176,460
עריכות
ברכת רצ"ה/צד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקונים לפי התשובה המקבילה ב'חיזוק מדת הבטחון' (המוכרחים בלא מוסגר)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (השלמה + תוספת חשובה ומציאה נפלאה) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקונים לפי התשובה המקבילה ב'חיזוק מדת הבטחון' (המוכרחים בלא מוסגר)) |
||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
'''{{עוגן1|תוכן}}''' הענין אשר עליו יסובבו דלתי מזימותיו כי מוכרי דגים התקשרו ליקר שער הדגים, ועלה במוסכם אצלם לאסור שלא לקנות דגים לשבת ויו"ט, וכמבואר במג"א [ז"ל] [[מגן אברהם/אורח חיים/רמב#|סי' רמ"ב]] בשם הצמח־צדק {{ממ|[[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/כח#|סימן כח]]}} ז"ל, ובעסקו בענין זה בספרי הפוסקים האחרונים ז"ל מצא בספרו ה' של מ"ז מאור הגולה ז"ל {{ממ|ישועות יעקב [[ישועות יעקב/אורח חיים/רמב#|שם]]}} שגמגם בזה מהך דק"ש דאמרו חכמים שאם לא קרא עד חצות לא יקרא. דכתבו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא יקרא עם ברכותיה דבשביל שעבר על גזירת חז"ל א"י לבטל מצוה דאורייתא. והר"י ז"ל הקשה עליהם דהרי בכ"מ מצינו שעקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת כגון שופר ולולב בשבת מגזירה דשמא יעבירנו. ומ"ז ז"ל יישב דברי הקדמונים ז"ל דס"ל דלא עקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת רק משום חשש שיעבור על איסור תורה בקום ועשה וכהך דשמא יעבירנו אבל זה אין לומר דבטלו דברי תורה בשוא"ת משום גזירה דיעבור עליו בשוא"ת וכהך דק"ש דעיקר הגזיר' שלא יאמר אישן ואוכל קימעא ויבא לידי זה שלא לקרות ק"ש ומשום זה יגזרו שאחר חצות יבטל המצוה בודאי {{עוגן|קל־ד}}ולפ"ז אין ראיה מהך דכריתות להך דדגים דהתם החשש שלא יביאו כפרתם ויאכלו קדשים מח"כ דהוא קו"ע משא"כ בהך דדגים שלא יהי' רק שוא"ת. | '''{{עוגן1|תוכן}}''' הענין אשר עליו יסובבו דלתי מזימותיו כי מוכרי דגים התקשרו ליקר שער הדגים, ועלה במוסכם אצלם לאסור שלא לקנות דגים לשבת ויו"ט, וכמבואר במג"א [ז"ל] [[מגן אברהם/אורח חיים/רמב#|סי' רמ"ב]] בשם הצמח־צדק {{ממ|[[שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/כח#|סימן כח]]}} ז"ל, ובעסקו בענין זה בספרי הפוסקים האחרונים ז"ל מצא בספרו ה' של מ"ז מאור הגולה ז"ל {{ממ|ישועות יעקב [[ישועות יעקב/אורח חיים/רמב#|שם]]}} שגמגם בזה מהך דק"ש דאמרו חכמים שאם לא קרא עד חצות לא יקרא. דכתבו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא יקרא עם ברכותיה דבשביל שעבר על גזירת חז"ל א"י לבטל מצוה דאורייתא. והר"י ז"ל הקשה עליהם דהרי בכ"מ מצינו שעקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת כגון שופר ולולב בשבת מגזירה דשמא יעבירנו. ומ"ז ז"ל יישב דברי הקדמונים ז"ל דס"ל דלא עקרו חז"ל מצות התור' בשוא"ת רק משום חשש שיעבור על איסור תורה בקום ועשה וכהך דשמא יעבירנו אבל זה אין לומר דבטלו דברי תורה בשוא"ת משום גזירה דיעבור עליו בשוא"ת וכהך דק"ש דעיקר הגזיר' שלא יאמר אישן ואוכל קימעא ויבא לידי זה שלא לקרות ק"ש ומשום זה יגזרו שאחר חצות יבטל המצוה בודאי {{עוגן|קל־ד}}ולפ"ז אין ראיה מהך דכריתות להך דדגים דהתם החשש שלא יביאו כפרתם ויאכלו קדשים מח"כ דהוא קו"ע משא"כ בהך דדגים שלא יהי' רק שוא"ת. | ||
וכ"ת כתב דסברתו ז"ל זאת מתנגדת לדברי הר"ן ז"ל פ"ב דביצה שכתב על הא דאמר רבא בטעם דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת דלא תקשי לדידיה הא דתנן נאכל עירובו או שאבד לא יבשל עליו לשבת דמוטב שלא יתעדן שבת אחת כו' שאם נתיר כשנאבד עירובו יתרשל בו ולא יזכור לברר מנה יפה לשבת הרי דגם בשביל חשש שוא"ת בטלו עונג שבת. אולם לדעתי יש לחלק דבהך דע"ת הוא לרבא תקנה כוללת כדי שכל אדם יברור מנה יפה לשבת ואמרו שראו שאם יתירו בדיעבד אם נאכל או נאבד לא יבררו מנה יפה לשבת וכמ"ש הר"ן ז"ל אסרו בדיעבד שלא נבשל ובטלו עונג שבת אחת של איש פרטי הלזה בשביל תקנת הכלל כולו משא"כ בהך דק"ש דאחר שחייבו חז"ל לקרות ק"ש בזמנה דוקא כבר ניתקו עי"ז תקנת הכלל | וכ"ת כתב דסברתו ז"ל זאת מתנגדת לדברי הר"ן ז"ל פ"ב דביצה שכתב על הא דאמר רבא בטעם דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת דלא תקשי לדידיה הא דתנן נאכל עירובו או שאבד לא יבשל עליו לשבת דמוטב שלא יתעדן שבת אחת כו' שאם נתיר כשנאבד עירובו יתרשל בו ולא יזכור לברר מנה יפה לשבת הרי דגם בשביל חשש שוא"ת בטלו עונג שבת. | ||
אולם לדעתי יש לחלק דבהך דע"ת הוא לרבא תקנה כוללת כדי שכל אדם יברור מנה יפה לשבת (ואמרו) [ואחרי] שראו שאם יתירו בדיעבד אם נאכל או נאבד לא יבררו מנה יפה לשבת וכמ"ש הר"ן ז"ל אסרו בדיעבד שלא נבשל ובטלו עונג שבת אחת של איש פרטי הלזה בשביל תקנת הכלל כולו משא"כ בהך דק"ש דאחר שחייבו חז"ל לקרות ק"ש בזמנה דוקא כבר (ניתקו) [נתקן] עי"ז תקנת הכלל דלא שכיחא שיעבור אדם מישראל על תקנת חז"ל. ואין לדון ולומר רק דיש לתקן שלא יקרא עוד גם בדיעבד ק"ש אחר חצות בשביל האיש הלזה בעצמו דחזינן שלא הי' נזהר לקרות ק"ש בזמנה כתקנת חז"ל ולזה שפיר יש לומר דכיון דעיקר התקנה היה בשביל דשמא יבא לעבור בשוא"ת אין לבטל מצוה דאורייתא גם בשוא"ת ולהוציא הודאי משום הספק וכנ"ל. ולכאור' הך דדגים דמי לגמרי להך דע"ת שזה היא ג"כ תקנה כוללת שע"י היוקר ימנעו העניים לקנות דגים ולא יתעדנו בשבת כראוי. אולם עדיין יש לחלק דהתם בהך דע"ת הוא ג"כ זוכה ע"י התקנה שיזכור לברור מנה יפה לשבת ע[י]"ז משא"כ בהך דדגים דאלו שידם מספקת לא יתבטלו מעונג שבת ורק שאתה בא לומר שלא יקנו דגים ביוקר ולבטל עונג שבת אחת או שתים כדי שיוזלו השער ויוכלו הכל לקנות בשבתות הבאים ולקיים עונג שבת כראוי בזה יש לבע"ד לחלק ולומר דכיון דהוא עושה{{הערה|גירסת התשובה שב'חיזוק מדת הבטחון': דכיון דהוא '''אותה''' מצוה.}} מצוה אין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך {{תוספת|א|לדעתי יש לעורר ע"ז מש"ס מפורשת סוכה ל"ד ע"ב דאמר שמואל להני דמזבני' אסא אשוו וזבינו ואי לא דרשינא לכו כר' טרפון ופריך ולידרש להו כר"ע ומשמע שיש להקל בהמצוה לשעתו מחמת החשש דמחמת היוקר יתבטל המצוה על העתיד. אולם מדברי התוס' והר"ן שם משמע שרק הי' רוצה להפחידם בלבד אבל באמת לא הי' דורש כן ועי' בספר כפות תמרים שהבין כן כונת התוס' א"כ לפ"ז יש ראי' להיפוך והגאון בעל כפות תמרי' עמד ע"ז ממתניתין דרפ"ק דכריתות האשה שיש עלי' חמש לידות כו' דמוכח דאפשר לידרוש אע"פ שלא כהדין ע"ש אולם לפמ"ש מוח"ז הישי"ע שפיר יש לחלק בין הך דסוכה להך מתניתין דכריתות דבסוכה אין החשש רק ביטול מצוה א"כ אין לבטל עכשיו משום חשש זה וגם בל"ז במחכ"ת של הגאון כפות תמרים שהקשה על התוס' ממתניתין דכריתות לפי פי' רש"י ור"מ ז"ל נעלם ממנו מ"ש התוס' בב"ב קס"ו שלא ניחא להו כלל לומר דרשב"ג עקר דבר מה"ת כרש"י ור"מ ז"ל ופירשו פירוש אחר ואיך הקשה הוא על התוס' מרש"י ור"מ אך עכ"פ תמי' לי על הני רבוותא המג"א והישי"ע ומו"ח ז"ל שלא העירו כלל מהש"ס דסוכה הנ"ל:}} ודו"ק. | |||
והנה כ"ת הביא ממרחק לחמו מהא דאיתא בש"ס ביומא דף פ"ה מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת ר"ש בן מנסיא אומר ושמרו ב"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ולא קלע אל המטרה דבאמת אין זה הטעם דבשביל שישמור שבתות הרבה הותרה חילול שבת דבמתים חפשי כתיב חפשי מהמצות ורק דהעיקר משום דפ"נ דוחה ורק דהתור' גלתה זאת בפסוק זה דמי שנוטר שבת מותר לחלל שבת בשביל פקוח נפשו דפ"נ דוחה את השבת וזה ברור. | והנה כ"ת הביא ממרחק לחמו מהא דאיתא בש"ס ביומא דף פ"ה מנין לפקוח נפש שדוחה את השבת ר"ש בן מנסיא אומר ושמרו ב"י את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ולא קלע אל המטרה דבאמת אין זה הטעם דבשביל שישמור שבתות הרבה הותרה חילול שבת דבמתים חפשי כתיב חפשי מהמצות ורק דהעיקר משום דפ"נ דוחה ורק דהתור' גלתה זאת בפסוק זה דמי שנוטר שבת מותר לחלל שבת בשביל פקוח נפשו דפ"נ דוחה את השבת וזה ברור. | ||
וראיתי לכ"ת שרצה לומר דמחלוקתם של הר"י והקדמונים ז"ל בהך דק"ש תלוי במחלוקת התוס' והקדמונים ז"ל בהא דתנן בסוכה דף כ"ח שישבו בסוכה ושלחנם בבית שאמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דפירשו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא קיים מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים דגזרו שלא לעשות כן משום דשמא ימשוך אחר שלחנו אבל מדאורייתא פשיטא דיצא. אמנם התוס' שם דף ג' כתבו דאף מדאורייתא לא יצא י"ח סוכה א"כ י"ל דרבינו יונה {{עוגן|קלא.}}{{עוגן|קלא־א}}ז"ל בשיטת התוס' קאי דכל שעבר על תקנת חז"ל גם מה"ת לא יצא. ומה יתן ומה יוסיף א"כ מה שיקרא ק"ש אחר חצות והקדמונים ז"ל בשיטת הרשב"א והר"ן ז"ל אזלו דזה שעבר על תקנת חז"ל אינו מגרע לענין | וראיתי לכ"ת שרצה לומר דמחלוקתם של הר"י והקדמונים ז"ל בהך דק"ש תלוי במחלוקת התוס' והקדמונים ז"ל בהא דתנן בסוכה דף כ"ח שישבו בסוכה ושלחנם בבית שאמרו לו א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך דפירשו הקדמונים ז"ל דהיינו שלא קיים מצות סוכה כראוי וכרצון חכמים דגזרו שלא לעשות כן משום דשמא ימשוך אחר שלחנו אבל מדאורייתא פשיטא דיצא. אמנם התוס' שם דף ג' כתבו דאף מדאורייתא לא יצא י"ח סוכה א"כ י"ל דרבינו יונה {{עוגן|קלא.}}{{עוגן|קלא־א}}ז"ל בשיטת התוס' קאי דכל שעבר על תקנת חז"ל גם מה"ת לא יצא. ומה יתן ומה יוסיף א"כ מה שיקרא ק"ש אחר חצות והקדמונים ז"ל בשיטת [החולקים על התוס',{{הערה|נוסף ע"פ גרסת 'חיזוק מדת הבטחון'.}}] הרשב"א והר"ן ז"ל אזלו, דזה שעבר על תקנת חז"ל אינו מגרע לענין דאורייתא ולכך חייב לקרות ק"ש אחר חצות שלא לבטל מצות התור' עכת"ד. אולם לדעתי אין הנדון דומה דהתם בהך דסוכה אסרו חז"ל לישב בכה"ג בסוכה ועבר א"כ במה שלא עשה בישיבתו כדעת ורצון חז"ל משא"כ בהך דק"ש לא אסרו חז"ל קריאת ק"ש אחר חצות דע"ז אנו דנין ורק שהטילו חיוב על האדם לקרות הק"ש בזמנה ואף להתוס' ז"ל א"כ יצא בק"ש אחר חצות ידי חיוב מצות התורה ול"ד להך דסוכה שבישיבתו עבר על דברי וגזירת חז"ל וז"ב למבין. ובל"ז אמינא דבאמת דעת התוס' צריך ביאור דלמה לא יצא י"ח סוכה מה"ת כשעבר על גזירת חז"ל ולא מצינו כן בשום מקום. | ||
והנראה בביאור דבריהם ז"ל שלא יהיו מרפסין איגרי דדבריהם ז"ל אמורים רק בסוכה קטנה שא"א להיות שלחנו [בסוכה] רק בבית ובזה ס"ל דכיון שא"א לישב בענין אחר וחז"ל אסרו לישב בסוכה בכה"ג הו"ל סוכה שאינה ראויה לישיבה ואף מה"ת לא יצא יד"ח סוכה דתשבו כעין תדורו וזו אינה ראויה ומ"ל אם מה שאינה ראויה היא מה"ת או מדרבנן בין כך ובין כך אינה ראויה מקרי ואף דבהך דעושה סוכתו ע"ג האילן או ע"ג בהמה שא"י לעלות עלי' בשוי"ט קיי"ל כר"מ דמכשיר משום דמדאורייתא חזיא לכל שבעה {{תוספת|א|מה שכתב מו"ח ז"ל דקיי"ל כר' מאיר דמכשר משום דמדאורייתא חזיא כו'. לדעתי יש לדבר מזה הרבה דהא ב[[בבלי/סוכה/כז/ב|סוכה כ"ז ע"ב]] פליגי ר' אליעזר ורבנן דר"א סבר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחולו של מועד וחכמים אומרים יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחולו של מועד ומפרש הש"ס דטעמא דר"א דדרש חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראוי' לשבעה ורבנן הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ע"ש. א"כ נראה לכאורה דרבנן לא סבירי' להו דבעינן סוכה הראוי' לשבעה כלל וגם היכי דאינה ראוי' סה"ת לשבעה ג"כ כשר ואנן קיי"ל כרבנן. א"כ לפ"ז הא דפסקינן דעשה בהמה דופן לסוכה כשר לאו מן השם הוא זה מחמת דמדאורייתא מחזי חזיא אלא מחמת הטעם דקיי"ל כרבנן דלא בעינן סוכה הראוי' לשבעה כלל. וכן מוכח מסוכה ז' ע"א דאמר רבא התם סיכך על גבי מבוי שיש לו לחי כשר דאמרינן מיגו דהוי דופן לענין שבת הוי דופן לענין סוכה. וכבר העירו האחרונים בזה הא סוכה זו אינה ראוי' לשבעה מדאורייתא. א"כ גם לר"מ אינו כשר. אלא עכצ"ל דכיון דאנן קיי"ל כחכמים לא בעינן שיהי' ראוי' לשבעה כלל. אבל באמת יש לתמוה לפ"ז חדא דאיך יתכן לומר דר"מ ור"י בשיטת ר"א קיימי ולא כחכמים דקיי"ל כוותייהו. ועוד מנ"ל להש"ס לומר דסברת ר"מ הוא כיון דמדאורייתא מחזי חזי כו' עדיפא הו"ל למימר דס"ל כחכמים דלא בעינן כלל סוכה ראוי' לז'. ואשר אנכי אחזה בזה דהא דפליגי ר"מ ור"י או מה דחזיא מדאורייתא חשיב ראוי' לז' לאו משום דבשיטת ר' אליעזר קיימי. אלא גם חכמים מודי דבעינן סוכה הראוי' לז'. אלא ר' אליעזר סבר דבעינן סוכה הראוי' לצאת בה ידי מצוה כל ז' ימי החג. ומשו"ה ס"ל דאין יוצאין מסוכה לסוכה. ורבנן ס"ל הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. היינו שיעשה סוכה בחג מה שראוי' לישב בה שבעת ימים בכל ימות השנה לא לשם מצוה אלא לישיבה בעלמא. וכל שהוא חזיא לישיב' של ז' ימים אחרים רצופים יוצאים בה ידי מצוה בחג אע"פ שאינה ראוי' לצאת בה ידי מצוה כל ז' ימי החג. וע"כ פליגי ר"מ ור"י בעשה בהמה דופן לסוכה כיון דאינה ראוי' מדרבנן לישיבה של ז' ימים גם בשאר ימות השנה דשבת אסור לישב בה ומה מאוד יהי' נכונים בזה דברי הרשב"א ז"ל שכתב בחי' שם כ"ג וז"ל מ"ט דר' יהודה כו' סוכה הראוי' לז' וזו אינו ראוי' לשבעה רצופים שהשבת בא לעולם בתוך שבעה ובהמה אינה ראוי' לשבת עכ"ל ולכאור' יש לדקדק דתיפוק לי' דביום הראשון של חג לא חזיא דהוי יו"ט. ול"ל לי' לומר דהשבת בא לעולם בתוך שבעה. ולפי הנ"ל מדוקדק היטב דאנן קיי"ל כחכמים דלא בעינן שתהא ראוי' לשבעה ימי החג דוקא אלא סגי שתהא ראוי' לז' ימים רצופים אחרים של שאר ימות השנה. ולכן כתב שהשבת בא לעולם בתוך שבעה ומשו"ה גם בעשה לבהמה דופן לסוכה אחר השבת שבתוך החג ג"כ פסול לר"י דבעינן שתהא ראוי' לישיבה של ז' ימים [ומצאתי דמיון לזה במס' עדיות פרק ב' משנה י' דתנן משפט רשעים בגהנום י"ב חדש שנאמר מידי חדש בחדשו ר' יוחנן בן נורי אומר מן הפסח עד העצרת שנאמר מידי שבת בשבתו וכתב הברטנור' לפרש כלומר לאחר שיהי' בגיהנם כל כך ימים כמו שיש מיום ראשון של פסח דאקרי שבת כו' ע"ש אלמא דלא בעינן דוקא אותן ימים עצמן אלא קאי על שיעור משך הימים והבן] ולפי הנ"ל יש לישב ג"כ מה שהביא התוס' ב[[תוספות/קידושין/לח/א#אקרוב|קדושין ל"ח ע"א]]<!--במקור נרשם בטעות: ל"ט ע"א--> בשם הירושלמי יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דחדש והקשו האחרונים הא אמרינן בפסחים ל"ח דאין יוצאין בחלות תודה ורקיקי נזיר משום דבעינן מצה הראוי' לשבעה. א"כ אפילו אי נימא דעשה דמצה דוחה ל"ת דחדש מ"מ הא הוי מצה שאינו ראוי' לז' דעד הבאת העומר הוא אסור [ועיין בתשובות הרי"מ להגאון מווארשי ז"ל חלק יו"ד סי' י"ט שהביא קושיא זו ותירץ שם אבל לדעתי תירוצו אינו אלא לחדודי ע"ש ואכמ"ל] אבל לפי הנ"ל גם בזה יש לומר דלא בעינן שיהי' ראוי' לז' ימי הפסח אלא סגי שתהא ראוי לז' ימים אחרים רצופים. ולהכי אין יוצאין בחלות תודה ורקיקי נזיר שאינן ראוים לעולם לז' ימים אבל מצה של חדש שראוי לז' ימים אחר הבאת העומר שפיר יוצאין בה. ודו"ק כי הדברים נכונים בעזהש"י:}} י"ל דהיינו דוקא התם דעתה בשאר {{עוגן|קלא־ב}}ימים ראויה היא והא דבעינן שתהיה ראויה לשבעה גזה"כ בלי טעם נודע לנו וס"ל לר"מ דלא הקפידה תורה רק שתהיה ראויה בשם ובעצם וכיון דמדאורייתא חזיא ראויה בעצם מקרי משא"כ היכי שאינה ראויה עתה דמטעם דכיון שאינה ראויה ל"ח דירה קאתינן עלה אין חילוק בין היכי שהיא א"ר מה"ת או מדרבנן דבין כך ובין כך ל"ח דירה ואנן תשבו כעין תדורו בעינן ועיין בדברי האחרונים ז"ל שהאריכו הרבה לבאר כל נעלם בהך דא"ר מדרבנן אי חשוב ראוי מה"ת דמצינו מקומות רבים שסותרים זא"ז עיין בדבריהם [הנחמדים] ז"ל ותבין את אשר לפניך. | |||
ולענין שאלתין אחרי בינותי הדברים כבר אמורים עם הספר בפוסקים הקדמונים ז"ל מובא בש"ע או"ח סי' ש"ו דמי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת | ולענין שאלתין אחרי בינותי הדברים כבר אמורים עם הספר בפוסקים הקדמונים ז"ל מובא בש"ע או"ח סי' ש"ו דמי ששלחו לו שהוציאו בתו בשבת להוציאה מכלל ישראל מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה אפי' חוץ לג' פרסאות שהיא מה"ת ובמג"א ז"ל ביאר דלגבי שלא תמר ותעבור כל ימי' הו"ל חילול שבת פ"א איסורא זוטא ולכך אם רוצים לאנסה לעביר' אחרת אפי' לעבוד ע"ז פ"א אין מחללין השבת דחילול שבת כעובד ע"ז. וזה שכ' הרמ"א ז"ל לעיין בסי' שכ"ח והביא אח"כ מ"ש בהגהות (הרי"ז) [הרי"ף ז"ל] לחלק בין היכי שהוא זוכה ג"כ בהמצוה והיינו כהא דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשר' להיכי שרק אחרים זוכין עי"ז ולכן הרשב"א ז"ל חולק על דין זה אבל כל הפוסקים חולקין עליו ע"כ. | ||
והנה לכאורה במ"ש דבשביל פעם אחת אפי' לעבוד ע"ז אין מחללין את השבת דמחלל שבת כעע"ז יש לגמגם {{עוגן|קלא:}}{{עוגן|קלא־ג}}דעיקר הטעם דמחלל שבת כעובד ע"ז הוא כמ"ש רש"י ז"ל שזה כופר בד' וזה כופר במעשיו חידוש העולם וזה ל"ש רק כשמחלל שבת במרד ובשאט בנפש שאינו מחשיב את השבת משא"כ בנדון ההיא שמחלל השבת לתכלית וכוונה רצויה. וצ"ל דס"ל להמג"א ז"ל דכיון שמיירי שאונסין אותה גם האיסור ע"ז אינו חמור ככופר בכל התור' דאינו מודה בע"ז וכדקיי"ל דעובד ע"ז מיראה פטור ממיתה מה"ט. ולפ"ז אין ראיה לכאורה מדין זה דפעמים רבות נגד פעם אחת חשוב איסורא רבה נגד איסורא זוטא די"ל דבהך שהוציא' להמרה אף שתחלת ההמרה באונס מ"מ ידוע שכשתטמע בין העכו"ם תעבור ברצון וחילול השבת בכה"ג הוי איסורא זוטא נגד עע"ז ברצון וכנ"ל. | והנה לכאורה במ"ש דבשביל פעם אחת אפי' לעבוד ע"ז אין מחללין את השבת דמחלל שבת כעע"ז יש לגמגם {{עוגן|קלא:}}{{עוגן|קלא־ג}}דעיקר הטעם דמחלל שבת כעובד ע"ז הוא כמ"ש רש"י ז"ל שזה כופר בד' וזה כופר במעשיו חידוש העולם וזה ל"ש רק כשמחלל שבת במרד ובשאט בנפש שאינו מחשיב את השבת משא"כ בנדון ההיא שמחלל השבת לתכלית וכוונה רצויה. וצ"ל דס"ל להמג"א ז"ל דכיון שמיירי שאונסין אותה גם האיסור ע"ז אינו חמור ככופר בכל התור' דאינו מודה בע"ז וכדקיי"ל דעובד ע"ז מיראה פטור ממיתה מה"ט. ולפ"ז אין ראיה לכאורה מדין זה דפעמים רבות נגד פעם אחת חשוב איסורא רבה נגד איסורא זוטא די"ל דבהך שהוציא' להמרה אף שתחלת ההמרה באונס מ"מ ידוע שכשתטמע בין העכו"ם תעבור ברצון וחילול השבת בכה"ג הוי איסורא זוטא נגד עע"ז ברצון וכנ"ל. | ||
| שורה 43: | שורה 45: | ||
ואפשר דכוונת המג"א ז"ל להך דתמיד נשחט שהביאו התוס' דעברו כהנים אעשה דהשלמה כדי שיוכלו אח"כ לעשות הפסח עשה שיש בה כרת והתם אנוסים גמורים הם. אך עדיין יש לחלק בין עבירת ל"ת שבאונס אינו עובר שאינו מורד ובין לזכותו לקיים מ"ע חמורה כפסח החביב בעיני ד' ועיין ברמב"ן ז"ל מה שביאר בטעם זה הא דעשה דוחה ל"ת עייש"ה ותבין [וע"כ צריך לחלק בהכי דלא יקשה מהך דתמיד נשחט לדעת הרשב"א ז"ל החולק שהבאתי] ודו"ק. | ואפשר דכוונת המג"א ז"ל להך דתמיד נשחט שהביאו התוס' דעברו כהנים אעשה דהשלמה כדי שיוכלו אח"כ לעשות הפסח עשה שיש בה כרת והתם אנוסים גמורים הם. אך עדיין יש לחלק בין עבירת ל"ת שבאונס אינו עובר שאינו מורד ובין לזכותו לקיים מ"ע חמורה כפסח החביב בעיני ד' ועיין ברמב"ן ז"ל מה שביאר בטעם זה הא דעשה דוחה ל"ת עייש"ה ותבין [וע"כ צריך לחלק בהכי דלא יקשה מהך דתמיד נשחט לדעת הרשב"א ז"ל החולק שהבאתי] ודו"ק. | ||
ולפ"ז אין ראיה משם לנ"ד שלא יקנו דגים שבת אחת או שתים בשביל שיתעדנו העניים שבתות הרבה דהתם י"ל דמטעם אחר קאתינן עלה וכנ"ל אבל לא משום פעמים רבות נגד פ"א חשוב רבה נגד זוטא. אולם בב"י ז"ל שם כתב ג"כ דפעמים רבות חשוב איסורא רבה ע"ש. ובאמת כי כן הדעת נוטה ומוטב א"כ גם באותה מצוה עצמה שיעשו איסורא זוטא ועיין בבה"י יו"ד סי' רי"ח שכ' דדוקא כשנתיקרו הדגים יותר משליש אבל עד שליש אין לעשות תקנה [דהידור מצוה עד שליש]. | ולפ"ז אין ראיה משם לנ"ד שלא יקנו דגים שבת אחת או שתים בשביל שיתעדנו העניים שבתות הרבה דהתם י"ל דמטעם אחר קאתינן עלה וכנ"ל אבל לא משום פעמים רבות נגד פ"א חשוב רבה נגד זוטא. אולם בב"י ז"ל שם כתב ג"כ [הטעם] דפעמים רבות חשוב איסורא רבה ע"ש. ובאמת כי כן הדעת נוטה ומוטב א"כ גם באותה מצוה עצמה שיעשו איסורא זוטא [וכנ"ל], ועיין בבה"י [-בית הלל] יו"ד סי' רי"ח שכ' דדוקא כשנתיקרו הדגים יותר משליש אבל עד שליש אין לעשות תקנה [דהידור מצוה עד שליש]. | ||
אולם לפי הנ"ל אמינא לדון להיפך | אולם לפי הנ"ל אמינא לדון להיפך דכשנתייקר שליש יש לעשות תקנה כדי שלא ימנעו אותן שקשה עליהם לקנות ביוקר דאומרים להם שיעשו איסורא פ"א כדי שיזכו האחרים פעמים רבות דחשוב מצוה רבה וכנ"ל דאף דהידור מצוה עד שליש מ"מ אותן שמחמת חמדת ממון החביבה עליהם אינם מקיימים ל"ח פושעים וכנ"ל מהך דאמתא דעבדו בה איסורא. אולם היכי שנתייקר יותר משליש דמעיקר הדין אין חיוב לבזבז יותר אין לעשות תקנה דאין כאן זכות כ"כ לאחרים כיון שפטורים לבזבז יותר ול"ד להך דאונס גמור לדעת המג"א ז"ל ולפמש"ל בקיום מ"ע גם להב"ח ז"ל דהתם העביר' נעשית אלא שהתור' פטרי' לזה שנאנס מעונש משא"כ בזה שהתור' פטרתו לכתחל' שאינו מחויב לבזבז יותר וזה ברור והנלפע"ד כתבתי ושלום על ישראל ועל רבנן מכבדו כערכו ה[רמה]: | ||
<noinclude> | <noinclude> | ||