נחל קדומים/שמות/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

נחל קדומים שמות כה

ב

ויקחו לי תרומה. פרש"י לי לשמי יש מי שרצה להסמיך בזה מ"ש רבינו האר"י ז"ל דבמעשה הצדקה יש יחוד לשם הוי"ה ב"ה הזרוע כתמונת וי"ו וה' אצבעות נגד ה"א והפרוטה כעין יו"ד וה' אצבעות העני כדמות ה"א עכ"ד. ובזה פירשו עשיר ורש נפגשו עושה כלם ידו"ד דבין העשיר והרש נתיחד שם הוי"ה כמדובר וזה רמז לי לשמי שהצדקה תהיה לי לשמי ליחד שם הוי"ה ב"ה כאמור. וגם אני שמעתי שרצו בזה לתת טעם למ"ש רז"ל אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה והטעם כי הת"ח אינו שואל. וא"כ המטבע כעין יו"ד וה' אצבעותיו כנגד ה"א והזרוע וי"ו וה' אצבעות הת"ח נרמזת שם הוי"ה ב"ה ביושר שהוא רחמים אך כשהוא עם ע"ה הנה העני שואל וה' אצבעות פשט העני את ידו הוא ה"א אחרונה ואח"כ הנותן זרוע וה' אצבעות ופרוטה הם וה"י וא"כ הוא השם מהופך שהוא דין ולכן הצדקה לת"ח היא העולה ע"כ שמעתי ואינו נראה בעיני אעיקרא דדינא מי בקש זאת טעם שהצדקה זאת עולה כשהיא עם ת"ח וזה א"צ טעם דגם מתנות כהונה צריך ליתן לת"ח כמש"ה למען יחזקו בתורת ה' ועוד כי בזה מקיים הג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה שיש לו יתרון להחזיק בלומדי התורה. ועבודה דהעוסק בתורה כאלו הקריב קרבנות ועל גמילות חסדים מלבד הצדקה עצמה לשמר לבקש ת"ח ולילך אצלו בצנעה וכיוצא. באופן שניכר מאד יתרון עושה הצדקה עם ת"ח. גם הא דאמור הנח"ת שובר"ת דשאלת הע"ה אינה נחשבת רק כשנותן הצדיק אז בעת ההיא הוא בסוד שם הוי"ה ע"ד שכתב רבינו האר"י זצ"ל ובזה אפשר לדקדק הכתוב האמור עני ורש נפגשו וקפסיק ותני בין שואל בין נותן בלי שאלה בין ע"ה בין ת"ח עושה כלם בכל האופנים ה' שמתייחד שם הוי"ה ב"ה בעת הצדקה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל והוא סוד והי"ה מעשה הצדקה שלום ועמ"ש הרמ"ז בהגהת הזהר שנדפס מחדש פרשת בחקותי דף קי"ג ואכמ"ל. ואפשר לפרש לי לשמי במ"ש משם הרב זב"ח דשם ההויה מורה דיש לישראל דין בנים אך שם אדני מורה שאנו עבדים וידוע מ"ש פ"ק דבתרא דמהצדקה מורה דיש לנו דין בנים. וז"ש ויקחו לי תרומה דכולל צדקה וכי תימא דיש לנו דין עבד לז"א לי לשמי והוא שם הוי"ה דמורה דאנו בנים ויכול לעשות צדקה וז"ש עני ורש נפגשו עושה כלם ה' דשם המיוחד מורה לנו דיש לנו דין בנים ודו"ק. ואפשר ויקחו לי תרומה דהול"ל ויתנו לי תרומה אמנם רמז שיקחו לו כביכול השכינה ליחוד וזה ע"י הצדקה לפי רז"ל והמפרשים או ע"י התורה כמו שפירש רבינו אפרים כל הפסוקים על התורה וע"י צדקה והתורה כל נדיב לב יביאה את תרומ"ת ה' להתיחד. וז"ש ויקחו לי לשמי כאלו אמר ויקחו לשמי בסוד ויעש דוד שם לי ודו"ק:

אשר ידבנו לבו תקחו. כתוב בליקוטי גאוני קמאי בס' רבינו אפרים ר"ת אילת. ואפשר לפי המפרשים פסוקים אלו על התורה. כי אילת רמז לתורה שבע"פ המתיחסת לשכינה. והוא גימטריא אמת רמז לתורה שבכתב והוא יחוד קבה"ו. ויש לפרשו ג"כ על הצדקה דמיחד קבה"ו כמדובר וזה רמז ר"ת אילת שהיא השכינה והוא גימטריא אמת דהיינו יחוד קבה"ו אילת השכינה ואמת קבה"ו בסוד ת"ח. ומה נעים מ"ש בתנא דבי אליהו דהצדקה נקראת אמת שבו יחוד קבה"ו ואמת אילת ודוק:

ג

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו'. הרב הגדול שארנו כמהר"י זאבי ז"ל דרשינהו להני קראי כסיני בהקדים מ"ש בתרגום המיוחס ליונתן פ' ויקהל דענני שמיא הביאו אבני שהם ואבני מילואים מפישון ואת הבושם ואת השמן מג"ע והנשיאים לקחום והביאום לצורך המשכן ע"ש באופן שנתפרסם שה' שלחם בפרסום וז"ש ויקחו לי תרומה שגם אני נותן תרומה למשכן והוא בעצם ויקחו לי תרומה שיקחו תרומה ממנו. וגם מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי איש איש לפי נדבת לבו ונמצא שיש כאן שתי תרומות אחד מאתו ית' והשנית מאישי ישראל והדר מפרש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת וגו' כלם בוי"ו העטף עד ועצי שטים ואז הפסיק וכתיב שמן למאור בלא וי"ו להורות דמכאן היא תרומתו כביכול הנגלית שמן ובשמים אבני שהם ואבני מילואים:

