שרשי הים/גירושין/י: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וכל מקום שאמרנו כו' אם נשאת לא תצא כו'.''' מצאתי כתוב למ"ה המובהק מהר"י נוניס וז"ל ראיתי במכתב להרב המובהק כמהר"ר בנימין הלוי ז"ל שנסתפק בכל מקום שאמרו חכמים לא תנשא ואם נשאת לא תצא אם נתגרשה או נתארמלה אי צריכה גט מבעלה הראשון כדי להתירה להנשא לאחר יעש"ב.<br>''' ולעד"ן ''' שדבר זה במחלוקת הוא שנוי ואמינא לה ממ"ש רבינו פ"ב מהל' יבום ה"ב וז"ל אם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחליצה אינו חולץ לה וכו' גירשה הכהן או מת ה"ז חולצת ואח"כ מותרת לאחרים וכתב ה"ה וז"ל ודברי' נראין הן שהרי לא התירוה לו בלא חליצה אלא כדי שלא לאוסרה עליו וכיון שגירשה או מת אינה מותרת לאחרים בלא חליצה יע"ש וריא"ז בש"הג פרק החולץ כתב דכיון שהותרה לכהן בלא חליצה אם מת הכהן אין מצריכין אותה חליצה דהואיל ואשתרי אשתרי יע"ש, מיהו עיקר ספקו של הרב לא ידענא על מה אדניה הוטבעו שהרי בכל הני שהדין הוא שאם נשאת לא תצא כתב רבינו בדין שלפנינו דכותבין לה גט אחר כשר ונותנין לה והיא תחת בעלה כו' וא"כ פשיטא ודאי דאי איתרמי מלתא שלא נתן לה גט בעודה תחת בעלה דצרי' ליתן לה אחר שנתגרשה ועיין בזה במ"ש הרב משנה למלך ובס' בני יעקב דקמ"ז ע"ג.

'''וכן הנטען על השפחה ונשתחררה על נכרית ונתגיירה ה"ז לא ישאנה וכו'.''' והמפרשים כתבו דאפי' ודאי בא עליה ולאו דוקא נטען ויש להסתפק בישראל שהמיר דתו ונשא גויה ואח"כ נתגיירו הוא והיא אם מותרין לינשא ולכאורה נראה דדמי לנטען אמנם נראה דיש לחלק דדוקא בנטען ודוכוותא בביאת ודאי דהויא בצנעא איכא למיחש דדילמא לא נתגיירה אלא כדי לינשא בפרהסייא להתיר להם עריות ולעשות מאויים ולא יבצר מהם מה שיזמו לעשות משא"כ בהמירו והרי הם נשואין בפרהסייא ואין בידם מעכב מנ"ל לחוש לשמא לא נתגיירה אלא מסיבתו שלא לפרוש ממנו ומצאתי און לי ממ"ש הרא"ש ז"ל בכתובות פ"ק ד"ג והתוספות שם ובסנהדרין פרק ן' סורר גבי אסתר דפרכינן והרי אסתר פרהסיא הויא ובפ' יו"הכ בכל אלו המקומות הביאו מ"ש ר"ת שהתיר לאשת ישראל שנשתמדה ונשאת לגוי וגרשה בעלה ועשו שניהם תשובה ונתגייר הגוי והתיר אותה לינשא לאותו גר לפי שלא נאסרה לבועל באותה ביאה דביאת בהמה היא וחלקו עליו ר"י וריב"ם דביאת גוי היא ביאה לפוסלה לכהן ולאוסרה על בעלה והרא"ש התיר מטעם דלא קרינן ונטמאה לגבי בועל היכא שבלא"ה אסורה לו יע"ש והשתא תקשי להו לר"ת ולהרא"ש מתני' דפרק כיצד דדל מהכא ה"ט דאסורה לבעל ולבועל אכתי אסורה משום נטען ששנינו הרי זה לא יכנוס.<br>''' וראיתי ''' להגהות מיימוניו' פי"ח מה' א"ב ד"ב כתבו הך דר"ת ושר"י וריב"ם חלקו עליו וסיימו ע"ז ורבינו המחבר כתב כדבריהם בפ"ו מה' גרושין אמנם לא מטעמייהו אלא מידי דהוי אנטען מן הנכרית ונתגיירה ולפיכך כתב דאם עבר וכנס אין מוציאין אותה מידו ע"כ הנה העירו ז"ל מהך דנטען על הך דר"ת ודוק, ואמנם דבריהם תמוהים וכבר חזרו בהם בפ"י דגרושין וז"ל שם על מ"ש הר"מ שם הי"ד וז"ל וכן פר"י והריב"ם מטע' שאסורה לבעל אסורה לבועל ודלא כר"ת ז"ל שהתיר בכה"ג אמנם לדבריהם משמע דאפי' כנסה יוציא ונראה שרבינו המחבר ר"ל גוי ועבד הבא על בת ישראל פנויה ומשום לזות שפתים ודלא כמ"ש עכ"ל ומ"מ אף לפי דבריהם שם משמע דבהך דר"ת אית למיסר הך דנטען.<br>''' ואיברא ''' דאם גוי בא על אשת איש וגרשה בעלה ואח"כ נתגייר הגוי אף לפי דברי ר"ת והרא"ש דאין כאן איסור ונטמאה לגבי בועל מ"מ ה"ז לא יכנוס וכמ"ש רבינו בפרקין דאפי' בפנויה ה"ז לא יכנוס, אמנם באשת איש שנשתמדה והרי היא נשואה לגוי ודאי אין כאן חשש לאוסרה משום הך דנטען כיון דבלא"ה היתה נשואה לו וכבר ראיתי למהר"מ ן' חביב בפרק יו"הכ גמגם עליה דר"ת מהך דפרק כיצד בנטען וכתב דר"ת בעבר ונשאה מיירי והרי אמרו גבי נטען דאם כנס לא יוציא יע"ש והנך רואה דאשתמיט מיניה דברי הרא"ש בפ"ק דכתובות והמרדכי בפרק ן' סורר שכתבו להדיא שהתיר ר"ת לישא אותה ולכתחי' מיירו וע"כ לחלק כמ"ש ואף שהג"מיי השיגו הך דר"ת עם ההיא דנטען דבריו מגומגמים וכמו שחזר בו בפ"י מה' גרושין ואף דמ"מ ס"ל דבאשת איש יש לאסור הא מיהא אפי' לדברי ר"ת מה"ט ומינה לנ"ד מ"מ הישר הולך בעיניו יראה דרב המרחק ביניהם וע"כ התיר ר"ת לכתחי' ומינה בנ"ד דאין כאן איסור ונטמאה שרי לכ"ע ומ"ש מהר"מ ן' חביב דר"ת איירי בדיעבד ליתא וכמדובר ואמנם עדיין יש לדחות ואין להכריע מנדון ר"ת לנדון שלנו לפי מה שהעלינו לחלק בין נדון ר"ת לההיא דהנטען דיש לאומר שיאמר דה"ט דלא חייש ר"ת משום הך דהנטען משום דאיירי בנתגייר ועדיין הבעל חי ולא נתגרשה ואמטול הכי התיר לישא אותה אותו גר דליכא למיחש ללזות שפתים שהרי הוא יודע שאי אפשר לישא אותה דאגידא גבי בעלה ואפשר שלא יגרשנה ומוכרח הדבר שלא ע"ד כן כדי לקחתה נתגייר ולהכי שרי ליה ר"ת לישא אותה כשגרשה בעלה ואה"ן דאם נתארמל' בעודו גוי ואח"כ נתגייר וכמו בנ"ד דישראל שנשא גויה ונתגיירו דיש לחוש דלא נתגייר' אלא מסיבתו ובישראלי' שהמירה ונשאת לגוי יש לחוש דלא נתגיירה אלא מסיבתו וכההיא דהנטען על השפחה ונדון ר"ת ז"ל שאני ודוקא.

''' המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים קודם שתנשא לאחר כו' שחזקה היא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וכו'.''' ע"כ. עיין בתשו' מהריט"ץ סימן רמ"ז שכתב בשם מרן ב"י בא"ה סי' קמ"ח שכתב וז"ל ונראה שגם היא צריכה לראות את העדים דאל"כ אמרינן דמשום דידעה דקדושין בלא עדים לאו כלום היא להכי נתייחדה עמו לשם זנות וכו' וכתב ע"ז מהריט"ץ וקל"ט דקאמר דגם היא צריכה לראות את העדים ואמאי בשלמא הוא ניחא אבל היא מאי אירייא אפילו היא תבעל לשם זנות כיון שהוא בועל לשם קדושין מה לנו ולכוונתה תדע שכן הוא דאי לא תימא הכי אם כן קשה דאמרינן בגמרא אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם כדבריך היא גם כן בעינן שלא תבעל לשם זנות אלא ודאי דלא חיישי' לה כלל כל ששותקת ואינה מוחה יע"ש מבואר יוצא מדבריו דמשמע ליה דלשון דאין אדם עושה בעילתו כו' בא למעט אשה וק"ט שמצינו בכמה מקו' להפך דאשה בכלל אדם כמו גבי אין אדם מוריש שבועה לבניו ואש' בכלל וכן גבי אין אדם מע"ר וכן גבי אין אדם משקר בשעת מיתה וכן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וכן בכמה מקומות ועיין בס' בני חיי א"ה סימן ל"ח שכתב להפך ועיין לקט הקמח א"ה ד"צ ע"ג שנסתפק בזה ובדקפ"ט ע"ג החליט הדבר דדוקא באיש אמרי' כן ולא באשה ועיין בס' יד מלאכי בכללי הדינים אות רנ"ג.