מפתח/קידושין/סה/א
אמצעית שבכת שניה תשתרי. הו"מ להק' מסיפא בקידש הקטנה, דתשתרי אמצעית שבכת ראשונה. רמב"ן ד"ה מחלוקת. ריטב"א ד"ה א"ל רב אדא. שלנ"ל ד"ה אלא מעתה.
ילה"ק מהכא לרש"י [לעיל נ"א: ד"ה אם וד"ה כולן] דס"ל דאמצעית אסורה. פנ"י נ"א: ברד"ה אם. שער המלך אישות פ"ט ה"ט. מקנה ד"ה עוד נראה.
י"ל דרש"י שם מיירי באומר אחת במבנותיך הגדולות, דל"ש לומר אמצעית בשמה קרי לה, והכא לא מיירי כן. פנ"י שם עיי"ש.
י"א דמרש"י שם מוכח דלא קיי"ל כאביי. מקנה ד"ה עוד נראה.
ולטעמיך אמצעית שבכת ראשונה וכו'. הו"מ להק' אסיפא ולטעמיך אמצעית שבכת שניה מי קתני, וכנ"ל. שלנ"ל ד"ה ולטעמיך.
א"ל התם בלישנא דעלמא קמיפלגי. הגמ' כאן ס"ל דאצ"ל דמוחלפת השיטה, [ובנדרים ס"א: נשאר דמוחלפת השיטה], וי"ח. רמב"ן ד"ה ולהאי. רשב"א סוד"ה אמר אביי. ריטב"א ד"ה והא. תורי"ד ד"ה א"ל. אולם ביש"ש הט"ו בדעת הרמב"ם דלמסקנא נמי מוחלפת השיטה. וכ"מ בראמ"ה נדרים שם. ועי' מקנה ס"ד: ד"ה שם בגמ' אמר, וד"ה עוד. ועי' מהרי"ט.
היאך קיי"ל אי כר"מ או כר"י, וכן אי מוחלפת השיטה וכסוגיא דנדרים או לא, נ"מ בזה. עי' רמב"ן ד"ה ולהאי, ונדרים כ. מדפה"ר. רשב"א סוד"ה אמר אביי, ועי' בדבריו לעיל ס"ד: ד"ה אמר אביי. ריטב"א ד"ה והא, ונדרים שם ד"ה ובגמ'. נימו"י נדרים כ. מדפה"ר ד"ה עד פני. רא"ש נדרים פ"ח ס"א. תורי"ד ד"ה א"ל. טור יו"ד סי' ר"כ. ועי' ר"ן כ"ח. ד"ה וקיי"ל. ועי' רמב"ם נדרים פ"י ה"ז. ועי' כס"מ שם. ועי' ר"ן כ"ח. מדפה"ר ד"ה ר"י, ונדרים ס"א: ד"ה ולענין הלכה. יש"ש פ"ג הט"ו. שו"ת רדב"ז מכ"י ח"ח ס"א. ועי' נדרי זריזין נדרים ס"א: ד"ה גמ' איפוך. ועי' רע"ב נדרים פ"ח מ"ב ד"ה עד לפני הפסח. קול הרמ"ז שם ד"ה הרע"ב ד"ה עד לפני. ועי' מהרי"ט.
ביאור בברייתא להסוברים דאין מוחלפת השיטה. רשב"א לעיל ס"ד: ד"ה אמר [יעו"ש דמפכי' להברייתא]. וכן בר"ן כ"ח. ד"ה וקיי"ל. ריטב"א נדרים שם. ועי' קול הרמ"ז שם, משה"ק ע"ז. וכן בקר"א שם. ועי' שו"ת הרדב"ז מכ"י ח"ח סי' קמ"ו [יעו"ש דהגמ' הכא סברה דלא כהברייתא].
האמר לאשה קדשתיך וכו' אסור בקרובותיה. בעי' שיאמר אתם עדי, ומ"מ כשהודה בפני ע"א יש לחוש, מו"מ בזה. שו"ת מהריב"ל ח"א סי"ט בשם בעה"מ וראב"ד בשם גאון. ועי' רמב"ן ורא"ש ב"ב פ"ג סל"א דהודאה בפני ע"א הוי הודאה. ועי' שו"ת פנ"י סי' א' דף כ"ה ע"ב. שו"ת שער ציון ח"ב סל"ד.
י"א דבעי' דוקא ב"ד, וי"ח [ואי תלי בנידון בגדר שאחד"א]. שו"ת בית אפרים אה"ע סי' א'. ועי' חכ"צ סי' קט"ו [דפליג]. ועי' שו"ת צמח צדק סי' צ'. ועי' שו"ת בית שלמה [סקאלא] סי' ל"ו. ועי' הגהות יעב"ץ כאן. ועי' אוצה"פ סמ"ז סקי"ד אות ב'.
אסור בקרובותיה רק לחומרא, אבל בנפלה ליבום בעיא חליצה. תפארת יעקב סמ"ח סק"א.
אפי' במכחישתו אסור לישא אחרת משום חדר"ג, וי"א דמותר משום דאין חיה עמו. בית שמואל אחרון חו"מ סט"ו יעו"ש כהדרך הא'. ועי' הגהות רע"א אה"ע סי' א' ס"י בשם תשו' מהרש"ל דמותר.
בא על הקרובות לא פסלם לכהונה, [ואפי' אינן יודעות, ועי' להלן בד"ה לא קידשתני]. תוס' יבמות מ"ז. ד"ה נאמן, ושם דף כ"ה:, רא"ש יבמות פ"ד סי' ל"ה. תורא"ש שם מ"ז. הגהות יד אפרים סי' מ"ח בתחילתו הו' בפת"ש סי' מ"ח סק"א. וכ"מ ברא"ש יבמות פ"ד סל"ה. ועי' אוצה"פ סי' מ"ח סק"א אות ו' בשם תוספות חיים לדון בזה, ועייש"ע בסק"ז בשם מנחת פתים לגבי בנים שנולדו. ועי' מקנה קו"א סמ"ח סק"א. ועי' מנחת פתים סי' מ"ח סק"א. ועי' בכ"ז בסוגיא כתובות ט. וע"ע בס' המפתח יבמות מ"ז. בתוד"ה נאמן.
אסור אף בשניות לעריות שהן מדרבנן. מקנה ד"ה איצטריך. ועי' פור"י. ועי' להלן בד"ה הא תו ל"ל בענין שאחד"א בדרבנן.
היאך הדין בעבר ונשא אחת מהקרובות אי כפי' להוציא, עי' ברד"ה הוא אסור משנת"ב.
לא קידשתני. משמע דדוקא באומרת אבל אינה יודעת אסורה, וכהראשונים דס"ל דע"א אומר קידש ואין יודעת אסורה לינשא וה"ה לענין קרובין. מקנה קו"א סמ"ח סק"א. ועי' מנחת פתים סי' מ"ח סק"א. ובעיקר הנידון בע"א, עי' ראב"ד רמב"ן
אי חלוק האומר קידשתי שהוא נוגע בדבר, מע"א שאומר קידש והיא אינה יודעת. מקנה קו"א סמ"ח סק"א. ועי' מנחת פתים סי' מ"ח סק"א.
והיא מותרת בקרוביו. ואף באומר שקידשה וגירשה דליכא חזקה דאין מעיזה פניה בפני בעלה. מקנה עיי"ש באורך.
היא אומרת קידשתני וכו' הוא מותר בקרובותיה. מ"ש מגיטין נ"ד: דנאמן סופר להפסיד ס"ת מתוך שמפסיד שכרו, וה"נ אוסרת עצמה ותהא נאמנת. ט"ז יו"ד סי' קכ"ז סק"ד. ועי' שו"ע או"ח סי' קכ"ז. ועי' שו"ת חמדת שלמה או"ח סי"ח. ועי' שער"י ש"ו פ"ד.
י"ל דחייש' הכא שמא עיניה נתנה בממונו. שאילת יעקב סל"ב הו' באוצה"פ סמ"ח סק"א א"א.
אי אמרי' "מתוך" רק בדליכא חזקה, משא"כ הכא דיש לה חזקת פנויה, או לא. ט"ז שם יעו"ש כהצד הא'. ועי' שו"ע או"ח סי' קכ"ז. ועי' שו"ת חמדת שלמה או"ח סי"ח להק' דבשו"ע מביא מתוך לגבי יין באופן דאיכא חזקה.
אי אמרי' "מתוך" בממון ודשב"ע או רק באיסורין. שו"ת חמד"ש או"ח סי' י"ח. שער"י ש"ו פ"ד יעו"ש דרק באיסורין.
במודה לדבריה מקודשת בודאי, דיכול לקדשה עתה, חילוק מהכא להמבואר בב"ב קל"ד: דבגירושין אין נאמן בתורת ודאי. שו"ת רדב"ז ח"ה סי' של"א. ועי' רשב"ם ב"ב קל"ד: ד"ה אינו נאמן.
היא אסורה וכו'. אם אמרה קדשתני סתם ולא אמרה בפני עדים, אין בדיבורה כלום, וי"ח. שו"ת הרא"ש ריש כלל ל"ב. בית יוסף סוס"י מ"ז. ועי' שו"ת מהריב"ל ח"ג ספ"ה. ועי' חלקת מחוקק אה"ע ס"מ סק"א. בית שמואל שם סק"א. שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' רמ"ז. עצי ארזים סמ"ח סק"א. ועי' אוצה"פ סמ"ז סקי"ד אות ג' יעו"ש דברשב"א גיטין פ"א: מבו' דפליג על הרא"ש.
אם הוא ת"ח שיודע שאין קידושין בלא עדים, ודאי כדין קידושין קאמר ואין נאמן לחזור בו. בית שמואל שם. ועי' באחרונים שם.
אי ד' הרא"ש מיירי בפלגש דוקא. בית שמואל שם.
אסורה בקרוביו. ק' דאסורה לכל העולם, ואי בנתן לה גט, א"כ הוא נמי אסור בקרובותיה משום גזירה, [כמבו' בגמ']. לח"מ אישות פ"ט הט"ו. מקנה ד"ה ובגמ' צריכא. ועי' מלך שלם שם. גור אריה שם. ובעיקר הדין דבנתן לה גט אסור בקרובותיה גזירה שמא יאמרו וכו', כ"כ בר"ן ומאירי בני אהובה שם, שער המלך שם, וכ"פ רמ"א אה"ע סמ"ח ס"ו. וע"ע להלן בד"ה דאיתסר בקריבה.
