מקור ברוך (עפשטיין)/כג
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ב[עריכה]
ואחת מהשפעות הרב על אבא היותר ניכרת, הי' זה, שהניאו מלקבל כל דבר מציאות דבר חדש בדת ובתלמוד, אם הדבר ההוא הוא נגד המקובל עפ"י המפרשים והפוסקים הראשונים או גם עפ"י המסורה בלבד, ולוא גם יהיה הדבר המחודש נוח מאוד להשמע ולהתקבל וגם ערבה לאוזן ורצויה להרעיון; "יען (כה היו דברי הרב) כי בכלל מציאות חדשות מן איזה מין ואופן שהוא, הוא תאות נפש ומחמד עין, ולהן חלקת שפתים להמשיך לב ולגרר הנפש[א], ואם לא אנו ובנינו, אבל הדורות המאוחרים יוכלו ללכת הלאה בדרכי "החדשות" לאט לאט, צעד אחר צעד, עד המקום אשר לא יאבו וגם לא יוכלו עוד לשוב משם; ולכן טוב לעשות להם מראש ומתחלה גדר והגבלה, ואפילו בפני פרחים ושושנים אשר עליהם, ועוד גדר עשת אשר יוכל לעמוד בפני כל פרצה רחבה וגם בפני סדק צר שסופו להתרחב ולהתפקע ברעם וברעש ולסבב פרעות ומפץ בכל מקצעות חיינו הרוחנים, עד שלא תועילינה עוד כל מצודות ומסגורות, כל סלעי מגור וחומות בצורות".
כל אלה היו דברי הרב; ומדי דברו על זה ברגש הלב קם ממקומו ויגש אל אבי וילחץ את ידו בחיבה יתירה ויאמר לו: "והן על נקודה זו, נקודות החדשות, רבו אבותיכם באבותינו, ועולמנו רגז וחרד בדור שלפנינו, ואבותיכם הרעימו על אבותינו על סללם להם דרך חדשה ובראו וכוננו להם שיטה מיוחדה בדרכי העבודה ואהבת ה', ועל זה הרעישו עולמות ממעל והרגיזו ממלכות מתחת, כנודע הכל לכל.
אך יהי שם ה' מבורך - הוסיף הרב - כי לא הלכנו במסלה אשר חשבו עלינו ולא קיימנו את התכנית אשר חזו לנו, והננו עתה אחים נאמנים, בני אב אחד ובני אל אחד ובני תורה אחת, לבנו לבכם ונפשנו נפשכם לתורה ולתעודה, לתפלה ולעבודה [ב].
"אך לא לעולם חוסן ההצלחה כדרכנו אנו; וגם להצלחתנו זאת, עלינו להודות במדה מסוימה להמחלוקת הסוערה שפגשנו על דרכנו, אשר לרגלה שמנו גבול למרוצתנו ומעצור להתפעלות נפשנו וחק להתלהבות רוחנו, ושמרנו צעדינו אנחנו בעצמנו; ולולא היא המחלוקת, מי יודע הגבול והמקום עד מתי עד אנה הלכנו בחדושנו, ואיפה עמדנו עליו היום, אולי עד מקום אשר לא שבנו עוד משם, כאשר דברתי על זה מכבר עם מעלתו[ג].
ושוב הזכיר הרב לרגלי הענין שהתחיל לדבר בו (על מציאות חדשות בתלמוד נגד המקובל) את דברי הגר"א בבאורו לשו"ע או"ח הלכות עירובין, סימן שפ"ח ס"ק י"ח (לענין עירוב בכמהין ופטריות), אשר עפ"י שהוסיף מלה קלה אחת בגמרא, מלת "וכו'" השיג על הרי"ף ורמב"ם וכל הפוסקים, וחידש דין הפוך כולו בעקרו ממה שפסקו הם, בדבר פשוט וברור, באין כל חקירה וספק קל.
"אך מי יאמר - הוסיף הרב - מי יאמר זכיתי לבי בתורה ובחסידות, בפרישות ובטהרה, כהגר"א, ומה שהותר לו, לא הותר לזולתו, ובדבר כזה לא כל אדם רשאי לומר "גברא רבה אנא".
"ואחר כל אלה ידעתי - אמר הרב - לכמה גדולים גם מהדבקים אחריו בנפש, שלא היתה רוחם נוחה מחדושו זה [ד].
"ועתה - סיים הרב את דבריו בזה - עתה עליכם ועלינו לשמור במשמרת למשמרת חקי וגדרי תורתנו, מסורות אמונתנו וקבלות דתנו, לבל יעלה בהם כל סדק וכל בקע קל העלול לבא לרגלי מציאות "חדשות" כאלה; ולוא גם יהיו נלושים בדבש וחלב ומשוחים בשמן אפרסמון ועסוסים ביין הרוקח וכולם מחמדים - לא מדובשם הנגלה בהם בהוה ולא מעוקצם הצפון בהם בעתיד.
"ואני כבר זקנתי ושבתי - סוף דברי הרב בזה - ואין כחי עוד לעמוד בפרץ בכח גדול וברוח חזקה, ואתם - הסיב מדברו כלפי פניו של אבא - ואתם הנכם עוד צעיר לימים, רטוב ורענן ומלא ברכת ה' בכל קניני הנפש ובכל מתנות ה' באדם המעלה, שימו הדברים אל לבכם, ולעת מצוא תזכירו אותם ותשתמשו בהפ בפועל, ומפעולתכם אתם תבא זכות גם לנשמתי אני[ה].
ג[עריכה]
עד כמה פעל כח השפעת הרב בפרט זה על אבי - נראה מעניני הפרקים הבאים (כ"ד-כ"ז), ממה שאזכיר שם את אשר העירותי אותו על כמה וכמה ענינים מחודשים בתלמוד ובהלכות ובנוסחאות התפלה והברכות וגירסאות שונות וענינים שונים בהספרות התלמודית, ויבאו שם בכלל ובפרט דברים נרגשים מלאי ענין וחפץ מאוד נעלה.
וכאן אעיר, כי בדורו של הרב לא היה הוא האחד שלחם מלחמת תנופה קשה כנגד "חדשות" כאלה, וכמוהו היו רבים וגדולים במדינות שונות; ומהם היו כאלה שהצטיינו בזה ברגש בוער ובדברים רותחים ובמעשים נמרצים.
והאחד המיוחד בהם בפרט זה, או יותר נכון - המצביא על כל הדברים ועל כל המעשים בענין זה, היה הגאון רבי משה סופר מפרעסבורג, בעל הספרים הנודעים "שו"ת חת"ם סופר"[ו]; והוא לחם בכל כחו ובכל אומץ רוחו נגד חדשות ומחדשים כאלה, והיה חורת על דבריו בענין זה דגל מליצי מלשון חז"ל "החדש אסור מו התורה" כמובא כמה פעמים בספריו[ז]; ועוד אבא לדבר עליו בסעיף זה ובהבא.
והיו אז גדולים כאלה, אשר יחד עם דאגתם וחשדם לאיזה מין חדשות דתיות, כשהיה בא לפניהם למנוע דבר מפני חדושו - אם כי היו מונעים אותו בכל תוקף, לא היו בכל זאת מפרשים טעמם, שהוא בשביל "החדוש" שבו.
- ↑ ויש לכוין עפ"י רעיון זה מה שאמרו במסכת עירובין (כ"א ב') על הפסוק בשיר השירים חדשים גם ישנים, ומפרש: חדשים, אלו מצות קלות, וישנים - אלו מצות חמורות; והבאור הוא, כי כמו שמטבע האדם לקבל כל דבר חדש באהבה וברצון, כך מתקבלות מצות קלות; ולא כן מצות חמורות, שמתקבלות בכובד ראש כמו כל דבר ישן; וזהו: חדשים - מצות קלות, וישנים אלו מצות חמורות. וזהו טעם המאמר לעולם יהיו דברי תורה בעיניך כחדשים, כלומר, שתאהב ותחבב אותם כדבר חדש.
- ↑ כונת הרב בדברים אלה, כי, כפי שנודע ליודעים, בתחלה, בעת שנברא שיטת החסידות חששו רבים, כי בעקרה ויסודה היא כת חדשה ברוח הכתות התועות שפרצו במחנה ישראל סמוך לדור ההוא, כת ש"צ ופראנק וכו', ורק עלוטה היא זו במסוה תמימות - "חסידית", כדי להמשיך רבים לרשתה; ויען כי הכתות ההן הרבו פרעות גדולות בישראל וסבבו צרות רבות, כנודע, על כן קמו כנגד חדשה זו גדולי ישראל בכח גדול; וזהו בכלל סוד המחלוקת שפרצה ברעם וברעש נגד החסידים.
- ↑ כיון לדבריו שהבאתי למעלה פרק כ' סעיף א', בדבור המתחיל "ועם זה אגלה לכם", שם הרחיב הרב לדבר על תכן זה.
- ↑ לדבריו אלה מצאתי סמוכים בדברי תלמידו של הגר"א, הגאון רבי ישראל משקלוב, מחבר ספר תקלין חדתין לירושלמי שקלים, שכתב בהקדמה לספר זה בזו הלשון: "עוד קמצווחין עליו (על הגר"א) בבי מדרשא וכו'", ומוסבים הדברים על דין זה שזכר הרב; ואמנם הוא, המחבר הנזכר, מחזק דברי רבו ומביא ראיה להם מירושלמי.
ועיין בספר הצבא (דפוס שקלוב) בהגה"ה בתחלת הספר ובהגהות הרש"ש למסכת עירובין (כ"ז א') מביאים גם כן ראיות לחדושו זה של הגר"א וגם אנכי כתבתי בזה. - ↑ כל דברי הרב מכוונים לדברי המשנה באבות "עשה סייג לתורה", ושם איירי בעניני פרטי המצוות, והרב הוסיף לפרש ענין זה לכלל התורה בלמודה וענינה, וכפי שהסביר.
ובמסכת עירובין (כ"א ב') איתא: בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה (סל) שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים, ופירש"י: שתיקן עירובין וגזר על השניות לעריות, וע"י כך אוחזין ישראל במצות שנתרחקו מן העבירה, כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו, עכ"ל; וכונת דבריו, שההרחק מן העבירה הוא כמו מאליו מסבב קיום המצוה, שאין מה שיפרענו על זה, וכמ"ש שאור שבעיסה מעכב, ובאין שאור אין עכוב.
ועל דרך רמז וסימן לאגדת חז"ל הנזכרת, בתחלה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ועשה לה אזנים - יש למצוא בלשון הפסוק בפ' בשלח והאזנת למצותיו, שתעשה להן אזנים, סייגים וגדרים. - ↑ המלה "חתם" בראשי תיבות תורה על המלים חדושי תורת משה (סופר), והמאמר "חתם סופר" במלואו בא בסוף מס' גיטין (פ"ח א') לענין זה, אם סופר הגט חתם בו גם לעד.
- ↑ לשון זו הובאה במשניות: מס' ערלה (פ"ג מ"ט) ובמסכת קידושין (ל"ח ב') לענין תבואה חדשה שנשרשה וגדלה אחר קצירת העומר שהוא יו"ט הראשון של פסח, שאסורה לאכו עד זמן הקרבת העומד, שהוא ט"ז בניסן.
והגאון הזה נשתמש בלשון זו על חדשות דתיות, שאסור מן התורה לחדשן ולקיימן ולהחזיק בהן וזה על דרך צחות ומשל ומליצה משיחות חכמים, כאשר כן היה הגאון הזה אוהב לבשם דבריו במליצה ממקרא ומחז"ל, כמו שהבאתי משמו במבוא לחבור זה פ"ד ס"ז ובפרק זה.