ד

ותכלת וארגמן וגו'. כתב רבינו בחילא מצינו בנדבת המשכן משי אלא לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור וכענין שאמרו בתחש. וצבע תולעת שני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגירים שהתולעת בתוכן עכ"ל. והרב מהר"ן בן חביב ז"ל בתשובה הובאה בס' גנת ורדים א"ח כלל (ב' סי' ט"ז) כתב דספר התרומה והרא"ש דשרו לתפור יריעת ס"ת במשי פליגי על רבינו בחיי וסברי דמשי טהור דהוא מריר התולעת ולא מתסר באכילה ואין לו שום טעם והוא עפרא בעלמא ועל רבינו בחיי קשה מתכלת שהוא מדם חלזון דם דג טמא זהו תורף דבריו בקיצור. והנה הר"ן בתשובה (סימן ע') כתב על המנעלים המשחירין בחומץ יי"נ שרו דאף דיש צד חזותא מילתא הו"ל זה וזה גורם. והרב פר"ח י"ד (סי' ק"ב) הקשה עליו דיי"נ הו"ל ספיקא דאורייתא ומחמירינן דחזותא מילתא ואינו גרמא אלא גוף הדבר. והרב מהרח"א בעץ החיים (דף ח' ע"ג) בלשונות תירץ דחזותא אי מילתא מספקא לן והוא איסור קליש ואפילו תימא דאסרה תורה חזותא בע"ז ובערלה ושביעית מתורת ודאי ולא מתורת ספק אפ"ה איסור קליש הוי ושפיר דמי למשרייה מטעם זה וזה גורם דמאחר דבכל התורה שרינן חזותא ובע"ז אסור ש"מ דקליש איסורו וגורם מקרי ולא גוף איסור ושרינן זה וזה גורם ועוד האריך גם הרב בני יעקב בתשובה ג' תירץ קרוב לזה בסגנון אחר ע"ש. וכן הרב פרי תואר תירץ קרוב לזה. ובהכי ניחא התכלת דחזותא הוא וקליש איסוריה וה"ד בעיניה אבל התכלת זה וזה גורם הוא כמ"ש פרק התכלת וע"ש בתוס' והר"מ פ"ב דציצית דהיו סמים אחרים ע"ש. א"נ דג טמא אסור באכילה ולא בהנאה וחזותא שרי כל דליכא טעמא וכן דקדק מרן בא"ח (סי' תקי"ג) וכתב מידי דלחזותא ולטעמא וכן העלה הרב המופלא בעל פרי תואר ע"ש באורך. וא"כ י"ל דע"י תערובת הסמים לא עמד טעמו ושרי. אמנם יש לדון דכל זה להתיר להדיוט אבל לגבוה יש להחמיר. ואפשר דהכא במשכן כבר היה הצמר צבוע בידם ונתבטל דם חלזון והותר להדיוט וכיון שכבר הותר להדיוט יכולין להביאו למשכן עתה דמותר הוא ביד ההדיוט. וזכר לדבר ממאי דתנן פ"ט דכלאים צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן ונתבטל יכול לערב פשתן דכיון דמקמי הכי נתבטל עתה דינו כצמר גמלים עם פשתן ומזה מייתי ראיה הראב"ד להתיר חמץ שנתבטל קודם פסח ואינו חוזר ונעור. ואף ה"נ כיון שכבר נתבטל והותר להדיוט עתה שרי לגבוה. ובזה אפשר לפרש מאמר רז"ל בשמות רבה על הסד"ר וז"ל יעקב אע"ה אמר והיה ה' עמכם עתיד שיצוה שתעשו מקדש והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם ויש מהם שהתקינו עצמם לדברים ויש ששכחו וכשבא משה ועשה את המשכן יש מהם שהביא מעצמו ויש שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו שכן הוא אומר כל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן ואומר וכל אשר נמצא אתו עצי שיטים עכ"ל. ומ"ש בסוף יש מהם שהביא מעצמו אפשר דהכונה שהביא מרצונו כל חפצו מדברים המותרים. ויש מי שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו כלומר שהיו דברים דלא חזו לגבוה ומטעם שנתבטלו מקודם ביד הדיוט עתה שכבר הותרו שרו לגבוה נמי וז"ש ויש שלא הביא אלא ממה שהיה מונח בידו ומייתי ראיה שכן הוא אומר כל אשר נמצא אתו תכלת ודייק דדוקא משום שכבר נמצא אתו וכן ראיתי להרב יפה תואר ולהרב ידי משה שפירשו המאמר דהני לא הוו מצויים שם אלא אשר נמצא אתו מקודם והם ז"ל פירשו לפי דרכם הלא בספרתם. ולדרכנו רמז דטעם שהביאום לגבוה אף דהיה פקפוק היינו שנתבטל מקודם ביד הדיוט. ודרך אסמכתא והלצה יש לרמוז הכל בפסוק ותכלת בוי"ו העטף והכא דרשינן שהיו סמים אחרים עם התכלת כמ"ש הרמב"ם והוא זה וזה גורם ושרי כמו ארגמ"ן שלא יש פקפוק. אך קשה דלגבוה לא נכון וכן ותולעת שני ומ"ש רבינו בחיי דהיו גרגרים וקליפין אינו נכון דהרי משי דהוא ריר בעלמא ואפ"ה לא היה במשכן דצריך להחמיר לגבוה. והתירוץ הוא שהיה בידם ונתבטל מקודם וחזותא לאו מילתא היא ודמי לשש ועזים היכא דנתערב פשתן עם נוצה של עזים ונתבטל דאח"כ יכול להביא צמר כמש"ל וה"ה בתכלת ותולעת שני דנתבטלו מקודם והותרו להדיוט. וכי תימא דלא הותרו למלאכת שמים ברצועות כמ"ש פרק במה מדליקין לז"א לא היא כמסקנא דהתם דתחש כשר היה וז"ש ועורות אלים כמו עורות תחשים דכשר היה ועצי שטים פשוטי כלי עץ טהורים. ולפי האמור וגם לדעת מהר"ש יפה והרב ידי משה מוכרח דמ"ש בשבת (דף ע"ד) שכן צדי חלזון וכו' אין הכונה שהיה חלזון במדבר אלא דלעניני המשכן דצריך תכלת הבא מחלזון הצדים חלזון קושרין ומתירין ואיברא שהיא דוחק אבל מה נעשה דהכתוב קרי בחיל ואשר נמצא אתו תכלת וארגמן מוכח דלא היה מצוי כדברי הרב יפה תואר והרב ידי משה. והרדב"ז בתשובותיו (סימן תרפ"ה) פשיטא ליה דהיו צדין חלזון בים סוף למשכן ע"ש. ומאי דפשיטא להרב ז"ל קא מיבעיא לי דמהספרי ופסיקתא פרשת הברכה והרמב"ם (פ"ב) דציצית מוכח דהוא בים הגדול וכל זה נעלם מהרב הגדול הרמ"ז בהגהת הזהר ח"ב דף קמ"ב שדחה דברי הרמ"ק דהחלזון בים הגדול וכתב דהיה בים כנרת ולא זכר ספרי ופסיקתא והר"מ ואין כאן מקום להאריך ובמ"א כתבתי כמה צדדים בכל האמור. אחר זמן נדפסו שו"ת בשמים ראש ומשם הוכחתי בקונט' טוב עין סי' ט' אות י"ב דחלזון הוא טהור ולפי זה נחה שקטה האר"ש כל זמן שלא מצינו ברז"ל להפך:

ז

אבני שהם ואבני מלאים וגו'. יש מפרשים שכתבו שהם ט"ו דברים אך רש"י מרז"ל כתב י"ג דברים כי תכלת וארגמן ותולעת שני הם צמר ונחשב לאחד ולפי האמת שהיו ט"ו מינים אפשר לרמוז שזכו לזה בזכות ט"ו שנים שהיו ג' אבות ביחד ובמעמד שלשתן הפליאו לעשות הבונים בשמים ביחודם וכונתם ובזכותם זכו להתנדב במשכן ט"ו מינים:

ח

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אפשר דהמקדש יתקיים אם הם יהיו קדושים ושכנתי בתוכם ממש וכמ"ש כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. ואם ח"ו לא יהיו קדושים יגרמו לסלק אות ק' ממקדש הרומז לקדושה וישאר שמד ח"ו ובעוה"ר כשנחרב הבית היה שמד וכבר כתבו רבני אשכנז ז"ל דנשארו שמד שנים מגלות מצרים ולהשלימם אלו הגליות וכבר בעניותנו הארכנו בזה בכמה מקומות. ולכן ציונו הוא ית' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. וכבר במ"א פירשתי בעניותי (ועתה אומר קצת בסגנון אחר) שישתדל האדם למוד את עצמו כאלו הוא מקדש בעצמו ויכין הכנה דרב"ה לעשות בו כל כלי המקדש שיהיה ראוי לשרות בו שכינה וז"ש ועשו לי מקדש כל א' בגופו ושכנתי בתוכם ויהיה מקדשי ממנו. ככל אשר אני מראה אותך את תבנית וגו' וכן תעשו בעצמכם מעין דוגמא:

י

ועשו ארון עצי שטים וגו'. הן האדם יכון לקראת אלהינו להיות דרופתקא דאורייתא כאלו הוא ארון עצי שטים לקבל הארת השכינה. ויכוין לכפר על כל עונות ישראל שהחטיאם יגער וכן שטים בגימטריא שטן. ובא רמז לעסוק בתורה כי אין לו ביטול אלא על ידי התורה כמ"ש הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין:

יח

ועשית שנים כרובים זהב. ימוד בעצמו שיהיה כתנוק לעבוד ולמשא ולסבול עול התורה על שכמו כמו שעתה מתחיל ללמוד. ועוד כתנוק שיהא נקי מחטא. וזהו שנים כרובים מעין דוגמא לתנוק בשני אופנים להיות מקבל עול כתנוק. ולהיות נקי מחטא כתינוק. שיירא ממדה"ד הרומז לזהב:

כג

ועשית שלחן עצי שטים. יעשה אופן שיהיה הוא עצמו דמות השלחן שהיה לחם פנים תמיד כן לא יחסר לחמו לחמה של תורה לחם פנים מפנים לתורה תמיד שישתדל לחדש פנים בתורה כהלכה ולא יסיר הלחם כלל יום ולילה ויישן מתוך דברי תורה כי בזה ידמה לשלחן שהיה לחם הפנים תמיד:

לא

ועשית מנרת זהב טהור. יעשה עצמו כמנורה להאיר לתלמידים בטעמי תורה וחידושי דינים מאירים את דבריהם ומשלימים את דבריהם והגם כי שיח וכי שיג לו בו' חכמות ישתדל שהכל יהיו פונים לנר המערבי הנמשל לתורה בנר מערבי יתחיל ובנר מערבי יסיים כי התורה עיקר ויסוד הכל וכמ"ש הרמב"ם שהחכמות היו לו לרקחות ולטבחות לתורה ולכן נר המערבי היה דולק תמיד ושאר הנרות נכבות כי התורה היא מאירה ביום ולילה:

מ

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.