פרי מגדים - משבצות זהב/יורה דעה/נא

פרי מגדים - משבצות זהב ‏ יורה דעה נא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם הוא ספק. עט"ז שכתב בסימן מ"ט אות ג' תמה ע"ז דלא הוה מתהפך והנה יש לראות לאיזה צורך כתב זה הר"ב כאן מאחר שכבר כתב המחבר לעיל בפי' ולכאורה נראה לומר דהר"ב שינה כאן מלשון המחבר שכתב ואם לא היה מכיר שע"י חולי והר"ב סובר דחסרון חכמה שאינו מכיר לא הוה ספק כלל כנראה מדבריו בד"מ סי' מ"ט אות ב' אלא בא"א להתברר ע"י בקי אם הוא ע"י חולי או קוץ יש להכשיר א"כ לעיל בסימן מ"ט היה לו להגיה זה על המחבר ולא כאן ועיין בד"מ סימן מ"ט וכאן מ"ש על או"ה ובסמוך יבואר זה:

ב

העור והבשר. עט"ז הנה הר"ב כתב ב' דינים א' שאם העור שלם ונמצא נקוב בחלל הבהמה והעוף דמכשירין שמא מחמת חולי ושמא לא ניקב א' מאיברים הפנימים אף דרוב הנבלעים דרך הוושט תלינן שמא מקנה נכנס או בחוץ והבריא נתרפא כ"ש שיש להכשיר בחוץ ורואין נקב בדופן שיש ס"ס אלא שכבר כתבנו דכה"ג לאו ס"ס הוה דוודאי תולין במצוי שדרך הוושט נכנס וטרפה ולא הוה אלא חד ספק שמא ע"י חולי ואסור וכדמוכח דברי סמ"ג עשין ס"ג דנמצא קוץ בחלל והעור שלם הוה וודאי טריפה לא ספק כמ"ש בסימן מ"ט אלא יתכן לפרש דה"ק אם בניקב א' מאברים הפנימים מצד חוץ כמו הקורקבן ולב וכיוצא אמרינן דמותר מס"ס אף שראינו שעשה נקב כ"ש בניקב עור ובשר עד החלל ולא ראינו שום נקב בא' מאיברים הפנימים דשם א"נ ע"י קוץ לא הגיע כלל לאיברים הפנימים אלא חזר מיד דפשיטא דיש להתיר מחמת ס"ס וע"ז כ' הט"ז שלפי סברתו אף כאן יש להחמיר דלא הוה ס"ס מתהפך וכאמור והנך רואה שסברת רמ"א פשוטה היא דאפילו ניקב מבחוץ לא תלינן במצוי בקוצים אלא הוה ס"ס וזה דלא כמ"ש הפר"ח כאן אות ב' וסי' מ"ב אות ג' ומ"ה אות ו' ומ"ט אות ד' ונ' אות ב' והתב"ש החזיק אחריו דכל שניקב עור ובשר תולין במצוי ע"י קנים וליכא ס"ס וכי מכשיר המחבר לעיל בניקב עור החיצון של קורקבן וא"י היינו כשאין העור לפנינו ואי לפנינו ושלם בחד ספק מישתרי דכל בפנים מסתמא ע"י חולי זהו כוונתו עיין בתב"ש אות ג'. ומ"מ לא ידענא איך החליט הדבר במוסכס בכל אותן מקומות הפר"ח ולא הזכיר דעת רמ"א דמכשיר כאן בבירור אף שניקב עור והבשר בחוץ גם בסי' נ' דחה דעת הצ"צ יע"ש והצ"צ יסבור כרמ"א. ולענין דינא הנה בתשובת הרשב"א סימן רע"ז בנקב שהיה מפולש עד לחזה אין הכרע שם די"ל דמיירי שניכר שהיה ע"י נקב קוץ כמ"ש הב"ח כאן ור"ל דניכר עכ"פ שלא היה ע"י חולי והשואל חשש לדרוסה והשיב הרשב"א לדרוסה לא חיישינן אלא לקוץ וכן הוא סברת הד"מ אמנם הצ"צ גופא בתשוב' סימן ט' וט"ו נסתפק וחילק דהרשב"א מיירי שניקב עור בחוץ ומש"ה תולין במצוי בקוץ ומרה שהיתה בולטת לא הכשיר אלא מטעם דעור היה שלם יע"ש. הן אמת במשפטי שמואל סי' ק' במרה שהיתה בולטת מבין הצלעות הביא בשם ליקוטים מרגמ"ה דאם ניקב עד הכרס לא חיישינן שמא ניקב א' מאיברים והרב ז"ל החמיר במרה דסירכא מוכיח עליה מ"מ הא הביא הד"מ בשם או"ה כלל נ"א דאם ניקב עד הכרס יש לאסור הלכך באם עור שלם ונקב בפנים ולא ידעינן אי ע"י חולי יש להתיר בה"מ עכ"פ ובאם עור ניקב בחוץ וא"י אף בה"מ אסור אף שמט"ז נראה להיפך דיותר קיל ניקב עור ובשר לחוד הלא כבר כתבנו מזה כאן:

מה שהביא הט"ז בשם רש"ל דצריך בדיקה נגד הנקב מפרש דבריו דניכר שנעשה על ידי קוץ ואפילו הכי אי מיד נשמט הקוץ מהני בדיקה וכי אמרו דלא מהני כשנשתהה שם הקוץ וכן פסק הב"ח כפי' הא' וע"ז השיג עליו דלא מהני בדיקה. וסיים הט"ז דמ"ש הב"ח דבספק ע"י חולי יש להכשיר שגם זה אינו אלא אסור וראיה ממסמס קועי' דמא הוא לאו דווקא דהתם ניכר שלא היה ע"י חולי אלא שגירת לישן הוא ועיקר ראייתו ממ"ש בסימן ל"ג אם אין ידוע אם ע"י חולי או קוץ דיש להטריף וה"ה כאן:

ג

ונמצא הקוץ תחוב לפנינו. כתב הט"ז זה דעת רשב"א (ומ"ש רש"י הוא ט"ס) ופי' הב"י שראינו שנתחב בפנינו מדופן ללב כגון שהיה נקב גדול בדופן שיכולין לראות ועיין ד"מ מה שהקשה על הב"י. וד"מ דחולק כיון שראינו נתחב בדופו נגד הלב אף דלא ידעינן שנתחב ללב כיון דלאחר שחיטה מצינו בלב לא חיישינן ומיהו נתחב לפנינו בעינן דאל"כ חיישינן שמא מתחלה למקום אחר ניקבה ועכשיו נתחב למקום זה. וכתב עוד הב"י שהמרדכי בשם ראבי"ה מיקל יותר אפילו לא נתחב בפנינו כלל כל שתקועה בלב ודופן כשירה דמסתמא היה כן מתחלה ועיין מ"ש בש"ך מזה:

ודע דהא דקיי"ל ניקב בקוץ לחלל אין לו בדיקה אפילו מדין התלמוד כשיטת רש"י ולא כבה"ג והר"מ דסוברין דיש בדיקה כתב הפרישה ואחריו הב"ח דאף לבה"ג והר"מ דוקא כששחטו מיד הא לא"ו חיישינן שמא הבריא נתרפא וכתב הפר"ח באות א' דלדידן אין נ"מ דהעיקר כפסק המחבר הנה מ"ש על הר"מ אין קושיא דהר"מ בפי' כתב בפ"ג מה"ש הכ"א דהבריא נתרפא אלא שהפר"ח בסימן ל"ג השיג עליו וא"כ להר"מ וודאי הדין אמת כל שיש זמן רב מודה דלא מהני בדיקה שמא עלה קרום דשכיח הוא לינקב כמו וושט וכמו התם חיישינן ה"ה כאן אמנם בה"ג לא מצאתי שיאמר דחייש לנתרפא. ומ"ש דאין נ"מ לדידן תמהני דנ"מ בקנה רחב דיש בדיקה ואם נשתהה אין בדיקה שוב ראיתי להתב"ש אות ב' הרגיש בזה. ועם זה יש ליישב מה שהקשה התב"ש בסימן מ"ח על מ"ש הב"י דהר"מ ז"ל דכתב עובי בשר הכרס דמשמע ליה מתני' סתמא תנן הכרס שנקרע אף ע"י סכין ומה קושיא והא יש בדיקה ולדידיה י"ל דסתמא תנן אף שיש זמן מה וא"א בבדיקה דשמא קרום עלה ונסתם באופן שלמידין מכאן בקנה רחב ונשתהה זמן מה א"א לדידן נמי בבדיקה שמא קרום עלה ועיין תב"ש אות ב' כתב ג"כ דאם נשתהה אין לו בדיקה וכדכתיבנא  :

ד

אפילו צד העבה. הט"ז סובר אפילו בעוף יש לומר כן דנכנס למקום צר ונתחב וראיה שלא הזכיר רש"ל כלל בהמה ונה"ך השיג עליו דבסימן מ"ו הזכיר בהמה. ומיהו הרואה יראה דבסימן מ"ז לדינא לא הזכיר בהמה ובסימן מ"ו שהביא לשון הרא"ש אגב גררא כתב כלשון הרא"ש בהמה והאחרונים לא הכריעו בזה ומ"מ מחט קלישתא כעין שלנו אפילו בעוף וודאי בכל ענין יש להתיר אם טמונה כולה בבשר הירך כו' עוד הביא המעשה של הנוצות וכבר רבו בזה הדעות והאחרונים הכל לפי ראות עיני המורה אם מונחים כסדר נוצות שיש להם קנים אמרי' דבטבע נתגדלו שם ואם הם בלוים ומלא מוגלא יש לחוש לנקיבת א' מאיברים הפנימים שמחוץ באו ע"י קוץ. ולאו דווקא נוצות ה"ה שבולת שועל או אבנים בגוף יש לחוש כדאמרן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.