יד מאיר/כ: הבדלים בין גרסאות בדף

'''והנה''' ידידי אחרי כל הנ"ל יצאתי להשכילך בינה ולבאר פירש"י והרע"ב אף אם נאמר בפשטות הלשון דמאכילה ממש בתרומה בו ביום שנולד. והוא דבר נחמד. דהנה קי"ל במס' יומא דף פ"ג דמי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחלה וכן מכל חולה הדין כן. והנה בס"פ מפנין במס' שבת. ומובא בטוש"ע א"ח ס' שכ"ח דיולדות תוך ג' ימים אפילו לא אמרה צריכה אני מחללין עלי' את השבת וע"ע בסימן תרי"ז גבי יוה"כ דתוך ג' ימים אפי' לא אמרה צריכה אני מאכילין אותה. וע' בס' תרי"ח במג"א דתרומה חמורה מטבל וטבל מנבילה והוא מדברי הש"ס יומא דף פ"א ע"א ע"ש. וכ"ש דתרומה חמורה מנבילה והטעם דתרומה למר היא במיתה ונבילה אינו אלא לאו. וכבר בארנו כי כהן טמא שאכל תרומה טמאה אינו לוקה ונבילה לוקה. ולפ"ז כהן שאחזו בולמוס וכיוצא ויש לפניו תרומה ונבילה והכהן טמא ודאי אמרי' דיטמא התרומה ויאכל התרומה ומכ"ש אם כבר נטמא התרומה דאין עלי' אפי' חיוב מלקות וכמ"ש הרמב"ם בפ"ז מה' תרומות ה"א ע"ש. ונבילה לוקה עלי' והוי איסור חמור נבילה מתרומה טמא לגבי כהן. משא"כ גבי ישראל דהיא זר אז אפי' תרומה טמאה חמורה לי' מנבילה דהרי זר חייב מיתה אפי' על תרומה טמאה וכמ"ש הרמב"ם בפ"י מה' תרומות ה"ו. וצריך להאכיל נבילה דוקא ולא תרומה. והשתא תבין כי היטובו אשר דברו רש"י והרע"ב ז"ל דהרי מיירי ביולדות ביום שנולד הולד דאז היא מסוכנת גמורה וצריכין להאכילם ואין לפני' רק תרומה או נבילה וטריפה. ולכן תיכף כשנולד הילד מאכיל את אמו בתרומה דהרי היא מסוכנת ובעוד שישבה על המשבר אף שהיא ג"כ מסוכנת מ"מ אין מאכילין אותה תרומה דעיבור אינו מאכיל את אמו והרי היא זרה גמורה ותרומה חמורה לה מנבילה דאף תרומה טמאה לזר במיתה ותיכף כשנולד לה הילד דשוב תיכף יש לה דין כהן ואף שהיא טמאה מ"מ תטמא התרומה וקיל לה מנבילה דנבילה במלקות ותרומה טמא אינו במלקות. ומאכילין אותה מחמת בנה שנולד בו ביום דתרומה טמאה קיל להו מנבילה וטריפה וא"ש ודו"ק היטב כי היא דבר נחמד: