גליוני הש"ס/קידושין/טו/א: הבדלים בין גרסאות בדף

ט"ו א' לו ולא ליורשיו, נ"ב דוגמתו מכות ב' א' לו ולא לזרעו וברש"י ב"מ קי"ג א' ד"ה מת כו' דהשב תשיבם לו כתי' ולא ליורשין ובל' בני אדם הוא פלוגתא לקמן ס' ב' אי לי ולא ליורשיי או לי ואפי' ליורשיי וע' אריכות בשו"ת חות יאיר סי' צ"א וע' שו"ת שבות יעקב סי' קס"א מש"ש וכמה פעמים מצינו בל' המקרא לך ולזרעך עד עולם כו' ש"מ דאי לא אמר לזרעך אין הבנים בכלל כו' ע"ש:

שם לו ולא לב"ח, נ"ב ע' שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תשנ"ג דהנותן מעשר עני לבעל חובו של עני לא יצא ידי נתינה ואף שדעתו של עני ג"כ לפרוע מ"מ לא יצא ידי נתינה בזה דצריך לתתו לעני בעצמו וכן בכל מתנות כהונה ולוי' ע"ש וצריך לחלק בינם לבין הענקה דכאן דאיצטריך קרא לזה וע"ש שהביא גמ' גיטין ל' א' ואע"ג דלא אתו לידי' וכוונתו דע"כ דא"י ידי נתינה בתתו לבע"ח דאל"כ הי' יכול בגיטין שם לתת לעצמו כיון דהוא עצמו בע"ח וי"ל דלעצמו לא מיחשיב נתינה אף דהוא בע"ח כיון דאינו מוציאו מתחת ידו וע' דוגמא לזה ברש"י כתובות צ' ב' ד"ה כי פליגי בכתובה דכ' ור"ע סבר לאו כאשר חוב דמי כיון דאינהו גופייהו קא שקלי כו' וע' שו"ת הרא"ש כלל ל"ח אות ג' עש"ה וע' ירושלמי תרומות פ"ו ה"א רי"א משלם לשבט וטעמא נמי דכשנותן לעצמו אף שחיוב הממון הוא הוא אצל עצמו מ"מ כיון שאינו מוציא מתחת ידו לא חשוב קיום קרא דונתן לכהן את הקודש עש"ה וי"ל דטעם המהר"ם בר ברוך ג"כ דכשנותן לבע"ח נמצא שקיבל העני רק פטור חובו וה"ל רק כאילו קיבל דמים לא גוף המעשר ולכן א"י דצריך לתת גוף המעשר לא דמיו וגם אין העני בעלים של המעשר כ"ז שלא בא לידו לשיוכל לקבל דמיו ע' פאה פ"ה מ"ב וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו ע"ש וע' חולין קל"ד ב' מש"ש על הגליון בשם הרדב"ז דבזרוע ולחיים כו' יוצא כשנותן דמיהן לכהן ועש"ה ברדב"ז בכל התשובה וע"ע פסקי ריקאנטי סי' נ"ז:

שם לא יהא סופו חמור מתחלתו נ"ב כל' זה מכות י"ב א' וע"ע יומא מ"ו א' סופו כתחלתו כו' ע"ש וע"ע דוגמא נדה ג' א' יליף סוף טומאה מתחלת טומאה כו' ועמש"ש בגליון ובמנחות צ"ג א' ויליף סוף הקדש מתחלת הקדש וע' שיטה מקובצת ב"ק כ"ב א' ד"ה ממונו אית בי' מששא מש"ש בסה"ד לעולם סופו לא יהי' עדיף מתחלתו כו' עש"ה:

שם לעולם לעולמו של יובל, נ"ב בשו"ת מהראנ"ח סי' ס"ג דאין ללמוד מכאן שיוכל אדם לפרש דבריו שמה שאמר לעולם הי' כוונתו לעולמו של יובל: