שדי חמד - פאת השדה/כללים/א/קטו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד - פאת השדה כללים א קטו

קט"ו) אין הלכה כשיטה אם כלל זה דוחה לכלל דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי רשמתי בנדפס בסוף אות כ"ג לעיין במערכת המ"ם אות ע"ד וראיתי נכון להעתיקו פה והוא זה הרב מקנה אברהם במהדורא ב' אות ח"י (בד"ה ומעתה) כתב הרב שיירי כנס' הגדולה בכללי התלמוד אות כ' בשם הר"ן בקידושין פרק האומר דאין הלכה כשיטה דוחה לכלל דמשנ' ראב"י קב ונקי ואין אצלי ס' שיירי כנסת הגדולה לראו' אם הביא דברי מרן כסף משנה בהלכות אישות פ"ז דין ט"ז וז"ל ואע"ג דמוקי לראב"י כשיטה דאלמא סבירא דלית הלכתא כוותיה סובר רבינו דלא פליג בדינא וכו' עי"ש דמוכח דכללא דאין הלכה כשיטה דוחה לראב"י והרב שנות ימין בח"א בדרוש ה' להלבשה ד' ע' ע"ד הקשה על מה שכתב רש"י במס' קידושין ד' ס"ב (בד"ה כמאן) דכראב"י קי"ל דמשנתו קב ונקי הלא אביי אוקמה כשיטה ואין הלכה כשיטה וכתב ליישב דבריו על פי מה שכתב מרן כ"מ שם וכו' עי"ש אלמא פשיטא ליה דאין הלכה כשיטה דוחה לכללא דמשנ' ראב"י וכן מתבאר מדברי הרב ערך השלחן בחלק א"ח סי' חנ"ק אות ג' שעל מה שכתב הרמב"ם בפרק ששה עשר מהלכו' טומאת אוכלין הלכה ד' דמי פירות שנתערבו עם שאר משקין הולכין אחר הרוב (לענין הכשר) ואם נתערבו במים כל שהן הרי הכל משקה ומתטמא והשיגו הראב"ד דר' מאיר הוא דמחלק בין שאר משקין למים אבל חכמים סוברים בכולן אחר הרוב ומרן כסף משנה כתב דאפשר גירסת רבינו בהיפך דר"מ סובר דהולכין בכולו אחר הרוב וחכמים מחלקים בין שאר משקין למים ופסק כחכמים וקשה על זה כמה קושיו' ולכן כתב דאפשר דמה שפסק הרמב"ם כר' מאיר נגד רבנן הוא משום דאיתא בירושלמי שהביא רבינו שמשון בפרק י"א דתרומות דר"א ור"א בן יעקב סוברים כן וקי"ל משנת ר"א בן יעקב קב ונקי ואף שאמרו בירוש' דר"א וראב"י ור"מ אמרו דבר אחד וכו' ואם כן הוי שיטה אפשר דלא אמרינן הכי בירושלמי כמו שכתב הרב שפתי כהן ביו"ד סי' רצ"ד עכ"ל (בנדפס במערכה זו אות סד"ר דדברי הרב בזה תמוהים במחכתה"ר שלא כתב הרב ש"ך כן אלא לדעת הרא"ש אבל הרמב"ם ודאי אינו סובר כן ע"ש) אלמא דבכי האי גוונא בתלמוד דידן סובר דנקיטינן ככללא דאין הלכה כשיטה וכן דעת רבינו ירוחם שהביא הרב ש"ך ביו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א לפסוק דלא כר"א בן יעקב משום דאין הלכה כשיטה וגם הרא"ש שפוסק בדין ההוא שלא כהרמב"ם לאו משום דנקיט כללא דר"א בן יעקב אף בשיטה אלא משום שסובר דלא חשיב שיטה מכמה טעמים כמו שהאריך שם הרב ש"ך עי"ש ומרן חיד"א בברכי יוסף שם אות ט' האריך בדברי הרבנים ש"ך ופרי צדיק שהביא שם ומתבאר גם כן דנקטי ככללא דאין