שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קטז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קטז

קט"ז) איידי אי תני תנא דבר שאינו אמת איידי דמילי אחריני עיין בנדפס באות קי"ח ו[שדי חמד/כללים/א/שמד|אות שמ"ד]] מה שרשמתי בזה ואתה תחזה בס' הנחמד לב שומע במערכה זו אות ט"ו שהאריך לאשר ולקיים דאין התנא שונה דבר שאינו אמת משום איידי ודוקא דבר שאינו אמת אינו שונה אבל שונה לפעמים איזה לשון שיש בו שתי משמעות ואינו חושש שמא יבואו לטעות להבין בו מה שאין כן הכונה בדבר ההוא ולמד כן מדברי התוספות בריש כתובות ד"ה ומדברי מרן בכלליו והאריך ליישב מקומות הרבה בש"ס בענין זה ועוד לו כללים רבים באיידי מאות הנ"ל עד אות כ"ה ומצאתי כדברי הרב יצ"ו בהגהה שבסוף ספר יבין שמועה שכתב (בדפוס חדש שבידי היא בדף האחרון אחר סיום המפתחות בד"ה אך יש לי) דע דקימא לן בעלמא דאיידי בטעות לא אמרינן והארכתי במקום אחר דאין זה אלא היכא דהטעות הוא מילתא פסיקתא דאז ליכא למימר איידי אבל בגוונא דאיכא למישמע הכי והכי ולאו טעות מפורש הוא בכי האי גוונא אמרינן הכי וסעד לזה מדברי התוספות ריש כתובות וכו' עי"ש דב"ק:

עוד חדש הרב לב שומע יצ"ו באות ט"ו הנ"ל דאף במידי דלא משמע הכי והכי אלא חד משמעות אית בההוא לישנא ואין האמת כאותו משמעות תני ליה באיידי כל שגוף הדבר ששונה הוא אמת ולא חייש למשמעותא דנפיק מניה מה שאינו אמת כי הא דאמרי' בפרק כל הבשר דף ק"ט והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא בדין הוא דאף איסורא ליכא ואיידי דבעי וכו' הרי דאף דמשמעות אינו עובר הוא דאיכא איסורא ולא משמע דמותר תני אינו עובר (דמשמע דאיכא איסורא מה שאין כן האמת) באיידי וכו' והיינו טעמא כיון דמה ששנה הוא אמת (דקושטא קאי דאינו עובר ולא תני בהדיא אסור) אף דמשמעות הלשון משמע דבר שאינו אמת תני ליה באיידי ולא חייש אלו תורף דב"ק ואני הדל זכיתי בה תחלה מזה זמן רב למעלה משלשים שנה בהתווכחי על דברי הרב בית עובד כתבתי כן מסברא דנפשאי דכל היכא דמה ששונה התנא יציבא מילתא לא קפיד אמשמעותא דמילתא ותני באיידי אף דאיכא למיטעי להבין מה שאינו ונדפסו הדברים האלה בספר אור לי תוך סי' קכ"ח ושוב ראיתי שכן כתב הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות מ"ב (בסוף ד"ה כתב) בשם הרב יגל יעקב דלא כתבו התוספות דאיידי בטעות לא אמרינן אלא דוקא על התיבה עצמה כשנראית שקר אבל על דיוקא לא חיישינן אם נראית שקר וראיה מפסחים וכו' עי"ש וכן מתבאר מדאמרינן בפרק במה מדליקין דף ל' ע"א גבי מאי דתנן ואם בשביל החולה שישן פטור בדין הוא דליתני מותר אלא משום דבעי למיתני וכו' תני רישא פטור הרי דתני פטור אף דמשמעות הלשון הוא דאסור והדין נותן דמותר ולא קפיד אדיוקא כיון דמאי דתני בהדיא הוא אמת ויציב גם הרב חינא וחסדא בח"א דף יו"ד ע"ד. (בד"ה והנה) הביא דברי הרב מעשה רוקח שסייעו להרב המגיד מסוגיא דביצה דף י"ב ע"ב גבי אושפיזכניה דרבא וכו' מערב יום טוב אין ביום טוב לא ומשני אפילו תימא ביום טוב איידי דתנא רישא מערב שבת תנא סיפא מערב יום טוב וכתב על דבריו דלא מכרעא דהתם מאי דתני סיפא מערב יום טוב לא מיקרי שיקרא אלא דמשום דיוקא דמשמע דביום טוב לא אהא משני איידי דרישא והרי זה ככל איידי דבש"ס וכיעויין בברכות דף ג"ן ע"א גבי הא דתנו רבנן היה מהלך בדרך וכו' דאמרו שם בדין הוא דאפילו מחצה על מחצה נמי מברך ואיידי דתני רישא רוב עכומ"ז תנא סיפא רוב ישראל וכי האי גוונא טובא בש"ס וכו' עי"ש ובפרק מי שמתו סוף דף כ"ד תניא היתה טלית של בגד וכו' חגורה על מתניו מותר לקרות קריאת שמע אבל לתפלה עד שיכסה ת לבו ומשמע דאין יתרון לתפלה מקריאת שמע אלא בכיסוי לבו ואן, צריך אף לתפלה לכסות כל גופו. אמנם הרב בית חדש בסי' צ"א סעיף ג' כתב דלתפלה צריך לכסות כל גופו והא דתניא ולתפלה עד שיכסה את לבו לאו דוקא אלא כל גופו נמי ולא נקט לבו אלא איידי דרישא דלקריאת שמע אין צריך לכסות לבו קאמר בסיפא דצריך לכסות לבו והוא הדין כל גופו וכו' הרי דאף דמשמעות לשון הברייתא הוא דלא בעי כיסוי לתפלה אלא עד לבו אמרינן דתני הכא בסיפא איידי דרישא ולא חייש תנא שנטעה לומר בכיסוי לבו סגי לתפלה והיינו מהאי טעמא דכיון דמאי דתני בהדיא יציבא מילתא לא חייש למאי דאיכא למיטעי בדיוקא ותנא סיפא בהאי לישנא באיידי דרישא וגם בעיקר הכלל שכתבו התוספות שאין לשנות מידי דשיקרא באיידי כתבתי שמצאתי שכן כתב רשב"ם בבבא בתרא דף קס"ח ע"א ד"ה איידי ולא ראיתי מי שהביא דבריו עי"ש בהשמטות הס' דף קמ"ו ע"ג ולפי שלא נתפשט ספר אור לי במקומות אלו נכון בעיני להעתיק משם הנוגע לכללין אשר אומר כי הוא זה:

הנה הבאתי שם דברי הרב בית עובד בפרק כל כתבי הקודש אשר הביא בשמו הרב פתח הדביר בסי' ט"ל אות ג' בשומע ואינו מדבר לענין כתיבת תפילין וז"ל חרש ששומע ואינו מדבר אף דאיתיה בקשירה וכדכתב הרב כנסת הגדולה וכו' אינו כשר לכתוב סתו"מ כיון דבעינן שיאמר בפיו בתחלת הכתיבה אני כותב לשם קדושת תפילין וכן בכל פעם שכותב הזכרה והאי לא מצי למימר דאלם הוא ואם תאמר אם כן הא דתניא בגיטין דף מ"ה כל הני דפסולין לכתוב אמאי לא תני נמי אלם יש לומר דהתם לא תני אלא הני דפיסולן משום דליתנהו בקשירה לא כן אלם משום דלא פסול אלא משום שאינו מדבר ואם אחר אומר לו לכתוב לשם קדושת תפילין והוא כותב נראה דכשירין אף דאיהו גופיה לא מצי אמר דומיא דצצית דפסק מרן בריש סי' י"א שיאמר בתחלת הטוויה שעושה כן לשם צצית שיאמר לאשה טוו לי לשם צצית הרי דאמירתו לאשה מספיק הכי נמי באלם כן נראה לפום ריהטא עכ"ל הרב בית עובד. והרב פתח הדביר נשא ונתן בדבריו ואחר שהבאתי גם תורף דבריו ועלימו תטוף מלתי בדין כל שאינו ראוי לבילה וכו' וכו' כתבתי דמתבאר מדברי הרב בית עובד שאף בדיעבד פוסל תפילין שכתבן אלם (ולא על לכתחלה דוקא דבריו אמורים) שאם כן כי קשיא ליה מדלא תני אלם בהדי הנך הפסולים דתני בפרק השולח הוה ליה לשנויי דהתם לא תני אלא הני דפיסולייהו אף בדיעבד לא כן אלם דאינו אלא לכתחלה אלא ודאי מוכח שסובר הרב שגם באלם פסול דידיה הוא אף בדיעבד ואהכי קשיא ליה שפיר והצרך לשינוייא דידיה ועם שאין מזה כל כך הכרח מכל מקום סיגנון לשונו ודברי הרב פתח הדביר במה שהשיב על דבריו מורים דאדיעבד מיירו אם פסולין תפילין שכתבם אלם משום דמשמע להו דאמירה בפה מעכבת (ועל זה הבאתי שם דברי הפוסקים אם אמורה זו לעיכובא נאמרה):

ואחר שנשאתי ונתתי קצת בזה כתבתי (בד"ה ומאי) דמה שתירץ הרב לקושיתו דלא תני התם אלא הפסולין משום דליתנייהו בקשירה וכו' יש לתמוה עליו מדברי רבותינו בעלי התוספו' במנחו' דף מ"ב ע"א ד"ה ואל ימול וכו' ובע"ז ד' כ"ז ד"ה וכי שהוקשה להם אמאי הוצרכו לפסול עכומ"ז מכתיב' סתו"מ משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה תיפוק ליה משום דבעינן לשמה ועכומ"ז אדעתא דנפשיה עביד וניחא להו דאין הכי נמי דפסול משום שלא לשמה אלא דאיידי דתנא הנך דפיסול דידהו משום שאינם בקשירה תני נמי עכומ"ז אע"ג דפיסול דידיה משום שלא לשמה עי"ש ואם כן אם נאמר דגם אלם נמי פסול משום דלא מצי למיעבד לשמה דבעינן שיבטא בשפתיו ולא מצי אמר אם כן הוה ליה למיתני בהדי אינך איידי דתני הנהו וכדתני עכומ"ז בהדי אינך אלא ודאי מוכח דבאלם ליכא למיפסל והגם דלכתחלה כיון דטוב הוא להוציא בשפתיו אין לו לאלם לכתוב מכל מקום כיון דבדיעבד כשר משום הכי לא תני התם משום דלא דמי לאינך ואין לומר דמאי דלא תני אלם אע"ג דתני עכומ"ז היינו טעמא משום דבשלמא עכומ"ז שייך למיתני ביה פיסולא משום כל שאינו בקשירה אמטו"ל שייך שפיר למתנייה דקושטא הוא דשייך לפוסלו משום כל שאינו בקשירה ואי קשיא לן אמאי איצטריך לפוסלו מהאי טעמא תיפוק ליה משום לשמה אהא שייך לשנויי דתני ליה באיידי אבל היכי ליתני דאלם פסול בכלל הני הפסולים משום שאינם בקשירה וכו' דמשמע דפיסול דידיה נמי משום כל שאינו בקשירה וכו' ולפי האמת אלם ישנו בקשירה הוי ולא מיפסיל אלא משום לתא דשלא לשמה ואי הוי תני ליה בהדי אינך הוה מיחזי כשקרא דהוה משמע דטעמא דפיסולא דאלם משום שאינו בקשירה מה שאין האמת כן נראה לעניות דעתי דאין זה מן היישוב משום דגבי איידי לא קפדינן בהכי דמצינו בע"ז דף וא"ו ע"א דאמרו דתני תנא שלשה לאחריהם אף על גב דליתנייהו אלא תרתי איידי דתנא שלשה לפניהם עי"ש וכמו שהוכיח כן מסוגיא הלזו הגאון מוהרש"א בס' הליכות אלי הביא דבריו הרב החסיד בס' קהלת יעקב בקונטריס מענה לשון אות פ"ט ועי"ש שהוצרך לדחק בדברי התוספו' דכתובו' דף ב' ע"ב ד"ה אלא לא נישאו וכו' שכתבו דמשום איידי אין לו לשנות טעות בסיפא דלכאורה דבריהם היפך סוגיא דע"ז הנ"ל וכן כתבו גם במועד קטן דף כ"ג ד"ה מאן דאמר וכו' דאין שיטת התלמוד לומר איידי אל במילתא דאמת אבל דברים נראות שקר אין לו לשנות משום איידי והוצרך הרב לדחק דכוונתם רצויה דכל כמה דמצינא למשכיני אנפשין ולומר דלא תני איידי בטעות דחקינן ומפרשינן עי"ש שמעינן מיהא דזמנין משכחת דתני אגב חדא מילתא אחריתי בטעות והכי נמי הוה מצי למיתני אלם בהדי אינך אף על גב דאין פיסולם שוים. ועיין להרב המגיד בפרק י"ט מהלכות שבת הלכה ט' דמפרש לשיטת הרמב"ם דתני תנא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה ולא זקנה בשל ילדה אף על גב דלקושטא ילדה בשל זקנה מותר אלא דאיידי דתנא לא תצא זקנה בשל ילדה תנא נמי איפכא וכתב הרב חינא וחסדא בח"א דף יו"ד ע"ד (ד"ה והנה) דמוכח דרבינו שמעון שהביאו התוספות במועד קטן שם סובר כהרמב"ם לפי פירוש הרב המגיד ומרן בכסף משנה תמה על זה דאיך נאמר דתני תנא דבר שקר משום איידי עי"ש מכל מקום במאי דקמן אפשר דמודה דלפי האמת אין הדין שקר אי הוה תני אלם דפסול בכלל הפסולים משום שאינם בקשירה כיון דקושטא קאי דפסול מצינן למימר דתני ליה באיידי ולא מיחזי כשיקרא דמצינן לפרש האי טעמא ארובא דמינכר דתני בברייתא ולא אאלם אלא ודאי מדלא תני ליה מוכח דאלם לא מיפסיל לכתיב' סתו"מ. ועיין להרב מעשה רוקח שם בהלכות שבת דבתר דבעא למיסייעיה להרב המגיד מתלת דוכתי דאשכחן דתני תנא איידי בטעו' סיים דמסוגיא דפרק קמא דקידושין ה' ע"ב דפריך ותנא סיפא מילתא דסתרא לרישא וכו' שמעינן דלא נוכל שאת לומר דמשום איידי תני איפכא או שיקרא ומפני זה נטה דרכו מדרך הרב המגיד עי"ש וכתב על זה הרב מקנה אברהם במהדורא בתרא אות מ"ב דיש ליישב על פי מה שכתב הרב יגל יעקב בדף קי"ב דלא כתבו התוס' דאין לתנא לשנות טעות באיידי אלא דוקא לענין דלא לינקוט מילתא דאיידי בחלוקה בפני עצמה אבל בכלל מילי אחריני בחד חלוקה מצי למינקט עי"ש (וספר יגל יעקב לא שכיח גבאי לחזות בנועם שיח דב"ק ולא מצינא לאישתעויי מילי מאי דקשיא לעניות דעתי מבלי ראות דברי הרב בגופן שלהן) שמעינן מינה דבנדון דידן דלא הוה צריך למיתני חלוקה בפני עצמה לא הוה קפדינן אי הוה תני ליה באיידי ואי הכי הדרא קושיין לדוכתא דליתני אלם בהדי אינך אי לאו כדאמרן דמאי דלא תני אלם היינו טעמא משום דלא דמי לאינך דהנך כולהו פיסולייהו אפילו בדיעבד מה שאין כן אלם כדאמרן ויש ליישב לדעת הרב בית עובד דהגם דמצינו בכל הנך דוכתי דאורחיה דתנא למיתני באיידי בכי האי גוונא מיהו אין זה אלא לומר דכי אשכחן דתני בכי האי גוונא לא תיקשי לן היכי תני איידי בטעות דבכי האי גוונא לא קפדינן אך לא מפני זה נוכל להקשות לאידך גיסא כי לא תני איידי בכי האי גוונא אמאי לא תני ליה דיש לומר דתנא בהאי ברייתא דחיקא ליה למיתניה איידי בכי האי גוונא וזה פשוט ועוד יש לומר דלא דמי אלם לעכומ"ז דעכומ"ז לית ביה שריותא כלל מה שאין כן אלם דאם אחד עומד על גביו ואומר לו לשם תפילין כשר לפי דעתו כמבואר בדבריו הנז"ל ואמטו"ל לא תני ליה וק"ל:

וראיתי להרב נהר שלום בסי' ש"ח אות ב' (בד"ה האמנם) שהביא מה שכתב הרב מגן אברהם בס"ק י"ז בשם דרכי משה ובית חדש שכתבו ליישב דברי הטור שכתב חתיכת חרס שנשברה בחול וכו' מתמיהת מרן הבית יוסף דאין הכי נמי דגם בשבת מותר אלא איידי דבעי למיתני סיפא זרקה לאשפה אסור דדוקא כשזרקה מבעוד יום הוא אסור נקיט רישא נמי בחול וכתב על זה וז"ל וזה דוחק רב דאפילו בדברי תנא אין לשנות טעות משום איידי עכ"ל ובהורמנותיה דמר אין זה בגדר איידי בטעות שכבר כתבתי למעלה שכל שהלשון השנוי הוא אמת אף שהדיוק אינו כן לא קפדינן אדיוקא ונקיט איידי דסיפא והא נמי דכוותא דמה שכתב הטור חתיכת חרם שנשברה בחול מותרת דין זה אמת הוא אלא דיש במשמע הא נשברה בשבת אסורה ולזה אמרינן דאדיוקא לא קפיד ונקיט בחול משום סיפא וק"ל:

ובספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) ראיתי בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות ה' שכתב בשם הרב יבין שמועה דף ל"א ע"א דמשום איידי אין לשנות מילי דכדי ונראין כשקר וכתב על זה ועיין לרבינו בצלאל בשיטה מקובצת לכתובות דף ב' ע"ב שהביא משם הרמב"ם שסובר להיפך ועיין רש"י בסנהדרין דף כ"ח ע"ב ד"ה ואין ובהרא"ש שם ובנהר שלום סי' ש"ח סק"ב ותחלת חכמה פרק ב' אות ל"ו עכ"ד ואין אצלי ס' תחלת חכמה ומה שכתב בשם השיטה מקובצת דבריו הם בשם הרב המגיד בפרק י"ט מהלכות שבת הלכה ט' שהבאתי למעלה וכבר כתבתי דמרן בכסף משנה שם תמה בזה דאיך יתכן דתני מה שאינו אמת משום איידי:

הן אמת שראיתי עתה לידידי הרה"ג בס' לב שומע יצ"ו במערכה זו אות ל"ו דף ה' ע"א שכתב שדעת הרמב"ם דשייך למיתני באיידי מה שאינו אמת והוא ממה שכתב בשמיני מהלכות נזירות הלכה ה' דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער ותמה מרן בכסף משנה שנראה שפסק כבית שמאי ותירץ דמשמע ליה לרבינו דצריך להעביר תער דאמרי בית הלל לאו למימרא שצריך להעביר תער אלא כלפי שאמרו בית שמאי אין צריך שפירושו אין לו תקנה אמרו בית הלל צריך כלומר יש לו תקנה בלא העברת תער הרי דניחא ליה למרן לפרש דבית הלל אמרו צריך להעביר הגם שלפי האמת אינו צריך אלא דנקטי הכי כלפי בית שמאי ומוכח שחולק על מה שכתבו התוספות בכמה מקומות דאינו שונה דבר שאינו אמת משום איידי ומזה הצריך עיון על מרן כסף משנה דלמה החריד בהלכות שבת על דברי הרב המגיד הנ"ל וגם השיב על דברי הרב אהל ישרים שהביא שם שתמה על הרב בית חדש במה שפירש דברי הרמב"ם שלא ראה מה שכתבו התוספות דלא אמרינן איידי בכי האי גוונא ותמה עליו שאין כן שיטת הרמב"ם וכו' עי"ש דב"ק ולדעתי הקצרה ההיא דנזירות לא דמיא לההיא דשבת דהדין הוא דילדה בשל זקנה תצא ותני תנא לא תצא וזה שקר גמור ואין בידינו לפרש הלא תצא שרוצה לומר תצא ולכן לא יתכן לומר דתני מה שאינו אמת משום איידי אבל בההיא דהלכות נזירות דיש באפשרות לפרש דצריך רוצה לומר יש לו תקנה וכמו שפירשו דברי בית שמאי אין צריך דהיינו אין לו תקנה בזה נוכל לומר דאף שהיה נכון לבית הלל לומר יש לו תקנה בלא תער נקטי לישנא דצריך להעביר תער ופירושו יש לו תקנה איידי דנקטי בית שמאי אין צריך שפירושו אין לו תקנה דכל שנוכל לדחוק ולהעמיס בכונת התנא מה שהוא האמת לא דחיקא לן למימר דנקיט האי לישנא משום איידי ואם כן אין הכרח שסובר מרן ששיטת הרמב"ם היא שלא כדעת התוספות כמו שסובר הרב המגיד בדעתו (דאף מה שאינו אמת שונה התנא משום איידי):

וגם בשיטה מקובצת לכתובות שציין הרב טהרת המים סיים על דברי הרב המגיד ומיהו הנכון כשיטת התוספות והתם במסכת שבת אינם מפרשים כפירוש הרמב"ם דדוחק גדול הוא לומר דמשום איידי לנקוט מילתא דכדי ולא אמת עכ"ל (עי"ש בד"ה רב אשי אמר) ומה שציין לרש"י דסנהדרין דבריו הם על מה שאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו שכתב אין מטמא לה אם כהן הוא אית דלא גרסי אינה מטמאה וכן היא אינה נאסרת באנינות מיתתו בקדשים ואינה מטמאה אינה מצווה להתעסק בו ואיידי דתנא אוננת תנא ולא מטמאה ולאו דוקא דנשים לא הוזהרו על הטומאה עכ"ד רש"י ונראה שכונת הרב להוכיח מדברי רש"י דתני תנא מילי דכדי משום איידי וכשיטת הרמב"ם לפי מה שפירש בדעתו הרב המגיד (ומה שציין לדברי הרא"ש לא ידעתי מה הציון הלז דעין רואה בדברי הרא"ש שם בסי' כ' שהעתיק לשון הש"ס בלבד ולא דבר מענין איידי כלל) ולי הדל אין מזה הכרח דודאי אם היה מפרש רש"י אינה מטמאה לו אינה רשאי ליטמא לו והיה אומר דתני ולא מטמאה איידי דולא אוננת היה זה שקר באיידי אבל לפי מה שפירש ואינה מטמאה אינה מצווה להתעסק בו וזה הדבר אמת הוא אלא דמשמע דאשה מצווה אטומאה מה שאין האמת כן ולזה לא חייש כיון דאינו אלא משמעות ותני האי לישנא באיידי:

וכתב הגאון מוהרש"א בספר יבין שמועה סי' קע"ה הביא דברי הרב חינא וחסדא דף י"א ע"א דאף דבמשנה או ברייתא לא אמרינן איידי בטעות מכל מקום בקרא אמרינן איידי גם בכי האי גוונא וראייה מבבא קמא דף פ"ד כאשר יתן מום באדם למה לי איידי דכתב כן ינתן בו וכו' וכן ממה שאמרו שם אחר זה יד ביד דבר הניתן מיד ליד אלא מעתה רגל ברגל הכי נמי ומשני איידי וכו' וכן מסוטה דף ג' ור' ישמעאל איידי דכתב לה כתב יטמא והרב המחבר כתב על דבריו דאם במשנה או ברייתא כתבו התוספו' דלא אמרינן איידי בטעות אף דלפעמים אמרינן בש"ס כדי נסבא כל שכן לגבי תורת ה' תמימה הנאמרה מפי כבודו יתברך דודאי כל אות ואות ותיבה ותיבה שקולות בשקל הקודש וכדכתיב אמרת ה' צרופה אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וכו' וכמה דרשות והלכתא רבתא למדין במשניות ותורת כהנים וכיוצא מיתור אות אחת תיבה אחת והס מלהזכיר דבר כזה שיאמר הכתוב בטעות משום איידי והאריך לדחות הראיות שהביא הרב יבין שמועה עי"ש גם הרב לב שומע יצ"ו בדף ג' סוף ע"א הביא דברי הרב יבין שמועה הנ"ל והאריך לדחות ראיותיו ומסיק דאין לחלק בזה בין משנה וברייתא לקראי דלעולם יש לומר איידי אף היכא דאיכא למיטעי ודוקא בדבר שאינו אמת הוא דאין לומר איידי ואין חילוק בין משנה וברייתא לקראי:

ואם דרך התנא למיתני תרי מילי אגב חדא הנה הרב יבא הלוי בדף ט"ו ע"ב (בד"ה א"ה וה"ר) שכתב איידי דתני קריאת שמע ותפלה תני נמי תפילין אבל לומר דתני תפלה ותפילין אגב חדא דהיינו קריאת שמע זה אינו אלא כיון דשמע ותפלה איצטריכו תני חדא אגב תרתי עכ"ל. ואני הדל מצאתי בספר טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכת הדלי"ת אות ט"ל שכתב וז"ל דרך התנא לשנות באיזה דוכתא שלשה דברים כאחד אף דלא שייך האחד מהם שם כיון דרגיל במקום אחר לשנות שלשתם כאחד תוס' ברכות דף כ' סוע"א משם רבינו תם וכיוצא בזה כתב בס' תחלת חכמה שער השני כלל ז"ך בשם הליכות עולם דתרתי אטו חדא לא תני ושהיבין שמועה חולק דתני תרתי אגב חדא וכו' אבל בחלוקות הכל מודים דתני תרתי אגב חדא וכו' וסיים וכן אני מוצא משניות מלאות מזה ובפרק בא סימן תני כמה חלוקות אגב חדא ובפרק ר' עקיבא עכ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף