טורי אבן/מגילה/ט/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות.''' וכתבו התוס' פי' כהן משיח שחטא בשוגג בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של ציבור דכתי' ביה הכהן המשוח דהא מרבינן בת"כ דאפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכ"ש מרובה בגדים ואני אוסיף על דבריהם דאי פר הבא על כל המצות אין הקרבתו כשירה אלא במשוח דוקא. א"כ הה"נ לשעירים דע"ז דשוים הם לכל דבר כדאמרינן בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) החטאת אילו שעירי ע"ז ששוין לדין פר הבא על כל המצות. א"כ במקדש שני דלא הי' משוח דיאשי' גנז צלוחית של שמן המשחה כדאמרינן בפ"ה דיומא (דף ל"ב) א"א להקריב פר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז. והרי בפ"ק דהוריות (דף ז') אר"י הבאים משבי הגולה הקריבו פרים י"ב על ע"ז הביאום ושקל וטרי הש"ס התם הא אליבא דר"מ ור"י ור"ש דתיתי כוותיהו. והשתא הא ר"ש פליג על ר"מ בהא דאין מרובה בגדים מביא פר הבא על כל המצות ומתני' דאין בין משוח מוקי ליה רבא כוותי' בסוף פ"ג דהוריות (דף יב). והשתא לר"ש היכא משכחת לה לשעירי ע"ז במקדש שני כיון שלא הי משוח. ובפ"ה דיומא (דף נ"ז) אמר ראב"י אני ראיתי ברומה פי' להפרוכת והי' עליה כמה טיפי דמים מפר העלם דבר כתבו התוספות שהקשה ריב"א והא בבית ראשון לא הוי פרוכת ובבית שני דהו' פרוכת לא הוי מקריבין פר העלם דבר כדתנן בפ"ק דמגילה אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות דכהן משוח מקריבו ולא מרובה בגדים. ותירצו בבית ראשון הוי ובפרוכת דבבא. ודברי תימא הן שראה ראב"י טיפי דמים מבית ראשון קודם שגנז יאשי' שמן המשחה שהרי ראב"י הי' בזמן רשב"י ועמו הלך לרומי ע"פ מעשה שהו' ושם ראה הפרוכת בגנזי הקיסר וטיפי דמים שעליו כדאמרי' במסכת מעילה (דף ט"ו). והרי הוא הי' כמה שנים אחר החורבן בית שני דכבר הי' מימות יאשיה שגנז שמן המשחה עד אותו זמן הרבה יותר מה' מאות שנים וא"א לשנים רבות הללו שיהי' הטיפת דמים ניכרות ולא נקנחו ולא נבלע א"ו בבית שני הי' מ"מ רש"י כריב"א ס"ל דתנן בפ"ק דקדושין (דף לז) הזאות נוהגת באנשים ולא בנשים ופריך הגמר' הזאה דהיכא אי דפרה אלעזר כתיב בה אי דפנים הכהן המשיח כתיב בה ופרש"י הזאה דפנים הזאות פרוכת ומזבח הזהב האמורים בפר כהן המשיח ופר העלם דבר של ציבור הכהן המשיח כתיב בה למעוטי הדיוט כ"ש נשים ומאי איצטרך ליה לתנא למתניתין אל מא סבירי ליה לרש"י דאין הזאת פנים כשירי אלא בכהן משוח והתוספות פירשו שם בשם הר"מ דאע"ג דפר העלם דבר מרבינן בת"כ דעבודתו כשירה אפילו בכהן הדיוט דמרבינן לי' מן ה' דהכהן המשיח אפ"ה מדאיצטריך קרא לרבוי' כהן הדיוט דכשר בה מכלל דפשיטא לתנא דנשים אינם כשירות בה מיהו פירש הר"מ מגומג' קצת דאי הזאות פני' כשירות בכהן הדיוט מרבוי' דקרא ממילא שמעת מיני' דנשים אינן כשירות בה ול"צ לתנא למתני הא הת' תנן הקמיצות והקטרות והמליקות והקבלות נוהגין באנשי' אבל לא בנשים אע"ג דבכולהי כתיב בהדי' בני אהרן ולא בנות אהרן ואפ"ה תנא להו במתני' דאינו נוהג בנשים אבל לפרש"י דהזאת פנים אינו כשירה אלא בכהן משיח פריך שפיר דמאי ארי' דתנא ולא בנשים אפילו באנשים כהנים נמי אינו נוהג מיהו מדפריך אי דפרה אלעזר כתיב בה משמע כדפירש הר"ם כמ"ש התוס' שם. ואין להקשות אהאי דפי' רש"י וריב"א דכהן משיח האמור גבי פר העולם הוא דווקא וא"כ הה"נ כהן משיח האמור גבי פר כהן משיח הוא דווקא ואין שני עבודת פרים הללו כשירים בכהן הדיוט אלא במשוח דוקא ובע"כ אינו קרב אלא ע"י עצמו דהא אין מושחין ב' כהנים גדולים כאחת כדאמר בירושלמי דהוריות ובפ"ז (ד' עד) דמנחות תני' והיתה לכהן כמנחה שתהא עבודתה כשירה בו פירש הכהן עצמו שחט' מקריב מנחת חוטא שלו ופריך והא מהכ' נפקא והא מהת' נפקא וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטא' בשגגה מלמד שכהן מתכפר ע"י עצמו ומשני אי מההיא ה"א ה"מ בשוגג אכל במזיד לא קמ"ל במזיד היכי משכחת לה בזדון שבועה והשתא ל"ל קרא לשוגג שמתכפר עי"ע הא מפר כהן משוח נ"ל דמתכפר עי"ע דבשלמא (מוכפר) [צ"ל והיתה לכהן] לחוד לא נ"ל דהשתא במזיד מתכפר עי"ע שוגג לא כ"ש דה"א (דוכפר) [צ"ל דוהיתה לכהן] מיירי משוגג לחוד דה' שמיעות קול דעדות חייב נמי על השוגג כדתנן רפ"ד דשבועות (דף ל) השתא דכ"ר (והיתה לכהן) כמנחה [צ"ל וכפר] לשוגג בע"כ אידך בזדון שבועה איירי וקמ"ל דאפילו מזיד מתכפר על ידי עצמו אבל הא ודאי תקשה קרא לשוגג ל"ל תיפוק ליה מפר כהן משיח דמתכפר על ידי עצמו וי"ל דאין דנין אפשר משאי אפשר דה"א שאני פר כהן משיח דא"א על ידי אחר אבל מנחת חוטא דאפשר ע"י אחר שהרי כל הכהנים כשירים להקריבו סד"א דעל ידי עצמו לא קמ"ל. וכה"ג אמרינן בפ"ג דמנחות (דף י"ט) אליבא דר"ש דנ"ל שחיטה בזר כשיר' מוסמך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים ופריך אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ודחיק ההיא ל"מ אמרת ק"ו מה זריקה דעיקר כפרה לא בעי בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כ"ש וכ"ת אין דנין אפשר משא"א פירש שחיטה אפשר בבעלים זריקה לא אפשר דהא בעי כהונה גלי רחמנא ביוה"כ וכו'. ה"נ דכוותיה:

'''ולא לכהן הדיוט משום מעלין בקודש.''' הקשו התוס' ל"ל ה"ט תפוק ליה כיון דראוי לכה"ג אי לאו משו' איבה א"כ אינו יכול לשמש בד' בגדי' דה"ל מחוסר בגדי'. ול"ל דלאחר מיתת ראשון קאמר דלא הוי כה"ג משו' איבה. הא מודה ר"י שאם מת ראשון שני חוזר לעבודה ולי מש"ה לא אריא וי"ל הא דקאמ' כה"ג משום איבה היינו מחיים דראשון ובאירע בו פסול ביוה"כ אחר עוד הפעם אין ממנין אותו תחתיו שנית משום איבה והא לא תקשה דאס"ד דלר"י דינא כהדיוט א"כ מאי קאמר ר"י ומודה ר"י שאם עבר ועבד עבודה כשירה. מודה למאן לאו לר"מ בר פלוגתי' ומהשתא בע"כ הא דמודה דעבר ועבד דכשירה היינו שעבד בח' בגדים דווקא דהא לר"מ שני כל מצות כה"ג עליו דאל"כ הא אמרי' בפ"ב דזבחים (דף י"ח) בני אהרן הכהני' בכיהונן. מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כה"ג ועבד עבודתו פסולה ש"מ לר"י נמי הרי הוא ככה"ג לכ"ד. דהא לק"מ די"ל דהא דעבר ועבד דקאמר אליבא דר"י היינו שעבד בד' בגדים כהדיוט והאי ומודה לאו לר"מ קאמר אלא טעמא דנפשי' קאמר ואע"ג דס"ל דא"ר לכהן הדיוט אפ"ה בדעבד כשר אי עבד ובד' בגדים דווקא כהדיוט דלר"י דינו כהדיוט לכ"ד. מיהו מאי דפי' דוחק קצת לפ' כה"ג משו' איבה והיינו באירע לו פסול לכה"ג שנית ביוה"כ אחר דמה איבה שייך כאן כיון דאין כה"ג ראוי לעבוד בע"כ צריך אחר תחתיו מה לו אם זה משמש תחתיו או אחר ולא שייך כאן איבה והתוס' תי' דמש"ה ליכא קפידא כיון דע"פ ב"ד הו' אי לאו טעמא דמעלין. מ"מ ק"ל מהא דאמ' בפ"ז דיומא (ד' ע"ב) דאמיר' דימי בגדים שכה"ג משמש בהן כהן משוח מלחמה משמש בהן ומייתי לה מקרא מיתב ר' כהן משוח מלחמה אינו משמש לא בד' ככ"ה ולא בח' ככה"ג ומפ' אביי כה"ג משום איבה כ"הד משום מעלין בקדש ל"ל ה"ט דמעלין בקודש הא כיון (דלר"ז) [צ"ל דלרב דימי] דמה"ת עובד בח' אי עבד בד' בלא"ה עבודתו פסולה דה"ל מחוסר בגדי' וי"ל דהא דקאמ' ר"ד כ"ה מה"ט דמעלין בקד' דווק'. נ"מ אפי' עבר ממשיחתו ונתמנה משוח מלחמה אחר תחתיו אפ"ה אין עובד בד' משום מעלין בקדש מ"מ עדיין ק"ל דהא ודאי כהן גדול אע"ג דעבר ממשיחתו בקדושתו קאי דהא תנן בפ"ג דהוריו' (דף ט) משיח שעבר ממשיחתו ואח"כ חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואח"כ חטא כהן משוח מביא פר והנשיא כהדיוט ומ"ל התם מקרא. אלמא משיח אע"פ שעבר אכתי בקדושתו קאי מש"ה מביא פר כדמעיקרא ושם בפ"ג (דף י) מבעי' לר"פ משיח שנצטרע מהו באלמנה ופשוט לי' מדתני' אין לי עבר מחמת קריו עבר מחמת מומו מנין ת"ל והוא וש"מ מהא דאפי' עבר מחמת מום וצרעת דאינו ראוי לעבודה כלל לעולם אפ"ה בקדושתו קאי:

'''אין בין במה גדולה לב"ק אלא פסחים.''' ק"ל הא טובא א"ב וכדתנן בפ' בתרא דזבחים (דף קי"ב) מה בין במות יחיד לבמות ציבור סמיכה ושחיטות צפון ומתן סביב ותנופה והגשה רי"א אין מנחה בבמה וכהן ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמי' וריחוץ ידי' ורגלי' וכל הני א"נ בבמות יחיד שהיא במה קטנ' אבל נוהגין בבמות ציבור וכ"ע מודי' בכל הני כדמוכח שם בגמ' ולא פליגי רבנן אלא אאין מנחה בבמה לחוד דלר"י ל"ש במה גדולה ל"ש במה קטנ' אין מנחה וה"ה דאין עופות בבמה בין גדולה ובין קטנה כדאמ' התם ולרבנן יש מנחה ועופות בבמה. וי"ל דמתני' ל"ק דאין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא בעיקר קרבן מה שקרוב בזה ובזה אבלי' בתכסיס קרבן לא מיירי:

'''שילה יש אחרי' היתר.''' ק"ל מדקאמ' יש אחרי' היתר מכלל דס"ל דבזמן שילה נאסרו הבמות והיינו דלא כר"ש דבפ"ב דזבחים (דף קי"ב) תנן באו לשילה נאסרו הבמות וכו' באו לירושלי' נאסרו הבמות ולא הי' להם היתר והיא היתא נחלה ובגמ' (דף קיט) יליף לה מדכתי' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ולמה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה ואח"כ אמ' תנא דבי ר"י זו וזו שילה רשב"י איזו וזו ירושלים ואמרינן בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוי שריא במות היינו דכתיב ויקח מנוח וכו' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוי אסירין מאי ויקח מנוח ומשני הוראות שעה היתה אלמא לר"ש דא' זו וזו ירושלים ולא מיירי קרא כלל משילה ש"מ דבשילה הי' במות מותרות ומהשתא מתני' דקתני שבשילה יש אחרי' היתר הא בזמנה לא הי' היתר לבמות וע"כ דלא כר"ש. א"כ אמאי לא דייק הגמ' רישא דאין בין במה גדולה לבמה קטנה ר"ש היא כדאמ' לעיל וסיפא דלא כר"ש כדדייק לעיל בה"ג גבי אין בין כהן משוח וא"ב כהן המשמש ואע"ג דבברייתא דלעיל מהא גי' ספרים דידן רש"א מנוחה זו ירו' נחלה זו שילה. ע"כ גי' משובשות היא ול"ג רש"א. דא"כ קשה דר"ש אדר"ש וליכא למימר דב' תנאי הוי ואליבא דר"ש דכל כה"ג דרך הגמ' להקשות ולשנויי הכי. א"ו גי' משובשת היא אבל אין לשבש הא בריית' דתנא רשב"ג או' זו וזו ירושלים דודאי גי' זו נכונה דאמ' התם בסמוך דתני דבי ר"י בדרש"בי זו וזו ירו' וסי' משכהו גברא לגברי וה"ג רש"י שם והכי גרסי' התוס' בפ"ה דזבחים (דף לג) גבי זה וזה יסוד מערבי וא"כ קשה וי"ל דודאי היכי דב' בבות תכופות זו לזו כמו האי דא"ב כהן משיח וא"ב כהן משמש שפיר שייך להקשות רישא האי תנא וסיפא דלא כוותי' אבל בהא דא"ב ב"ג והאי בבא דקידושת שילה יש אחרי' היתר דמפסיק בניהם בהא דאין בין שילה לירו' וכו' לא שייך לאקשויי הכי אע"ג דהא גופא דבשילה אוכלים ק"ק ומ"ש בכל הרואה יליף ר"א התם (דף קיח) מפן תעלה עולתיך בכ"מ אשר תראה בכ"מ א"א מעלה. אבל אתה אוכל בכ"מ שאתה רואה והא א"א למילף אלא למ"ד דבהאי קרא שילה רמיזי. אבל רשב"י דאמ' זו וזו ירושלים לא רמיזי שילי הכא א"א ללמוד זה וע"כ הא נמי דלא כר"ש אפ"ה נא דייק הגמרא לימא רישא ר"ש וסיפא דלא כר"ש משום דאיכא אמוראי התם דמייתי לה משאר קראי מולו תאנת שילה א"נ משאר קראי דהתם. ולדידהו ר"ש נמי מודה בהא. מ"מ ק"ל דתנן התם באו לנוב וגבעון הותרו הבמות ק"ק נאכלין לפני' מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל ופריך בגמרא מעשר שני נמי ליתני ומסיק הא מני ר"ש היא דאמר אף ציבור לא הקריבו אלא פסח וחובו' הקבו' להם זמן אבל חובו' שאין קבוע להם זמן הכא והכא ל"ק מעשר בהמה חובות שאין קבוע להם זמן ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה והשתא בשינה לר"ש דהותרו הבמות מעשר בהמה לא קרב כלל ומ"ד נאכל בכל ערי ישראל כמו בנוב וגבעון מהיקשא דמעשר דגן למעשר שני דנהי דלהני אמוראי דיפי מתאנת שילה ומשא' קראי י"ל דאהני לק"ק שנאכלין בכל הרוא' מ"מ אמעשר דגן לא אהני לאפוקי מהקישא דמעש' דגן למעשר בהמה והני קראי איכא לאוקמי אק"ק לחוד ולא אמ"ש וא"כ רישא דבבא דאין בין שילה לירו' נמי דלא כר"ש. וצ"ל כיון דכבר דייק לה הגמרא כה"ג אהני בבא דאין בין כהן משוח וכהן המשמש ומוקי לה כתנאי א"נ רבי היא כדא' לעיל וה"נ איכא לשנוי בהא בבא דאין בין שילה לירו' לא חש תו לדייק בהא דאין בין שילה הסמוך לה דמילא משמע דא"ל הכא הכי:

<noinclude>{{דיקטה}}