עמק סוכות/סוכה/נא/א

עמק סוכות סוכה נא א

דף נ"א ע"א

עבדי כהנים היו דברי רבי מאיר. בבאר אברהם הקשה מקדושין (דף ע"ו) דאין בודקין מן הדוכן ומעלה ואמרינן שם דהמצריך בדיקה ליוחסין זו דר"מ והרי לר"מ אין ראיה מדוכן דאינו עבד. והרש"ש כתב דההיא דקדושין מאותן ששרו בפה.

ולענד"נ דלמ"ש הריטב"א (דלמ"ד) אין עושין זה בעבדים משום דמעלין מדוכן ליוחסים אף דהני לאו בדוכן ממש הוי קיימי כיון דמחזיקין בכלי שיר ישעו בהו כו' ומעידין עליהן שראו אותן משוררין כו' ע"ש. וצ"ל דר"מ לא חייש לזה שיטעו להחליף ראי' דעל כלי בפה והוא דוחק קצת.

וביד דוד הביא מחקרי לב דקאי רק על המכים בחליל ובשאר כלי שיר דוקא לוים מנגנים ע"ש. וגם בזה לא יתורץ קושיית הבאר אברהם אי ניחוש לטעות.

ועל מ"ש בבאר אברהם דדוכן דהתם ר"ל של בית השואבה דתנן לקמן שעליהן הלוים עומדים בכלי שיר ושם לא הי' עבדים. השיב הרש"ש שם לא ניזכר דוכן כו' לא היו עומדים רק על המעלות עכ"ד. הנה לפרש"י בקדושין שעמד אצל הלוים בדוכן לשורר שיר ודאי אין לפרש על שואבה כמ"ש הרש"ש ותקשי קושיית הבאר אברהם. אך מהש"ס ל"ק דהיה אפשר לפרש דוכן על ברכת כהנים וכהא (דפ"ב) דמדות שהובא הכא בתוד"ה שעליהן ראב"י אומר מעלה היתה שם גבוה אמה ודוכן נתון עליה כו' ופי' הר"ש שם לברך ברכת כהנים. וכן בקדושין (דף ע"א) דאר"ט פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן ופרש"י לברך ברכת כהנים ע"ש. ועל עדות שבירך ב"כ תו ליכא חשש ועבד הוא. ועי' בערוך לנר:

להודיעך כחו דריב"י דאפי' דשואבה נמי דחי. לכאורה זהו נגד כלל דהצל"ח ריש ביצה דבדרבנן כחא דאיסורא עדיף שאם לא הודיענו שאסור היינו מקילין בספק ע"ש. דהרי לנגן בכלי שיר רק מדרבנן אסור. אך י"ל דמחמת רוב כלי שיר גזירה קרובה היא דאתי לתקן כלי שיר עד דמה"ט יש שבות גם במקדש עמ"ש בריש פרקין מהריטב"א. הלכך בזה שייך לומר כחא דהתירא עדיף כמו בדאורייתא:

מבלאי מכנסי הכהנים כו'. עמ"ש התוס' בשבת (דף כ"א ע"א) בד"ה שמחת אף דבגדי כהונה שבלו מועלים בהם הכא חשיב צורך קרבן ע"ש. והמשנה למלך פ"ה ממעילה הקשה למה ימעלו בבגדי כהונה שבלו הא נעשה מצותו והשער המלך שם הביא מבעל החידושים דלא מיקרי דבר שנעשה מצותו דאי לאו משום דבלו חזו למצותן ע"ש. ולכאורה דמי נד"ד להא דמעילה (דף י"ב) דאמר רבי יוחנן קדשים שמתו יצאו מידי מעילה ד"ת ור"ח פריך וכי קדושה שבהן היכן הלכה כו' וא"כ סברת המשנה למלך תיתי כריו"ח דהרי שם דיינינן ע"י המיתה כדבר שנעשה מצותו שלא ימעול ד"ת אף דאי לאו המיתה חזי למצותן וה"נ ע"י שבלו נידון כדבר שנעשה מצותו אף דלולא שבלו חזי למצותן. וסברת בעל החידושים תיתי כסברת ר"ח דפריך וכי קדושה שבהן היכן הלכה דהיינו דאינו כדבר שנעשה מצותו משום דענין אחר דהיינו המיתה גרם דלא חזי למצותו. ולמאי דמסיק שם דמודה ריו"ח דיש מעילה מד"ס וכ"פ הרמב"ם ריש פ"ג ממעילה. ה"נ י"ל דהא דמועלין בבגדי כהונה שבלו כמ"ש הרמב"ם פ"ה ממעילה הלכה י"ד דמועלין בהו כשאר קדשים כוונתו מעילה מד"ס. ועלה בדעתי למ"ש בספרי מעשה חושב בערכין (דף ט"ז) בד"ה מה קרבנות מכפרות אף ב"כ מכפרין. לצדד דאפשר דגם בעוד שלא לבשן הכהן מכפרין וכבציץ לר"ש ביומא (דף ז') דמרצה אף באינו על מצחו ע"ש. וא"כ אולי גם בבלו כל שתואר בגד עליו מכפר עדיין והלכך ל"ח ככבר נעשה מצותו ומועיל כיון דעכ"פ השתא לא ניתן ליהנות בו וללובשו לעבודה דמה"ט אין מעילה בעוד שלא בלו. אך מסתביר דגם אי בעוד שאינו לבוש מכפרין עכ"פ צריך שיהא ראוי ללובשו לעבודה שזה תכלית הבגדים. עי"ל לכאורה להמבואר בזבחים (דף י"ח) דאם עבד במשוחקים עבודתו כשרה. ומשוחקים היינו בלו. ועי' בכתובות (דף ס"ד ע"ב) במשרה אשתו ע"י שליש דנותן לה כלים של נ' זוז משנה לשנה ונותן חדשים בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה הרי דשחקים ובלאות ענין אחד הוא. וכיון דחזי עכ"פ בדיעבד לעבודה ל"ח כנעשה מצותו ומועלין בהו. ולפי"ז יוצמח דין חדש דבנהנה מבגדי כהונה המקורעים דאיתא שם דגם בדיעבד עבודתו פסולה. דאינהו לא חזי כלל לא ימעול בהו דכה"ג יחשב כנעשה מצותו וצ"ע ואכמ"ל בזה:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף