גליוני הש"ס/כתובות/ד/א: הבדלים בין גרסאות בדף

ד' א' ובועל בעילת מצוה ופורש, נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' ב' ע"ש טעם היתיר הביאה דאל"כ גם החופה לא הית' קונה לרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינה קונה דבעי' חופה דחזיא לביאה ע"ש וע' קונטרס גבורות שמונים אות ל"ב דהבאתי כמה ראיות דשייך היתיר לראויות לבד ועדיין הדבר אסור בפועל עש"ה וכ"ה בזכרוני ג"כ מן הטורי אבן ריש חגיגה דבחל יו"ט א' בשבת החגיגה דוחה שבת לעניין הראויות דיהי' ראוי להקריבו בשבת דאל"כ גם אח"כ לא יהי' אפשר להקריבו למ"ד תשלומין דראשון ובעי' חזי בראשון וכיון דלא יהי' אפשר להקריבו אח"כ תו זמנו קבוע בשבת ודוחה שבת שפיר ותו חזי בראשון ויש לו תשלומין שפיר ואסור שפיר בפועל להקריבו בשבת דדוחה שבת רק לעניין הראויות לשיוחשב ראוי להקריב ואחרי שראוי שפיר עדיין אסור בפועל עש"ה ואין הט"א כעת לפני וא"כ כזה גם כאן הי' להם לחכמים להתיר הביאה לשתהי' ראוי' לביאה ותקנה החופה ועדיין הביאה בפועל הי' ראוי שתהי' אסורה וי"ל דבאבילות דרבנן לא שייך זה היתיר לראויות דרק במילי דאוריתא דהם דברים עצמיים שייך לומר דהדבר היתיר בעצם והעשי' בפועל אין לעשות ומשא"כ בדרבנן כל האיסור רק העשי' בפועל דמילי דרבנן אין להם מבוא בעצם רק אל האדם לעשות או שלא לעשות וא"כ לא שייך לחלק בין הפועל לראויות דכל דבריהם רק על הפועל ואם הפועל אסור הרי יש כל האיסור ולא שייך היתיר לראויות דו"ק כי עמוק מאוד:

שם תוד"ה אבל איפכא לא כ' דלאלתר לאו דווקא, נ"ב ע' דמיון לזה בשו"ת רד"ך בית כ"ז ד"ה אלא עיקרן של דברים כו' וע' רמב"ן שבת ע"ד א' ד"ה והתניא חייב מש"ש ואע"ג דגרסי' לעניין מי שאבד לו גט אם מצאו לאלתר כשר ואמרי' היכי דמי לאלתר כו' ע"ש וע"ע גיטין י"ח א' לא הכשיר ר"ש אלא לאלתר ושם כ"ב ב' לא הכשיר ר' אלעזר אלא לאלתר ומשמע דכל שבאותו יום נקרא לאלתר עש"ה וע"ע גיטין פ' ב' היכי דמי לאלתר וה"ד לאחר זמן ע"ש וע"ע להיפוך ג"כ לאחר זמן דפירושו לאלתר בע"ז ב' א' שמח הוא לאחר זמן ובר"ן שם על הרי"ף כ' דהכוונה לאלתר ע"ש וע"ע מ"ש על הגליון יבמות מ"ז א' ובחידושי קיבצתי מקומות רבות דנאמר תיבת מיד ואין הכוונה ממש מיד וע' תענית י"ט ב' ואיזהו מיד שלהן כו' וע' שו"ת שבות יעקב חאו"ח סי' ל"ד: