ספרא/קדושים/פרשתא א: הבדלים בין גרסאות בדף

[א] "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אלהם קדושים תהיו" – מלמד שהפרשה נאמרה בהקהל. ומפני מה נאמרה בהקהל? מפני שרוב גופי תורה תלוים בה. "קדושים תהיו" – פרושים תהיו. "כי קדוש אני ה' אלקיכם" – לומר אם מקדישים (ס"א מקדשים) אתם עצמכם מעלה אני עליכם כאילו קדשתם אותי. ואם אין אתם מקדישים (ס"א מקדשים) עצמכם מעלה אני עליכם כאילו לא קדשתם אותי. או אינו אומר אלא אם מקדישים אתם אותי הריני מקודש ואם לאו איני מקודש... תלמוד לומר "כי קדוש אני" – בקדושתי אני, בין מקדשים אותי ובין אין מקדשים אותי. אבא שאול אומר פמליא למלך, ומה עליה להיות מחקה למלך.

[ב] "איש" – אין לי אלא איש. אשה מנין? תלמוד לומר "תיראו" – הרי כאן שנים.

[יא] "אלילים" – זה אחד מעשרה שמות המגונים שנתגנה בהם עבודה זרה לשם מעשיה. אלילים על שם שהם חלולים פסל על שם שהם נפסלים מסכה על שם שהם נסוכי מצבה על שם שהם עומדי עצבים על שם שהם שנעשים פרקים פרקים תרפים על שם שהם מרקיבים גלולים על שם שהם מגועלים שקוצים על שם שהם משוקצים חמנים על שם שהם עומדים בחמה אשרים על שם שהם מתאשרים מאחרים "אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה" – תחלתם אלילים הם. אם פונה אתה אחריהם אתה עושה אותם אלהות.

[יב] "ואלהי מסכה לא תעשו" – יכול יעשו להם אחרים? תלמוד לומר "לא...לכם". אי "לא...לכם", יכול הם יעשו לאחרים? תלמוד לומר "לא תעשה" (עי' במלבי"ם). מכאן אמרו: העושה עכו"ם לעצמו עובר משום שתי אזהרות – משום "לא תעשה" ומשום "לכם". ר' יוסי אומר משום שלש – משום "לא תעשה", משום "לא...לכם", ומשום "לא יהיה לך