35,340
עריכות
ביאורי מהר"י קורקוס והרדב"ז/כלי המקדש/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←יא
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט() |
(←יא) |
||
| שורה 65: | שורה 65: | ||
''' לוקה שנאמר לא תעלו כו'. ''' כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל משמע שאין בו מיתה. והרי כתב למעלה חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה. ורש"י ז"ל {{תוספת|כח| כט) יומא נ"ג ע"א.}} פי' חייב מיתה כי עייל ביום הכיפורים דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית הוא וחייב מיתה. והכי איתא בפ' הוציאו לו. {{תוספת|כט| ל) ע' בזה בבאר שבע ופר"ח באו"ח סי' קל"ג שם ובמל"מ כאן.}} א"כ מת"ל כי בענן אראה מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר וכסה ענן הקטרת, הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. ותיפק לי' דקא עייל ביאה ריקנית, אר"ש הב"ע כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ר"א אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו. כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסרה אביאה לא מחייב דהא עייל לה שלימה, אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטרת חסרה, ורש"י ז"ל דכתב דחייב משום ביאה ריקנית לא נחית לפרושי משום דאפילו הזיד בזו ובזו ולא עייל אלא הקטרה אחת חייב מיתה משום ביאה ריקנית, {{תוספת|ל| לא) פי"ט ה"ב.}} אבל ודאי דהאי חייב מיתה דתני תנא בע"כ ביום הכיפורים הוא וטעמא מדכתיב הקטרת שלמה ולא חסרה. וא"כ קשה היכי יהיב רבינו טעמא שהרי נעשית קטרת זרה. והא לא מחייב משום קטרת זרה מיתה אלא מלקות לבד. וי"ל דלעולם חייב מיתה דקאמר משום יוה"כ הוא, אלא הכא איירי הרב ז"ל במעשה הקטרת ובלאו דלא תעלו עליו קטרת זרה. והכי קא קשיא לי' בשלמא ביוה"כ דכתיב הקטרת שלמה ולא חסרה, אבל גבי לא תעלו עליו קטרת לא כתיב בהא. וא"כ אפילו הקטיר חסרה לא ילקה. לזה הוצרך לתת טעם כיון שחסרה נעשית קטרת זרה. ואם הקטיר על המזבח לוקה. וכן אם נתן בו דבש והקטירו על מזבח הזהב לוקה שתים, חדא משום כל שאור וכל דבש וגו', וחדא משום לא תעלו עליו קטרת זרה. ואכתי איכא למידק לא נתן בה מעלה עשן, והקטירו על מזבח הזהב מאי לוקה משום קטרת זרה או לא. דבשלמא ביום הכיפורים כתיב וכסה ענן הקטורת, ובעינן קטרת שלמה ולא חסרה, אבל גבי קטרת זרה מאי. ומסתברא דזרה הוא ולוקה משום שלא נעשית כמצותה. וכן נראה מלשון הרב ז"ל ואם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינו כזו וכו', אלא דאכתי קשיא לי שלא הזכיר הרב ז"ל הכא מיתה למכניס קטרת חסרה או שאין בה מעלה עשן ביוה"כ, וכשמונה חייבי מיתות ב"ד בהלכות סנהדרין {{תוספת|לא| לב) פ"ה הכ"ה.}} לא מנה את זו. ואע"ג דמנה ביאה ריקנית היה ראוי למנות גם את זו, דהא משכחת לה שפיר כדאמרן לעיל. וי"ל שלא מנה הרב אלא חייבי מיתות שיש בהם לאו. ומיתה זו לא מצינו בה לאו מפורש דקרא דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש, אביאה ריקנית משמע. וקרא דוכסה ענן הקטרת על הכפורת ולא ימות אין בו לאו, ולא מנה אלא אותם שיש בהם מלקות נמצאת למד שאם הקטיר אותה על מזבח הזהב לוקה לבד, ואם הכנס אותה ביום הכיפורים אם היתה ביאה ריקנית לוקה ויש בו מיתה בידי שמים ואם לא היתה ביאה ריקנית יש בו מיתה ואין בו מלקות, ודין קטרת שחסר מסמניה או שאין בה מעלה עשן כתב אותן בהלכות עבודת יום הכיפורים. {{תוספת|לב| לג) ע' ירושלמי יומא פ"ד ה"ה לא נתן לתוכה מלח כו' נתחייב מיתה א"ר זעירא ועובר משום הכנסה יתירא ובתוס' ישנים שם ביומא נ"ג ע"א הובא בשינוים. וע' במל"מ כאן שכתב דירושלמי מיירי ביוה"כ וצ"ע. וע' בב"י או"ח סי' קל"ג דדברים שאינם באין רק לתקן מעשה הקטרת כגון בורית כרשינה ויין קפריסין ומעלה עשן ומלח סדומית ואינם בכלל הסימנים אם חסרו אין חייב כלל יעו"ש והב"ש ופר"ח תמהו עליו וע' במל"מ, ובדברי רדב"ז אפ"ל קצת ואכ"מ.}} ונראה שלא הקפידה תורה וחייבה מיתה אלא על מעלה עשן ועל חסרון אחת מכל סמניה דהיינו י"א סמנים שנאמרו למשה מסיני. אבל אם לא נתן בה מלח סדומית או כפת הירדן או שנתן בה דבש, אעפ"י שהוא פסולה, ואם הקטירה על מזבח הזהב לוקה, אם הכניסה בפנים ביום הכיפורים ולא היתה ביאה ריקנית אין בו לא מיתה ולא מלקות | ''' לוקה שנאמר לא תעלו כו'. ''' כתב מהר"ד ן' זמרא ז"ל משמע שאין בו מיתה. והרי כתב למעלה חסר אחת מכל סמניה חייב מיתה שהרי נעשית קטרת זרה. ורש"י ז"ל {{תוספת|כח| כט) יומא נ"ג ע"א.}} פי' חייב מיתה כי עייל ביום הכיפורים דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש ולא ימות בזאת יבא אהרן וגו' וכי מעייל קטורת שלא כהלכתה ביאה ריקנית הוא וחייב מיתה. והכי איתא בפ' הוציאו לו. {{תוספת|כט| ל) ע' בזה בבאר שבע ופר"ח באו"ח סי' קל"ג שם ובמל"מ כאן.}} א"כ מת"ל כי בענן אראה מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומנין שנותן בה מעלה עשן שנאמר וכסה ענן הקטרת, הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סמניה חייב מיתה. ותיפק לי' דקא עייל ביאה ריקנית, אר"ש הב"ע כגון ששגג בביאה והזיד בהקטרה. ר"א אמר אפילו תימא הזיד בזו ובזו. כגון דעייל שתי הקטרות אחת שלימה ואחת חסרה אביאה לא מחייב דהא עייל לה שלימה, אהקטרה מחייב דהא מקטיר קטרת חסרה, ורש"י ז"ל דכתב דחייב משום ביאה ריקנית לא נחית לפרושי משום דאפילו הזיד בזו ובזו ולא עייל אלא הקטרה אחת חייב מיתה משום ביאה ריקנית, {{תוספת|ל| לא) פי"ט ה"ב.}} אבל ודאי דהאי חייב מיתה דתני תנא בע"כ ביום הכיפורים הוא וטעמא מדכתיב הקטרת שלמה ולא חסרה. וא"כ קשה היכי יהיב רבינו טעמא שהרי נעשית קטרת זרה. והא לא מחייב משום קטרת זרה מיתה אלא מלקות לבד. וי"ל דלעולם חייב מיתה דקאמר משום יוה"כ הוא, אלא הכא איירי הרב ז"ל במעשה הקטרת ובלאו דלא תעלו עליו קטרת זרה. והכי קא קשיא לי' בשלמא ביוה"כ דכתיב הקטרת שלמה ולא חסרה, אבל גבי לא תעלו עליו קטרת לא כתיב בהא. וא"כ אפילו הקטיר חסרה לא ילקה. לזה הוצרך לתת טעם כיון שחסרה נעשית קטרת זרה. ואם הקטיר על המזבח לוקה. וכן אם נתן בו דבש והקטירו על מזבח הזהב לוקה שתים, חדא משום כל שאור וכל דבש וגו', וחדא משום לא תעלו עליו קטרת זרה. ואכתי איכא למידק לא נתן בה מעלה עשן, והקטירו על מזבח הזהב מאי לוקה משום קטרת זרה או לא. דבשלמא ביום הכיפורים כתיב וכסה ענן הקטורת, ובעינן קטרת שלמה ולא חסרה, אבל גבי קטרת זרה מאי. ומסתברא דזרה הוא ולוקה משום שלא נעשית כמצותה. וכן נראה מלשון הרב ז"ל ואם הקטיר עליו קטרת אחרת שאינו כזו וכו', אלא דאכתי קשיא לי שלא הזכיר הרב ז"ל הכא מיתה למכניס קטרת חסרה או שאין בה מעלה עשן ביוה"כ, וכשמונה חייבי מיתות ב"ד בהלכות סנהדרין {{תוספת|לא| לב) פ"ה הכ"ה.}} לא מנה את זו. ואע"ג דמנה ביאה ריקנית היה ראוי למנות גם את זו, דהא משכחת לה שפיר כדאמרן לעיל. וי"ל שלא מנה הרב אלא חייבי מיתות שיש בהם לאו. ומיתה זו לא מצינו בה לאו מפורש דקרא דכתיב ואל יבא בכל עת אל הקדש, אביאה ריקנית משמע. וקרא דוכסה ענן הקטרת על הכפורת ולא ימות אין בו לאו, ולא מנה אלא אותם שיש בהם מלקות נמצאת למד שאם הקטיר אותה על מזבח הזהב לוקה לבד, ואם הכנס אותה ביום הכיפורים אם היתה ביאה ריקנית לוקה ויש בו מיתה בידי שמים ואם לא היתה ביאה ריקנית יש בו מיתה ואין בו מלקות, ודין קטרת שחסר מסמניה או שאין בה מעלה עשן כתב אותן בהלכות עבודת יום הכיפורים. {{תוספת|לב| לג) ע' ירושלמי יומא פ"ד ה"ה לא נתן לתוכה מלח כו' נתחייב מיתה א"ר זעירא ועובר משום הכנסה יתירא ובתוס' ישנים שם ביומא נ"ג ע"א הובא בשינוים. וע' במל"מ כאן שכתב דירושלמי מיירי ביוה"כ וצ"ע. וע' בב"י או"ח סי' קל"ג דדברים שאינם באין רק לתקן מעשה הקטרת כגון בורית כרשינה ויין קפריסין ומעלה עשן ומלח סדומית ואינם בכלל הסימנים אם חסרו אין חייב כלל יעו"ש והב"ש ופר"ח תמהו עליו וע' במל"מ, ובדברי רדב"ז אפ"ל קצת ואכ"מ.}} ונראה שלא הקפידה תורה וחייבה מיתה אלא על מעלה עשן ועל חסרון אחת מכל סמניה דהיינו י"א סמנים שנאמרו למשה מסיני. אבל אם לא נתן בה מלח סדומית או כפת הירדן או שנתן בה דבש, אעפ"י שהוא פסולה, ואם הקטירה על מזבח הזהב לוקה, אם הכניסה בפנים ביום הכיפורים ולא היתה ביאה ריקנית אין בו לא מיתה ולא מלקות | ||
{{תוספת|לג| לד) לא כתב דחייב גם מיתה ובודאי כוונתו דכמו שחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ה"ה דמיתה ביד"ש נפטרו ע"י מלקות. וכ"כ הרדב"ז בפ"ז מתרומות. אמנם בתוס' שבועות י"ז ע"א ד"ה אי כו' ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה יעו"ש משמע קצת דלא נפטרו ממיתה.}} והשתא א"ש הא דתנא אם נתן בה דבש פסלה אבל אין במי שהקטירה בפנים חיוב מיתה, ואם חיסר אחת מכל סמניה והקטירה בפנים ביוה"כ חייב מיתה. והאי דלא תני האי תנא מעלה עשן אפשר דפלוגתא הוא. א"נ תנא ושייר. וא"ת דבהך סוגיא משמע שאם לא נתן בה מעלה עשן אפילו בכל השנה כולה איכא מיתה דאמרינן אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה. וי"ל דהכי פי' אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה בפנים מנין ת"ל וכסה, דאלו על מזבח הזהב לא שייך לומר וכסה ענן הקטורת על הכפורת. וא"ת דביוה"כ נמי איכא לאו, ואמאי לא מנה אותו רבינו בהלכות סנהדרין, דאמרינן התם חד לעונש וחד לאזהרה. דתניא ר"א אומר ולא ימות עונש כי בענן אראה אזהרה. ל"ק כלל, דאין זה לאו מפורש ללקות עליו. ושימנה אותו הרב ז"ל שהרי הוא לאו הבא מכלל עשה, כי בענן אראה ולא בלתי ענן. ותו דמאן לימא לן דהלכתא כרבא דהא כמה אוקמתי איכא התם. דהא ר"א דהוא בתרא אמר חד למצוה וחד לעכב. ואביי אמר חד לעיקר מעלה עשן וחד לעלה מעלה עשן. כללא דמילתא אם לא נעשית כתקנה הרי הוא קטרת זרה. ואם הקטיר ממנה כזית על מזבח הזהב לוקה ואין בו מיתה, ואם היתה חסרה מעלה עשן או אחד מי"א סמנים והקטיר ממנה מלא חפניו ביוה"כ חייב מיתה ואינו לוקה, ואם היתה ביאה ריקנית לוקה, {{תוספת|לד| לה) ע' מהר"י קורקוס לעיל ה"ח דבנתן בה דבש והקטירה בפנים ביוה"כ ח"מ כיון דפסולה הוא אינה בכלל הקטרת שלימה וכשרה.}} ואם היתה חסרה אחד משאר דברים כגון מלח סדומית או כפת הירדן או שנתן בה דבש והקטירה בפנים לא קיים המצוה שהרי פסולה היא, אבל אין בו לא מיתה ולא מלקות, {{תוספת|לה| לו) ע' מד"ר פ' אחרי פכ"א פ"ז אמר הקב"ה למשה לא כשם שאתה סבור כו' אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה יעו"ש אבל בהגהות הרד"ל שם בשם הגר"א כתב דבאהרן לבדו הי' זה שבכל שעה שרצה ליכנס יכנס בסדר הזה ולא לבניו יעו"ש.}} וכגון שאינה ביאה ריקנית ואם היתה חסרה מעלה עשן או אחד מי"א סמניה והקטיר אותה בפנים בשאר ימות השנה והיה שוגג בביאה ומזיד בהקטרה. נראה שהוא חייב מיתה דהכי מתרצינן לברייתא בשאר ימות השנה מנין, ת"ל וכסה, ואם היתה שלמה והקטירה בפנים בשאר ימות השנה והיה שוגג על הביאה, אפילו יודע שאין מקטירין בפנים אלא ביוה"כ. מסתברא שהוא פטור ממיתה. {{תוספת|לו| לז) פ"ב ה"ב.}} ורבינו לא כתב דבר מזה, משום דאי ביאה ריקנית כבר ביאר דינו בהלכות ביאת מקדש {{תוספת|לז| לח) שם פ"ה הכ"ה.}} ובהלכות עבודת יוה"כ {{תוספת|לח| לט) שם.}} ואם אינה ביאה ריקנית לא נ"מ מידי כיון שאין בו מלקות כנ"ל. וז"ל הרב בהלכות עבודת יוה"כ {{תוספת|לט| מ) בס' מעשה רקח כאן הי"א כתב דלא מצינו חיוב מיתה אלא בחסר מסמניה אבל חיסור המשקל לא שמענו מיתה אלא מלקות יעו"ש. ולא ראה הרדב"ז כאן.}} חסר מן הקטרת אחד מכל סמניה או מעלה עשן חייב מיתה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. וכן חייב על ביאתו בלא מצוה, לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטורת או שנכנס בקטרת שלמה עם החסרה חייב מיתה. הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה, משמע דס"ל דקרא דהקטרת משמע שלמה ולא חסרה בין אם חסר אחת מסמניה בין שחסר מן השיעור | {{תוספת|לג| לד) לא כתב דחייב גם מיתה ובודאי כוונתו דכמו שחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ה"ה דמיתה ביד"ש נפטרו ע"י מלקות. וכ"כ הרדב"ז בפ"ז מתרומות. אמנם בתוס' שבועות י"ז ע"א ד"ה אי כו' ואם בטל כרת נשאר עליו מיתה יעו"ש משמע קצת דלא נפטרו ממיתה.}} והשתא א"ש הא דתנא אם נתן בה דבש פסלה אבל אין במי שהקטירה בפנים חיוב מיתה, ואם חיסר אחת מכל סמניה והקטירה בפנים ביוה"כ חייב מיתה. והאי דלא תני האי תנא מעלה עשן אפשר דפלוגתא הוא. א"נ תנא ושייר. וא"ת דבהך סוגיא משמע שאם לא נתן בה מעלה עשן אפילו בכל השנה כולה איכא מיתה דאמרינן אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה מנין ת"ל וכסה. וי"ל דהכי פי' אין לי אלא ביום הכיפורים בשאר ימות השנה בפנים מנין ת"ל וכסה, דאלו על מזבח הזהב לא שייך לומר וכסה ענן הקטורת על הכפורת. וא"ת דביוה"כ נמי איכא לאו, ואמאי לא מנה אותו רבינו בהלכות סנהדרין, דאמרינן התם חד לעונש וחד לאזהרה. דתניא ר"א אומר ולא ימות עונש כי בענן אראה אזהרה. ל"ק כלל, דאין זה לאו מפורש ללקות עליו. ושימנה אותו הרב ז"ל שהרי הוא לאו הבא מכלל עשה, כי בענן אראה ולא בלתי ענן. ותו דמאן לימא לן דהלכתא כרבא דהא כמה אוקמתי איכא התם. דהא ר"א דהוא בתרא אמר חד למצוה וחד לעכב. ואביי אמר חד לעיקר מעלה עשן וחד לעלה מעלה עשן. כללא דמילתא אם לא נעשית כתקנה הרי הוא קטרת זרה. ואם הקטיר ממנה כזית על מזבח הזהב לוקה ואין בו מיתה, ואם היתה חסרה מעלה עשן או אחד מי"א סמנים והקטיר ממנה מלא חפניו ביוה"כ חייב מיתה ואינו לוקה, ואם היתה ביאה ריקנית לוקה, {{תוספת|לד| לה) ע' מהר"י קורקוס לעיל ה"ח דבנתן בה דבש והקטירה בפנים ביוה"כ ח"מ כיון דפסולה הוא אינה בכלל הקטרת שלימה וכשרה.}} ואם היתה חסרה אחד משאר דברים כגון מלח סדומית או כפת הירדן או שנתן בה דבש והקטירה בפנים לא קיים המצוה שהרי פסולה היא, אבל אין בו לא מיתה ולא מלקות, {{תוספת|לה| לו) ע' מד"ר פ' אחרי פכ"א פ"ז אמר הקב"ה למשה לא כשם שאתה סבור כו' אלא בכל שעה שהוא רוצה ליכנס יכנס רק שיכנס בסדר הזה יעו"ש אבל בהגהות הרד"ל שם בשם הגר"א כתב דבאהרן לבדו הי' זה שבכל שעה שרצה ליכנס יכנס בסדר הזה ולא לבניו יעו"ש.}} וכגון שאינה ביאה ריקנית ואם היתה חסרה מעלה עשן או אחד מי"א סמניה והקטיר אותה בפנים בשאר ימות השנה והיה שוגג בביאה ומזיד בהקטרה. נראה שהוא חייב מיתה דהכי מתרצינן לברייתא בשאר ימות השנה מנין, ת"ל וכסה, ואם היתה שלמה והקטירה בפנים בשאר ימות השנה והיה שוגג על הביאה, אפילו יודע שאין מקטירין בפנים אלא ביוה"כ. מסתברא שהוא פטור ממיתה. {{תוספת|לו| לז) פ"ב ה"ב.}} ורבינו לא כתב דבר מזה, משום דאי ביאה ריקנית כבר ביאר דינו בהלכות ביאת מקדש {{תוספת|לז| לח) שם פ"ה הכ"ה.}} ובהלכות עבודת יוה"כ {{תוספת|לח| לט) שם.}} ואם אינה ביאה ריקנית לא נ"מ מידי כיון שאין בו מלקות כנ"ל. וז"ל הרב בהלכות עבודת יוה"כ {{תוספת|לט| מ) בס' מעשה רקח כאן הי"א כתב דלא מצינו חיוב מיתה אלא בחסר מסמניה אבל חיסור המשקל לא שמענו מיתה אלא מלקות יעו"ש. ולא ראה הרדב"ז כאן.}} חסר מן הקטרת אחד מכל סמניה או מעלה עשן חייב מיתה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת. וכן חייב על ביאתו בלא מצוה, לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטורת או שנכנס בקטרת שלמה עם החסרה חייב מיתה. הקטיר מן הקטרת של קדש הקדשים כזית בהיכל חייב מיתה, משמע דס"ל דקרא דהקטרת משמע שלמה ולא חסרה בין אם חסר אחת מסמניה בין שחסר מן השיעור דהיינו מלא חפניו ולא נקראת חסרה אא"כ חסרה כזית. הילכך כיון שהקטיר ממנה כזית בהיכל חסרה לה שיעורה וחייב, דקרא דולא ימות אמלא חפניו נמי קאי וקמ"ל דאע"ג דהקטיר כזית בהיכל סד"א דלצטרף עם מה שהקטיר בפנים ולא לחייב. קמ"ל דבעינן מלא חפניו כלו בפנים: | ||
== יב == | == יב == | ||