גליוני הש"ס/קידושין/פא/א: הבדלים בין גרסאות בדף

פ"א א' שמא יצטרך אחד מהם להשתין, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתרי"ו דרק כאן משום חומר עריות הוא דמחמרינן לחוש לזה אבל בעלמא בדבר הצריך מספר בני אדם לא חיישי' להצריך אחד יותר מחשש שמא יצטרך אחד מהן להשתין כו' ע"ש וע' שו"ת מהרי"ו סי' נ"ה דחומרא דכאן הוא גם בייחוד פנוי' וע"ש שכ'. דייחוד פנוי' חמור מייחוד דערוה עש"ה:

שם מלקין על ייחוד ואין אוסרין על הייחוד, נ"ב הא דלא אמר בקצרה טפי מלקין ואין אוסרין על הייחוד או מלקין על הייחוד ואין אוסרין ע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ב אות י"א מש"ש בשם הרבינו מאיר ז"ל וע' מהרי"ק שורש ק"ס דיקדק ג"כ בזה כאן והביא ראי' דיש לדקדק בזה מדדיקדק כן רבינו מאיר ז"ל אהך דתולין בספרים ואין תולין בתפילין ומזוזות עש"ה והוא חידוש גדול דהביא ממרחק לחמו ולא זכר תשובת הרא"ש הנ"ל דרבינו מאיר ז"ל דיקדק אהך דכאן גופי' כן:

שם שלא תהא מוציא לעז כו' נ"ב הילכך ג"כ אין מנדין, שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ט וע"ש:

שם איכא דשמע בהא ולא שמע בהא, נ"ב ב"ב קמ"ה א' וע"ש דר' אשי לית לי' שם האי סברא ואילו כאן הוא הוא האומר איכא דשמע כו' וצ"ע וע"ע יבמות ל"ו א', מ"א ב', קי"ט ב' דאמר דילמא איכא איניש דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה ואמרי קשרי חלוצה לכהן וע"ע ר"ן במכלתין פ' האיש מקדש דף רכ"ו ע"ב ד"ה איתמר מת אותו שקידשה כו' עש"ה כל הדיבור וע"ע שו"ת תה"ד ח"ב סוף סי' רי"ב וע"ע רש"י גיטין פ"ט א' ד"ה מפי כשרים דכ' דלמ"ד דמבטלינן קלא היינו דאי בדיקני' בתר הכי ואישתכח שיקרא מבטלינן לי' ומכריזין דלאו קלא הוא ומנסבינן לה ע"ש ולפי"ז נ' דטעמא דמ"ד דלא מבטלינן קלא היינו נמי משום דאיכא דשמע בקלא ולא שמע בהכרזה ואתו למימר א"א היא וע"ע אהע"ז סי' קל"ד סעי' ו' ברמ"א וע"ע מנחות מ' א' אדיסקי ליקום וליסמוך וע"ע עירובין ס"ד א' אכרזתא לדרדקי ע"ש ברש"י וע' שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' קל"ב וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' ג' עש"ה וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות י"ד עש"ה:

שם מלקין על לא טובה השמועה, נ"ב ע' נימוקי מהרמ"מ שבסוף המהרי"ו דס"ד ע"ב דפוס קאפוסט ד"ה דין אשה יחיד' כו' אי צריך עדים כשרים דחזו בי' דברים מכוערים למלקות זה כו' עש"ה וע' שו"ת מהר"י ברונא סי' קס"ז וע"ע שם סי' ח' ודבריו שם בסוף התשובה צע"ג שהרי הטעם פשוט דכיון דהוא רק לאו דדברי קבלה לכן אין בו מלקות ארבעים רק מכת מרדות ומה זה שדן בזה שם עש"ה כי דבריו צע"ג:

שם סקבא דשתא ריגלא, נ"ב ע' שו"ת תמים דעים סי' קע"ז ביאור תיבת סקבא:

שם שקלי' ר' עמרם כו', נ"ב ע' שו"ת מהר"י מינץ סי' ו' כ' וכן איכא למימר מהאי טעמא דכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו הוו הנהו עובדא דר' עמרם ור"מ ור"ע דפרק שני [צ"ל בתרא] דקידושין עכ"ל ומ"ש ר"מ ור"ע לכאורה משמע כאן דמפאת דהוו מתלוצצי בעוברי עביר' בא הדבר לידם:

שם אי לאו דקא מכריזי ברקיעא הזהרו כו' ובתורתו, נ"ב דוגמתו פסחים קי"ב ב':

שם רש"י ד"ה אתה מוציא לעז כ' והאידנא ליכא מיתת ב"ד, נ"ב צ"ע דבזמן ב"ד נמי איכא למיחש ללעז שיאמרו שזינתה בעדים ומה שאין נהרגת הוא עבור שלא הי' שם התראה או שלא הי' קבלת התראה וצ"ל דבזמן מיתת ב"ד אין מכים מכת מרדות על זנות בעדים אף שלא הי' התראה וקבלת התראה דכיון דנוהג עונש התורה של הדבר אין החכמים באים ברידוי דדבריהם אם אירע שלא הי' התראה כו' ואולם ברמב"ם פי"ח מה' סנהדרין ה"ה מבואר להיפוך: