178,036
עריכות
אבני נזר/אבן העזר/שנט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
עיצוב וחלוקה לס"ק
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (גרסה ראשונית) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> | ||
סימן שנט | {{מרכז|'''סימן שנט'''}} | ||
==א== | |||
א) עוד שם ברשב"א (כ"א) במשנה דעל קרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד, פירוש ונותן לה בפירוש כולה פרה וכל העבד הא נותן לה פרה ועבד סתם פסול דמסתמא העבד והפרה משויירין לו דלא בטיל לגבי גט: | א) עוד שם ברשב"א (כ"א) במשנה דעל קרן של פרה ונותן לה את הפרה על יד של עבד ונותן לה את העבד, פירוש ונותן לה בפירוש כולה פרה וכל העבד הא נותן לה פרה ועבד סתם פסול דמסתמא העבד והפרה משויירין לו דלא בטיל לגבי גט: | ||
==ב== | |||
ב) ואינו מובן גבי עבד מה בכך שגוף העבד משייר לו. מ"מ היד שכתוב עליו הגט שלה, ובפרה ניחא, שהרי התוס' הוכיחו דדבר מועט לא מקרי מחוסר קציצה מהא דבין שיטה לשיטה מהו, ובספר התרומה סוף סי' ק"י ביאר ראייתם דהא פריך עלה ותיפוק לי' דהוה שנים ושלשה ספרים אלמא חשוב כי נגזז ונחתך הנייר בין השיטין בשעת נתינה לאחר כתיבה ולא פסיל לי' משום מחוסר קציצה עכ"ל, וכן פירש הר"ן קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים משום דשייר לעצמו ועומד לקצוץ כקצוץ דמי, וא"כ בקרן נמי כיון שמשייר הפרה לעצמו הרי עומד לקצוץ וכקצוץ קרן הפרה ופסול, אך בעבד דאי אפשר לומר כקצוץ יד דעבד כמפורש בש"ס דיד עבד אי אפשר למקציי' וא"כ למה יפסול, אך להנ"ל [בסימן הקדום] ניחא דהיא הנותנת דכיון שאינו עומד לקצוץ הרי כל העבד מכלל הגט ובשייר לעצמו הא אינו נותן לה כל הגט: | ב) ואינו מובן גבי עבד מה בכך שגוף העבד משייר לו. מ"מ היד שכתוב עליו הגט שלה, ובפרה ניחא, שהרי התוס' הוכיחו דדבר מועט לא מקרי מחוסר קציצה מהא דבין שיטה לשיטה מהו, ובספר התרומה סוף סי' ק"י ביאר ראייתם דהא פריך עלה ותיפוק לי' דהוה שנים ושלשה ספרים אלמא חשוב כי נגזז ונחתך הנייר בין השיטין בשעת נתינה לאחר כתיבה ולא פסיל לי' משום מחוסר קציצה עכ"ל, וכן פירש הר"ן קושיית הש"ס משנים ושלשה ספרים משום דשייר לעצמו ועומד לקצוץ כקצוץ דמי, וא"כ בקרן נמי כיון שמשייר הפרה לעצמו הרי עומד לקצוץ וכקצוץ קרן הפרה ופסול, אך בעבד דאי אפשר לומר כקצוץ יד דעבד כמפורש בש"ס דיד עבד אי אפשר למקציי' וא"כ למה יפסול, אך להנ"ל [בסימן הקדום] ניחא דהיא הנותנת דכיון שאינו עומד לקצוץ הרי כל העבד מכלל הגט ובשייר לעצמו הא אינו נותן לה כל הגט: | ||
==ג== | |||
ג) ולפי האמור ניחא להבין בהא דקוצץ קרן הפרה פסול משום מחוסר קציצה, אף שהי' יכול ליתן לה כל הפרה בלא קציצה, והיינו דכמו שהוא נותן לה עכשיו הקרן לבד ואם הי' נותן כך בלא קצצה לא הוה חשוב נותן לה כל הגט רק על ידי שעומד לקצוץ וכקצוץ דמי, וא"כ צריך אל הקציצה וע"י הקציצה {{עוגן|קח:}}{{עוגן|קח־ג}}מתכשר, ודומה כמה שפירשו תוס' חולין (פ"ד.) קושיית הש"ס ולפרקינהו ולכסינהו דאפי' קודם פדיי' יתחייב בכיסוי משום דעומד לפדות כפדוי דמי, ואעי"כ משני ישפך וכסה כו' יצא זה שמחוסר שפיכה פדיי' וכיסוי, ואף דמחוייב בכיסוי קודם פדיי', מ"מ כיון שחיובו משום שעומד לפדות חשיב לי' מחוסר פדיי', ה"נ כיון שכל הכשר הגט שיחשב שנותן לה כל הגט על ידי שעומד לקצוץ חשוב מחוסר קציצה, וע"כ אף שהי' בידו ליתן לה כל הפרה, מ"מ עכשיו שאינו נותן לה רק הקרן לא מתכשר רק ע"י קציצה חשוב מחוסר קציצה ופסול: | ג) ולפי האמור ניחא להבין בהא דקוצץ קרן הפרה פסול משום מחוסר קציצה, אף שהי' יכול ליתן לה כל הפרה בלא קציצה, והיינו דכמו שהוא נותן לה עכשיו הקרן לבד ואם הי' נותן כך בלא קצצה לא הוה חשוב נותן לה כל הגט רק על ידי שעומד לקצוץ וכקצוץ דמי, וא"כ צריך אל הקציצה וע"י הקציצה {{עוגן|קח:}}{{עוגן|קח־ג}}מתכשר, ודומה כמה שפירשו תוס' חולין (פ"ד.) קושיית הש"ס ולפרקינהו ולכסינהו דאפי' קודם פדיי' יתחייב בכיסוי משום דעומד לפדות כפדוי דמי, ואעי"כ משני ישפך וכסה כו' יצא זה שמחוסר שפיכה פדיי' וכיסוי, ואף דמחוייב בכיסוי קודם פדיי', מ"מ כיון שחיובו משום שעומד לפדות חשיב לי' מחוסר פדיי', ה"נ כיון שכל הכשר הגט שיחשב שנותן לה כל הגט על ידי שעומד לקצוץ חשוב מחוסר קציצה, וע"כ אף שהי' בידו ליתן לה כל הפרה, מ"מ עכשיו שאינו נותן לה רק הקרן לא מתכשר רק ע"י קציצה חשוב מחוסר קציצה ופסול: | ||
==ד== | |||
ד) ומה שכשר בחותך דבר מועט מן הגט אף שאם הי' נותן לה כל הגט ושייר דבר מועט לעצמו לא הי' כשר רק משום דעומד לקצוץ דאי לאו דעומד ליקצץ לא הי' נחשב נותן לה כל הגט, היינו משום דקציצת דבר מועט לא נחשב מעשה כולי האי: | ד) ומה שכשר בחותך דבר מועט מן הגט אף שאם הי' נותן לה כל הגט ושייר דבר מועט לעצמו לא הי' כשר רק משום דעומד לקצוץ דאי לאו דעומד ליקצץ לא הי' נחשב נותן לה כל הגט, היינו משום דקציצת דבר מועט לא נחשב מעשה כולי האי: | ||
==ה== | |||
ה) ותדע דהא לרבינו שמואל אף קוצץ מן המחובר לא מיפסל רק משום דעוקר דבר מגידולו כמו שיתבאר דבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט, מ"מ אי לאו דעוקר דבר מגידולו הי' כשר, ע"כ משום דלא חשיב מעשה כולי האי, ור"ת לא פליג רק בחותך מקלף גדול דנחשב שינוי בגט שתחילה הי' קלף גדול יותר משהוא עכשיו, אבל קציצת דבר מועט לא מקרי מעשה: | ה) ותדע דהא לרבינו שמואל אף קוצץ מן המחובר לא מיפסל רק משום דעוקר דבר מגידולו כמו שיתבאר דבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט, מ"מ אי לאו דעוקר דבר מגידולו הי' כשר, ע"כ משום דלא חשיב מעשה כולי האי, ור"ת לא פליג רק בחותך מקלף גדול דנחשב שינוי בגט שתחילה הי' קלף גדול יותר משהוא עכשיו, אבל קציצת דבר מועט לא מקרי מעשה: | ||
==ו== | |||
ו) מ"ש שרבינו שמואל סובר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, כן לשון התוס' שלפנינו דווקא בבע"ח או במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו, סמכו האי שעוקר דבר מגידולו למחובר לקרקע לומר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, ומפורש יותר בספר התרומה וז"ל פירש ר"ש כו' ולא מחוסר קציצה אלא בדבר בע"ח כגון קרן פרה או מחובר לקרקע כגון שכתבו על אילן וקצצו דהני ינקו כו' הנה מפורש שגם באילן צריך לטעמא דינקו, והיינו דכי קצץ לי' עוקר דבר מגידולו, וכן ברשב"א פירש ר"ש דלא שייך מחוסר קציצה אלא במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו כעלה של עציץ נקוב כו', מיהו מרשב"א אין ראי' שאף שבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט הי' כשר, שהרי הרשב"א מסיים כעלה של עציץ נקוב ועציץ נקוב הי' יכול ליתן לה כולו, ע"כ צריך לטעמא דעוקר דבר מגידולו אך לשון הס' התרומה שכתבו על אילן לא משמע דעל עציץ נקוב קאי: | ו) מ"ש שרבינו שמואל סובר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, כן לשון התוס' שלפנינו דווקא בבע"ח או במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו, סמכו האי שעוקר דבר מגידולו למחובר לקרקע לומר שגם במחובר לקרקע לא מיפסל רק משום שעוקר דבר מגידולו, ומפורש יותר בספר התרומה וז"ל פירש ר"ש כו' ולא מחוסר קציצה אלא בדבר בע"ח כגון קרן פרה או מחובר לקרקע כגון שכתבו על אילן וקצצו דהני ינקו כו' הנה מפורש שגם באילן צריך לטעמא דינקו, והיינו דכי קצץ לי' עוקר דבר מגידולו, וכן ברשב"א פירש ר"ש דלא שייך מחוסר קציצה אלא במחובר לקרקע שעוקר דבר מגידולו כעלה של עציץ נקוב כו', מיהו מרשב"א אין ראי' שאף שבלא הקציצה לא הי' יכול ליתן לה הגט הי' כשר, שהרי הרשב"א מסיים כעלה של עציץ נקוב ועציץ נקוב הי' יכול ליתן לה כולו, ע"כ צריך לטעמא דעוקר דבר מגידולו אך לשון הס' התרומה שכתבו על אילן לא משמע דעל עציץ נקוב קאי: | ||
==ז== | |||
ז) ועוד ראי' ברורה ממ"ש תוס' שר"י הביא ראי' לר"ת מעפר עיר הנידחת דקאמר בגמ' מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ויותר נחשב מחובר הקלף חלק אל חלק מעפר עיי"ש, והרי עפר אי אפשר לקבוץ בלא תלישה, אלא ודאי דלר"ש אפי' אי אפשר ליתנו בלא הקציצה אינו פסול רק משום שעוקר דבר מגידולו, והטעם משום דכשאינו עוקר לא נחשב מעשה האי, ור"ת מודה לר"ש בקציצת דבר מועט דלא חשוב מעשה: | ז) ועוד ראי' ברורה ממ"ש תוס' שר"י הביא ראי' לר"ת מעפר עיר הנידחת דקאמר בגמ' מי שאינו מחוסר אלא קביצה ושריפה יצא זה שמחוסר תלישה קביצה ושריפה ויותר נחשב מחובר הקלף חלק אל חלק מעפר עיי"ש, והרי עפר אי אפשר לקבוץ בלא תלישה, אלא ודאי דלר"ש אפי' אי אפשר ליתנו בלא הקציצה אינו פסול רק משום שעוקר דבר מגידולו, והטעם משום דכשאינו עוקר לא נחשב מעשה האי, ור"ת מודה לר"ש בקציצת דבר מועט דלא חשוב מעשה: | ||
==ח== | |||
ח) וע"כ לא הוזכר בתוס' ורשב"א שיטת רבינו האי נאון לחלק בין הי' דעתו בשעת כתיבה לקוצצו קודם נתינה כיון שההכשר משום שקציצת הקלף לא נחשב מעשה: | ח) וע"כ לא הוזכר בתוס' ורשב"א שיטת רבינו האי נאון לחלק בין הי' דעתו בשעת כתיבה לקוצצו קודם נתינה כיון שההכשר משום שקציצת הקלף לא נחשב מעשה: | ||
ט) אבל הר"ן ז"ל הביא שיטת רבינו שמואל בשם אחרים דלא מיפסל מחובר רק במחובר לקרקע או קרן של פרה מחובר בבע"ח שעוקר דבר מגידולו. אך שינה את טעמו שכתב וז"ל אבל בתלוש לא דכיון דתלוש הוא לא הוי מחוסר קציצה שיכול ליתנה לה כמות שהוא וכיון שכן כי גאיז מינה מידי לא מיפסל אבל מחובר מפני שאי אפשר ליתנו לה אלא בקציצה מיקרי מחוסר קציצה ובע"ח נמי מפני שדמי למחובר, עכ"ל, ולכאורה האי מפני שדומה למחובר אינו מובן, דמה בכך, מ"מ יכול ליתנו כמות שהוא, וכן קשה בעציץ נקוב דשקיל ויהיב לה ניהלה, מ"מ אם קטם פסול וגזרינן בי' נמי שמא יקטום, ולא משמע כלל שאין פסולו רק מדרבנן, ועוד למה "נגזור" עוד שמא יקטום, וצ"ל טעם הר"ן משום דבקרן של פרה נעשה בי' שינוי גדול שמתחילה הי' בע"ח ועכשיו קרן, וכן בעציץ נקוב תחילה הי' נחשב מחובר ובטל לקרקע, ועל כן אינו מטמא טומאת | ==ט== | ||
ט) אבל הר"ן ז"ל הביא שיטת רבינו שמואל בשם אחרים דלא מיפסל מחובר רק במחובר לקרקע או קרן של פרה מחובר בבע"ח שעוקר דבר מגידולו. אך שינה את טעמו שכתב וז"ל אבל בתלוש לא דכיון דתלוש הוא לא הוי מחוסר קציצה שיכול ליתנה לה כמות שהוא וכיון שכן כי גאיז מינה מידי לא מיפסל אבל מחובר מפני שאי אפשר ליתנו לה אלא בקציצה מיקרי מחוסר קציצה ובע"ח נמי מפני שדמי למחובר, עכ"ל, ולכאורה האי מפני שדומה למחובר אינו מובן, דמה בכך, מ"מ יכול ליתנו כמות שהוא, וכן קשה בעציץ נקוב דשקיל ויהיב לה ניהלה, מ"מ אם קטם פסול וגזרינן בי' נמי שמא יקטום, ולא משמע כלל שאין פסולו רק מדרבנן, ועוד למה "נגזור" עוד שמא יקטום, וצ"ל טעם הר"ן משום דבקרן של פרה נעשה בי' שינוי גדול שמתחילה הי' בע"ח ועכשיו קרן, וכן בעציץ נקוב תחילה הי' נחשב מחובר ובטל לקרקע, ועל כן אינו מטמא טומאת אוכלין: | |||
==י== | |||
י) וכן פירש הרשב"ם ב"ב (ס"ו) בדבש שבכוורת לר"א דחשוב לי' כמחובר ואינו מקבל טומאה וכתב רשב"ם משום דבטיל לגבי כוורת עיי"ש, הנה דענין מחובר שאינו מקבל טומאה דבטל לגבי קרקע והרי הוא כקרקע, ובמק"א [באגלי טל מלאכת קוצר סקכ"ב אות ט] ביארתי דמה דמחובר פסול לסכך משום דבטיל לקרקע, וקרקע עצמו פסול לסכך דאינו גדל בקרקע כמ"ש הר"ן בסוכה והובא ברמ"א, ועל כן הגט שנותן לה עכשיו העלה מחוסר קציצה שמתחילה הי' נחשב קרקע וגט זה שנותן עכשיו הוא העלה מחוסר קציצה, דבלא קציצה הי' גט אחר שהי' קרקע, וגט זה מחוסר קציצה, וכן קרן פרה תחיה הי' בטל אל גוף הבהמה והי' נחשב בהמה ועכשיו קרן וגט קרן זה מחוסר קציצה. | |||
==יא== | |||
יא) ור"ת פליג בחתך מקלף גדול שהנשאר גדול יותר מגוף הגט, שאחר הקציצה נשאר מיעוטו ואין שמו הראשון עליו נחשב גט אחר וגט זה מחוסר קציצה, ומודה לו בקלף קטן, ורב האי גאון דעתו דבהי' דעתו תחילה לקצוץ אחר כתיבה חשוב מחוסר לפי דעתו, ועל כן לא הוזכר בר"ן ראיית ר"י מעפר עיר הנידחת דהתם אי אפשר בלא תלישה: | |||
==יב== | |||
יב) קיצור מחלוקת תוס' ורשב"א עם הר"ן, דלתוס' בין קצץ מן המחובר בין קצץ מן התלוש חשוב מחוסר קציצה, ופרשנו הטעם משום דלפי מה שנותן לה עכשיו גט הנקצץ לבד אין הגט חל רק ע"י קציצה, שאם הי' נותן תחילה זה לבד ולא הי' השאר עומד ליקצץ לא הי' גט, ומחלוקת ר"ש עם ר"ת, דלר"ש לא חשוב מעשה רבה דומיא דכתיבה אלא אם כן עוקר דבר מגידולו, ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מעשה רבה ובחותך מקלף קטן גם ר"ת מודה דלא נחשב מעשה רבה, ואף דמ"מ חשוב מחוסר קציצה שאם הי' נותן תחילה גט זה הנקצץ לבד ולא הי' עומד לקצוץ לא הי' גט מ"מ כיון שאינו מחוסר מעשה רבה כשר, זה שיטת תוס' ורשב"א: | יב) קיצור מחלוקת תוס' ורשב"א עם הר"ן, דלתוס' בין קצץ מן המחובר בין קצץ מן התלוש חשוב מחוסר קציצה, ופרשנו הטעם משום דלפי מה שנותן לה עכשיו גט הנקצץ לבד אין הגט חל רק ע"י קציצה, שאם הי' נותן תחילה זה לבד ולא הי' השאר עומד ליקצץ לא הי' גט, ומחלוקת ר"ש עם ר"ת, דלר"ש לא חשוב מעשה רבה דומיא דכתיבה אלא אם כן עוקר דבר מגידולו, ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מעשה רבה ובחותך מקלף קטן גם ר"ת מודה דלא נחשב מעשה רבה, ואף דמ"מ חשוב מחוסר קציצה שאם הי' נותן תחילה גט זה הנקצץ לבד ולא הי' עומד לקצוץ לא הי' גט מ"מ כיון שאינו מחוסר מעשה רבה כשר, זה שיטת תוס' ורשב"א: | ||
==יג== | |||
יג) אך שיטת הר"ן דכל שמחוסר קציצה לעולם מיפסל אך דחותך מתלוש לרשב"ם לא חשוב מחוסר כלל כיון שיכול ליתנו כמות שהוא [ובתלוש מעציץ נקוב וחותך קרן של פרה בארנו למעלה הטעם] ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מחוסר, אבל מקלף קטן כיון שלא נחשב מחוסר כשר, אבל אם מחוסר שלא יכול ליתנו בלא הקציצה לעולם מיפסל: | יג) אך שיטת הר"ן דכל שמחוסר קציצה לעולם מיפסל אך דחותך מתלוש לרשב"ם לא חשוב מחוסר כלל כיון שיכול ליתנו כמות שהוא [ובתלוש מעציץ נקוב וחותך קרן של פרה בארנו למעלה הטעם] ולר"ת גם חותך מקלף גדול נקרא מחוסר, אבל מקלף קטן כיון שלא נחשב מחוסר כשר, אבל אם מחוסר שלא יכול ליתנו בלא הקציצה לעולם מיפסל: | ||
==יד== | |||
{{עוגן|קט.}}{{עוגן|קט־א}}יד) והנה הר"ן לפי שיטתו הוקשה לו הא דאשה כותבת גיטה ומקנה לבעל הגט וחוזר ומוסרו לה הא מחוסר הקנאה, ובכהאי גוונא שאי אפשר לגרשה בגט בלתי מעשה הא אין כאן מי שיכשיר, שאף אחרים דמקילים הוא דווקא בחותך בתלוש משום דאפשר ליתנו לה כמות שהוא בלא קציצה, אבל גט זה אי אפשר בלא הקנאה, אך לשיטת תוס' ורשב"א הא בקלף קטן מודה ר"ת לרשב"ם כיון שאינו מעשה רבה כשר, ואף שנחשב מחוסר כשר כל שכן זה שמחוסר הקנאה לבד ואינו מעשה בגופו של גט, והר"ן לפי שיטתו הוצרך לחדש דהקנאה גריעה מקציצה ואף מחוסר כשר, אך לתוס' ורשב"א קושיא מעיקרא ליתא, ואף את"ל דהקנאה כמו קציצה כשר אף שמחוסר כמו לרשב"ם בחותך מתלוש ולר"ת בחותך מקלף קטן: | {{עוגן|קט.}}{{עוגן|קט־א}}יד) והנה הר"ן לפי שיטתו הוקשה לו הא דאשה כותבת גיטה ומקנה לבעל הגט וחוזר ומוסרו לה הא מחוסר הקנאה, ובכהאי גוונא שאי אפשר לגרשה בגט בלתי מעשה הא אין כאן מי שיכשיר, שאף אחרים דמקילים הוא דווקא בחותך בתלוש משום דאפשר ליתנו לה כמות שהוא בלא קציצה, אבל גט זה אי אפשר בלא הקנאה, אך לשיטת תוס' ורשב"א הא בקלף קטן מודה ר"ת לרשב"ם כיון שאינו מעשה רבה כשר, ואף שנחשב מחוסר כשר כל שכן זה שמחוסר הקנאה לבד ואינו מעשה בגופו של גט, והר"ן לפי שיטתו הוצרך לחדש דהקנאה גריעה מקציצה ואף מחוסר כשר, אך לתוס' ורשב"א קושיא מעיקרא ליתא, ואף את"ל דהקנאה כמו קציצה כשר אף שמחוסר כמו לרשב"ם בחותך מתלוש ולר"ת בחותך מקלף קטן: | ||
==טו== | |||
טו) והנה הר"ן תירץ משום דהקנאה אינו מעשה בגופו של גט ואינו דומיא דכתיבה, ואינו מובן דמ"מ הוא מעשה דומה לנתינה, האמנם כי לתוס' טעם רשב"ם בחותך מתלוש ומודה לו ר"ת בקלף קטן דאינו מעשה רבה צ"ל ג"כ משום שאינו דומה לכתיבה, וקשה ג"כ, מ"מ דומה לנתינה. יש לומר נתינה נמי נחשב מעשה רבה שהאשה ניתרת בה לעלמא, אך להר"ן שאינו תלוי במעשה רבה או מעשה זוטא רק במעשה בגופו של גט נתינה נמי אינו בגופו של גט: | טו) והנה הר"ן תירץ משום דהקנאה אינו מעשה בגופו של גט ואינו דומיא דכתיבה, ואינו מובן דמ"מ הוא מעשה דומה לנתינה, האמנם כי לתוס' טעם רשב"ם בחותך מתלוש ומודה לו ר"ת בקלף קטן דאינו מעשה רבה צ"ל ג"כ משום שאינו דומה לכתיבה, וקשה ג"כ, מ"מ דומה לנתינה. יש לומר נתינה נמי נחשב מעשה רבה שהאשה ניתרת בה לעלמא, אך להר"ן שאינו תלוי במעשה רבה או מעשה זוטא רק במעשה בגופו של גט נתינה נמי אינו בגופו של גט: | ||
==טז== | |||
טז) עוד נראה ליישב לשיטת תוס' דמוכח מקרא דמעשה שאינו בגופו של גט לא איכפת לן, והיינו דיליף מקרא בריש האיש מקדש דשליח גירושין עושה שליח, וקי"ל מילי לא מימסרן לשליח פירש"י (כ"ט) ד"ה רבא אמר וז"ל אין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים אבל גט דאית בי' ממשא חוזר ונמסר, וא"כ אי אפשר לשליח ראשון למנות שליח שני רק ע"י מסירת הגט לידו וא"כ הוי מעשה בין כתיבה לנתינת הגט מיד שליח שני ליד האשה, שאלמלא מעשה זאת לא הי' נתינת שליח שני מועיל כלום, וכהאי גוונא חשוב מחוסר לשיטת תוס' כמו חותך מתלוש דחשוב מחוסר לתוס' משום דעכשיו שאינו נותן לה הכל רק גט הנכתב, ואם הי' נותן כך בלא קציצה הי' חשוב שיור בגט [רק משום דעומד ליקצץ] וחשוב מחוסר, ה"נ עכשיו שאינו נותן לה הבעל ולא שליח ראשון רק השליח שני וכפי נתינה של עכשיו הא מחוסר מעשה מסירת הגט משליח ראשון לשליח שני והוא מעשה דומה לנתינה ואף שמסירה זו אין בה הקנאה הא משכחת נתינת גט ליד אשה שאין בה הקנאה כגון שכתבו על איסורי הנאה שאין קנין לאיסורי הנאה] על כרחין שמעשה דומה לנתינה לא איכפת לן: | טז) עוד נראה ליישב לשיטת תוס' דמוכח מקרא דמעשה שאינו בגופו של גט לא איכפת לן, והיינו דיליף מקרא בריש האיש מקדש דשליח גירושין עושה שליח, וקי"ל מילי לא מימסרן לשליח פירש"י (כ"ט) ד"ה רבא אמר וז"ל אין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים אבל גט דאית בי' ממשא חוזר ונמסר, וא"כ אי אפשר לשליח ראשון למנות שליח שני רק ע"י מסירת הגט לידו וא"כ הוי מעשה בין כתיבה לנתינת הגט מיד שליח שני ליד האשה, שאלמלא מעשה זאת לא הי' נתינת שליח שני מועיל כלום, וכהאי גוונא חשוב מחוסר לשיטת תוס' כמו חותך מתלוש דחשוב מחוסר לתוס' משום דעכשיו שאינו נותן לה הכל רק גט הנכתב, ואם הי' נותן כך בלא קציצה הי' חשוב שיור בגט [רק משום דעומד ליקצץ] וחשוב מחוסר, ה"נ עכשיו שאינו נותן לה הבעל ולא שליח ראשון רק השליח שני וכפי נתינה של עכשיו הא מחוסר מעשה מסירת הגט משליח ראשון לשליח שני והוא מעשה דומה לנתינה ואף שמסירה זו אין בה הקנאה הא משכחת נתינת גט ליד אשה שאין בה הקנאה כגון שכתבו על איסורי הנאה שאין קנין לאיסורי הנאה] על כרחין שמעשה דומה לנתינה לא איכפת לן: | ||
==יז== | |||
יז) וכל זה לשיטת תוס' שגם חותך מתלוש חשוב מחוסר אך להר"ן דלא חשוב מחוסר משום שיכול ליתנו לה כמות שהוא אף שלפי נתינה של עכשיו צריך אל מעשה קציצה לא חשוב מחוסר, ה"נ הואיל והי' יכול ליתן לה הבעל בעצמו או שליח ראשון לא חשוב מחוסר, ואזדא הוכחה זו וקושיא הנ"ל חוזר וניעור מה בכך שאינו דומה לכתיבה מ"מ דומה לנתינה: | יז) וכל זה לשיטת תוס' שגם חותך מתלוש חשוב מחוסר אך להר"ן דלא חשוב מחוסר משום שיכול ליתנו לה כמות שהוא אף שלפי נתינה של עכשיו צריך אל מעשה קציצה לא חשוב מחוסר, ה"נ הואיל והי' יכול ליתן לה הבעל בעצמו או שליח ראשון לא חשוב מחוסר, ואזדא הוכחה זו וקושיא הנ"ל חוזר וניעור מה בכך שאינו דומה לכתיבה מ"מ דומה לנתינה: | ||
==יח== | |||
יח) ע"כ נראה לי שיטת תוס' ורשב"א יותר עיקר משיטת הר"ן, וכבר כתבנו דלשיטת תוס' כל ההיתר בחותך מקלף קטן משום דלא הוה מעשה רבה מטעם זה אפי' הי' דעתו לחותכו בשעת כתיבה בשר, ודלא כרב האי, ובאמת דעת רב האי נשמטה בש"ע לגמרי, וע"כ נ"ל אף שכתב התורת גיטין להחמיר כדעת רב האי, וכתב כן גם בשם ספר גט פשוט, במקום עיגון נראה לי להקל: | יח) ע"כ נראה לי שיטת תוס' ורשב"א יותר עיקר משיטת הר"ן, וכבר כתבנו דלשיטת תוס' כל ההיתר בחותך מקלף קטן משום דלא הוה מעשה רבה מטעם זה אפי' הי' דעתו לחותכו בשעת כתיבה בשר, ודלא כרב האי, ובאמת דעת רב האי נשמטה בש"ע לגמרי, וע"כ נ"ל אף שכתב התורת גיטין להחמיר כדעת רב האי, וכתב כן גם בשם ספר גט פשוט, במקום עיגון נראה לי להקל: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
{{ | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||