הלכה כשיטה נגד ר"א בן יעקב גם הרדב"ז בס' יקר תפאר' בפרק עשירי מהלכות מעשר שני (בדין דסי' רצ"ד הנ"ל) והביא דבריו הרב נחמד למראה בח"א ד' פ"ח ע"ד כתב וסובר רבינו דכי האי גוונא שיטה היא ואינה הלכה עכ"ל מתבאר יפה מכל הנז"ל דשלמים וכן רבים נקטי דכללא דאין הלכה כשיטה שריר וקיים נגד כללא דמשנת ר"א בן יעקב קב ונקי והרב שכנה"ג הנ"ל ייחס כן לרבינו תם שהביא שם והרב מקנה אברהם דחה דבריו דשמא ר"ת סובר דכללא דמשנת ר"א בן יעקב דוחה לכללא דאין הלכה כשיטה ונראה דלפי שלא ראה בזה אלא דברי הר"ן שרמז הרב שכנה"ג הנ"ל כתב לדחות דשמא ר"ת אינו סובר כן אבל לפי מה שכתבתי שדעת כל הפוסקים הנ"ל כדעת הר"ן דכללא דאין הלכה כשיטה דוחה לכללא דמשנת ראב"י קב ונקי ודאי לא נכון הדבר לומר מדעתינו דר"ת חולק בזה ואפשר לומר דמה שדחה הרב מקנ"א דברי הרב שכנה"ג הוא על פי מדותיו שבכנסת הגדולה בכללי התלמוד סי' י"ד אחר שהביא דברי הר"ן דאין הלכה כר"א בן יעקב כשעומד בשיטה סיים אבל מדברי התוס' לא משמע הכי דכתבו דאין הלכה כראב"י דאתי דלא כהר"ן עכ"ל והביא דבריו במקנ"א שם (בד"ה וראיתי) וכיון שהוא סובר דלא משמע הכי דעת התוס' לכן דחה לומר שגם ר"ת יסבור ולו ידע כדעת התוס' (ודברי התוס' הם בקידושין ד' ס"ב ד"ה ואמר) ובאמת נראה דאינו מוכרח כל כך שאין כן דעת התוס' דיש לומר דניחא להו להכריח סברתם דלא קים לן כהסוברים אדם מקנה דבר שלא בא לעולם על פי כלל האמור בתלמוד הלכה כרב נחמן בדיני מה שאין כן הכלל דאין הלכה כשיטה שאינו מפורש בתלמוד אלא קבלה היא ביד הגאונים דאין הלכה כשיטה כנודע. (עתה השגתי ס' לב שומע לידידי הרה"ג חיים הכהן אבד"ק טראבלוס יצ"ו וראיתי במערכה זו אות ג' שכתב בשם הרב פני יהושע על דברי התוס' דקידושין הנ"ל ליישב מה שהוצרכנו התוס' לכללא דהלכה כרב נחמן בדיני ולא אמרו משום שהוא שיטה על פי מה שכתב בתשובת הרשב"א סי' תרפ"ח שבכל מקום שאמרו כלם אמרו דבר אחד אין הלכה כחד מינייהו אבל כשאמרו כולם יש להם כך וכך אף שאין הלכה ככולם יש מהם שהלכה כמותו ושכן דעת רש"י עי"ש ויישב בזה גם מה שהקשה הרב מוהרצה"ח המובא בדברינו להלן ופלא בעיני שלא העיר עליו מכל מה שעמדתי בעניותי על דבריו ועיין שם מה שכתב בכלל זה ציצים ופרחים שם ובאות נו"ן ונ"א) ועל כל פנים דעת הרבנים הנ"ל היא כמו שכתבתי:

ומכל האמור תמיה לי על הרב מוהר"ץ הירש חיות בהגהותיו למס' קמא דף צ"ד ע"א בההיא דתני ראב"י הרי שגזל חטים וכו' אין זה מברך אלא מנאץ כתב שפסקו הפוסקים כמותו והקשה דמילתיה דראב"י מוקמינן בש"ס כשיטה ואין הלכה כשיטה וניחא ליה דכיון שכתב הרב ש"ך בסי' רצ"ד ס"ק ל"א דהיכא דאיפסיקא הלכתא כחד מנייהו או דסוגיין בעלמא כחד מנייהו פסקינן כמותו אף דאיתמר בשיטה וכאן גם כן הלכה כראב"י בכל מקום דמשנתו קב ונקי הוא כלל גדול אפילו בברייתא ואפילו נגד רבים ומפני זה פסקינן כאן כראב"י אלו תוד"ק נראה שכונתו לומר דמשום דקי"ל בעלמא דמשנת ראב"י קב ונקי והוא כלל גדול וכו' משום הכי דוחה גם כן לכללא דאין הלכה כשיטה ואם לכך נתכוון במחכתה"ר נראה דאין הדבר כן אלא כללא דאין הלכה כשיטה דוחה למשנת ראב"י קב ונקי כמו שכתבו כל הרבנים הנז"ל וגם מדברי הרב ש"ך שהביא מתבאר כן שהרי שם מר קעסיק בפסק הלכה כראב"י דקאי בשיטה ואמר דטעמא דמילתא הוא משום כיון דר' שמעון קאי בשיטת ראב"י ואנן קים לן כר' שמעון דסוגיא בעלמא בתוספתא ובכמה דוכתי אזלא כרש"מ אם כן כי אמרינן דרש"מ וראב"י אמרו דבר אחד הוא לאשמועינן דכי היכי דנקיטינן כרש"מ הכי נמי הלכה כראב"י מפני שרש"מ סובר כמותו עי"ש ומוכח דבעלמא אמרינן דאין הלכה כשיטה אף לגבי ראב"י שלא כמו שנראה מדבריו:

הן אמת שהרב מוהרצה"ח אחר שכתב מה שכתבתי בשמו כתב וכן קי"ל הלכה כרש"מ בן אלעזר וכתב הסמ"ק משום דשמואל פסק כמותו אף דרצה הש"ס לומר דבשיטה נישנית עכ"ד והיה אפשר לומר שכונתו לתרץ דכיון דקי"ל כרשב"א משום דשמואל פסק כמותו קי"ל נמי כראב"י דקאי בשיטתו וכדרך שכתב הרב ש"ך דכיון דקי"ל כר' שמעון משום דסוגיא בעלמא כותיה הכי נמי הלכה כראב"י דקאי בשיטתו אלא דמלבד דאין מורה כן סיגנון לשונו כמובן ועוד דהרב ש"ך כתב דכיון דהלכה אזלא כחד מנייהו מפרשינן דמאי דאמרינן פלוני ופלוני וכו' לאו למישוונהו שיטה הוא דאמרינן הכי אלא לקבוע הלכה גם באידך וכו' אבל בההיא דבבא קמא אינו כן אלא כונת אביי דאמר רשב"י ובית שמאי וראב"י וכו' כולהו ס"ל וכו' היא לומר שהיא שיטה כיעי"ש וא"כ אית לן למיהדר לכללין דאין הלכה כשיטה אף לגבי ראב"י ועוד קשה לי בדברי הרב מוהרצה"ח דהרואה יראה דמה שכתב הרב שפתי כהן דלא אמרינן אין הלכה כשיטה כשסוגיין דעלמא כוותיה וכו' כתב כן לדעת הרא"ש שפסק בההיא כראב"י אבל הרמב"ם עצמו שם פסק דלא כראב"י מוכח דסובר דאף דסוגיין בעלמא כחד מהני תנאי שבשיטה לא מהני לפסוק גם כהאחרים שבשיטה וקושית הרב מוהרצה"ח היא על הפוסקים שפסקו כראב"י דאין זה מברך אלא מנאץ והראה מקום לזה להרמב"ם בפרק א' מהלכות ברכות וכונתו למה שכתב בהלכה י"ט דהאוכל דבר איסור אינו מברך לא בתחילה ולא בסוף עי"ש ואם כן קשה היכי נחה דעתו בתירוץ זה (דמשום דקי"ל כר' שמעון ב"א דשמואל פסק כמותו קי"ל נמי כראב"י ולא חיישינן להשיטה) והלא בההיא דסי' רצ"ד אין דעת הרמב"ם נוחה בזה ולכן אף שפסק כר' שמעון דסוגיא דעלמא אזלא כוותיה פסק שם כרבנן דראב"י כיעי"ש והכי נמי אף אי קי"ל להרמב"ם כרש"מ בן אלעזר משום ששמואל פסק כמותו אין מוכרח שיפסוק כר' אליעזר בן יעקב והדרא קושיתו לדוכתא למה פסק הרמב"ם כר' אליעזר בן יעקב:

ואעיקרא דמילתא תמיה לי במה שכתב שפסקו הפוסקים כר' אב"י (בההיא דהרי שגזל חטים וכו' דאמר אין זה מברך וכו') ומראה מקום להרמב"ם בפ"א מהלכות ברכות ועין רואה דלא נזכר שם גזל כלל כי זה לשון רבינו בדין י"ט כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם או מעשר ראשון שלא נטלו תרומותיו או מעשר שני והקדש שלא נפדו כהלכתן אינו מברך ואין צריך לומר אם אכל נבילות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו עכ"ל והראב"ד השיגו כיון שנהנה למה לא יברך וכתב מרן בכ"מ ובבית יוסף סי' קצ"ז דפליני בפירושא דמתניתין אכל טבל וכו' אין מזמנין וכו' דהרמב"ם סובר דלאו דוקא זימון אלא הוא הדין דאין מברכין כדאיתא בירושלמי וכו' והראב"ד סובר דדוקא זימון הוא דלא אכל ודאי דמברך ושהרא"ש חזק סברת הראב"ד מהא דראב"י ומרן כתב דאדרבא מלשון ר"א בן יעקב משמע טפי כהרמב"ם. עי"ש דמתבאר שעיקר פסק הרמב"ם הוא ממתניתין דאכל טבל וכו' על פי מה שמבואר בירושלמי דלאו דוקא זימון אלא הוא הדין דאין לברך ועיקר דין זה אינו ענין למאי דאיירו בהשיטה אם שינוי קונה או לא דאף דפסקינן דלא כר' אליעזר בן יעקב בדין שינוי מכל מקום יכולים אנו ללמוד מדבריו אם מותר לברך על דבר איסור או לא דהרמב"ם משמע ליה דכונת ראב"י דאינו יכול לברך על דבר איסור והראב"ד לפי דברי הרא"ש סובר ראב"י דמברך אלא שהוא מנואץ אבל בעיקר סברת ראב"י דשינוי אינו קונה לא מצינו מי שפסק כמותו והרב מוהרצה"ח בתחילת דבריו רצה ליישב קושייתו על פי מה שדחה רבא ואמר דילמא לא היא עד כאן לא קאמר ראב"י אלא לענין ברכה וכתב הרב כנה"ג דהיכי דדחי הש"ס ע"כ לא קאמר פלוני וכו' אף דאמר בלשון דילמא לא מיקרי שיטה וחזר בו וז"ל אולם הביא (היד מלאכי בסי' ט"ן) דעת הרשב"א דגם בכי האי גוונא שיטה מיקרי והרב יד מלאכי הסכים עמו מסוגיא דלא קי"ל שינוי במקומה עומדת עי"ש ובאמת כיון שאין הלכה כשיטה שוב אין הלכה כחד מנייהו ולמה בזה הלכה כראב"י עכ"ד הרב מוהרצה"ח וזה לשון הרב יד מלאכי ולי נראה דסוגיא דעלמא אזלא כהרשב"א מדמוקמינן בהגוזל קמא כשיטה להנהו דסברי שינוי במקומו עומד ופסקו הפוסקים דלא כותייהו אע"ג דדחינן בלשון דילמא עד כאן לא קאמר וכו' עכ"ל הרי שהרב יד מלאכי מעיד שפסקו הפוסקים דלא כוותייהו ועל כולם הוא אומר כן והרב מוהרצה"ח ראה דבריו בזה וא"כ איני מבין איך מייחס להפוסקים שפסקו כראב"י וקשיא ליה עליהם סוף דבר דברי הרב בזה נפלאים בעיני וצ"ע וצריך לעיין בעיקר כללין בגידולי תרומה דף א' שציין הגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב אות קכ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף