העמק שאלה/קנד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>

== א ==

{{העמקש|א}} '''מי אמרינן וחלצה נעלו א"ר מדעתו או דילמא חליצה מכ"מ כו'.''' בגמ' לא נזכר ספק ושקלא וטריא בחליצה מעושת. והי' נראה דפשיטא דפסולה כמו גט מעושה דפסול משום דדמי למוכר באונס. דקדושין וגיטין הוי כמו קונה ומוכר ובעינן דעת קונה ומקנה וה"ה אשה דהמקדשה קונה אותה וקיחה כתיב בה. וה"נ גט דהיא קונה עצמה ממנו בעינן דעתו ורצונו. והי' נראה דה"ה חליצה שפוטרה ממנו. וכן ביאה בע"כ שקונה אותה מיד אחין ושתהי' לו כאשה גמורה לולי רבוי יבמה יבא עליה מכ"מ כדאי' ר"פ הבא ע"י ס"ד דלא קני קנין גמור שתהא כאשה. אלא דגזה'כ הוא שקונה אותה בע"כ בביאה. אבל חליצה לפוטרה מהזיקה בעינן דעתו ורצונו. כן הי' נראה. אבל רבינו מלמדינו דלא משום זה בעינן דעת. אלא דחליצה בע"כ לאו חליצה מיקרי. ומזה הטעם יש לו שיטה אחרת בדין חליצה מוטעת כמו שיבואר באות הסמוך. וכן יש נ"מ בדין מוסר מודעה בין גט לחליצה דבגט אינו גט כלל וכשרה לכהונה. ובחליצה כתב הרמב"ם בה' יבום פ"ד הכ"ה דחליצתו פסולה. דמשמעו דמכ"מ פוסלה לאחין וכבר הוי בה הריב"ש סי' תפ"ב והביאו הכ"מ שם הי"ו בטעמא דמילת' ותורף דבריו ז"ל דהוי כמו שאומרים לו חלוץ לה ובכך אתה כונס' דהוי חליצה פסולה משום שאינו מתכוין להתירה ה"נ במוסר מודעא. ולכאורה הא גופא ק' מ"ש בגט בנותן שלא להתירה שאינו גט כלל. ובחליצה הוי חליצה פסולה. אלא ע"כ הוא כמש"כ דבגט הוא מטעם קנין ומה לי אינו מגרש אלא באונס או נותן גט שלא מדעת להקנות בשניהם אינו גט כלל. משא"כ חליצה דהחולץ בכפי' לא מיקרי חליצה כלל. אבל חולץ ברצון אלא שעושה שלא כדי לפוטרה. הרי מכ"מ חליצה מיקרית וחליצה מעלי' הוא אלא דבעינן כונה כמו שיבואר באות הסמוך. מכ"מ פוסלה לאחין. אחר שכן. למדנו מזה דעיקר מצות חליצה אינו בא כדי לפוטרה מן הזיקה כמו גט שאינו מצוה אלא בא לפוטרה ממנו. אבל חליצה עיקרו למצוה וממילא היא נפטרת. וכבר נכנס בחקירה זו הגאון ש"ת ח"צ סי' א' והעלה דחליצה היא עיקרו לפוטרה ולקנין. ובא ליישב בזה ק' התוס' יבמות דק"ד ב' ד"ה והא. אמאי קטנה חולצת והא אין בה דעת לכוין ויישב הוא ז"ל דכיון שהוא מטעם קנין סגי בדעת אחרת מקנה אותה. והוסיף עוד להביא הא דאי' בדל"ט לענין שאין כאן גדול האחים שהוי מצוה לא משהינן. לא משום שכופין לקיים מ"ע ומצוה להזדרז. אלא משום עגון ותלה עצמו בלשון הנימוק"י שם. והכריע לפי זה דעת האחרונים ז"ל שכ' דאי שייך דין קטלנית ביבמה כופין אותו לחלוץ כיון שא"א ליבם. והוא ז"ל אמר להיפך כיון דעיקר הכפי' הוא משום עגון. וקטלנית תעגנא ותיתיב כ"ז הוא דעת הגאון ח"צ. ואני אומר להיפך וכמו שהוכחנו כן דעת רבינו והרמב"ם ז"ל דעיקר חליצה הוא למצוה ולא להתיר וא"כ ה"ה קטלנית מצוה מיהא איכא וזהו דעת התוס' הנ"ל. והכי מבואר מסוגית הגמ' ריש פ"ב דיבמות דאפי' למ"ד אין זיקה אסור ליקח אחות זקוקתו משום דאסור לבטל מצות יבמין ואי חליצה אינו אלא להתיר מה לי חליצה או שפוטרה במה שנושא אחותה. והכי מוכח עוד מקדושין די"ד דמקשה מנלן דחליצה פוטר ופרש"י ד"ה מנלן דחליצה מתרת להנשא דילמא מצות חליצה הוא דרמי' רחמנא עלי' ולעולם לא מישתרי עכ"ל. ומעתה אפי' לפי האמת דיש למוד שמתרת מכ"מ לא אזיל הס"ד בהא דעיקרו למצוה. והכי מוכח בסנהדרין די"ט ב' דלהכי המלך חולץ משום דמצוה שאני הרי דחליצה מצוה דאין לומר דמשום עגון קאמר דודאי אין כבוד המלך נדחה משום צערא דיחיד. כמו דאין אלמנתו נישאת ומיעגנא בשביל כבודו אחר מיתה מכש"כ בחייו אלא צ"ל דמצוה ממש היא. והא דפרש"י שם על הא שאין חולצין אשת מלך משום שאסורה לינשא. ולדברינו לכאורה ק' הא מכ"מ מ"ע היא. ל"ק דודאי עיקר המצוה חל על היבם כמו ביבום המצוה עליו להקים לאחיו שם ה"נ מצוה עליו שיניח רגלו לפניו שתחלצנו. אבל עליה אין ע"ע אלא היא מסייע שיבא היבם על ידה למ"ע וכמו בקידושין אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל שהוא מ"ע אין זה אלא עליו ומכש"כ לדעת הפוסקים שאין לאשה מצוה דשבת ג"כ וכמבואר בסי' קס"ה אות ב' ופשיטא דפטורה ממצוה דקידושין ומכ"מ אי' ריש פ"ב דקידושין דמצוה בה יותר מבשלוחה והיינו משום שהיא מביאה את האיש לידי קיום מ"ע. ה"נ בשומרת יבם עליה המצוה שעל ידה יגיע יבם לידי מ"ע זו. וכ"כ בס' ברכי יוסף יו"ד סי' שמ"א. ומעתה בשביל אחרים אינה מחויבת להתבזות כמש"כ הכ"מ ה' מלכים פ"ב שבזיון המלך הוא. אך אי הוי עגון דידה לא הוי לן לחוש לזה אחר שכבר מת ואין מצות כבודו כדאי לדחות דבר גדול וכמש"כ תו' שבועות ד' ל' ב' ד"ה והאמר מר ע"ש לענין כבוד ת"ח. הא מיהא מצות חליצה היא מצוה בפ"ע. וכמשמעו' לשון המשנה ר"פ מצות חליצה. ולא תנן חליצה בשלשה דיינין. אלא מצות חליצה. והכי תנן בבכורות פ"א מצות יבום קודם נמצות חליצה. ובזה מתיישב שפיר דעת רש"י ביבמות דל"ט ב' שכ' דיבמה שאמרה איזה דברים ניכרים שהצדק אתה במה שאינה רוצה להתייבם כופין אותו לחלוץ דא' רב ששת מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ולא תימא מוכה שחין דוקא אלא כל אמתלא שתתן לדברי' כדאמרינן בהמדיר מעשה בצידון בבורסי שמת והי' לו אח בורסי ואמרו חכמים שיכולה לומר לך איני יכולה לקבל ועוד פסקינן הילכתא שאין כותבין אגרת מרד על ש"י ומכל הלין טעמי כפינן לי' דחליץ כו' עכ"ל ותמהו התו' דמה ראי' מהא דמוכה שחין ובורסקי שכופין להוציא מן הבעל לשארי אמתלאות ומאגרת מרד אין ראי' שכופין אותו. וז"ל הרשב"א ע"ז ולא ירדתי לסוף דעת רבינו בראי' זו דמהני שמעינן שאין כופין אותה אבל לכוף אותו לא שמענו והדבר צריך תלמוד עכ"ל. והנה ק' התו' על הוכחת רש"י ממוכה שחין נראה ברור דרש"י הוכיח דע"כ הא דקאמר מוכה שחין לרבותא קאמר כאשר יבואר. דאי נימא דוקא מ"ש שכופין גם הבעל לגרש בהא אין חוסמין אותה נימא רבותא יותר בורסקי ושארי דברים שכופין את הבעל להוציא וה"ה שכופין את היבם כדתנן בהמדיר. והרי מוכה שחין חמור יותר שאפי' היא מתרצה כופין לגרש כדתנן התם מפני שממיקתו. אלא ודאי לרבותא קאמר דבאמת כל האמתלאות שיש לאשה שאינה רוצה לבלות שנותי' עם זה האיש אינו אמתלא למצות יבום שאינו אלא ביאה אחת ואח"כ יכול לגרש. אלא מכ"מ הוי אמתלא משום שיריאה שלא ירצה לגרש ותהוי אגידא בי' בע"כ. ומעתה שפיר קאמר אפי' מוכה שחין דבע"כ יגרש ולא מיבעי בורסקי וש"ד שכופין ג"כ דמכ"מ יכולה לומר שיריחה שירבה עליה רעים לפייסה ותתרצה לו ולא בעי' למיטרד. אבל מוכה שחין דבודאי ב"ד יכפוהו לגרש מכ"מ אין כופין אותה להזדקק לו אף כרגע. ואין בזה יתרון מכל אמתלאות. מיהו ההכרח על שכופין אותו לחלוץ מתיישב עפ"י דברינו. היינו משום דחליצה אינו דומה לגט שאין בו שום מצוה לגרש אלא משום עגון וכיון שהיא ממאס בו אע"ג שהוא באופן שאין כותבין עליה אגרת מרד מכ"מ אין כופין אותו לפוטרה. משא"כ ש"י כיון שיש לה אמתלא שאין כופין אותה ואין כותבין עלי' אגרת מרד שוב מוטל עליו מ"ע לפוטרה בחליצה. ולא משום עגון דידה אלא משום מצוה שעליו. והא דאי' בכתובות דס"ד דתבעה ש"י אין נזקקין לה אלא בבאה מחמת טענה הא פרש"י שם ד"ה אין נזקקין לה לכתוב לה אגרת מרד להוסיף על כתובתה אבל ודאי כופין לקיים מ"ע כדין כל מ"ע. זהו פרש"י. אבל התו' והרשב"א לא הודו בזה ודעת התו' שאין כופין כלל לחלוץ אלא בבאה מ"ט והכי פסק בהגהת רמ"א אה"ע סי' קס"ה ס"א ודעת הרשב"א ביבמות דק"ו דכופין משום עגון והביא ראיה מירו' והא דכתובות יישב ג"כ דהתם לענין אגרת מרד והוספת כתובה יע"ש. והא שלא חשו התו' ורשב"א באמת משום מ"ע. י"ל דהוי כמ"ע שאין זמנה עובר שאין ב"ד כופין בשעה ראשונה שהגיע לידו. וטענה דידה לא שייך לגוף המצוה. ולא דמי להא דאיתא בכתובות דפ"ו דפריעת ב"ח מצוה וכופין עלה בשעת תביעת בע"ד דהתם הוא לוה רשע כל עוד שלא משלם ומפסיד למלוה והוי כמצוה עוברת משא"כ חליצה. אבל ודאי על היבם מוטל לקיים המצוה ככל מ"ע. ומה שתלה עצמו הגאון ח"צ במש"כ הנימוק"י בפ' החולץ לענין שהוי מצוה לא משהינן שהוא משום עגון ולא כתב הטעם משום קיום מ"ע. יש בזה כונה עמוקה דהא דאמרי' בכ"מ שהוי מצוה לא משהינן ולמדין מדתני' במכילתא פ' בא ושמרתם את המצות את המצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. אינו אלא במקום שלא יהא בזה השהוי יתרון בגוף המצוה משא"כ היכא שיהי' בשהוי הכשר מצוה אינו כן כמבואר בתה"ד סי' ל"ב וסי' רמ"ז ושו"ת ח"צ סי' ק"ו ושו"ת אוהל יעקב סי' ס"ז וביאורי הגר"א או"ח סי' תכ"ו סק.'ב. ומעתה בשהוי על גדול האחין יהא המצוה בהכשר יותר לא שייך זה הכלל. מש"ה כ' הנימוק"י משום עגון מיהא לא משהינן וכ"כ בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ל"ד בזה הדין וכתב מד"ע ישוב סוגי' זו דיבמות פ' החולץ שהוא מטעם עגון. וכ"ז דלא כמג"א סי' כ"ה סק"ב שהוכיח מסוגי' זו דיבמות דאפי' במקו' הכשר מצוה לא משהינן והכי נראה דעת הגאון ט"א ברה"ש ד' ל' שכ' דלהכי מביאין נסכים ביום הקרבן אפי' יהא נדחה השיר ולא מדחינן הנסכים למחר כדי שיהי' בשיר כדין היינו משום חביבה מצוה בשעתה. ואין זה הכרח לדעת הגאונים הנ"ל דהכשר מצוה עדיף מהקדמת המצוה. וע' מש"כ סי' ב' אות א' דיש בזה מחלוקת אמוראי. הא מיהא מהנימוק"י אין ראיה כלל להח"צ. והעיקר דמצות חליצה הוא כשאר מ"ע. והכי העלה הגאון פ"י גיטין דס"ה והגאון בס' עמק יהושע סי' כ"ב.