משל ומליצה/שיר השירים/ו
|
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
יד[עריכה]
הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני. המלך בלכתו בארמון היכלו פגע את שומר השער ויצו עליו הוי זהיר במלאכתך לשקוד על נקיות הארמון לבל ימצא בו אבק ועפר. וילך לדרכו.
לימים נודע למלך כי בבית הזבל אשר בארמון נמצא מעט אבק ועפר. ויקרא להשומר ויאמר מדוע מרית מצותי אשר ציויתיך. ויען השומר חלילה לאדוני המלך לחשוב אותי למרי כי נהפוך הוא, ידעתי יקר תפארת מלכותו אשר יום יום יתיצבו לפניו מלכי ורוזני ארץ וכל מעיני רעיוניו משוטטות בתהלוכת מדינות הרחוקות והקרובות. אמרתי היתכן אשר לנשגב הרעיון כמוהו יכוון בדבריו לנקות בית הזבל? הלא לחרפה וקלון תחשב להעלות תכונת בית הזבל ביפעת קדושת מחשבותיו הזכים.
ויען לו המלך: אל תביט אל גובה קומתי ויקר תפארת גדולתי, רק שמור תמיד מוצא שפתי בכל אשר תוכל לפרשו בחומר הענין.
כן על דרך זו החוטאים עושים רעה בתענוגי הזמן באמרם מצד גדלות הבורא יתברך וקדושתו מכל עולמות העליונים, לפחיתות כבודו כביכול להשגיח בעניני עולם השפל ולתת לב אם השפלים נקיים במעשיהם אם לא. לזה משיב המשורר בשם ה': הסבי עיניך מנגדי לבל תביט בגודל כבודי ותכונת קדושתי, יען כי הם העינים המביטים בי הרהיבוני לגדלני מנושא מעל כל העולמות שאין כבודי להשגיח בשפלים. לכן הסבי עיניך מנגדי לבל להביט על זה רק לשמור מצותי: