רש"י/עירובין/כא/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות מהרש"ל חי' אגדות מהרש"א גליון הש"ס רש"ש |
הבכורות. תאנים חשובות הממהרות להתבשל:
שאוגדות. קושרות פתחן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים. אוגדות לשון אגודה ל"א שמגידות פתחיהן כשרואה דם אומרת לבעלה ויפרוש הימנה:
חדשים. דברי סופרים:
גם ישנים. דברי תורה:
דודי צפנתי. ושמרתי כל אלה לך לשמך:
פעמים פעמים ניתנה. שתהא זו חדשה וזו ישנה:
דברי סופרים. חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג:
ויותר מהמה. לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד זה משה וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב שהוא עיקר בני הזהר באלו שבעל פה שגם הם עיקר אלא לכך לא נכתבו שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה:
עשה ולא תעשה. יש בהן שאין בהם חיוב מיתה אבל דברי סופרים חייבין מיתה על כולן כדכתיב (קהלת י) ופורץ גדר ישכנו נחש:
ולהג הרבה. המלעיג עליהן ביגיעות בשר נידון:
כל ההוגה בהן. בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה מוצא בהן טעם:
הגרסי. שם מקום. ל"א שהיה טוחן גריסים:
וחיי תלויין בחייך. שאין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי:
בילדותו. שהיה יכול לקבל טורח ועינוי:
שלמה תיקן עירובי חצירות. וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם:
וידים. נטילת ידים לעשות סייג לטהרות:
כרכים. מקום שווקים הן וישוב גדול ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהן:
השדה. בני בגא ועובד אדמה ועוסקין בתורה מתוך דוחק:
סמדר. גדול מפרח כך משנה מפורשת יותר מן המקרא:
הנצו הרמונים. גדלו כל צרכן וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים:
משל. טעם:
אגמריה בסימני טעמים. קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה:
ועשה לה אזנים. שתיקן עירובין וידים וגזר על השניות לעריות כדמפרש ביבמות (כא.) וע"י כך אוחזין ישראל במצות שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו: