פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/נא

פרי מגדים - שפתי דעת ‏ יורה דעה נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ועיין לעיל סימן מ"ט. ס"ז ובס"ק ה' ש"ך וירצה בזה דל"ת דהמחבר לעיל הכשיר מטעם דתולין במצוי וכל שעור שלם בחוץ וניקב הקורקבן מבחוץ מסתמא ע"י חולי כמ"ש התב"ש שם ואם כן בניקב עור והבשר אין להכשיר לז"א דהמחבר גופא מטעם ס"ס קאתיא עליה וכמ"ש בספרו הארוך בשם אהל מועד וא"כ שפיר אמר רמ"א וכ"ש כו':

ב

וכ"ש שיש להכשיר. הש"ך פי' דברי יש"ש בא"ט סי' ע"ז דאין ידוע אם ניקב ע"י חולי או קוץ ומחט כפי' השני שפי' הב"ח בדבריו ואפ"ה בעי בדיקה לחומרא נגד הנקב ולא בכל האברים רק נגד הנקב ממש ומה שהראה מקום לסי' ק"י אות ס"ה הנה שם כתב דחסרון חכמה לא הוה ספק לענין ספק דרבנן ולא לענין ס"ס וה"ה כאן דוקא שא"א לברורי הא אינו מכיר שאינו בקי לא הוה ס"ס ומ"מ לעיל בסי' מ"ט או אמ"ש רמ"א כאן דאם ספק היה לו לכתוב כן ולולי דמסתפינא להגיה היה נראה לומר דהראה לאות ס"ו ושם נאמר ס"ס היכא דאיכא טירחא א"צ לברורי הא בלא טירחא צריך לברורי בקל וכן הדין ברוב וחזקה גופא כל היכא דאיכא טורח א"צ לברורי הא בקל מבררינן וכבר דברנו מזה במקום אחר ועיין בס' גינת וורדים כלל רובא וחזקה כי שם ביתו א"כ נגד הנקב ממש דלא הוה טורח כולי האי ודאי מבררינן ובודקין ומיהו אם ספק ע"י חולי או ע"י קנה רחב יראה דאפ"ה א"צ לבדוק כל האיברים הפנימים. ועיין כה"ג שכתב בנוצות המוצאין בפנים דיש לעיין בכל המקומות אם לא ניקב א' מהם אז כשר ע"י בדיקה דוקא:

ג

ומיהו אם ניקב הקוץ לפנינו. הש"ך הביא ד' דעות דעת המחבר דבעינן שראינו נתחב לפנינו מדופן ללב ודעת הד"מ כל שמוצאין עכשיו תחובה בלב תולין שמתחלה נתחבה בלב והא לא נתחבה כלל גרע טפי והיש"ש מיקל טפי בשם הראב"ד דאם תחובה בדופן ולב אף שלא נתחבה לפנינו כו' והש"ך צידד כן להקל דהא מהרש"ל מיקל יותר דאפי' אינה תחובה עתה בדופן ותחובה עתה בלב אמרינן מסתמא בשעת תחיבתה בדופן נתחבה מיד בלב ולא אסרינן אלא כשאין תקועה כלל לא' מאיברים וכן אם עדיין תקועה בדופן אף דלא תחובה לא' מאיברים וא"צ כ"א בדיקה נגד הנקב או אפשר דא"צ כלל כה"ג בדיקה א"כ עכ"פ יש להקל לדידן היכא דתחובה בדופן ובלב אף שלא נתחבה לפנינו אפ"ה יש לצדד ולהקל ע"ש:

ד

אפי' צד העב. הש"ך הביא דברי הב"ח דוקא בבהמה אמרינן כן דמתחככת הא לא בעוף וכן הסכים הפר"ח אות ד' למ"ש הב"ח וכבר כתבנו דוקא מחט אלימתא הא קלישתא אף בעוף שרי:

ה

קורט של חילתית. הש"ך הביא תשובת המבי"ט במה שנחלק עם הב"י בעשב שקורין כל"ך בערבי שהבהמות אוכלין אותו ומתים דסובר הב"י דהוה כחלתית והמבי"ט סובר דאין זה חלתית ואותן בהרות אין מזיק. ועיין תב"ש שהחמיר אם אותן רושמים הם מעל"ע בדקין שיש להטריף כיון דמתים מהן י"ל דהוה כבשר שרופא גורדו ואין אנו בקיאים א"כ יש לאסור וראוי לנהוג כן. יש מין חולי הרגיל בכבשים שמתים מהן הביא הבל"י אות ו' שכמה קהלות גוזרין שלא לאכול אותן דחמירא סכנתא מאיסורא. גם שמעתי שבאותן כבשים הכבד שלהן לקוי ונהפך ללובן וכשצולין אותם נפלה תילחי תילחי כה"ג יש לאסור משום טריפות אף דאין שינוי מראה פוסל מ"מ כה"ג דכשצולין נפלה תילחי תילחי וגם מתות מהן יש להטריף ודאי:

עיין ביש"ש פא"ט סי' ע"ה וע"ו וע"ז ושם יש צ"ע ואין כאן מקומו להאריך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.