קרית ספר/מאכלות אסורות/א

קרית ספר ‏ מאכלות אסורות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה נז לבדוק בסימני בהמה וחיה להבדיל בין טמאה לטהורה כדכתיב והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ונאמר להבדיל בין הטמא ובין הטהור ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל וענין ההבדלה הוא כדי שנדע סימני הטהורה ולא נבא לאכילת הטמאה ובפירוש אמרו בבהמה אותה תאכלו אותה באכילה ואין בהמה טמאה באכילה וזהו לאו הבא מכלל עשה שהיא עשה שלא בא הכתוב לצוות שנאכל בהמה טהורה אלא שאנו רשאין לאכול טהורה ולא טמאה והוא כאלו בא מצות עשה על מניעת האסורות כענין הציווי במניעת המלאכה בימים המקודשים וכשנבדיל בין הטמאה לטהורה ונפרוש מאכילת הטמאה נקיים מצות עשה מוסיף על שנזהרנו מעבור על ל"ת שבה.

ב

סימני בהמה וחיה נתפרשו בתורה שהם מפרסת פרסה ומעלת גרה עד שיהיו שניהם וגמל ושפן וארנבת שאינם מפריסים פרסה וחזיר שאינו מעלה גרה וכ"ש שאר בהמות שאין מפריסות פרסה ואינם מעלות גרה טמאים כדכתיב אותה תאכלו אותה שיש בה שני סמנים אלו הוא מותר לאכילה ולא כל שאין לה ב' סימנים אלו והרי הוא לאו הבא מכלל עשה כדאמרינן.

ד

בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה כסוס וחמור מותר באכילה דכתיב בגמל טמא הוא וסתם גמלים נולדים מן הגמלה וכתב הוא דמשמע שהוא טמא ואין אחר שהוא גמל טמא וכגון שנולד מן הפרה ואם לא ילדה לפניו אלא שבא ומצאו כרוך אחריה אע"פ שיונק ממנה הרי זה ספק מדאוריתא דילמא כיון דילדה אוהבת היא אע"פ שאינו מינה ושמא בן חזירה הוא ואסור או דילמא אינה אוהבת אלא מינה והאי בנה הוא ואף על גב דבכרוך אחריה איכא חזקה דבנה הוא אפ"ה מספקי' ליה מדאוריתא דאיתרע לה האי חזקה דאינו מצוי שתלד בהמה טהורה ולד בדמות בהמה טמאה.

ה

בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה בסימניה אסור באכילה דכתי' אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וגו' יש לך מי שהוא מעלה גרה ומפריס פרסה ואי אתה אוכלו ואי זה זה טהור שנולד מן הטמא שהוא טמא ונראה דבכרוך לחוד אסיר דבהמה טמאה לא מרחמת וולד דלאו ממינה ומדמרחמא ליה נראה דמינה הוא והיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור לפיכך דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור ודג טהור שנמצא במעי דג טמא מותר דאזלינן בתר רובה דרוב דגים במינם משריצים וזה שהשריץ מין אחר הרי הוא כמי שבלעו לפנינו ואינו גידולו.

ו

בהמה טהורה שילדה או שנמצא בה בריה א' שיש לה ב' גבין או ב' שדראות אסורה באכילה וזו היא השסועה שנאסרה בתורה דכתיב את זה לא תאכלו וכו' השסועה כלומר בריה שנולדה שסועה לשתי בהמות וכי אגמריה רחמנא למשה כשיצאת ממעי בהמה דהא בריה בעלמא בפני עצמה ליתה וכן בהמה שנמצא בה דמות עוף טהור אסור באכילה דאע"ג דנמצא בה דמות בהמה טמאה טהור הא איכא פרסות דאף על גב דאין פרסותיו סדוקות וכתיב פרסה בבהמה תאכלו אבל הכא ליכא פרסה דעוף אין לו פרסה ולא הותר מן הנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה כדכתיב כל מפרסת פרסה בבהמה תאכלו כדאמר.

ח

אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה אלא עשרה מינים המנויין בתורה שלשה מיני בהמה הם שור שה ועז ושבעה מיני חיה איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר כדכתיב בהדיא כולהו בקרא שור שה כשבים ושה עזים איל וצבי וגו' וילפינן דשור שה ועז הוו בהמה דלא אכשר רחמנא חיה לקרבן כדכתיב מן הבהמה וגלי קרא בהני תלתא דכשרים לקרבן משמע דאינהו מין בהמה ומדאלו הוו מין בהמה שארא הוו מין חיה דלא הוכשרו לקרבן ואלו העשרה טהורים הם ומיניהם דלא הוה צריך קרא לפרש שמות אלו העשרה אי אין בעולם מי שמפריס פרסה ומעלה גרה אלא אלו העשרה ופירש שמותם לומר דכל שהוא ממינם ונקרא על שמם נמי מותר וכלם מעלים גרה ומפריסי פרסה כדכתיב שור שה כשבים וגו' וכל בהמה מפרסת פרסה וכו' ולא הוה צריך קרא למיכתב גמל ושפן וארנבת דאין להם אלא סימן אחד אלא לאשמועינן דאם מכיר אלו הארבעה יכול לאכול כל בהמה שאינו מכיר בה אלא סימן א' כגון פיה חתוך או פרסותיה דכל שיש בה סימן א' יש בה סימן ב' אלא אלו הארבעה.

