27,144
עריכות
האלף לך שלמה/אורח חיים/צ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקונים
(תיקונים) |
(תיקונים) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{מרכז|'''סימן צ'''}} | {{מרכז|'''סימן צ'''}} | ||
'''שא'''' איך יתנהג ברפואה ששותה והוא טוב לשתי' אם יברך עליו וספקו הוי כיון שכתב הרמ"א אם אנסוהו לאכול אינו מברך עליו | '''שא'''' איך יתנהג ברפואה ששותה והוא טוב לשתי' אם יברך עליו וספקו הוי כיון שכתב הרמ"א אם אנסוהו לאכול אינו מברך עליו. | ||
'''לדעתי''' נראה דמברך עליו דלפי פשטות הש"ע אין דומה זל"ז דבאוכל לרפואה נהי דלולי חליו לא הי' אוכל מ"מ השתא עשהו כרצונו דעתה הוי ברצון ואנן בתר השתא אזלינן לענין ברכה אבל באונס השתא בשעת אכילה הוי באונס ולכך לא שייך ברכה ולכך באוכל איסור מפני סכנה פסק דיבדך עליו ובע"ב ס"ל דסכנה אינה כאונס וא"כ פשיטא דיברך עליו אך לדעת הטו"ז הוא שפיר מדמה סכנה לאונס וס"ל דדא ודא אחת הוא א"כ לדידי' הוי | '''לדעתי''' נראה דמברך עליו דלפי פשטות הש"ע אין דומה זל"ז דבאוכל לרפואה נהי דלולי חליו לא הי' אוכל מ"מ השתא עשהו כרצונו דעתה הוי ברצון ואנן בתר השתא אזלינן לענין ברכה אבל באונס השתא בשעת אכילה הוי באונס ולכך לא שייך ברכה ולכך באוכל איסור מפני סכנה פסק דיבדך עליו ובע"ב ס"ל דסכנה אינה כאונס וא"כ פשיטא דיברך עליו אך לדעת הטו"ז הוא שפיר מדמה סכנה לאונס וס"ל דדא ודא אחת הוא א"כ לדידי' הוי שפיר מקום לומר דאף שהחיך נהנה ממנו יפטר כיון דהוי כאונס אך נראה דגם הוא מודה בזה דמברך עליו מדלא עמד דבריו על הרישא דבאם החיך נהנה ממנו פסק שיברך ובאנסוהו פסק שאינו מברך ואין לומר דמפרש דברי הש"ע שהחיך נהנה ממנו היינו דאם לא הי' חולה נמי הי' אוכלו דא"ב למה חולק הש"ע בין אם החיך נהנה ממנו או לא הרי באין החיך נהנה ודאי דלולי הרפואה לא הי' אוכלו א"כ הו"ל לחלק בהחיך נהנה ממנו גופו בין אם בלא"ה הי' אוכלו או לא ובע"כ דס"ל רבהיך נהנה ממנו אף דאכלו רק מחמת הרפואה נמי מברך עליו וא"כ מ"ש מאנסוהו לאכול ולכך מדלא עמד הטו"ז ברישא נראה דדוקא באוכל דבר איסור דבזה אנן סהדי דגם עכשיו אינו נהנה מזה ואינו מסכים עליו ולכך דומה לאונס אבל באוכל היתר אף דאכלו לרפואה כיון דהשתא טוב לו נהנה ממנו ואינו השתא באונס. | ||
ויותר נ"ל בכוונת הטו"ז דהאוכל לרפואה והאוכל לסכנה הם ענינים נפרדים דלרפואה הוי לרפאות חליו שבא עליו מכבר ובזה נעשה אכילתו השתא כאכילת כל אדם דגם כל אדם אם לא הי' דעב ולא הי' טבע האדם צריך לאכילה לא הי' אוכל רק לבטל רעבון נפשו הוא אוכל כן ה"ג בחולה דאוכל כרי לבטל חליו הוי לו זה אכילה רק כיון דלברך אינו רק מכח הנאה לכך בעינן שהחיך נהנה ממנו אבל איסור שהותר מפני סכנה ז"א להעביר חליו העבר מכבר דבשביל זה לא הותר איסור תורה אם לא הי' חשש שיכבד עליו הליו וימות דהרי כל שאינו פ"נ לא הותר לו לאכול איסור תורה רק מחשש שלא ימות אוכל זה לשמרו וזה פי' סכנה היינו שמסוכן שלא יבוא לידי מיתה א"כ זה אין אכילתו עבור הצלת העבר רק להגין על העתיד זה שפיר דומה לאנסוהו לאכול דאונס נמי הוי כן ולכך מדמהו הטו"ז סכנה לאונס והוי כעין מבריח ארי בעלמא דהוי נמי כן ולא נחשב הנאה אבל ברישא דמיירי שאוכל היתר לרפואה ומה שכבר בא עליו חליו לסלקו זה אין לו דמיון לאונס לב"ע ולכך הדין אם החיך נהנה ממנו יברך עליו בלי ספק וברכת ה' הוא רפואתו: | |||
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | <noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||