י"ל דמיירי כשמת ומותרת לעולם. בני אהובה שם. שו"ת בית אפרים אה"ע סנ"ז ד"ה ומשה"ק בשם בה"ג. שער המלך שם ועייש"ע עוד מו"מ בזה. ועי' מלך שלם שם. גור אריה שם.
לא קדשת אלא בתי. אי מיירי בקטנה או בגדולה. פנ"י. ועי' תויו"ט כאן ויבמות פי"ג מ"ב. ועי' לק' בד"ה את בתך.
את בתך וכו' לא קדשת אלא אותי. מיירי בגדולה שעשת לאמה שליח, דקטנה לאו בת שליחות וכן אין האם מקבלת לבתה יתומה קידושין. תויו"ט כאן ויבמות פי"ג מ"ב. ועי' פנ"י משה"ק. וכן מקנה. ועי' עצי ארזים סמ"ח ס"ב. ועי' תורא"ש. ועי' חי' רמ"ש ס"ד ד"ה ולכן. ועי' להלן בד"ה מדרבנן הימנוה.
י"מ דאפי' בקטנה ובשאמרה דקבלת האם תועיל מדין ערב. מקנה. ועי' לעיל ז.
אי מהני קבלת קידושין ע"י האם לבתה יתומה מדרבנן, או רק חופה פלוגתא בזה. עי' יבמות ק"ח. ועי' רש"י גיטין ס"ה. נימו"י שם בשם רמב"ן. ועי' בית שמואל אה"ע סי' קנ"ה סק"ה. ועי' להלן בד"ה מדרבנן הימנוה.
הוא אסור בקרובות קטנה והיא מותרת וכו'. ק' כיון דמותרת א"כ לא גריע ממיאון, ואמאי הוא אסור כיון שנתבטל למפרע. פור"י.
וצריכא דאי אשמעי' וכו'. הטעם דל"א צריכותא, דברישא ס"ד משום דאית חזקה דאין מעיזה פניה בפני בעלה, משא"כ בסיפא. מקנה עיי"ש באורך, ועי' לעיל בד"ה והיא מותרת.
הא תו ל"ל. הטעם דלא תי' דאשמעי' בקטנה דרבנן, וס"ד דלא נימא שאחד"א. מקנה ד"ה איצטריך. פור"י [יעו"ש ליישב דפשיט"ל דאמרי' שאחד"א בדרבנן]. ובעיקר הענין אי אמרי' שאחד"א בדרבנן, הנה נחלקו בזה הראשונים, עי' תוס' גיטין נ"ד: ד"ה אמר אביי, לגבי י"נ דרבנן, דאמרי' שאחד"א. וכ"כ בית שמואל סי' קנ"ו סט"ז. וערוה"ש סמ"ח אות ו'. וכ"ה מקנה קו"א סי' מ"ח בתחילתו מכתובות כ"ג:, אולם ברא"ה בבדק הבית ש"ב דף קט"ו חולק. ועי' שו"ת רע"א ח"א סי' רכ"א אות י"ב, משה"ק עליו. ועי' רע"א כתובות ט. ועי' שו"מ תנינא א' סט"ז. ועי' יבמות קי"ח. קי"ט.
מדאו' הימניה רחמנא לאב וכו'. מוכח דנאמן אף בע"א מכחישו, דומיא דהכא דמכחיש האם. רע"א לעיל ס"ג. ד"ה אאב"ה.
מדרבנן הימנוה וכו'. פי' ס"ד דנאמנת משום דתיקנו דיכולה לקדשה מדרבנן, וכמו"כ תהא נאמנת, וקמ"ל דאב איכא גזה"כ [א"נ משום דאין מקדשת אלא מדעת בתה]. תורא"ש ד"ה ס"ד. מקנה. פנ"י. ולפי"ז מיירי בקטנה ודלא כהתויו"ט, עי' לעיל בד"ה את בתך. ובעיקר הענין אי מדרבנן האם מקדשת את בתה, עי' לעיל בד"ה את בתך משנ"ת.
את בתך וכו' איידי דתנא וכו'. אי מצי לתרץ דס"ד דנאמן לאסור כשאינה יודעת. חמד"ש.
אי מצי לתרץ דאף שעשת לאמה שליח בעדים, נאמנת האם שקיבלה לעצמה. טיב קידושין סמ"ח ס"ב. ועי' מקנה. פנ"י.
צ"ב להרמב"ם [אישות פ"ט הט"ו] שהביא דין זה. רשב"א. ועי' מ"מ שם. ועי' מקנה סוד"ה איצטריך. חמד"ש. טיב קידושין סמ"ח ס"ב. או"ש שם.
ושמואל אמר מבקשין. כן קיי"ל ומשום דבבקשה אין לוה הפסד [רמב"ם אישות פ"ט הט"ז], מו"מ אי אין לו הפסד היינו שאין נאסר בקרובות, או הפסד ממון. עי' שו"ת מהרש"ל שם. וכן בב"ח סי' מ"ח. אולם עי' מ"מ משכ"ב. ועי' בתי כהונה שם. ועי' עצי ארזים שם. וכן עי' אוצה"פ סמ"ח סק"י א"א. ועי' להלן בד"ה דאיתסר בקריבה משנ"ת.
לא ניחא לי דאיתסר בקריבה. ובלא דמיתסר, הוי כפינן לי' משום זה נהנה וזה לא חסר. ר"ן.
ואף דטוען שלא קידשה, מ"מ יאסר כיון נותן גט ונראה כנושא קרובות. ר"ן. מ"מ אישות הט"ז. ועי' לעיל בד"ה אסורה בקרוביו.
דאיתסר בקריבה. פלוגתא אי נאסר אפי' אם בקשוהו ליתן גט, או רק אם כופין ליתן גט. ר"ן יעו"ש דבבקשה נאסר, ויעו"ש להוכיח כן מרד"ה לחיי. וכ"ה בשו"ת מהרש"ל סכ"ה בשם תשו' רשב"א. וכן במרדכי אות תקל"א בשם הר"א מביה"ם. וכן במ"מ אישות פ"ט הט"ז. אולם במרדכי שם בשם ר"י הלבן ורא"ם פליגי דדוקא בכופין. ועי' ב"ח סי' מ"ח. ועי' הגהת שו"ע שם וטור שם. ועי' בתי כהונה ח"א סי' א'. שער המלך שם פ"ט הט"ו. ועי' לח"מ שם. ועי' עצי ארזים סי' מ"ח ס"ד.
מו"מ בזה בדעת הרמב"ם [אישות פ"ט הט"ז] שפ' דמבקשים שיכתוב גט משום שאין לו הפסד. דעי' שו"ת מהרש"ל שם לדקדק דאין נאסר בבקשה. וכן בב"ח סי' מ"ח. אולם עי' מ"מ משכ"ב. ועי' בתי כהונה שם. ועי' עצי ארזים שם. וכן עי' אוצה"פ סמ"ח סק"י א"א. ועי' לעיל בד"ה ושמואל אמר מבקשין.
הטעם [להסוברים דבעי' כפייה] משום דכפיה היא אלימא, ואמרי' אינשי דאם לא שהוא אמת לא היו כופין אותו. בתי כהונה שם.
אי בנתן גט מעצמו נאסר בקרובין. עי' אוצה"פ שם אות ג'.
פלוגתא במכחישתו דלא קידשה וכפוהו בני משפחה ליתן גט מפני החשש, אי נאסרת בקרוביו. מרדכי אות תקל"א [יעו"ש בשם ר"א מביה"ם דנאסרת, ור"י הלבן פליג]. ועי' רמ"א סי' מ"ח ס"ו. ועי' חלקת מחוקק שם סק"ג. ועי' שו"ת הרא"ש [הו' בטור בטור וב"י סי' מ"ו בסופו]. ועי' בית שמואל שם סק"ג. ולבוש שם. מקנה בקו"א סמ"ח ס"ו. בית הלל שם. ועי' דרכי משה שם סי"ג. טיב קידושין שם סק"ה. עצי ארזים שם סק"ה. ערוה"ש שם סי"א.
ק' דהרמ"א [שם] סותר למש"פ [סי' י' ס"א] לגבי נותן גט מחמת קול לרווחא דמילתא, דאסור להחזירה משנישאת [כמש"כ הרא"ש שם]. חלקת מחוקק שם סק"ג. בית שמואל שם סק"ג. ועי' לבוש שם. מקנה בקו"א סמ"ח ס"ו. בית הלל שם. ועי' דרכי משה שם סי"ג. טיב קידושין שם סק"ה. עצי ארזים שם סק"ה. ערוה"ש שם סי"א.
ק' סותר למש"פ [בסי' ו' וסי' י'] דנתן גט מחמת קול אסורה לכהונה. חלקת מחוקק שם סק"ג. בית שמואל שם סק"ג. ועי' לבוש שם. מקנה בקו"א סמ"ח ס"ו. בית הלל שם. ועי' דרכי משה שם סי"ג. טיב קידושין שם סק"ה. עצי ארזים שם סק"ה. ערוה"ש שם סי"א.
יש לחלק ביו נותן גט מחמת קול דנאסרת, לבין נתן אף בלא קול מעצמו. בית שמואל שם סק"ג. מקנה בקו"א סמ"ח ס"ו.
אי חלוק גט שהצריכוהו ב"ד משום חומרא לבין נתן מעצמו. בית הלל שם. ועי' דרכי משה שם סי"ג.
י"א דלהרמ"א הכא דמותרת בקרובין הוא דוקא בשטוענין ברי. טיב קידושין שם סק"ה. ועי' ערוה"ש שם סי"א.
נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה. דוקא בסיפא דקידשתני והוא מכחישה, אבל ברישא שטוענת לא קידשתני פטור, דהוי כטענו חטין והודה לו בשעורים. שלנ"ל בשם ראב"ד.
אם הוא ת"ח ופירש שנותן לה להתירה לעולם, פטור מכתובה, משא"כ בלא פירש. רשב"א ד"ה אמר רב, הו' בר"ן ומ"מ אישות פ"ט הט"ז.
הוכחה לזה מסנהדרין י"א. לגבי מעשה דעמדו כולם ונתנו גט. עצי ארזים סמ"ח ס"ג.
שניהם מודים מאי. ס"ד דמהני מדרבנן, דמדאו' אי לא בעי' עדי קיום, אמאי בעי' ע"א כלל. תשב"ץ ח"א סי' ק"ל. ב"ח סמ"ב. שער המלך אישות פ"ט הל"א. מהרי"ט. נוב"י ח"ב אה"ע סע"ה. ועי' שער"י ש"ז פ"א. ועי' אוצה"פ סמ"ב סקכ"א אות ב'. ועי' ברש"י ד"ה מהו דהוא מדאו', ועיי"ש מה שצויין בזה.
אין ולאו ורפיא בידיה. ק' דא"כ מה דקאמר אין חוששין היינו במכחישין, ופשיטא שאין נאמן דאין ע"א בדשב"ע כלום. פנ"י [יעו"ש דס"ד לצרף העד עם הבעל, ומשום פלגי', ועוד ס"ד דעכ"פ יעשה העד ספק].
עו"ק דע"א בהכחשה לאו כלום הוא. חזו"א אה"ע סי' ס' אות א'.
היאך קיי"ל לענין הלכה, אי בעיא גט לחומרא. סמ"ג עשין מ"ח. טור סי' מ"ב ס"ב. עי' רמ"א אה"ע סי' מ"ב ס"ב דיש מחמירין [היינו הסמ"ג] כששניהם מודים. וכ"כ הב"י בשם יראים סי' ז'. ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ד (דפוס פראג) סימן קל"ג כ' דא"כ אתה פוסלה לכהונה. וע"ע שו"ת שבות יעקב ח"ב סימן קפ"ו. וע"ע ש"ך יו"ד סי' קכ"ז ריש סקי"ג. שו"ת מהרי"ט ח"א סי' ט"ו.
עוד מו"מ בענין זה, עי' משנ"ת ברד"ה מהו.
הב"ע דא"ל קידשתיך בפני פלוני ופלוני. אי מדלא תי' דמיירי בע"א שאומר נתקדשה בפני ב', מוכח דבכה"ג נמי אין חוששין משום דשב"ע, פלוגתא בזה. ריטב"א כאן [יעו"ש כצד א'] וכן לק' ד"ה התם. ר"ן כתובות כ"ג. ד"ה תרוייהו. רמב"ן ורא"ה בשיטמ"ק שם. אולם בתרוה"ד סי' רי"ב פליג. ועי' לח"מ אישות פ"ד ה"ו. ב"י סמ"ב. ועי' שער המלך אישות פ"ט הל"א. ועי' שו"ת מהרי"ט ח"א סט"ו וח"ב אה"ע סמ"ג ד"ה ואע"פ, ובחי' לק' ס"ו. ד"ה אמר. ועי' אוצה"פ סמ"ב סק"כ ד' אות ד'.
להסוברים ??דחוששין, צ"ל דגבי ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה דלא תינשא [כתובות כ"ג.], התם משום דמודו בעיקר הקידושין ופליגי רק אי זרק קרוב לו או לה וע"כ אסורה מדרבנן לינשא, מו"מ בדעת הרמב"ם. ר"ן כתובות כ"ג. ד"ה תרוייהו, ויעו"ש לפרש כן בד' הרמב"ם אישות פ"ט הל"א. אולם בשער המלך שם פי' דהרמב"ם ס"ל כהתרוה"ד הנ"ל. וכ"כ במחנ"א דיני עדות ס"ט. ועי' מקנה קו"א סמ"ז ס"ג. ועי' שער"י שם.
יש לחלק [לגבי ע"א מכחישו] בין בא העד לאחר שנישאת לבין קודם שנישאת. מקנה שם בדעת הרמב"ם. ועי' שער המלך שם.
והלכו למד"ה. ק' דאף אם לא הלכו ומכחישים אותו יאסר משום שאחד"א דנאמן נגד עדים. שער המלך אישות פ"ט הט"ז. ובעיקר הענין אי שאחד"א נאמן כנגד עדים, עי' שו"ת מהרשד"ם אה"ע ס"ט ד"ה בענין הנוגע דנאמן. ועי' שו"ת רע"א מהדו"ת סי' נ"ג ד"ה הנה. ועי' פת"ש אה"ע סי' ל"ז סקי"א, ויעו"ש מ"ש בשם שער המלך. וע"ע משנ"ת ברד"ה הוא אסור.
י"ל דכשהם עצמם מכחישין ליכא דין שאחד"א. שער המלך שם.
עוד ישוב בזה. שעה"מ שם.
הו"מ לתרץ דאיכא ג' או ד' עדים ואחד מהם פסול, ובעי' לדין שאחד"א, אבל לענין קיום סגי בהו דאין נפסלים רק בהגדה. חמד"ש. ובעיקר הענין, עי' זכר יצחק סי' ט', בדין נמצא קא"פ בעדות קידושין. ועי' תוס' סנהדרין ט. ??
פירש היכן הם, דב"ד חייבים לשאלו היכן הם שמא יעידו כדבריו ויביאוה לידי איסור. רמ"ה. ועי' משאת בנימין סי' פ"ח.
איתיביה המגרש וכו'. ק' דא"כ אמאי לא נקט פלוגתתם בקידש בע"א. מקנה. חמד"ש. חזו"א אה"ע סי' ס' אות ב'.
ישוב [עפי"ד הירושלמי גיטין פ"ח ה"ט] דב"ש אזלי לשיטתם דאין מגרש אא"כ מצא דבר ערוה, ואין ע"א נאמן לומר שכבר עבר איסור משא"כ לב"ה. חמד"ש עיי"ש.
רד"ה הוא אסור וכו' דשאחד"א. בגדר דין שאחד"א. שו"ת מהר"י באסן סי' פ'. קצוה"ח סי' ל"ד סק"ד. מהרי"ט ח"ג אה"ע סי' א'. תרוה"כ סי' א' ובקידושין ב:, ש"ך ריש סי' ל"ז. חק"ל יו"ד סי' ב' משפט צדק ח"א סי' כ"ה. שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ל"ח. מהרשד"ם סי' ט'. ועי' מהרש"ך ח"ג סי' צ"ה. שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' ס"ז. שו"ת מהריב"ל ח"ב ס"ו, וח"ג סי' פ"ה. ועי' פמ"ג ביו"ד סי' א' סקל"ט. ברית אברהם סי' פ"ו הו' בפת"ש אה"ע סס"ח סק"ד. ועי' בית מאיר אה"ע סי' ט"ו ס"ז. ועי' שו"ת רע"א תנינא סי' נ"ג. ועי' באר היטב אה"ע סמ"ח. ועי' ועי' שו"ת רא"ם סי' כ"ה. שעה"מ אישות פ"ט ה"ו. קה"י כתובות סי' י'. חי' העילוי ממייצ'יט סי' כ"ה. ועי' רע"א כתובות כ"ב. ועי' קוב"ש שם. ועי' אבי עזרי איסו"ב פ"כ הי"ג.
שאחד"א הוא מדין נדר. שו"ת מהר"י באסן סי' פ'. מהרי"ט ח"א סי' צ"ב, ועי' בח"ב אה"ע סי' א'. וכן בקצוה"ח סי' ל"ד סק"ד בשם מהריב"ל, ושב יעקב. ועי' שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סק"א. ועי' משפט צדק ח"א סי' ס"ה [הו' בשער המלך אישות פ"ט הט"ו]. ועי' שו"ת פרי יצחק ח"ב סי' ל"ח.
שאחד"א מהני משום דאדם נאמן על עצמו כעדים, ונלמד מדכתיב "כי הוא זה". קצוה"ח שם. נוב"י תנינא אה"ע ס"כ. ש"ך ריש סי' ל"ז. וכ"כ גם החק"ל (יו"ד סי' ב'). ועי' שעה"מ שם. ועי' תרוה"כ קידושין ב:, ועי' מהרי"ט ח"ב אה"ע סי' א'. ועי' שו"ת חת"ס שם. ש"ש ש"ו פי"ט. בית אפרים אה"ע סי' א'. ועי' רעק"א כתובות כ"ב. קה"י כתובות סי' י'. חי' הגרש"ר כתובות סי' י'.
גדר דין שאחד"א, הוא כעין פסק שאדם מקבל על עצמו. תרוה"כ סי' א' ד"ה ואת אשר [עיי"ש לשונו]. ועי' חי' עילוי ממייצ'יט סי' כ"ה. ועי' בית ישי סי' צ'.
אי שאחד"א נאמן כנגד עדים, [וכן אי נידון זה תלי בהנידון הנ"ל בגדר שאחד"א]. עי' שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רי"א וח"ד רפ"ו, הו' במל"מ אישות פ"ט הט"ו יעו"ש דנאמן. אולם בתור"י הזקן כתובות ט. דאין נאמן. וכן בריטב"א כתובות ט. וע"ע חת"ס אה"ע שם. פמ"ג יו"ד סי' א' סקל"ט. ועי' שו"ת מהרשד"ם סי' ט'. מהרש"ך ח"ג סי' צ"ה. שו"ת מהריב"ל ח"ג ספ"ה. ועי' שו"ת רע"א תנינא סי' נ"ג. ועי' שער המלך אישות פ"ט הט"ו. ועי' ב"י יו"ד סי' א' בשם רשב"א בתש'. וע"ע שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' רע"ט. שו"ת רע"א מהדו"ת סי' נ"ג ד"ה הנה. ועי' פת"ש אה"ע סי' ל"ז סקי"א, ויעו"ש מ"ש בשם שער המלך. ועי' אוצה"פ סי' מ"ז סקי"ד אות ו'.
עוד מו"מ אי שאחד"א הוא מדין הובע"ד. שו"ת מהר"י באסאן סי' פ'. שער המלך פ"ט מאישות הט"ו. חקרי לב יו"ד סי' ב'. שערי תורה ח"א כלל ה'. פני אריה סי' ל"ד. אמרי בינה עדות סי' ב' וסי' ג'. פי' הרי"פ פערלא לרס"ג ל"ת רע"ו. חי' הגרש"ר סי' ט'. ועי' קצוה"ח סי' ל"ד סק"ד. כו"ח דרע"א ח"ב סי' ב'.
אי ב"ד כופים להוציא עפ"י שאחד"א. ריטב"א כתובות ט. יעו"ש דכופין. ועי' שו"ת רא"ם סי' כ"ה. שו"ת מהריב"ל ח"ב ס"ו. שו"ת מהר"י הלוי סל"ט הו' בפת"ש אה"ע סס"ח סק"ד, ויעו"ש עוד בשם ברית אברהם סי' פ"ו. ועי' בית מאיר שם בדעת הרמב"ם אישות פכ"ד הי"ח [יעו"ש דאין כופין]. אולם בשו"ת חת"ס אה"ע סי' א' פליג בדעת הרמב"ם.
רד"ה ומותר וכו' ונאסר בקרובותיה. י"ג "ונאסרת בקרוביו", מו"מ בזה. ר"ן. ועי' רש"י על הרי"ף. ועי' רש"ש. הגהות רי"א חבר.
רד"ה אבל איהי וכו' ונתסר איהו על פיה וכו'. הטעם לזה, דהא אינו יותר מעד אחד בדשב"ע. אילת השחר.
רד"ה כופין ליתן לה גט. אתי לאפוקי כתובה. מהר"י בירב.
רד"ה מהו וכו' ויליף דבר דבר מממון וכו'. משמע דהנידון מדאו', ועי' משנ"ת בגמ' בד"ה שניהם מודים מאי.
ק' אמאי בעי' ע"א וכן אמאי רק חוששין ולא ודאי. תשב"ץ ח"א סי' ק"ל. ב"ח סמ"ב. שער המלך אישות פ"ט הל"א. מהרי"ט. נוב"י ח"ב אה"ע סע"ה. ועי' שער"י ש"ז פ"א. ועי' אוצה"פ סמ"ב סקכ"א אות ב'. ועי' בגמ' בד"ה שניהם מודים מאי.
י"ל דסגי בע"א משום דס"ל דאיסור אשת איש ל"ח דשב"ע, ומ"מ כיון דשם ערוה עליה בעי' ע"א לקיום והקידושין מהני לענין איסור ולא לקטלא. שיטמ"ק כתובות כ"ג. בשם רמב"ן ורא"ה. וכ"כ בנוב"י קמא אה"ע רס"י נ"ט, אמנם עי' שם במהדו"ת אה"ע סי' ע"ה. ועי' אחיעזר אה"ע סכ"ה אות י"א [דאף לקטלא משום דהאיסור יוחזק בע"א]. ועי' שו"ת הרב"ז ח"ב אה"ע סי' ל"ט.
הטעם לדרך זו דל"ח דשב"ע, משום דלאסור דמי לקנין ממון ורק להתיר חשיב דשב"ע. ערוה"ש סמ"ב ס"כ. ועי' תוס' גיטין ב:
מו"מ לדרך זו, אי דמי לאיסורין רק לענין ע"א בהכחשה דאין נאמן, ומשא"כ לענין חלות הקידושין דבעי' עד כשר לפעול ע"י מקצת הקידושין. שער"י ש"ז פ"ב.
פי' אחר, דהודאת המקדש אף דהוא נוגע תיצטרף לעדות קיום דאמרי' פלגי' דמקודשת אבל לא לו. יד רמ"ה. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"ג סנ"א. דברי מלכיאל ח"ה סי' ר"ד. ועי' מראה משה סי' נ"ד אות ז' כעי"ז בשם הגר"ש קלוגר.
פי' אחר, דלמ"ד חוששין, ס"ל כר"י [בסיפרי דברים פי"ט פט"ו] דדריש לקום ע"א באיש לכל עוון וגו' אבל קם באשה להשיאה, וילפי' דהוי קיום. שו"ת בית יצחק אה"ע סי' ק"ב אות ה'. ועי' פנ"י בע"ב ד"ה ולכאו'.
פי' אחר, דדבר דבר מממון הוא דוקא בהכחשה, אבל בלא הכחשה נאמן ע"א אף בדשב"ע וע"י שלא יוכחש מיד שוב עדותו תוכל לבוא לידי קיום. חמד"ש. וכ"מ ברשב"א לק' ס"ו. ד"ה אשתו. ועי' חזו"א אה"ע סי' ס' סק"א יעו"ש כעי"ז. ועי' אבנ"ז אה"ע סי' רל"ג אות י"ג וסי' תע"א.
פי' אחר, דשניהם מודין היינו שקיבלוהו עליהם דהוא יהיה עד הקידושין, ובכה"ג אלים כוחו אף בהכחשה ודין הוא דיועיל בקידושין. נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' ע"ה. שו"ת חת"ס אה"ע ספ"ב בסופו, וסי' ק"ד. זכר יצחק ס"ח אות ג'. ועי' שו"ת אגר"מ אה"ע ח"א ספ"ב ענף י"ג. ועי' שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"א סי' צ"ב שהביא כעי"ז משום דהימניה, ויעו"ש משכ"ב.
פי' אחר, דעדי קיום בקידושין פועל כ"א חצי קידושין [וכמעכשיו ולאחר ל'], וזהו "חוששין" דאינם קידושין גמורים ע"י ע"א. שער"י ש"ז פ"א. חי' הגרש"ש סכ"ב ד"ה וע"פ [ויעו"ש לבאר עפי"ז ברד"ה ואי ליכא עיי"ש]. ועי' זכר יצחק ס"ח אות ג'.
פי' אחר, משום שע"א ראוי להיצטרף עם אחר, ועוד שהוא קם לשבועה. תשב"ץ ח"א סי' ע'. ועי' שו"ת הרב"ז ח"ב אה"ע סי' ל"ט.
אי טעמי' דמ"ד חוששין, משום דפליג על הדרשה דבדבר דבר, או משום דס"ל דקאי רק לעדי זנות, מו"מ בזה. נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' ע"ה [יעו"ש עוד דרכים בטעמי' דר"פ], וע"ע בדבריו במהדו"ק רס"י נ"ט. ועי' שו"ת הרב"ז ח"ב אה"ע סי' ל"ט.
רד"ה ואי ליכא וכו' דע"א חשיב לחייב שבועה וכו'. צ"ב ענין קידושין לשבועה, ביאור בזה. עי' תשב"ץ ח"א סי' ק"ל. ב"ח סמ"ב. שער המלך אישות פ"ט הל"א. מהרי"ט. נוב"י ח"ב אה"ע סע"ה. אבנ"ז אה"ע סי' רל"ג אות י"ג וסי' תע"א. ועי' שער"י ש"ז פ"א. חי' הגרש"ש סכ"ב ד"ה וע"פ. זכר יצחק ס"ח אות ג'. ועי' אוצה"פ סמ"ב סקכ"א אות ב'.
רד"ה אלא לאו וכו' שמודה לו נאסר וכו'. ק' אמאי אין מצטרף עם העד, דכבר אינו נוגע שהרי גירשה. מקנה. ועי' דברי מלכיאל ח"ה סי' ר"ד. ועי' פנ"י.
רד"ה קידשתיה וכו' דהו"ל קידושין גמורים וכו' ונאמן הוא לאסור את עצמו. ביאור דבריו. רש"ש.
תוד"ה ואם נתן וכו' מכאן יש להוכיח וכו'. אי מצי להוכיח כן ממתני' דיכול לומר לא קדשתיך, וע"כ דלא כתב. מהרש"א.
אי מצי להוכיח מסיפא דלא קדשתי את בתך, וע"כ דלא כתב לאם דא"כ קידש את הבת הוי דבר שאינו מצוי כלל. פנ"י.
בא"ד דאי כתב לה א"כ מאי מבקשין וכו'. י"ל דמיירי בכתב אלא שאין מוצאין לקיימו. רשב"א. ועי' רע"א תנינא סי' נ"ג.
י"ל באופ"א, דזה גופא מכחישין הבעל והאשה אם קידשה וכתב לה. שלנ"ל. ועי' ברשב"א ד"ה ומדאמרי'.
י"ל דמיירי במקום שכותבין ואח"כ מקדשין, דאז ליכא הוכחה מכתובה. רמב"ן. רשב"א. ר"ן. ועי' ריטב"א דזה דוחק. ועי' יד רמה. ועי' רש"ש [לדחות עפי"ד רא"ש כתובות פ"ד ס"ד דבמקום שכותבין לפני קידושין אין מוסרין לידה עד אחר קידושין, וכ"מ בתורא"ש כאן בד"ה נתן. וכעי"ז כ' במהרי"ט, וע"ע פנ"י].
אי במקום שכותבין ואח"כ מקדשין, יש לחוש לקידושין. עי' יד רמה. ועי' לעיל בשם רמב"ן רשב"א ור"ן.
עוד דחייה בזה. שלנ"ל. ועי' מהרי"ט.
בא"ד הוי מצי להוכיח מהכא וכו'. היאך קיי"ל, פלוגתא בזה, וי"א דחלוק דין גרושה דיש לה. רמב"ם אישות פ"י הי"א דאין לה. וכן בשו"ע אה"ע סי' נ"ה ס"ו. וכ"כ הרמב"ן ורשב"א כאן בשם הגאונים. אולם התוס' בב"מ י"ז: ד"ה מן האירוסין והרא"ש כתובות פ"ד ס"ד ס"ל דיש לה. וכן ברשב"א כתובות מ"ד. ושיטמ"ק שם בשם רא"ה. תורי"ד כאן ובכתובות י"ב: מ"ג: פ"ט:, מרדכי רפ"ד דכתובות בשם רבינו ברוך ותוס' טוך. וכ"כ הטור אה"ע סי' נ"ה. רמ"א שם ס"ו. ועי' מאירי דלגרושה יש לה. ועי' מהר"י בירב. ועי' מקנה קו"א שם. תפארת יעקב שם סקט"ז. ועי' באוצה"פ סי' נ"ה ס"ו, וסי' ל"ז סק"א. ועי' שו"ת ב"י ס"ח דבזה"ז ליכא כתובה כלל. וכ"מ במרדכי שם בשם רבינו אפרים וראבי"ה. וכ"ה בביאור הגר"א אה"ע סנ"ה סקכ"ד. ועי' דרכי משה סנ"ה אות ד' בשם שו"ת ריב"ש סצ"ח דבזה"ז לכו"ע אין לה. ועי' דינא דחיי עשין מ"ח דף כ"ז טור ג'.
אי בכתב לה, גובה מבנ"ח ולא ממשעבדי וכן אי גובה תוספת. רמב"ם שם יעו"ש דל"ג ממשועבדים וכן לא תוספת. וכ"כ במ"מ שם בשם רש"ג דאין לה משועבדים. אולם ברא"ש כתובות פ"ד ס"ד פליג לענין משעבדי. וכן בר"ן כתובות מ"ד. ועי' חלקת מחוקק סי' נ"ה סקי"ח. בית שם סקי"ב.