ט

וצריכין אנו להבדיל בין בהמה טהורה לחיה טהורה שחלבה מותר דלא אסרה תורה אלא שור וכשב ועז כדכתיב קרא בהדיא ודמה טעון כיסוי דכתיב ציד חיה או עוף וגו' ובהמה טהורה חלבה בכרת דכתיב כי כל אוכל חלב ונכרתה ואין דמה טעון כיסוי דציד חיה או עוף כתיב ולא בהמה.

י

וסימני חיה הם מפי השמועה כל שהיא מעשרת המינים ויש לה קרנים מפוצלות או כרוכות סדוקות הדורות.

יב

שור הבור מין בהמה הוא שהרי הוא נקרא ע"ש שור והקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת מן חיה הוא דקרו ליה טביא דבי עלאי וכל שיסתפק במין בהמה או חיה חלבו אסור מדאוריתא ודמו טעון כיסוי דספקא דאוריתא לחומרא וכוי הוי ספק:

יד

מצוה נח לבדוק בסימני העוף להבדיל בין טמא לטהור דכתיב כל צפור טהורה תאכלו ולא טמאה ולאו הבא מכלל עשה עשה. סימני עוף טהור לא נתפרשו בתורה אלא מנה מינין טמאים בלבד והשאר מותרים והמינים הטמאים כ"ד. א' נשר. ב' פרס. ג' עזניה. ד' דאה והיא ראה האמורה במשנה תורה דמשנה תורה לאוסופי קאתי ולא אשכחן מידי דאסיף בעופות אלא כתב ראה דלא כתיב בויקרא אלא דאה וכדי שלא יבא אדם להכשירה במקום שקורין אותה ראה ויאמר דאה אסר התורה ולא ראה הילכך חזר וכתב ראה והיא היא דאי ס"ד תרי נינהו למה גרעה לראה הכא אלא ש"מ לפרושי. ה' איה והיא דיה האמורה במשנה תורה דכיון דלאוסופי קאתי מאי שנא הכא דכתיב למינה אאיה ומ"ש הכא דכתיב במשנה תורה למינה אדיה וגרעה למינה דאיה אלא ש"מ איה ודיה אחת היא ולא נכתבה אלא שתהא קורא אותה דיה והוא קורא איה ויאמר לא זו אסרה תורה אלא איה לפי' פרט לך הכתוב בכל שמותיה. ו' מין האיה שכתוב בה למינה מכלל שהוא ב' מינין. ז' עורב. ח' זרזיר שהוא מין עורב שכן כתוב בתורה את כל עורב למינו להביא את הזרזיר. ט' יענה. י' תחמס. י"א שחף. י"ב נץ. י"ג ושרנקה שהוא מין נץ שכן כתוב בו למינהו. י"ד כוס. ט"ו שלך ט"ז ינשוף י"ז תנשמת י"ח קאת י"ט רחם כ' חסידה כ"א האנפה כ"ב מינה שכתוב למינה. כ"ג הדוכיפת. כ"ד העטלף.

טו

כל מי שהוא בקי בעופות אלו ובשמותיהם הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם ואין צריך בדיקה דעופות טהורים מרובים על הטמאים לפי' מנה הכתוב הטמאים והשאר הם טהורים. ועוף טהור נאכל במסורת אם זכור הוא באדם כשר שאכלו שהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור או שמסר לו רבו צייד שבקי בהם ומוחזק בענין צידה ובקיאות עופות שזה עוף טהור דעד א' נאמן באיסורין מדאוריתא כדילפינן לעיל בה' איסורי ביאה.

טז

ואע"פ שלא נתפרשו בתורה סימניהם ילפינן מדכתיב רחמנא נשר דכל שאינו דומה לנשר שיש לו ד' סימני טומאה אלא יש לו סימן א' של טהרה טהור חוץ מהעופות הכתובים בפרשה שהרי יש מהם עשרים שיש להם ג' סימני טהרה ואף על פי כן הם טמאים ולעורב שנים ולפרס ולעזניה א' וטמאים אבל כל שאר עופות שבעולם כיון שאינם דומים לנשר בד' סימני טומאה טהורים ומנשר ילפינן הכי דליכא למימר אדרבה לילף מהנהו אחריני שאע"פ שיש לו סימן א' של טהרה או אפילו שנים או אפילו שלשה יהו טמאים דא"כ נשר שיש לו ד' סימני טומאה למה לי למכתביה אלא ודאי להכי כתב רחמנא נשר לאשמועינן שכל שאינו דומה לו אלא יש לו אפילו סימן א' של טהרה בלבד טהור ולפי שמן הכלל הזה היינו מטהרים כל כ"ג עופות טמאים שהפחות שבהן יש לו סימן אחד של טהרה הוצרך לכתבן לומר שעשרים עופות אע"פ שיש להם ג' סימני טהרה ועורב אע"פ שיש לו שנים ופרס העזניה אע"פ שיש להם אחד אחד טמאים אבל כל שאר עופות אף ע"פ שיש להם סימן א' של טהרה טהורים ותורים דכתב רחמנא למה לי הואיל ולאו מינייהו ילפינן דאית להו ד' סימני טהרה דאי לגופייהו לא איצטריכו דהא אפילו בסימן א' טהור אלא לא כתביה אלא לקרבן שהם לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר. וסימני טהרה הן אותם שהתורין והנשר חלוקות בהם שיש להם אצבע יתירא וזפק וקרקבן נקלף ואינו דורס ואוכל דקבלה היתה בימות נח שהקריב מכל עוף טהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס וכל שהוא דורס בידוע שהוא טמא מאלו הכ"ד מינים לרש"י ז"ל וכל השוכן עם הטמאים ונדמה להם הרי זה טמא כזרזיר דלא לחנם הלך אצל עורב:

כא

מצוה נט לבדוק בסימני חגבים להבדיל בין טמא לטהור דכתיב נמי בחגבים את אלה מהם תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה. ומיני חגבים שהתירה תורה ח' והם א' חגב ב' מינו והיא הרזבנית ג' חרגול ד' מינו והוא ערצובי' ה' ארבה ו' מינו והוא צפורת כרמים ז' סלעם ח' מינו והיא יוחנא ירושלמי.

כב

מי שהוא בקי בהם ובשמותיהם אוכל והצייד נאמן עליהם כעוף ומי שאינו בקי בודק בסימנים והם ג' כל שיש לו ד' רגלים וד' כנפים שחופות רוב אורך ורוב הקף וב' כרעים ד' רגלים וב' כרעים דכתי' כל הולך על ד' אשר לו כרעים ממעל לרגליו וד' כנפים שחופות את רובו ילפי' לה במה הצד דיש בזה מה שאין בזה הצד השוה שבהם שיש להם ד' רגלים וד' כנפים חופות את רובו וקרסולים אף כל שיש לו ד' רגלים וכו' יכול יש בו כל הסימנים הללו ואין שמו חגב יהא מותר ת"ל חגב דלא איצטריך דהא איתרבו כל השוין להו בד' סימנים ששמו חגב וכל האמורים למעלה שמם חגבים ואף על פי שראשן ארוך ויש להם זנב הם מין טהור דלהכי איצטריך חגב דכל שיש לו הד' סימנים ונקרא חגב אף על פי שיש לו מה שאין בנזכרים בכתוב מותר דאי לאו להיכא דיש לו ראש ארוך או זנב לא הוה איצטריך חגב.

כג

מי שאין לו עכשיו כנפי' או כרעים או שאין לו כנפים חופה את רובו ועתיד לגדל אותם אחר זמן הרי מותר מעתה דכתיב אשר לא כרעים ממעל לרגליו כתב באל"ף וקרי בוא"ו וגלי רחמנא בקרסולים וה"ה לכנפים:

כד

מצוה ס לבדוק בסימני דגים להבדיל בין טמא לטהור כתיב את זה תאכלו מכל אשר במים וזולתו לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה. והענין הוא היותנו מצווים לדון באלו הסימנים ולומר שזה מותר לאכלו וזה אינו מותר כמ"ש והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה וגו' והבדלתם אמנם תהיה בסימן ובדגים ב' סימנים סנפיר וקשקשת כדכתיב סנפיר וקשקשת במים סנפיר הוא שפורח וקשקשת היא הדבוקה בכל גופם וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר בקשקשת הוה סגי וכתב סנפיר משום יגדיל תורה ויאדיר הרבה לנו טעמים לידע מהו קשקשת וקים להו הכי מאדם הראשון דכתיב וכל אשר יקרא לו האדם נפש וגו' יש לרבות אפילו דגים ואת"ל שלא קרא להם שמות דלבהמות ולעופות לחוד הוא דמשמע במקרא שקרא שמות י"ל דהכי קים להו הלכה למשה מסיני דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. אין לו עכשיו ועתיד לגדל אחר זמן אפשר דנפקא לן מדכתיב אשר אין לו עיין עליו כדאמרינן בכל דוכתא או שיש לו קשקשת וכשעולה מן הים משיר הרי זה מותר דכתיב סנפיר וקשקשת במים מה ת"ל במים אין לי אלא המעלה סימני שלו ליבשה השירו בים מנין ת"ל סנפיר וקשקשת במים כיון דבמים ה"ל סנפיר וקשקשת מותר. ואפילו אין בו אלא סנפיר א' וקשקשת א' הרי זה מותר דכתיב סנפיר וקשקשת דמשמע אפילו חדא:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.