176,289
עריכות
שואל ומשיב/ב/ב/פו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
ובזה נלפענ"ד הטעם דאין מוזהרים על הקטנים וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו משום דבאמת הקטן אינו בכלל ערבות וכמו שנראה מש"ס סוטה דף ל"ז ועיין ברא"ש ברכות דף כ' גבי נשים ואם כן קטן דודאי לאו בר חיוב הוא לא שייך ערבות ועיין בפרי מגדים א"ח בהקדמתו בחלק השני אות ט"ז י"ז ואם כן לכך אין ב"ד מוזהרים עליו ומה דאמרו כאן להזהיר גדולים על הקטנים צ"ל דלאו דוקא קטנים שאינם ב"מ רק שאינם גדולים כ"כ בשנים אבל כבר הן בר מצוה אמנם לשון המדרש משמע דקטנים ממש וצ"ע דהא קטן לא שייך ערבות וגם צ"ע דלפ"ז נשים דלאו בכלל ערבות הן כמ"ש הרא"ש שם אם כן אין ב"ד מוזהרין עליהן וזה אינו וצ"ע בכל זה: | ובזה נלפענ"ד הטעם דאין מוזהרים על הקטנים וקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצוין להפרישו משום דבאמת הקטן אינו בכלל ערבות וכמו שנראה מש"ס סוטה דף ל"ז ועיין ברא"ש ברכות דף כ' גבי נשים ואם כן קטן דודאי לאו בר חיוב הוא לא שייך ערבות ועיין בפרי מגדים א"ח בהקדמתו בחלק השני אות ט"ז י"ז ואם כן לכך אין ב"ד מוזהרים עליו ומה דאמרו כאן להזהיר גדולים על הקטנים צ"ל דלאו דוקא קטנים שאינם ב"מ רק שאינם גדולים כ"כ בשנים אבל כבר הן בר מצוה אמנם לשון המדרש משמע דקטנים ממש וצ"ע דהא קטן לא שייך ערבות וגם צ"ע דלפ"ז נשים דלאו בכלל ערבות הן כמ"ש הרא"ש שם אם כן אין ב"ד מוזהרין עליהן וזה אינו וצ"ע בכל זה: | ||
והנה בשנת תרכ"ז ג' אחרי א' י"א ניסן הגיעני מכתב מהרב הגדול מו"ה אשר אנטשיל אשכנזי מ"ק קאלימייע נ"י ושאלני על מ"ש הב"י סי' תל"ב באו"ח טעם על מה שלא תקנו ברכה על הביטול משום דישנו בלב ועל המחשבה לא שייך ברכה וכ"כ הט"ז או"ח סי' מ"ז דלכך לא תקנו לברך על הרהור דברי תורה ברכת התורה משום דהוא במחשבה וע"ז הקשה מהא דכתב הרא"ש פ"ד דע"ז סי' ט' בהא דאמרו בחולין דף זיי"ן דפריך ודלמא נתן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וע"ז הקשה הרא"ש דאם כן היה צריך לברך וע"כ דמיירי בדמאי דא"צ ברכה ע"ש וקשה הא כיון שנתן עיניו בצד זה לא צריך ברכה כלל דהא היא במחשבה. ולפענ"ד ל"ק דע"כ לא כתב הב"י כן דשם תקנו על הבדיקה ולא על הביטול דביטול סגי במחשבה וכן לענין הרהור בדברי תורה תקנו שיברך על דיבור דזה באמת טוב יותר אבל אם נותן עיניו בצד זה שלא יברך כלל עי"ז זה ודאי אינו נכון ולמה לא יברך ועוד כיון שכבר נתקן ברכה על הפרשה למה ימנע מלברך בשנותן עיניו בצד זה וז"פ וברור: | והנה בשנת תרכ"ז ג' אחרי א' י"א ניסן הגיעני מכתב מהרב הגדול מו"ה אשר אנטשיל אשכנזי מ"ק קאלימייע נ"י ושאלני על מ"ש הב"י סי' תל"ב באו"ח טעם על מה שלא תקנו ברכה על הביטול משום דישנו בלב ועל המחשבה לא שייך ברכה וכ"כ הט"ז או"ח סי' מ"ז דלכך לא תקנו לברך על הרהור דברי תורה ברכת התורה משום דהוא במחשבה וע"ז הקשה מהא דכתב הרא"ש [[רא"ש/עבודה זרה/ד/ט|פ"ד דע"ז סי' ט']] בהא דאמרו בחולין דף זיי"ן דפריך ודלמא נתן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה וע"ז הקשה הרא"ש דאם כן היה צריך לברך וע"כ דמיירי בדמאי דא"צ ברכה ע"ש וקשה הא כיון שנתן עיניו בצד זה לא צריך ברכה כלל דהא היא במחשבה. ולפענ"ד ל"ק דע"כ לא כתב הב"י כן דשם תקנו על הבדיקה ולא על הביטול דביטול סגי במחשבה וכן לענין הרהור בדברי תורה תקנו שיברך על דיבור דזה באמת טוב יותר אבל אם נותן עיניו בצד זה שלא יברך כלל עי"ז זה ודאי אינו נכון ולמה לא יברך ועוד כיון שכבר נתקן ברכה על הפרשה למה ימנע מלברך בשנותן עיניו בצד זה וז"פ וברור: | ||
ומה שהקשה על שו"ת מוהר"ם מינץ והח"ץ ז"ל [[חכם צבי/קכ|סי' ק"כ]] ובמלמ"ל [[משנה למלך/מעשה הקרבנות/טז|פט"ז ממעה"ק]] שהאריכו באם גנב אתרוג יפה ומהודר ששוה הרבה אי סגי להשיב אתרוג שאינו מהודר והביא מהר"ם מינץ ראיה מב"ק דף ע"ח דמצי פטר נפשיה בכבש והח"ץ השיג ע"ז דשאני התם דלבעלים אין הפסד בזה דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וא"כ עיקר אנו דנין על הקרבן לגבוה ושפיר מצי פטר נפשיה בכבש משא"כ באתרוג דגזל להבעלים וע"ז הביא הוא ש"ס מעילה דף י"ט דאמרו מכדי בהמה תמימה היינו כוס משל זהב דאין בו פגם ופירש"י דאף שרכב עליה עד שהכחישה הואיל דקיימא להקרבה וכחושה נמי עולה לקרבן הרי דעולה לקרבן אף שהכחישה ואפילו לשיטת הח"ץ ז"ל בחטאת דעיקרו להקדש וכל שנהנה ופגם משלם להקדש ולמה לא יחשוב זה לפגם שהרי חסרו שאינה שמינה ולמה לא ישלם וביותר הקשה על השטמ"ק וברשב"א שם בב"ק דף ע"ח דאמרו דדוקא לענין כפל מצי פטר נפשיה אבל לגבי הקדש צריך להחזיר שנים כעין שגנב והרי כאן לא חשוב פגם כלל והאריך בזה. ולפענ"ד לא קשה כלל דדוקא היכא שמביא דבר אחר במקומו כמו בב"ק שם דהפלפול הוא אי יכול להביא כבש במקום השור וכן באתרוג דמחזיר לו אתרוג אחר כזה י"ל דצריך לשלם כעין שגנב אבל שם במעילה דמביא אותו שור עצמו אף דאכחשה פשיטא דלא צריך לשלם היזק להקדש דלא אפחתיה דכל שהוא בעין אף דנתכחש ג"כ ראוי למזבח ואף דאינו מהודר כל כך מכל מקום לא מקרי פגם בזה ואינו חייב במעילה. ומה שהקשה על השאגת אריה סי' נו"ן דדעתו דהדור מצוה מה"ת וע"ז הקשה מתוס' דף ט' במס' מעילה בד"ה לא קרבה חטאתו שכתבו דקודם שקרבה חטאתו יוסיף דמים שהוא חייב מקרן וחומש ויביאנה שמנה ע"ש וע"ז הקשה דאם כן גם כשקרבה חטאתו למה יוליך לים המלח יוסיף ויביא שמנה. לא ידעתי מה קאמר דאטו יוכל להביא עוד קרבן כל שכבר קרב ואף דאמרו במנחות דף ס"ד דהיה לפניו שתי בהמות של ציבור אחת כחושה ואחת שמינה ושחט הכחושה אומרים לו שישחוט השמנה בי"ט דבאמת היה יכול לכתחלה לשחוט השמינה אם כן גם כעת ששחט הכחושה יביא שמינה אבל כאן כבר הקריב חטאתו רק שמעל בהקדש מה ענין שיביא אח"כ חטאת שמינה אטו בזה לא יעבור למפרע על שנהנה מן ההקדש וזה ברור ופשוט: | ומה שהקשה על שו"ת מוהר"ם מינץ והח"ץ ז"ל [[חכם צבי/קכ|סי' ק"כ]] ובמלמ"ל [[משנה למלך/מעשה הקרבנות/טז|פט"ז ממעה"ק]] שהאריכו באם גנב אתרוג יפה ומהודר ששוה הרבה אי סגי להשיב אתרוג שאינו מהודר והביא מהר"ם מינץ ראיה מב"ק דף ע"ח דמצי פטר נפשיה בכבש והח"ץ השיג ע"ז דשאני התם דלבעלים אין הפסד בזה דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום וא"כ עיקר אנו דנין על הקרבן לגבוה ושפיר מצי פטר נפשיה בכבש משא"כ באתרוג דגזל להבעלים וע"ז הביא הוא ש"ס מעילה דף י"ט דאמרו מכדי בהמה תמימה היינו כוס משל זהב דאין בו פגם ופירש"י דאף שרכב עליה עד שהכחישה הואיל דקיימא להקרבה וכחושה נמי עולה לקרבן הרי דעולה לקרבן אף שהכחישה ואפילו לשיטת הח"ץ ז"ל בחטאת דעיקרו להקדש וכל שנהנה ופגם משלם להקדש ולמה לא יחשוב זה לפגם שהרי חסרו שאינה שמינה ולמה לא ישלם וביותר הקשה על השטמ"ק וברשב"א שם בב"ק דף ע"ח דאמרו דדוקא לענין כפל מצי פטר נפשיה אבל לגבי הקדש צריך להחזיר שנים כעין שגנב והרי כאן לא חשוב פגם כלל והאריך בזה. ולפענ"ד לא קשה כלל דדוקא היכא שמביא דבר אחר במקומו כמו בב"ק שם דהפלפול הוא אי יכול להביא כבש במקום השור וכן באתרוג דמחזיר לו אתרוג אחר כזה י"ל דצריך לשלם כעין שגנב אבל שם במעילה דמביא אותו שור עצמו אף דאכחשה פשיטא דלא צריך לשלם היזק להקדש דלא אפחתיה דכל שהוא בעין אף דנתכחש ג"כ ראוי למזבח ואף דאינו מהודר כל כך מכל מקום לא מקרי פגם בזה ואינו חייב במעילה. ומה שהקשה על השאגת אריה [[שאגת אריה/נ|סי' נו"ן]] דדעתו דהדור מצוה מה"ת וע"ז הקשה מתוס' דף ט' במס' מעילה בד"ה לא קרבה חטאתו שכתבו דקודם שקרבה חטאתו יוסיף דמים שהוא חייב מקרן וחומש ויביאנה שמנה ע"ש וע"ז הקשה דאם כן גם כשקרבה חטאתו למה יוליך לים המלח יוסיף ויביא שמנה. לא ידעתי מה קאמר דאטו יוכל להביא עוד קרבן כל שכבר קרב ואף דאמרו במנחות דף ס"ד דהיה לפניו שתי בהמות של ציבור אחת כחושה ואחת שמינה ושחט הכחושה אומרים לו שישחוט השמנה בי"ט דבאמת היה יכול לכתחלה לשחוט השמינה אם כן גם כעת ששחט הכחושה יביא שמינה אבל כאן כבר הקריב חטאתו רק שמעל בהקדש מה ענין שיביא אח"כ חטאת שמינה אטו בזה לא יעבור למפרע על שנהנה מן ההקדש וזה ברור ופשוט: | ||
והנה השאגת אריה [[שאגת אריה/נ|סי' נו"ן]] מביא ראיה מהך דמנחות הנ"ל דהידור מצוה מן התורה מדהתירו לשחוט בשבת השמינה וע"ז כתב מע"ל דלפמ"ש הנימוק"י בה"ק הלכות ציצית לחלק בין תשמישי קדושה כגון גרדומי תפילין פסול ובגרדומי תכלת כשר דשאני תשמישי קדושה דבעי הדר מתחלה עד סוף משא"כ בתשמישי מצוה אם כן אין ראיה מקרבנות דבעי הדר משא"כ במצוה דלא בעי הדר כ"כ הנה לענין גרדומין שפיר כתב הנימוק"י אבל לענין הדר דהוא מכח זה אלי ואנוהו אין חילוק בין קדושה למצוה ודו"ק וגם לענין שידחה שבת בשביל זה פשיטא דאף בקרבנות קדושה לא אלים כל כך כח הקדושה שידחה שבת וע"כ דהידור מצוה מן התורה ודו"ק: | והנה השאגת אריה [[שאגת אריה/נ|סי' נו"ן]] מביא ראיה מהך דמנחות הנ"ל דהידור מצוה מן התורה מדהתירו לשחוט בשבת השמינה וע"ז כתב מע"ל דלפמ"ש הנימוק"י בה"ק הלכות ציצית לחלק בין תשמישי קדושה כגון גרדומי תפילין פסול ובגרדומי תכלת כשר דשאני תשמישי קדושה דבעי הדר מתחלה עד סוף משא"כ בתשמישי מצוה אם כן אין ראיה מקרבנות דבעי הדר משא"כ במצוה דלא בעי הדר כ"כ הנה לענין גרדומין שפיר כתב הנימוק"י אבל לענין הדר דהוא מכח זה אלי ואנוהו אין חילוק בין קדושה למצוה ודו"ק וגם לענין שידחה שבת בשביל זה פשיטא דאף בקרבנות קדושה לא אלים כל כך כח הקדושה שידחה שבת וע"כ דהידור מצוה מן התורה ודו"ק: | ||