2,656
עריכות
אילת השחר/בבא קמא/קד/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
'''הלכך נשבע וכו' כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה הא לא אישתבע הוי גבי' פקדון.''' אינו מבואר מה דחלוק כשנשבע, ובפשוטו דהוא משום הפסוק דלאשר הוא לו יתננו כמו דאמרינן בתחילת הסוגיא. ובחזו"א סי' כ' סק"ח הביא דס"ל להש"ך דלמסקנא אינו מהפסוק, והסמ"ע ס"ל דידעינן לה מקרא, אלא שרוצה לומר שם שגם הסמ"ע לא ס"ל דמדרשא ילפינן לה אלא שזהו פשוטו דצריך שיגיע לבעליו. ולכל הפירושים צ"ב אם הא דצריך שיגיע לידו משום דבלי זה לא נתקיים מצות השבה, אבל מצד הגזילה סגי בהודאה כמו בלא נשבע, וא"כ צ"ע איך נדע מסברא, דהא גם גזלן בעי שיתוקן איסור גזילה ובכ"ז בהודאה סגי ולמה לא תסגי גם בנשבע. ואפי' מקרא ג"כ צ"ע, דבשלמא אם נימא דנתחדשה הלכה דבעי מצות השבה כדי שיתכפר, היינו יכולים לומר דבקרא דאשר הוא לו נתחדש דבעי שיקיים מצות השבה וכ"ז שלא קיים אין לו כפרה בנשבע, אבל כיון שכתבו התוס' דף ק"ה ע"א בד"ה מצות, דלמסקנת הגמ' מצות השבה לא מעכב לענין הקרבת הקרבן וכל שאין גזילה הוי כבר השבה המספיקה לענין הבאת האשם, א"כ כיון דמצד ענין הגזילה אין כבר גזילה בהודה בלבד, א"כ מה חסר עוד, הא מצות השבה אין מעכב דלכן בגזל פרוטה והחזיר חצי פרוטה כיון דאין כבר הגזילה אע"פ שלא קיים מצות השבה אינו מעכב, וצ"ל דהתם הא בהחצי פרוטה שהחזיר עשה כל מה ששייך לעשות, אלא דזה אינו קיום מצות השבה מחמת החצי השני שלא החזיר, וע"ז אמרינן דאינו מעכב, משא"כ באם לא החזיר ואין כאן קיום מצוה בזה עצמו, אז לא מהני ומעכב מחמת דחסר בזה עצמו מצות השבה. | '''הלכך נשבע וכו' כיון דבעי כפרה לא סגי עד דמטי לידיה הא לא אישתבע הוי גבי' פקדון.''' אינו מבואר מה דחלוק כשנשבע, ובפשוטו דהוא משום הפסוק דלאשר הוא לו יתננו כמו דאמרינן בתחילת הסוגיא. ובחזו"א סי' כ' סק"ח הביא דס"ל להש"ך דלמסקנא אינו מהפסוק, והסמ"ע ס"ל דידעינן לה מקרא, אלא שרוצה לומר שם שגם הסמ"ע לא ס"ל דמדרשא ילפינן לה אלא שזהו פשוטו דצריך שיגיע לבעליו. ולכל הפירושים צ"ב אם הא דצריך שיגיע לידו משום דבלי זה לא נתקיים מצות השבה, אבל מצד הגזילה סגי בהודאה כמו בלא נשבע, וא"כ צ"ע איך נדע מסברא, דהא גם גזלן בעי שיתוקן איסור גזילה ובכ"ז בהודאה סגי ולמה לא תסגי גם בנשבע. ואפי' מקרא ג"כ צ"ע, דבשלמא אם נימא דנתחדשה הלכה דבעי מצות השבה כדי שיתכפר, היינו יכולים לומר דבקרא דאשר הוא לו נתחדש דבעי שיקיים מצות השבה וכ"ז שלא קיים אין לו כפרה בנשבע, אבל כיון שכתבו התוס' דף ק"ה ע"א בד"ה מצות, דלמסקנת הגמ' מצות השבה לא מעכב לענין הקרבת הקרבן וכל שאין גזילה הוי כבר השבה המספיקה לענין הבאת האשם, א"כ כיון דמצד ענין הגזילה אין כבר גזילה בהודה בלבד, א"כ מה חסר עוד, הא מצות השבה אין מעכב דלכן בגזל פרוטה והחזיר חצי פרוטה כיון דאין כבר הגזילה אע"פ שלא קיים מצות השבה אינו מעכב, וצ"ל דהתם הא בהחצי פרוטה שהחזיר עשה כל מה ששייך לעשות, אלא דזה אינו קיום מצות השבה מחמת החצי השני שלא החזיר, וע"ז אמרינן דאינו מעכב, משא"כ באם לא החזיר ואין כאן קיום מצוה בזה עצמו, אז לא מהני ומעכב מחמת דחסר בזה עצמו מצות השבה. | ||
'''וכן''' צ"ל בהא דלקמן דף ק"ט באם מת הנגזל והוא יורשו בעי שיוציא גזילה לבנו או לאחיו ואפי' לארנקי של צדקה, וכבר נסתפקו אם זה מה"ת, ולכאורה כיון דאין כאן גזילה מה צריך יותר, ומ"ש מהא דדף ק"ה בהחזיר חצי פרוטה דכיון דאין כאן גזילה סגי, וע"כ דהיכא דבזה מצד עצמו עשה הכל והי' צריך להיות נקרא דנתקיים המצוה, א"כ אע"פ שלא קיים מצוה מחמת שחסר עוד מה שלא החזיר, זה אינו מעכב, אבל ודאי יש דין שבגזילה שרוצה שיצא בה ידי חזרה שיתקיים בה מצות השבה. (מהדו"ק) | '''וכן''' צ"ל בהא דלקמן דף ק"ט באם מת הנגזל והוא יורשו בעי שיוציא גזילה לבנו או לאחיו ואפי' לארנקי של צדקה, וכבר נסתפקו אם זה מה"ת, ולכאורה כיון דאין כאן גזילה מה צריך יותר, ומ"ש מהא דדף ק"ה בהחזיר חצי פרוטה דכיון דאין כאן גזילה סגי, וע"כ דהיכא דבזה מצד עצמו עשה הכל והי' צריך להיות נקרא דנתקיים המצוה, א"כ אע"פ שלא קיים מצוה מחמת שחסר עוד מה שלא החזיר, זה אינו מעכב, אבל ודאי יש דין שבגזילה שרוצה שיצא בה ידי חזרה שיתקיים בה מצות השבה. <small>(מהדו"ק)</small> | ||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
'''ואפשר''' לומר דהא דחידש ר"ע קנסא בגזל א' מחמשה אפי' בלי שנשבע, כלול בזה שיוציא מתחת ידו, ובזה לא סגי אלא צריך גם שיגיע לידי הנגזל, ולכל הפחות יש לחייבו לעשות דבר שקרוב שיגיע ליד הנגזל. וא"כ לא קשה להו למה בהודה שלא בפניו קנסינן לר"ע לכל הפחות שיתן ליד ב"ד, והיינו כדי שיהי' יותר קרוב שיגיע ליד נגזל, משא"כ לר"ט דהחיוב הוא לצאת יד"ש ולצאת ידי שמים שייך רק שיגיע להנגזל, ולכן גם ב"ד לא צריך להועיל, דבלצאת ידי שמים שייך רק אם יגיע אליו ממש, וכיון דבהודה שלא בפניו דיש אפשרות שיגיע ליד בעליו מ"מ לא צריך שיגיע אליו ממש אין לחייבו ליתן ליד ב"ד, כיון דגם בב"ד הא אינו ממש כמו לידו, ולצאת יד"ש בדבר שיותר קרוב שיגיע לנגזל לא מסתבר לחייב ולכן יהא בידו, אבל לר"ע דהוא מדין קנס א"א להקשות למה חייבוהו ליתן ליד ב"ד, דלקונסו בדיני אדם שייך גם על חלק, דהיינו שכיון שע"י ב"ד יותר קרוב להגיע לידו מחייבינן לי' ליתן ליד ב"ד. | '''ואפשר''' לומר דהא דחידש ר"ע קנסא בגזל א' מחמשה אפי' בלי שנשבע, כלול בזה שיוציא מתחת ידו, ובזה לא סגי אלא צריך גם שיגיע לידי הנגזל, ולכל הפחות יש לחייבו לעשות דבר שקרוב שיגיע ליד הנגזל. וא"כ לא קשה להו למה בהודה שלא בפניו קנסינן לר"ע לכל הפחות שיתן ליד ב"ד, והיינו כדי שיהי' יותר קרוב שיגיע ליד נגזל, משא"כ לר"ט דהחיוב הוא לצאת יד"ש ולצאת ידי שמים שייך רק שיגיע להנגזל, ולכן גם ב"ד לא צריך להועיל, דבלצאת ידי שמים שייך רק אם יגיע אליו ממש, וכיון דבהודה שלא בפניו דיש אפשרות שיגיע ליד בעליו מ"מ לא צריך שיגיע אליו ממש אין לחייבו ליתן ליד ב"ד, כיון דגם בב"ד הא אינו ממש כמו לידו, ולצאת יד"ש בדבר שיותר קרוב שיגיע לנגזל לא מסתבר לחייב ולכן יהא בידו, אבל לר"ע דהוא מדין קנס א"א להקשות למה חייבוהו ליתן ליד ב"ד, דלקונסו בדיני אדם שייך גם על חלק, דהיינו שכיון שע"י ב"ד יותר קרוב להגיע לידו מחייבינן לי' ליתן ליד ב"ד. | ||
'''והנה''' על מש"כ התוס' בסברתם הקודמת דמיירי בהודה בפניו, והקשו למה לא יועיל בהודה בפניו בלי שיצטרך להחזיר למרי' משום דמה לי בידו מה לי ביד ב"ד, תמה המהרש"א דהא איירינן דאין חילוק בין נשבע ללא נשבע דבכולהו קניס ר"ע, א"כ כמו בנשבע לא מהני ב"ד ה"נ בלא נשבע, ולמה פסיקא להו דיועיל בלא נשבע כשיחזיר לב"ד, ולהנ"ל אפשר דזה פשוט להו בסברתם הקודמת דבלא נשבע והודה בפניו כיון דאפשר לאהדורי למרי' לא צריך ליתן לידו ממש וכמו לר"ט לענין לצאת ידי שמים, דאילו לר"ע היכא דאפשר לבוא לידי בעליו מחויב ליתן ליד הבעלים ממש, א"כ גם לר"ט לצאת ידי שמים בודאי יהי' מחוייב ליתן ליד הבעלים ממש, דשייך ליתן להבעלים ממש כדי לצאת ידי שמים, ומדלא חייב לר"ט לצאת יד"ש, ע"כ דבאפשר לאהדורי אין לחייבו לתת ממש לידו, אלא דלר"ט לצאת יד"ש לא שייך חיוב לב"ד כיון שאינו ממש לידו ולכן סגי בידו, אבל לר"ע שייך חיוב לב"ד הא בגזל מא' מחמשה כלול בזה גם חיוב שיוציא מתחת ידו, אלא דהתם דאינו יודע מי הוא ולא אפשר לאהדורי למרי' מחוייב לתת ליד הנגזל, משא"כ היכא דאפשר לאהדורי לכל הפחות שייך לחייבו לתת לב"ד, משא"כ לר"ט אם אינו חייב לצאת יד"ש לידי הבעלים ממש אינו חייב כלל, אלא דקשה להם בהודה בפניו דשם הו"ל כמו לב"ד, דהא יותר יהי' קרוב להגיע לידו של הנגזל כיון דהנגזל יודע מזה, והיכא דמועיל ב"ד צריך להועיל בפניו אפי' בידו, וכל זה בלא נשבע, אבל בנשבע דחייב מגזה"כ גם ב"ד לא יועיל דבעי ליד הנגזל ממש לכן לא יועיל ב"ד בין לר"ע ובין לר"ט. (מהדו"ק) | '''והנה''' על מש"כ התוס' בסברתם הקודמת דמיירי בהודה בפניו, והקשו למה לא יועיל בהודה בפניו בלי שיצטרך להחזיר למרי' משום דמה לי בידו מה לי ביד ב"ד, תמה המהרש"א דהא איירינן דאין חילוק בין נשבע ללא נשבע דבכולהו קניס ר"ע, א"כ כמו בנשבע לא מהני ב"ד ה"נ בלא נשבע, ולמה פסיקא להו דיועיל בלא נשבע כשיחזיר לב"ד, ולהנ"ל אפשר דזה פשוט להו בסברתם הקודמת דבלא נשבע והודה בפניו כיון דאפשר לאהדורי למרי' לא צריך ליתן לידו ממש וכמו לר"ט לענין לצאת ידי שמים, דאילו לר"ע היכא דאפשר לבוא לידי בעליו מחויב ליתן ליד הבעלים ממש, א"כ גם לר"ט לצאת ידי שמים בודאי יהי' מחוייב ליתן ליד הבעלים ממש, דשייך ליתן להבעלים ממש כדי לצאת ידי שמים, ומדלא חייב לר"ט לצאת יד"ש, ע"כ דבאפשר לאהדורי אין לחייבו לתת ממש לידו, אלא דלר"ט לצאת יד"ש לא שייך חיוב לב"ד כיון שאינו ממש לידו ולכן סגי בידו, אבל לר"ע שייך חיוב לב"ד הא בגזל מא' מחמשה כלול בזה גם חיוב שיוציא מתחת ידו, אלא דהתם דאינו יודע מי הוא ולא אפשר לאהדורי למרי' מחוייב לתת ליד הנגזל, משא"כ היכא דאפשר לאהדורי לכל הפחות שייך לחייבו לתת לב"ד, משא"כ לר"ט אם אינו חייב לצאת יד"ש לידי הבעלים ממש אינו חייב כלל, אלא דקשה להם בהודה בפניו דשם הו"ל כמו לב"ד, דהא יותר יהי' קרוב להגיע לידו של הנגזל כיון דהנגזל יודע מזה, והיכא דמועיל ב"ד צריך להועיל בפניו אפי' בידו, וכל זה בלא נשבע, אבל בנשבע דחייב מגזה"כ גם ב"ד לא יועיל דבעי ליד הנגזל ממש לכן לא יועיל ב"ד בין לר"ע ובין לר"ט. <small>(מהדו"ק)</small> | ||