שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קל
|
< הקודם · הבא > |
ק"ל) איכא דאמרי ואיכא דאמרי הגאונים והרי"ף פוסקים כל היכא דאיכא תרי לישני כלישנא בתרא בין להקל בין להחמיר בין בשל תורה בין בשל סופרים והרא"ש פוסק בשל תורה להחמיר ובדרבנן להקל עיין בהרא"ש בבא קמא פרק קמא סי' ו' ובפרק מי שאחזו סי' י"ב ובהמקשה סי' מ"ז ובעבודה זרה פרק ג' סי' ג' כן כרב הרב פרמ"ג בספרו גנת וורדים סי' ס"ט:
והנה בנדפס באות רי"ט הבאתי מה שכתב רבינו יונה בפרק ח' דברכות (בד"ה ולענין פסקא נראה למורי) גבי נוטל אדם ידיו שחרית וכו' דהיכא דאתמר בש"ס בלשון איכא דאמרי ואיכא דאמרי לא נקרא לשון אחרון ויש לפסוק בדרבנן כהמיקל יותר עי"ש וזה שלא כדברי הרב בדעת הרי"ף דאיכא דאמרי ואיכא דאמרי יש לפסוק כלשון אחרון ודברי הרא"ש שבפרק קמא דבבא קמא סי' ו' שכתב שרגיל רב אלפס לפסוק בכל דוכתא כלישנא בתרא אינם באיכא דאמרי ואיכא דאמרי אלא בלשון סתם ואיכא דאמרי וכל מה שכתב להסביר לחלק בין שאר מקומות למאי דמיירי יתכן לומר שכונתו על תרי לישני כי האי גוונא דהלשון ראשון הוא ואין הכרח שסובר שלא כדעת רבינו יונה (דבאיכא דאמרי ואיכא דאמרי לא חשבינן עיקר הלישנא בתרא) וכן מה שציין להרא"ש בפרק מי שאחזו סי' י"ב שגם שם כתב שדעת הרי"ף בכל מקום שתופס עיקר כאיכא דאמרי לא איירי כאיכא דאמרי ואיכא דאמרי כיעויין שם וכן בפרק המקשה סי' ז' (בגנת וורדים כתוב מ"ז הוא טעות הדפוס וצריך להיות ז') שכתב הרא"ש, דהלכה כלישנא בתרא התם נמי לאו מיירי באיכא דאמרי ואיכא דאמרי וגם לא הזכיר שם דעת הרי"ף וכן בפרק קמא דעבודה זרה לא כתב מפורש באיכא דאמרי ואיכא דאמרי כיעי"ש וגם במה שייחס בדעת הגאונים יש לפקפק ממה שכתב הרא"ש בעבודה זרה שם ומקצת הגאונים פסקו בממונא כאיכא דאמרי ובאיסורא לחומרא ועיין בכלל זה בס' יד יהודה על הלכות שחיטה להגאון מוהר"י לאנדא אבד"ק עשערניץ יצ"ו בהשמטות ד' זק"ן ע"א מה שכתב בכלל זה ואני הדל כתבתי קצת באריכות בנדפס שם בעיקר הכלל בדעת הרי"ף והרא"ש ועוד מגדולי המפרשים וצריך להתיישב הרבה ואתה תחזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |