פירוש המיוחס לרמב"ן/שיר השירים/ו

פירוש המיוחס לרמב"ן ‏ שיר השירים ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

דודי ירד לגנו. אין הפרש בדבר הסובב בין מעלה ומטה והירידה היא עלי' והעליה היא ירידה. ובעבור הגלות אשר סתרו בתוך דבריו כיינהו בירידה. ולאין בהגן

בערוגת הבושם. מקום שהריח הזה והאצילות מתפשט משם היא חכמה:

לרעות. להסתפק לעצמו ולהמשיך הזוהר לגנים עם השכינה:

וללקוט שושנים. היא המחשבה זוהר החכמה לשש קצוות וכל זה בימי הגלות אשר אין זבח ותודה ומנחה והדברים הרוחנים מתעלים ונמשכים אל מקום יניקתם וכן הוא אומר כי מפני הרעה נאסף הצדיק ולכך צריך להשתדל ולהאציל ולהמשיך אל האבות את הברכה להיות לבנים משובו (נ"ל המשכה) ונקראת בכאן אצילות וההמשכה לקיטה.

וקראו רז"ל כמו כן אצילות ההויות וגלוי' עקירה. אמר כד (נ"ל כדאיתא) בב"ר ויטע ה' אלהים גן בעדן הה"ד (תהלים ק"ד) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע. אמר ר' חנינא כקרני חגבים היו. גם בזוהר פנחס ע"ב בסגנון זה. ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך גן עדן הבן המאמר הנפלא הזה. עכ"פ הנוטע צריך שהי' בידו נטוע בך הדורות היה אצילותם והמשכותם לעקירה ובריאתם וגדילתן במקומן לנשימה וצריכים הנאים (ונלמהר"ם שצ"ל ולנטיעה). וצריכים הנטעים נטע שעשועים להשקותם לרגעים לכך אמר רבי חנינא כו' (ועיין בפירושו על התורה בבראשית בפסוק ויטע דף ח"י) מדרש רבה שם ישבעו עצי ה'. ישבעו חייהם ישבעו מימיהם ישבעו מטעתם ר"ל כי כל סיבה מקבלה מן הסיבה שהוא למעלה ממנו. החיים שואב ממקור החיים והמים מן החיים והנטיעות מן המים וכל זה באו (נ"ל כאן).

ג

וקאי על הפסוק שאמר אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים ר"ל אני מקבל מן דודי ודודי לי הרועה בשושנים מהחכמה העליונה שיאמר כי כל סיבה וסיבה מתעלת וצופה (נ"ל ושואבת) מסבת (נ"ל ממסיבה) עליונה ממנה מדה שואבת אמרה (נלמהר"ם ממדה) חצובה מחקיקה וחקיקה מן הרשימה והרשימה מן הנעלמת הכל זה בתוך זה וזה מתוך זה והכל קשור זה בזה וזה עם זה: (נ"ל להבין זה עם כתבי האר"י ז"ל שכולם מרועה אחד נתנו שהז' העליונות מלובשים בתוך היו"ד התחתונות לזה אמר זה בתוך זה והכל קשור זה בזה והג' עליונים מגולים לזה אמר זה מתוך זה וזה עם זה וק"ל):

ד

(נ"ל דצ"ל) יפה את רעיתי וגו' הכל משל על החכמה וכפי הענין שדברנו פתחנו דברינו בתחלת הספר.

ה

(נ"ל) שערך כעדר. התחיל לסדר שבחי השכינה בשערה בעיניה בדקתה (נ"ל וברקתה) כפלח הרמון רקתך. מבעד לצאתה (נ"ל לצמתך). סוגה בשושנים כלולה מו' קצוות וחתומה בכל ולכך אמר ששים המה מלכות:

סדר מעשה בראשית

וראיתי לסדר בכאן מעשה בראשית ולהעמידך על האמיתות פי' הפסוק הזה. ואפרש מזמור ה' אלהי גדלת מאור שהוא אמור על ענין מעשה בראשית מתחלתו ועד סופו. וזהו כלל כל המזמור.

אמר כנגד אור הנברא ביום ראשון עוטה אור כשלמה ופי' כי אצילת האור ההוא מאין

וכנגד יהי רקיע הנברא ביום שני להבדיל בין מים למים אמר המקרה במים עליותיו. ופירוש אותו הבדלה לכמה ענינים היתה (ופי' מהר"ם שר"ל סיום המקרא השם עבים רכובו וגו' עד יסד ארץ על מכוני').

וכנגד יקוו המים ותראה היבשה אמר יסד ארץ על מכוני' ופי' זמן הקבוע לה (נ"ל דר"ל סיום המקרא בל תמוט עולם ועד ועולם הוי שית אלפי שנין או דר"ל עולם ועד הוא עד היובל הגדול שהוא אחר נ' אלף שנה שיחזור הכל לסיבה ראשונה ועיין לעיל בקונטרס במצות היובל.

וכנגד תדשא הארץ אמר מצמיח חציר לבהמה.

וכנגד יהי מאורות אמר עשה ירח למועדים. (נלמהר"ם שמש ידע מבואו).

וכנגד ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים אמר תשת חשך וכו'. (נ"ל דקאי על סוף הפסוק את המאור הגדול וגו' ואת המאור הקטן וגו' ועל המאור הקטן אמר תשת חשך שנלקח האור ממנו ואין לו אור רק מה שמקבל מן השמש ע"כ) תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון.

וכנגד ישרצו המים אמר זה הים גדול ורחב ידים שם רמש וגו'.

וכנגד יום הששי שנאמר בו ויברא אלהים את האדם אמר יהי כבוד ה' לעולם.

וכנגד יום השביעי שהוא כנגד אלף השביעי שיהיה העולם חרב אמר המביט לארץ ותרעד.

וכנגד תענוג הנפשות בזמן ההוא אמר אשירה לה' בחיי.

וכנגד ביטול היצה"ר אמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם.

והנני מפרש המזמור הזה עם פי' מעשה בראשית והמשכילים יבינו. ה' אלהי גדלת מאוד רמז על אחר החכמה המתרבה לכל צד ומן השפע ההיא יניקות העילות והסיבות.

הוד והדר לבשת כך נקשרה (נ"ל נתלבשה) החכמה ולא תמצא אותה זולתם. ולא תמצא היו זולתך. (נ"ל דצ"ל הוי' זולתה). זה היה קודם בריאת העולם שהי' הקב"ה יחיד בעולמו והיו ההוויות עמוקות ונסתרות בחכמה.

ופירש ואומר איך היו בריאות שני העולמים: עוטה אור כשלמה. היא הזמנת המשכת החכמה הסובבת את הכל. ובאומרו עוטה ר"ל שקיבל זוהר מן השפע ההוא וע"י הריבוי התנוצץ אור שהי' בכלל עשרה דברים שנאצלו ביום ראשון כ"א בלי פירוד והם שמים וארץ. תוהו ובוהו. וחושך ואור. רוח ומים. מדת היום ומדת הלילה. וזהו הארץ היתה תוהו ובוהו תוהו דבר שאין לו צורה ובוהו המלבש התוהו עד שיצטייר ציור דק יותר מן הרוח. (נ"ל דר"ל הארץ קאי על החכמה כמד"א ה' בחכמה יסד ארץ והיתה תחלתו תוהו בלי צורה ואחר כך בוהו בציור דק וק"ל). וחושך על פני תהום. עומק רום ועומק תחת. (נ"ל דר"ל החושך שהוא אפיסת האור לפי שהיה הציור דק והוה כמו אפיסה עומק רום ותהום עומק תחת). ורוח אלהים. רוח של משיח רוח חכמה ובינה. מרחפת על פני המים. מכסה על הכל. וזה כלל הכל שנתאצל ביום ראשון כמו שאחז"ל באדם הראשון שעה ראשונה הוצבר עפרו. (נ"ל דר"ל דכמו שבעפר הזה היה בכח לבראות ממנה אדם שלם בכל אבריו. והי' הראי' והשמיעה וכדומה לזה הכל בכח העפר כן נאצלו ביום ראשון כל העשר כאחד): ובאומרו יהי אור ר"ל נתעטף באותו האור כמו שבארנו. ר"ל דע"י ריבוי האור כנ"ל יצא האור מכח אל הפועל ומצינו ה' פעמים אור כתי' בפרשה ראשונה וה' פעמים כי טוב. (נ"ל דצ"ל ונאמר על אותן ה' פעמים אור כי טוב). וה' פעמים מים בפרשה שניה שהיו ה' טיפי מים וה' טיפי אור בתוכם והם החמש קולות הנאמרים בנתינת התורה ולכך נאמר כי טוב. כדלק האור במדליק נר מנר ונתן כח להם להווייות להתפשט ולהמשיך: ויבדל אלהים בין האור ובין החושך. הגביל לכל אחד ואחד המשכתו והתפשטותו זה יהי אור ויהי אור. אספקלי' המאירה ושאינה מאירה ועל שניהם נאמר כי טוב. וזהו ויקרא אלהים לאור יום וגו' המשך כח מדת היום ליום ומדת הלילה ללילה. יום אחד עדיין היה הכל מיוחד כי כל זה היה התפשטות הוי'. ד"א ויהי ערב אספקלרי' שאינה מאירה. ויהי בוקר אספקלריא המאירה. יום אחד יחיד ומיוחד בשמותיו:

וכנגד יהי רקיע המקרה במים עליותיו. יהי רקיע יתפשט הרקיע בתוך המים בהתפשטות הנשמה בצורה. ועשה ביום שני הגבלת המקום. (נ"ל דר"ל דעד בה יהיה מדת ת"ת ועד כה מדת המ"ל). ובעבור זה לא נאמר כי טוב בשני לפי שלא נשלמה עדיין מלאכת מדת טובו של הקב"ה (נ"ל דזה קאי על החכמה תתאי שלא נשלמה עד שאמר הקב"ה יקוו המים ועיין מזה בהקדמת הראב"ד על ס"י דף ד'). וזהו ויהי מבדיל בין מים למים. כלל הבדלות שנים מים עליונים ומים תחתונים. והעליונים נקראו דרך משל זכרים והתחתונים נקבות והפרטים הרבה עצמו ראשיהם (נ"ל שמותיהם). לכן אמר המקרה במים עליותיו בענין הסו' (נ"ל הפסוק עמוס ט' הבונה בשמים מעליותיו). כי הם עשוים מעלות מעלות כדכתיב (קהלת ה') כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהי' עליהם. וכל הדברים האלה נצטיירו זה לפנים מזה סובב סובב א"כ המים חצים למעלה וחצים למטה. (נ"ל להבין כי מה שהוא מלובש בתוך הארץ הם מים תחתונים ומה שלמעלה הם העליונים כדוגמא שאי' בכתבי האר"י ז"ל שהמ"ל מלבוש ומסבב את הז"א מחצי ת"ת ולמטה וק"ל). וזהו כשם שהשכינה למעלה כך השכינה למטה וכפי הענין הזה הם י"ח עולמות. וזהו שאמר דוד המלך ע"ה רבותיים אלפי שנאן אחר שאמר רבותיים שהם עשרים אלף עולמות כנגד עשר ספירות למעלה ולמטה חיסר מהן האלפים מפני שהם אין והכל אמת כי הם רבותיים והאלפים אין להזכירם בכלל המנין כי הם אין. וידוע הוא כי כל עולם ועולם מאלף דור הם י"ח אלף עולמות (נ"ל דורות). ולכך היו סוד והחכמה (נ"ל דצ"ל הויות מסוד החכמה) והעילה (נ"ל והיא אין). ולכך ש' לא נאמר במעשי בראשית כי אם ט' פעמי' ויאמר והעשירי הוא רמז לאין במלת בראשית שאין ראוי להזכירו: השם עבים רכובו. כלל ההבדלות שנבדלו במים עליונים שבעים חוץ מפנימיות והם ע"א וכנגדם המים התחתונים חתומי' בהם ונקראים בשם א' הרי ע"ב. ולכך אמר עבים וגו'. הנה ה' דובב על עב קל (נ"ל דמביא זה הפסוק לראי' על מלת רכובו) ואומר הנה אנכי בא אליך בעב הענן. ונ"ל דצ"ל ומה שההבדלות הם ע' לפי שהה' קולות נחלקו לז' קצוות מקום. חוץ מן הקצה הפנימי הרוחני המעמיד הכל שאינו (נ"ל בהם) הם ו' קצוות בכל אחד ואחד מן הקצה עשרה. ולכך נאמר בפ' במעשי בראשית י' פעמים (נ"ל ו' פעמים) כי טוב. כפי הענין הזה נאמר ששים המה מלכות ששים גבורים סביב לה הכל ענין אחד וכמו שאנו עתידין לבאר בע"ה. (נ"ל ועם מקום הקצה השביעית שהוא ג"כ עשר הרי ע' ועיין בזוהר שמות דף נ"א ע"ב שורה ט"ו). ועם הקצה הפנימי מן הרוחני הם ע"א זה כלל ההבדלות שנבדלו ביום השני. הגבלה (נ"ל היא) הבדלות מקום וכמו שאמר באדם הראשון שעה שניה גבלו. כאדם הבונה חורבה ועושה בה סימנים לעליות ולחדרים ובאה ההשלמה באלו ההבדלות ולכך היו (נ"ל ההבדלה). המהלך על כנפי רוח. הקב"ה מתגלה ומתעלה בעולם ועקבותיו נודעו על ידי המדות ההם כהתגלות פעולת הנשמה על ידי הגוף וזהו ויקרא אלהים לרקיע שמים. כל השמות נבללים במלת שמים. (נ"ל פרושו השמו' של רחמים ודין כי שמי' אש ומי' שכן הוא באי' נשא דף קל"ז ע"ב למטה מאת ה' מן השמים וכו') כדכתיב ואתה תשמע השמים ואומר ה' אלהי השמים ואומר רוכב שמים.

עושה מלאכיו רוחות רמז ביום השני נבראו המלאכים הם צבאותיו שעליהם נקרא אלהי צבאות שאינם מתחלפי' ומתבטלים בהתחלף שאר המלאכים שנבראו ביו' ה' כמו שנבאר.

וכנגד יקוו המים מתחת השמים וגו' ותראה היבשה. אמר המשלח מעינים בנחלים וגו' היא הזמנ' המשכ' הצנורות לים החכמה.

