אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא בתרא/כג: הבדלים בין גרסאות בדף

עפ"ז מוסיף הגרא"ו ומחדש: ונראה דהוא הדין כל האומדנות שבגמרא לא בדו אותם חכמי הגמרא מלבם, אלא אף אלו נאמר בסיני. וכמו שנאמר בסיני דטריפה אינו חי יותר מי"ב חודש דהוא חוק הטבע, ובודאי אין להקשות שם ולומר דבסוף י"ב חודש קודם שקיעת החמה הוא יכול לחיות ולאחר שקיעת החמה אינו יכול לחיות, וכי בההוא פורתא מת. שכן זו אינה קושיא כלל כיון שחוקי הטבע הוטבעו בתחילת הבריאה ובודאי שהם מצומצמים בכלשהו. הוא הדין לענין תביעת חוב כתובה גם כן חק הטבע מכוחות הנפש הוא שעד עשרים וחמש שנים אפשר לו לאדם לשתוק על תביעתו, ויותר מעשרים וחמש שנים אינו יכול לשתוק אלא אם כן מחל לגמרי.

כעין זה מצאנו דין ודברים בין רבי ירמיה לרבי זירא בסוגיית הגמרא בראש השנה {{ממ|יג.}} על מה שאמרו שם בגמרא שקים להו לרבנן שכל תבואה שנקצרה בחג - בידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה. ועל זה אמרו בגמרא: אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא, וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש. ופירש רש"י: וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אלא אם כן הביאה שליש בשנה שעברה. אמר ליה, לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהלכתא, כל מדות חכמים כן הוא, בארבעים סאה הוא טובל, בארבעים סאה חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהן. כביצה מטמא טומאת אוכלין, כביצה חסר שומשום אינו מטמא טומאת אוכלין. שלשה על שלשה מטמא מדרס, שלשה על שלשה חסר נימא אחת אינו מטמא מדרס. ופירש רש"י: לא תפיק נפשך בר מהלכתא, לפקפק בשיעור חכמים. כל מדותם כך הוא, מצומצמת, ע"כ. ואף סוגיא זו מבאר הגרא"ו לפי דרכו {{ממ|שם אות ד}}, שכך קבלו חכמים הלכה למשה מסיני שמידת אדם בינוני נצרך לטבילתה בבת אחת ארבעים אמה לא פחות ולא יותר. וכן לענין טומאת אוכלים בכביצה, קיבלו חכמים הלכה למשה מסיני שכך היתה בריאתו של אדם שאין בית הבליעה שלו מחזיק יותר מביצת תרנגולת.