. ישרצו כו'. אבל ביום השבת יומא דנשמתין בלבד ואין בו השתתפות הגוף. ולכן הנחילנו יום השבת שאין בו מגע נכרי שהיא בחי' המיוחדת לבנ"י בלבד. בחי' ה' עוזי כמ"ש לעיל. ובחול כ' ועשית כל מלאכתך. היינו ע"י היגיעה בעוה"ז כדי להחיות כל הברואים שהוא בהשתתפות נשמה וגוף. ועשית הוא לשון כפי' שיש מלחמה בימי המעשה. אבל ש"ק נק' מנוחה. וכן בגוף הישראלי יש כח לנשמתו לגבור על הגוף יותר בש"ק. ולכן נק' נשמה יתירה בתוספת כח. דבחול כח שניהם שוה. ונלחמת הנשמה עם הגוף. ובשבת הגוף נכנע. וזה הרמז ע"ה אימת שבת עליו. ובכל ג' בחי' הנ"ל חל שמו ית' על חלק שלו. ושורה בו ברכה לכל השאר. ובנ"י הם הכלי מחזיק ברכה בעבור כל הנפשות. וכמו כן בש"ק כ' ויברך שהוא כלי מחזיק ברכה לכל שיתא יומין. וכמו כן בירושלים דכ' בכ"מ אשר אזכיר א"ש א"א וברכתיך. ומשם יוצא הברכה לכל העולם. לכן אמרו חז"ל אחר שחרב בהמ"ק כל יום קללתו מרובה. כי עיקר הברכה הי' מבהמ"ק:

בפסוק וישמע יתרו כו' כי הוציא. וקשה דכבר כ' אשר עשה כו'. וי"ל הפי' שבכח יציאת מצרים נפתח הפתח לגרים. כמ"ש עד עתה אין עבד יכול לברוח כו'. ובכח יצ"מ נתרחב כח הקדושה. וניתוספו גרים. כמ"ש וגם ערב רב עלו. לכן הי' בכח יתרו לשמוע ולאתכפיא לסטרא דקדושה. ובמד' הסמיכות דיתרו למלחמת עמלק לץ תכה ופתי יערים כו'. כי הנה ע"י יצ"מ נתברר התערובות של טו"ר. והי' נמצא גם באומות ניצוצות הטובים רק שהיו מעורבין. וביצ"מ שנבדלו בנ"י להיות קודש לה'. ממילא כל מי שהי' בו רצון טוב לשמים. יכול להתקרב ע"י בנ"י. וכל מי שהי' רשע בזדון נתברר רשעו. ונתברר ע"י בנ"י רשעת עמלק וטובת יתרו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.