ואמר יסד ארץ על מכוניה נראו ונבדלו הבדלה ממש לכך חזר וכלל ואמר בו כי טוב תחת יום השני כמו שנאמר באדם הראשון שלישית ריקמו. וזהו שאמר ותראה היבשה. בשם שהי' (נ"ל כשהי') העולם מים במים לא היתה יכולה להתמלאות (נ"ל להתראות). וכנגדו אמר יסד ארץ על מכוני'. (נ"ל דצ"ל בל תמוט עולם ועד) פי' זמנה הקבוע לה לעולם ועד שהי' אלף דור באלף. (נלמהר"ם נ' אלף שנים כי כל דור נ' שנה)

תהום כלבוש כסיתו שהוא (נ"ל שהי') עם העולם? בכדורה וכסית וזהו על ההרים יעמדו מים והאיך נקבו (נ"ל נקוו) בצד אחר כי אתה גערת בהם. (נ"ל וזהו מגערתך ינוסון מקול רעמך יחפזון). כענין קול ה' על המים אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים (נ"ל דכאן חסר ענין אחד ואפש' דכוונתו לפי שע"י הרעם נתחלקו המים לכך אמר ב"פ מים (לכך אמר מים ב"פ).

יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום זה יסדה להם זה אוקיינוס וזהו (נ"ל דצ"ל יקוו המים אל מקום אחד) ויקרא אלהים ליבשה ארץ. המשיך הרצון שהוא סוף המחשבה אל היבשה. וזה בהקדמת הזוהר דף י"ב ע"א למטה ע"ש. כי (נ"ל יבשה) משמע דבר שאין עושה פרי להמשיך סוף המחשב' אלי' שהכל (נ"ל שהו' כל) כלל כל הדברי' (נ"ל דר"ל דבמה שהמשי' הרצון אל היבש' בזה נקרא' ארץ דמשמע דבר שעושה פירות כשא"ה תוצא הארץ דשא). ויקוו המים ר"ל יעשה הצנורות אשר הנהר יוצא מעדן עתיד להשתלח משם ביום החמישי להשקות את הגן. ועכשיו נראו באותן צנורות גולם אבל לא המשכה ובעבור כי צנורות הם (נלמהר"ם ההם) הזמונה הם (נ"ל הם הזמנה) להמשכת המעינים אמר

המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכון. ישקו כל חיתו שדי. היא החי' הנודעת הנקראת גן כדכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות אה הגן.

ישברו פראים צמאם. קורא פראים מתרצים (נ"ל המלאכים) אשר הם ממונים על עניני עולם כפי הנהגתם וכענין שנאמר הכפירים שאגים לטרף. וזהו ולמקוה המים קרא ימים. המשך הקו האמצעי היונק מן המקור כחוט השדרה היונק מן המוח למדת היום. (נ"ל דחסר וממדת יום למדת לילה הנקראת ים או נראה דא"צ להגיה רק במקום היום צ"ל ים) כענין כל הנחלים הולכים אל הים כל הצנורות נמשכים ממדת יום למדת הלילה דרך יסוד עולם.

עליהם עוף השמים ישכון על שתי מדות האלה בגללם קיום מלאכי השרת. מבין עפאים יתנו קול. הקולות הנמשכים מע' שמות הוא מן הקול הדק הפנימי שהיא אומר (וצ"ל נגד אומה יחידה). ומן הקול ההוא שהוא כנגד כחם של ישראל (נ"ל אומה) שבעים וא' (נ"ל ואחת או ר"ל שהעוף השמים יתנו אותו קול לישראל. ואפשר דר"ל שמן אותו קול ניזונים המלאכים לכך אמר יתנו לשון רבים קול לשון יחיד):

משקה הרים מעליותיו. לפי שהדשאים והצמחים לא צמחו עד שירדו גשמים אמר משקה הרים וסמך לו מצמיח חציר לבהמה. מפרי מעשיך תשבע הארץ ומן בכאן מ' (נ"ל דצ"ל ומאין באו). כלומר אל העליות לז"א מפרי מעשיך כי באו אל העליות ההם והפלטורין (נ"ל מהפלטורים) הנחבר (נ"ל הנבחרים) שהם היסודות ראשונים הרוחנים במה (נלמהר"ם באה) סבות המטר לעולם והוא פרי המעשים ההם כי סיבת כל ההוי' והפסד שבעולם והסיבת האור והחשך. והתילד (נ"ל מהתילד) קוטר הארץ אשר ממנו בא המטר. ומדת ישראל שותה הפנימים והזכים לפי שהוא כנגד הקו האמצעי הם (נ"ל הוא הפנימי) ושאר העולם שותים תמציתם. וכן הוא אומר (עמוס ט') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ אחר שנזכיר (נ"ל שהזכיר) ענין מעליות השמים הזכיר המטר הבא מסיבתם. וכן באיוב מזכיר הסיבות הראשונות ואחר כך המטר בסיבתם (איוב כ"ח) כי הוא לקצות ארץ יביט תחת כל השמים יראה לעשות לרוח משקל. ומים תכן במדה בעשותו למטר חק ודרך ?לתזיז קולות. הרי כי מסיבת יסודות הראשונות המטר משתלח וע"ז נאמר (תהלים מ"ב) תהום אל תהום קורא לקול וגו' והבן את זה: והדבר הזה מבואר בכתבי האר"י ז"ל שהטיפות מטר הוא טיפת הזיוג ונמשך מן הא"ס. (נ"ל מיסוד ליסוד ועיין בדרש מהו' יוסף בספר הכוונות שלי דף רי"ב ע"ב)

וכנגד תדשא הארץ דשא שהוא נתינת כח ומזל (נ"ל ומאכל) לכל התולדו' אשר (נ"ל אמר) מצמיח חציר לבהמה. אחר שהזכיר כי מסיבות היסודות הראשונות המטר משתלח אמר כי כן גדול הדשאים והצמחים היא סיבת הכוחות הדבקים ביסודות הראשונים ההם שאין עשב מלמטה שאין לו כח דבק בו למעלה המולידו והמגדלו והמצמיחו ובשבילו קיומו.

ואמר (נ"ל ועשב) לעבודת האדם וגו' ויין ישמח לבב אנוש וגו' (נ"ל ולחם לבב אנוש יסעד). כי המטר והדשאים והעשבים שהם (נ"ל הם) מזון האדם והמשקין משמחין. וכן (נ"ל הם) ישבעו עצי ה' ארזי הלבנון אשר נטע אשר שם צפרים יקננו. העופות והמחצבים הם (נ"ל והיעלים והשפנים שהם) על הסלעים ועל ההרים הגבוהים ובין בעלי חיים המרגישים כולם צריכים ליסודות הראשונים שהם אבי אבות כל התולדות. והאיך ישבעו עצי ה' הם ישבעו תחילה ממקור החיים ויספיקו אחר כך ממותר ההשקאה לכל בעלי חיים מרגיש ושאינו מרגיש. ארזי הלבנון אשר נטע הם ההוויות הדקות כמו שפרשנו וזהו אשר שם צפרים יקננו. הרים הגבוהים ליעלים סלעים מחסה לשפנים. הנה ביאר בכאן כי כל דבר שואב חיים ויונק מן היסודות הראשונים שנראו ונתגלו ביום השלישי. והושם אם (נ"ל אותם) בטבעם בחפץ הנצחי הקדמון. (נ"ל ושם) משטרם בארץ ולהיות כל בעלי חיים דבק ונקשר בהם ומסתפק מהם וסופם לשוב אליהם וזהו שנאמר כאן כי טוב.

וכנגד יהי מאורות אמר עשה ירח למועדים. ומלת (נ"ל ובמלת) יהי אור משך חכמה לך לאו"א (נ"ל לכל אחד ואחד) למעשי (נ"ל של בראשית): כ"א (נ"ל כי או אפשר דצ"ל ולא) נאמר יהי כי אם בדברי' פנימיים האור והרקיע והמאורות. (נ"ל דר"ל שבכל אחד מג' אלו נאמר בהן יהי'). אמר (נ"ל יהי') על מה שהוא בלי צורה שיאירו ויראה בהם כח הצורה היא הנשמה וכמו שאמרו באדם הראשון רביעית נזרקה בו הנשמה וקבל אורה השמש והירח שנתנו להאיר במקומ' כשנגנז לשבעה (נ"ל האור של שבעת הימים). והיו למאורות נצחי (נ"ל דצ"ל לחיי העולם ר"ל שהיסוד נקרא חיי העולם). להאיר על הארץ כדכתיב (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק.

ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול. (נ"ל דצ"ל לממשלת היום) הפקדוהו על המשרתים הממונים על הנהגות היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה הפקדוהו על המשרתים הממונים על הנהגות הלילה וזהו (נ"ל עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער היא החי' הידועה המושלת בלילה והמשרתים הממונים בלילה מבקשים ממנה הנהגתם והפקידם וזהו הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם ר"ל להמשיך להם ולהנהיגם כדי שיוכל להתקיים הדבר אשר נתמנו עליו. וכפי ענין הזה נאמר (משלי למ"ד) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה.

תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון ר"ל המשרתים בלילה והמנהיג אותם.

יצא אדם לפעלו היום אדם היום. (נ"ל הוא למדת היום). ולעבודתו עדי ערב. (נ"ל הוא) לעבודת מדת הלילה. ולכך נאמר כאן כי טוב על הדלקת האור לקיבל (נ"ל לקביל) כח הנשמה. ע"כ באה השלמת יום ד' ממדת היום והלילה ואמר כי כל ב"ח דבוקים ונקשרים בהם ומשם תוצאותם כי הם מושלים בממשלת האדון על עבדו זה על ממשלת היו' וזה על ממשלת הלילה לכך סיים ואמר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך:

עכשיו אתחיל לדבר מהמשכת הרצון לכל התולדות שנבראו בים החכמה והשלמת הבנין עמהם. ועל המשכות המעיינות שהתחילו להמשיך וללכת אל ים החכמת ביום החמישי.

וכנגד ישרצו המים אמר זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות פני הכרוב כפני (נ"ל ופני) אדם וכרוב הוא צורת הילד קטן. ומה שאמר ועוף יעופף נ"ל אמר על שני הכרובים המושכים את הברכה מדת דרום ומדת הצפון שעליהם נאמר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני כפי תענין שפרשנו ר"ל אחר שהשמים וארץ פועלים פעולה ימשך ויתרבה עליהם כח שתי המדות.

שם אניות יהלכון הם הצנורות שנבראו ביום השלישי וכפי הענין הזה נאמר (משלי שם) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה. ודרך אותן צנורות המעינים והנחלים הולכים אל הים הזה ומצטיירים שם.

ויברא אלהים את התנינים הגדולים הם ד' מחנות שהם מחוץ לשכינה (נ"ל דצ"ל וכנגדם) אמר לויתן זה יצרת לשחק בו ובראו הקב"ה לקלס אותו ולרוממו בדברי שירות ותושבחות זהו יצרת לשחק בו. ואת כל החיה הרומשת היא החי' המרובעת פנים פני אדם פני ארי' פני השור פני הכרוב ולכל פנים ד' פנים (ועיין בזוהר במדבר קי"ח ע"ב) וד' כנפים למעל' כנפיה' פרושו' הכנפיה' (נ"ל ופניהם) ומראיה' ומעשיהם כמראה אש. ומתוך אש אדומה אש שחורה וזהו שנאמר בקבלה (יחזקאל יו"ד) היא החי' אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה. ולכך אמר אשר שרצו המים למיניהם. וקראם בשם חיים (נלמהר"ם חי') כי הגופות נדבקות מכל (נלמהר"ם אבל) פניהם וכנפיהם פרודות לכל פנים (נ"ל כנפים) כאמור בקבלה לכך אמר אשר שרצו המים למיניהם (נ"ל ר"ל דקרא כל המרכבה שתחת אלהי השמים בשם תי' אחת בשביל שהגופות נדבקות וקראם לפעמים חיות לשון רבים וגם למיניהם בשביל שפניהם וכנפיהם פרודות וק"ל): ואת עוף כנף למינהו אלו המלאכים הנבראים בחמישי כי הם מדריגות מדריגות זה למטה מזה וזה למעלה מזה כי יש אש דוחה אש ואש אוכלת אש ומהם ממים ומהם מרוח וכפי סודם שליחותם והמשתלח לרחמים הוא ממים והמשתלח לדין הוא מאש ולכך אין מלאך משתלח לדין ולרחמים ויברך אותם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים כד"א (קהלת יא) כעצמים בבטן המלאה. כי לא יצא (נ"ל יצאו) מים החכמה עד יום הששי כשאמר תוצא הארץ נפש חי' למינ' והמלאכי' האלה שנבראו ביום החמשי מתבטלים כהתבטל הניצוץ ע"ג גחלת אחר שאומרים שירת כי סבת (נ"ל סבתם) היא חצונה וכחם תשי' ובטל לעמוד לפני יוצרם ומתגלגלים וחוזרים פעם אחרת ואומרים שירה והולכים להם. וכפי הענין הזה נאמר חדשים לבקרים רבת אמונתך: על זה אין שלום עליך יש (נלמהר"ם אמר כולם אליך ישברון). לתת להם את אכלם בעתו ר"ל המשכתם

תתן להם ילקוטון וגו' (נ"ל תסתיר פניך יבהלון) תוסיף רוחב יגועון וגו' תשלח רוחך יבראון הנה כל מה שבארתי לך. לכך נאמר כאן כי טוב כענין שאמר באדם הראשון חמישית עמד על רגליו:

וביום הששי אמר תוצא הארץ שתוצא כל התולדות ועמהם יצאה רוח של אדם הראשון (זוהר בשלח דף נ"ה שורה כ"א). וכנגד ויברא אלהים את האד' שהו' השלמת הבנין ותולדותיו ובו (נ"ל דצ"ל הרוח) אשר יצא במאמר הוצא וקשר קצהו בקצהו והנהגתו. (נ"ל דר"ל שקשר האדם שהוא קצה הבנין עם קצהו של כביכול שהוא הארץ עליונה ובה הנהגתו). אמר יהי כבוד ה' לעולם כי לא היה השם מלא עד שנברא האדם בצלם אלהים והי' החותם שלם. וע"ז אמר הנביא (יחזקאל כ"ח) לנגיד צור אתה חותם תבנית. ר"ל היית במעלת אדם הראשון שהוא השלים י' ספירות. דלשון תבנית הוא חשבון כד"א ותוכן לבנים וע"ז אמר יהי כבוד ה' לעולם וקרא שם מלא על עולם מלא:

ישמח ה' במעשיו. ישרה רוח הקודש עליו כי הוא כלול ומוכתר ומעוטר מיו"ד ספירות וזהו שאמר באדם הראשון ששית קרא שמות. עד כאן חתם דבריו ביום הששי וחתם בו כי טוב שמו של הקב"ה ובו נאמר ב"פ (נ"ל דצ"ל כפל) ו' פעמים וזהו וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. מאד הו' מורה על דביקות באין והו' טוב הוא סיבות חילוף הדורות. וע"ז כתב בתורתו של ר' מאיר והנה טוב מאד והנה טוב זה מות. וע"ז תקנו בבית האבל הטוב והמטיב כי לולא הליכת הדור לא היה דור אחר מתחדש. ושש קצוות אלו כנגד ו' ימי השבוע וששת אלפים שס"ה ?משנות העולם. (נ"ל שכצ"ל ושש קצוות אלו כנגד ו' ימי שבוע וששת אלפים שנה משנות העולם) שנהר היוצא מעדן אינו פוסק לעולם והנשמות חוזרות ומתגלגלות.

מכאן ואילך מדבר אל קצה השביעי שהוא כמו חוט השדרה בגוף האדם המעמיד ו' קצוות שהוא חביון עוזו של הקב"ה ועליו נאמר בספר יצירה קצוות מקום קדוש מוכן במקומו. (זה הגיר' לא מצאתי שם רק בפ' ד' משנה כ' אי' והן שש קצוות וכו'). והיכל הקודש מכוון באמצע והוא נושא את כלן. והוא כנגד השבת וכנגד אלף השביעי שכלו שבת. מל"ה. (ואפשר שהוא ר"ת מזמור שיר ליום השבת ושעליו דרשו ליום שכולו שבת). וכל הנשמות דבוקות ונקשרות בכסא הכבוד אין פרץ ואין יוצאת.

וזהו ויכולו השמים והארץ וכל צבאם נשלמו המדות ונעשו כלים שלימים בקומתן ובתבניתם ובצביונם. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. כלל באותו קו האמצעי כל מה שפעל בו' קצוות ורמז כי ביום השביעי הפסק המחשבה אשר בה קיום העולם ויהיה העולם חרב. וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. שבת רוח הקודש בשש קצוות (נ"ל דל"ג) וביום השביעי שהוא הקו האמצעי ממדת טובו של הקב"ה יותר ממה ששבת רוח הקודש בשש קצוות. ויברך אלהים את יום השביעי. ברכו אשאר דברים ותוספת (ואפשר דצ"ל ברכת הנשמה בתוספת רוח הקודש ודייק לה מא"ת דמשמע דבר הטפל ליום השביעי והוא הנשמה שכחה מיום הז'. והיותר נראה דצ"ל ברכו משאר דברים בתוספת ר"ה וכו'). רוח הקודש. רמז ג"כ שהיו (נלמהר"ם שיהיו) באלף השביעי כל הנשמות בצרור החיים ומתעדנת בו. ויקדש אותו כי בו שבת בו נתוסף כח הנשמה להראות (נ"ל להבראות) מכל שאר דברים אשר ברא אלהים לעשות. פעולת לקרא (נ"ל של כל הדורות הבאים מכאן ואילך). ואפשר דר"ל שכל מלאכה ועסק שבעולם אינו מצליח בשבת כמו בחול רק מה שהוא בה הנשמה שזה מצליח בשבת (ולעשות לשון עתיד קאי על פעולת הדורות). ורמז כמו כן שכל אותו אלף שביעי שהוא כנגד הקצה הז' יהיה קדש אין שטן ואין יצה"ר כאמור ויקדש אותו.

הרי שרמז באלף השביעי שלש' דברים חורבן העולם ותענוג הנשמות וביטול היצה"ר. וכנגד חורבן העולם אמר דוד המלך ע"ה (במזמור ק"ד) המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו. וכנגד תענוג הנשמות אמר אשירה לה' בחיי אזמרה לאלהי בעודי. אין בו רק אם צדיקים יושבים ועטרות תהיינה סביבם מן האור הבהיר על אור הנשמה. ועל התענוג הגדול ההוא ועל הטעם אשר אין ערך אלי' אמר בחיי' כי הם החיים התמידים. אנכי אשמח בה'. השמחה היא תוספת רוח הקודש והנאת זיו השכינה הדבק בנשמה. וכנגד ביטול היצה"ר והעברת רוח הטומאה אמר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם. וע"ז אחז"ל ק"ג מזמורים אמר דוד ולא אמר הללוי' עד שראה מפלתן של רשעים.

ח

ששים המה מלכות. כי ידוע כי האצילות שני העולמות היו כאחת והם זה דוגמת זה וזה לעומת זה. העה"ב הם ז' קצוו' ולקות (נ"ל מוחלק') לע' שמות (ונ"ל דר"ל בענין דין ורחמים) ועי' בזוהר שמות דף י"ד ע"ב. וע"ז אמר שלמה בחכמתו חכמת נשים בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה והשבעה (נ"ל ומהשבעה) השביעי קודש. והששה הם שש קצוות כפי מה שבארנו ומהם ע' שמות עומדים בתוך י"ב זרועות עולם (בון נ"ל וכן) וכן העולם הזה זיין אשר נחלקים לע' אומות עומדים בתוך י"ב גבולים אלכסונים. ונברר הקו האמצעי שהוא קודש מן (נ"ל אל) הקו האמצעי שהוא ממ"ה. (נ"ל שהוא ר"ת ממדת הדין) הוא (נ"ל והוא) ציון וכה"א מציון מכלל יופי אלהים הופיע. וע"ז רמזו חז"ל כל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. וכן כל אי' ואי' (נלמהר"ם אומה ואומה) מקבל כח מן הקצה שכנגדו שנברר ממנו. ע"כ יש לנו לדעת באמת בלי ספק שהאומות ע' הוצא ממנו עשר שהם בקו האמצעי הרוהחני היא א"י. שלא יאמר בהם לעתיד (יהודע י"ג) ולא הורישו כי כולם בא' יהיו נמחים ואובדים וכלים מן העולם ומן כסא הכבוד. קיני קניזי וקדמוני כנעני חתי אמורי הוי גרגשי יבוסי פריזי נשארו ששים (נ"ל ועליהם נאמר ששים המה מלכות

ושמונים (ועשרים) פלגשים) בין (נ"ל הן) אלופי עשו. (נ"ל דצ"ל ובניהם) כי האלופים הם ל"ב ובני אלופי החורי י"ט. ונשיאי ישמעאל י"ב ובני קטורה ע"ז בין הכל ע"ט ועם אליפז ורעואל יהיה פ"א (ולפי שענה נמנה באלופי' ובבני צבעון שהיה ממזר כפירש"י נשאר פ'). ונשיאי ישמעאל ובני קטורה הם שמנים:

ועלמות הם המדינות והעירות. וכפי הענין הזה חברו ששת סדרים. ששים מסכתות כנגד ששים מלכות. וחברו שרים. (נלמהר"ם סדר נשים) זיין מסכת' כי נשים השורש לפי שהם נגד מלכות והשורש זיין קצוות. והם ע"א פרקים והסנהדרין (נ"ל נגד הסנהדרין) לפי שהם ממוני הדין ואוה בקידושין. (נ"ל ואין בודקין) לא מן הסנהדרין ולמעלה מ"ט דהני (נ"ל דתני) בשם שב"ד מנוקין בצדק כך הם מנוקים מכל מום מאי קרא כולך יפה רעיתי ומום אין בך. ר"ל שהם כנגד השכינה שהיא משבעים ואחד וצריכים להיות מנוקין מכל מום כמוה.. ואמרו חז"ל במדרש ילקוט (ירמיה ג') ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה. משל למלך שהיו לו פלגשים והיה לו הרבה בנים מהם והיה לו בן א' ממטרונא אשתו והיה מחבבו יותר מדאי נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים ואח"כ נתן לבנו פרדס א' שממנו כל קלורין שלו עולה וכו' אמר המלך חייך שכל קלורין שלי מן הפרדס הזה ולפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתיו לך וכו' כך הקב"ה יש לו הרבה אומות שנאמר ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ועלמות אין מספר אלו האומות:

ט

אחת היא יונתי תמתי. זו בני (נ"ל אלו בני או ישראל). וחלק לאומות שדות וכרמים שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים ונתן לישראל פרדס א' זו א"י קלורין של הקב"ה הקרבנות ממנה לחם הפנים ממנה הבכורים ממנה כל הטורי כי (נ"ל כל הטובות ממנה) וכל כך למה לפי שהפריש בין בנה של מטרונה לבני הפלגשים שנאמר איך אשיתך בבנים:

י

מי זאת הנשקפה. משל על השכינה כענין שכתוב (תהלים י"ד) ה' משמים השקיף על בני אדם השקיפה ממעון קדשך:

יא

אל גנת אגוז ירדתי. אמרה שכינה עיני ולבי על ישראל לראות בהם משכיל דורש את אלהים וזה היה בבית שני שהמשילם באגוז לפי שישראל ערבים זה בזה וכה"א (ויקרא כ"ו) וכשלו איש באחיו. וכן בבית שני היו בהם צדיקים וחסידים ולקו בעבור הפריצים (נ"ל שזה על דרך מדרש שם על פסוק זה שלכך נמשלו כאגוז לפי כשנוטלים אחת מי השק כולם מתנענעים ע"ש השיבו ישראל לא ידעתי נפשי שמתני אני נדמיתי (נלמהר"ם גרמתי) לעצמי שאהיה מרכבות (עמינדב) עם מתנהגים ברבנות. (נ"ל אפשר שהוא לשון כזב כמו זיוף או אפשר שכצ"ל עם מתנהגים ברבנות הם מלכי יון):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף