13,500
עריכות
מראי מקומות על המשנה/אבות/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הועתק מדף אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/פו – קרדיט למשתמש:מי אדיר
(הרחבה) |
(הועתק מדף אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/פו – קרדיט למשתמש:מי אדיר) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
=== אל תהי בז לכל אדם === | === אל תהי בז לכל אדם === | ||
ב{{ממק|דברי יחזקאל (שינאווא)}} פירש: אם תראה חסרון ומדה גרועה באדם, אל יהיה האדם כולו לנקלה ולבוז בעיניך לגמרי כאלו לא נחשב כלל לאדם, כי יש בו שאר מדות טובות, ויהיה נחשב בעיניך בעבור המדות טובות שלו. | ב{{ממק|דברי יחזקאל (שינאווא)}} פירש: אם תראה חסרון ומדה גרועה באדם, אל יהיה האדם כולו לנקלה ולבוז בעיניך לגמרי כאלו לא נחשב כלל לאדם, כי יש בו שאר מדות טובות, ויהיה נחשב בעיניך בעבור המדות טובות שלו. | ||
== משנה יט == | |||
=== שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח וכו' === | |||
וכתב ה{{ממק|רע"ב}}: פסוק הוא במשלי {{ממ|כד יז}}, אלא ששמואל הקטן היה רגיל להוכיח בני אדם במידה זו. ובתפארת ישראל {{ממ|יכין אות צג}}: רגיל היה לומר מקרא זה שלא יכשר בהדבר שרגילין בני אדם להיכשל בו, ע"כ. ועל עיקר השאלה עמדו גם הרשב"ץ, המהר"ל בדרך חיים, ואבות עולם {{ממ|ויטאלי}}. וזה לשון רבי חיים פלאג'י בספרו {{ממק|יפה תלמוד}}: כן אורחות צדיקים, רבותינו חכמי המשנה והתלמוד, לשבץ את דבריהם אף באזהרות ודינים בלשון המקרא. וכמ"ש ביבמות [[בבלי/יבמות/כד/ב|דף כ"ד]] דאיתמר התם משום דרב אסי דאמר רב אסי הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך, ע"כ. | |||
וב{{ממק|פירוש המשנה לרמב"ם}} כתב: חרון אפו לא נאמר אלא אפו, מלמד שמוחלין לו על כל עוונותיו. ואע"פ ששלמה אמר בחכמתו זאת הצוואה, אבל זה החכם היה מוכיח בזאת המידה ומזהיר מזאת העבירה, ע"כ. ומעיר ב{{ממק|תוספות יום טוב}} שמדברי הרמב"ם נראה שגרס כן במשנה 'והשיב מעליו אפו, חרון אפו לא נאמר אלא אפו, מלמד שמוחלין לו על כל עוונותיו', וכפי שמובאת גירסא זו בפירוש {{ממק|רש"י}} וב{{ממק|מדרש שמואל}} בשם הרב מתתיה היצהרי. ומוסיף התוס' יום טוב: וגירסא זו נראית בעיני, שעכשיו חידש לנו שמואל הדקדוק שבכתוב הזה. | |||
וזה לשון {{ממק|רבינו יונה}}: ומה בא להשמיענו שמואל הקטן, הלא פסוק שלם הוא ושלמה המלך אמרו. אלא שהיה רגיל שמואל לומר פסוק זה, מפני שהוא דבר הצריך ובני אדם נכשלין בו... ולזה היה מתכוון שמואל הקטן לאומרו תדיר. ושוב הוסיף רבינו יונה והביא שיש הגורסים 'פן יראה ה' ורע בעיניו... חרון אפו לא נאמר אלא אפו מלמד' וכו', ועל זה כתב: ועתה השמיענו שמואל חידוש גדול [- וממילא לא קשה ש'שלמה המלך אמרו'] שרוצה לומר כי יראה ה' שזה שמח בנפול אויבו, ימחול לאויב ויקים אותו והוא עונשו לשמח, עכ"ד. | |||
וב{{ממק|מלאכת שלמה}} הביא מה שהעיר הר"ר יהוסף על פירושו של הרע"ב שהיה רגיל להוכיח בני אדם במידה זו, שאם כן לא נכון היה לכתוב 'שמואל הקטן אומר' אלא 'היה אומר'. ולכן מפרש באופן אחר שדברי שמואל הקטן נסובים על סוף המשנה הקודמת, שם שנינו: 'ואל תשתדל לראותו [- לחבירך] בשעת קלקלתו', שעל זה אמר שמואל הקטן את הפסוק 'בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך'. ובספר הרהורי תורה יישב הערת הר"ר יהוסף עפ"ד הרע"ב {{ממ|פ"א מ"ב}} כל 'רבי פלוני אומר', 'הוא היה אומר' שבמסכת זו, פירושן היה רגיל לומר כן תמיד, ע"כ. הרי שהרע"ב לשיטתו שגם לשון 'רבי פלוני אומר' משמעו רגיל לומר. | |||
ובספר פאר ישראל לרבי ישראל שלום יוסף מבאהוש {{ממ|י"ט כסלו}} כתב בשם זקנו הרה"ק מאפטא, שפעם כשאמר 'תורה' לפני שומעיו המסתופפים בצילו, סיים ואמר: אף שכל אחד יכול לראות בעצמו וללמוד הדברים בספר, עם כל זה אינו דומה שמיעה לראיה. ובזה ביאר מה שמצאנו במשנה ששמואל הקטן אמר 'בנפול אויבך' וכו', וקשה הרי פסוק מפורש הוא ואם כן מה חידש שמואל הקטן בזה שהתנא מייחס את המאמר על שמו. אלא פירושו מטעם זה 'שאינו דומה שמיעה לראיה'. שאף שהרואה בספרים הקדושים מאמרים נעימים, עם כל זה אין לו מי שיקנהו הדברים שישתרשו בלבו ויעשו בו רושם, ואילו כששומע הדברים מפי צדיק, אזי הוא מקנהו לו ומשריש אותם בקרבו, ועל כן צריך לנסוע להצדיק כדי לשמוע מפיו דברי אלוקים חיים. | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||