חכמי צרפת/אסתר/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
כצ"ל
אין תקציר עריכה
(כצ"ל)
 
שורה 6: שורה 6:
'''כי נפל פחד מרדכי עליהם''', לפי שהי' שר ושופט עליהם ומשנה למלך ומתייראים הימנו. '''הולך וגדול''', הולך ופעול כי גדול אינו שם דבר. [ר' שמ'.] '''ובביזה לא שלחו את ידם''', שלא יאמרו בשביל ממונם הרגום ולא מפני שהם שונאים אותם. '''ויאמר המלך וגו' הרגו הי' ואבד''', לאבד היו זריזים. '''חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ובשאר מדינות המלך מה עשו''', כאילו היה מצטער על הדבר ומתוך דאגה אמר בשושן הבירה שהיה להם לירא שלא להרג הרג רב בעם המלך מפחד המלך הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש קל וחומר בשאר מדינות המלך שאין המלך שרוי במדינה מה עשו, ושמא תאמר שאני ניחם על שאמרתי לך במשתה היין מה שאלתך וינתן לך גם עתה במקומי אני עומד מה שאלתך וינתן לך וגו'. אמרה לו אם בעינך דבר גדול שהרגו בשונאיהם חמש מאות איש בעיני הוא דבר קטן אבל אם על המלך טוב לעשות את שאלתי ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היו' ואת עשרת בני המן שהרגום כבר יתלו על העץ לאחר מיתתן להפחיד את האויבים אשר לא ירימו ידם עוד נגד ישראל. '''ועמוד''', ופעול על נפשם, פתר' על מבקשי נפשם. '''ונוח מאויביהם''', פתר' כדי לנוח מאויביהם ואומר (ש"ב) והניחותי לך מכל אויביך: [ר' יוס'.]
'''כי נפל פחד מרדכי עליהם''', לפי שהי' שר ושופט עליהם ומשנה למלך ומתייראים הימנו. '''הולך וגדול''', הולך ופעול כי גדול אינו שם דבר. [ר' שמ'.] '''ובביזה לא שלחו את ידם''', שלא יאמרו בשביל ממונם הרגום ולא מפני שהם שונאים אותם. '''ויאמר המלך וגו' הרגו הי' ואבד''', לאבד היו זריזים. '''חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ובשאר מדינות המלך מה עשו''', כאילו היה מצטער על הדבר ומתוך דאגה אמר בשושן הבירה שהיה להם לירא שלא להרג הרג רב בעם המלך מפחד המלך הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש קל וחומר בשאר מדינות המלך שאין המלך שרוי במדינה מה עשו, ושמא תאמר שאני ניחם על שאמרתי לך במשתה היין מה שאלתך וינתן לך גם עתה במקומי אני עומד מה שאלתך וינתן לך וגו'. אמרה לו אם בעינך דבר גדול שהרגו בשונאיהם חמש מאות איש בעיני הוא דבר קטן אבל אם על המלך טוב לעשות את שאלתי ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היו' ואת עשרת בני המן שהרגום כבר יתלו על העץ לאחר מיתתן להפחיד את האויבים אשר לא ירימו ידם עוד נגד ישראל. '''ועמוד''', ופעול על נפשם, פתר' על מבקשי נפשם. '''ונוח מאויביהם''', פתר' כדי לנוח מאויביהם ואומר (ש"ב) והניחותי לך מכל אויביך: [ר' יוס'.]


'''ביום שלשה עשר''', אותם יהודים אשר בשאר מדינות המלך הרגו בשונאיהם ביום שלשה עשר ועשו יו"ט למחרתו ביום ארבעה עשר, והיהודים אשר בשושן הרגו בלשה עשר ובארבעה עשר ועשו יום טוב בחמשה עשר. [ר' שמ'.] '''על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות''', שלא נקמו בשונאיהם אלא בשלשה עשר בלבד עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויו"ט ביום שנחו בו מאויביהם, והיהודים אשר בשושן נקהלו על אויביהם בשלשה עשר ובארבעה עשר בו לכך עושים יום חמשה עשר יום משתה ושמחה. [ר' יוס'.] '''ומשלוח''', שם דבר כמו מזמור ומגדול: [ר' שמ'.]
'''ביום שלשה עשר''', אותם יהודים אשר בשאר מדינות המלך הרגו בשונאיהם ביום שלשה עשר ועשו יו"ט למחרתו ביום ארבעה עשר, והיהודים אשר בשושן הרגו בשלשה עשר ובארבעה עשר ועשו יום טוב בחמשה עשר. [ר' שמ'.] '''על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות''', שלא נקמו בשונאיהם אלא בשלשה עשר בלבד עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויו"ט ביום שנחו בו מאויביהם, והיהודים אשר בשושן נקהלו על אויביהם בשלשה עשר ובארבעה עשר בו לכך עושים יום חמשה עשר יום משתה ושמחה. [ר' יוס'.] '''ומשלוח''', שם דבר כמו מזמור ומגדול: [ר' שמ'.]


'''ויכתוב מרדכי את הדברים האלה''', כל האמור למעלה כיצד נתקנא המן במרדכי וכיצד נישאת אסתר למלכות וביטלה גזירתו הכל כתב מה ראה לעשות משתה ומה הגיע אליהם זו גזירת המן וישועת אסתר ומרדכי. '''להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר''', היהודים הפרזים. '''ואת יום חמשה עשר בו''', היהודים אשר בשושן בכל שנה ושנה. '''ומשלוח מנות איש לרעהו''', שאינו צריך לו. '''ומתנות לאביונים''', מפני שהם צריכים. '''וקיבל''', וקבלת היהודים. '''אשר החלו לעשות''', כך כתבו להם אחינו בית ישראל אשר בכל מדינות המלך אחשורוש אודיע לכם שכבר החלו לעשות במקומנו בארבעה עשר ובחמשה עשר באדר.
'''ויכתוב מרדכי את הדברים האלה''', כל האמור למעלה כיצד נתקנא המן במרדכי וכיצד נישאת אסתר למלכות וביטלה גזירתו הכל כתב מה ראה לעשות משתה ומה הגיע אליהם זו גזירת המן וישועת אסתר ומרדכי. '''להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר''', היהודים הפרזים. '''ואת יום חמשה עשר בו''', היהודים אשר בשושן בכל שנה ושנה. '''ומשלוח מנות איש לרעהו''', שאינו צריך לו. '''ומתנות לאביונים''', מפני שהם צריכים. '''וקיבל''', וקבלת היהודים. '''אשר החלו לעשות''', כך כתבו להם אחינו בית ישראל אשר בכל מדינות המלך אחשורוש אודיע לכם שכבר החלו לעשות במקומנו בארבעה עשר ובחמשה עשר באדר.

תפריט ניווט