2,479
עריכות
המאיר לעולם/א/הערות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(←top: הוספת קישור להגגהה מול טקסט הספר המקורי) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
ממני שמואל בהגאון האמיתי ר' מאיר מיכל זצוקללה"ה. | ממני שמואל בהגאון האמיתי ר' מאיר מיכל זצוקללה"ה. | ||
א) סושית | א) סושית כתוס' בזבחים צ"ז ע"ב ד"כ ואס־ עצם וכי־ וכן בפשחים פ"כ ע"א כשהוא אומר וכו' | ||
תירץ לי אאמו"ר בשנת תרנ"ח ביום ס' דפסס על אופן תירוצו של ריב"א בפסתיס נ"ני ע"א בתוס' ד"ה אתי עשה וכו' דהקשו בתוס' הא לא כויא בעידנא ותירץ ריב"א דמיירי ששחטו הפסח קודש שיקריב כפרתו דשומטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים הלכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפשה שאם לא יהיה יכול להקריב כפרתו לא יהיה ראוי לאכול לערב ויהיה הפסה פסול ולכן הוא בעידנא. ולפי זה מתורץ גם קושיה התוס' ככא דמצינו לומר דצריך קרא על עצם שיש בו מס וגשחט לחבורה גדולה באופן שאין לאחרון כזית בלתי המת ואם יהיה כדין שמותר לשבור כעצם יהיה כפסח נשחט יס עליו ונמצא שבעידנא שישבור יקיים העפה דהקרבת הפסח. ואין ככוסה על כעשה דאכילת הפסח שהוא בערב רק על ההקרבה : | תירץ לי אאמו"ר בשנת תרנ"ח ביום ס' דפסס על אופן תירוצו של ריב"א בפסתיס נ"ני ע"א בתוס' ד"ה אתי עשה וכו' דהקשו בתוס' הא לא כויא בעידנא ותירץ ריב"א דמיירי ששחטו הפסח קודש שיקריב כפרתו דשומטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים הלכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפשה שאם לא יהיה יכול להקריב כפרתו לא יהיה ראוי לאכול לערב ויהיה הפסה פסול ולכן הוא בעידנא. ולפי זה מתורץ גם קושיה התוס' ככא דמצינו לומר דצריך קרא על עצם שיש בו מס וגשחט לחבורה גדולה באופן שאין לאחרון כזית בלתי המת ואם יהיה כדין שמותר לשבור כעצם יהיה כפסח נשחט יס עליו ונמצא שבעידנא שישבור יקיים העפה דהקרבת הפסח. ואין ככוסה על כעשה דאכילת הפסח שהוא בערב רק על ההקרבה : | ||
ונראה לי דבאוםן זה יתכן גם תירוצו של ר"י שם נ"ט דבאופן כנ"ל שכתב אאמו"ר מיירי ממצות הקרבה שיש בה כרה ולא בעינן בעידנא ואם יהיה הדין שאינו יכול לשבור לא יהיה להאחרון כזית ולא יקיים מצות הקרבה. עוד נ"ל לתרץ קושיה התוה' בזבחים ובפססיס על פי מה שפירשו התוס' ביבמות ה' ע"ב בד"ה טעמא וכו' ופירשו דאם הכתוב מודיענו דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת בא להורות דככא לא דמי אבל בעלמא דחי דליופא לא אצטריך כיון דהוי ל"ת שיש בה כרת אבל אי הקרא דאני ה' קאי על לאו דמחמר אז למדין מככא דגם בעלמא לא דחי. וא"כ ככא נסי בלא קרא דעצס לא תשברו בו הוי אמרינן דהלאו לא נדחה משום דלא כוי בעידנא ומשום דאפשר לקיים שניהם רק גא להורות דבעלמא לא דחי ל"ת במקדש ') : | ונראה לי דבאוםן זה יתכן גם תירוצו של ר"י שם נ"ט דבאופן כנ"ל שכתב אאמו"ר מיירי ממצות הקרבה שיש בה כרה ולא בעינן בעידנא ואם יהיה הדין שאינו יכול לשבור לא יהיה להאחרון כזית ולא יקיים מצות הקרבה. עוד נ"ל לתרץ קושיה התוה' בזבחים ובפססיס על פי מה שפירשו התוס' ביבמות ה' ע"ב בד"ה טעמא וכו' ופירשו דאם הכתוב מודיענו דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת בא להורות דככא לא דמי אבל בעלמא דחי דליופא לא אצטריך כיון דהוי ל"ת שיש בה כרת אבל אי הקרא דאני ה' קאי על לאו דמחמר אז למדין מככא דגם בעלמא לא דחי. וא"כ ככא נסי בלא קרא דעצס לא תשברו בו הוי אמרינן דהלאו לא נדחה משום דלא כוי בעידנא ומשום דאפשר לקיים שניהם רק גא להורות דבעלמא לא דחי ל"ת במקדש ') : | ||
| שורה 22: | שורה 22: | ||
הגאון ר' יהונתן אבעלמאן נסתר הראיה מיבמות כי שם ביבמות | הגאון ר' יהונתן אבעלמאן נסתר הראיה מיבמות כי שם ביבמות | ||
כאן ובא להורות על מקום אחר במו בסנהדרין כ"א ע"ב דלא | כאן ובא להורות על מקום אחר במו בסנהדרין כ"א ע"ב דלא | ||
מדם כא דזורק חן ממחילה ארבע לסוף ארבע וקרע שיראים פטור מכא דגונב מלבו של חברו ואכלו שכוא חייב דשאני גבי זורק מן דאי אפשר להנחה בלי עקירה. אי נמי גבי זורק מן אי במי למהדר לא מצי משא"כ גגי מלב. מאי גינייהו איכא בינייהו מעביר סכין וכר. ועחה הלא דין של קם ליה בדרגה מיניה שוה ממש לדין של משה דומה ל"ת דבחרווייהו בעינן בעידנא א"כ להלשנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה מעביר סכין וקרע שיראים ג"כ פטור ומשיב חלוה החיוב סקילה משעה העקירה והיינו כדעה הטורי אבן. ולאידך לשנא דאי במי למהדר וכו' מעביר סכין וכר חייב דהואיל ומצי מהדר אין ההנחה שהיא ההולדה ממויבה להיות מהמקירה כ"כ לא משיב כמו שמסמלת ההנחה מזמן העקירה ע"כ מיוב ממון אינו גא בעידנא סם מיוב שבס וזה הוא כדעת | מדם כא דזורק חן ממחילה ארבע לסוף ארבע וקרע שיראים פטור מכא דגונב מלבו של חברו ואכלו שכוא חייב דשאני גבי זורק מן דאי אפשר להנחה בלי עקירה. אי נמי גבי זורק מן אי במי למהדר לא מצי משא"כ גגי מלב. מאי גינייהו איכא בינייהו מעביר סכין וכר. ועחה הלא דין של קם ליה בדרגה מיניה שוה ממש לדין של משה דומה ל"ת דבחרווייהו בעינן בעידנא א"כ להלשנא דאי אפשר להנחה בלא עקירה מעביר סכין וקרע שיראים ג"כ פטור ומשיב חלוה החיוב סקילה משעה העקירה והיינו כדעה הטורי אבן. ולאידך לשנא דאי במי למהדר וכו' מעביר סכין וכר חייב דהואיל ומצי מהדר אין ההנחה שהיא ההולדה ממויבה להיות מהמקירה כ"כ לא משיב כמו שמסמלת ההנחה מזמן העקירה ע"כ מיוב ממון אינו גא בעידנא סם מיוב שבס וזה הוא כדעת אאמו"ר. והא שהוכיחו התוס' בכתובות שם ד"ה שסקירה וכו' שר' ירמיה פליג אדר' אבין אינו מוכרח. דממה שהוא סוגר משמת הגבהה קונה ומתחייב בנפשו לא הוי סד שעת ניסוך ולשיטת רבינו חם שאי אפשר לניסוך בלא הגבהה אינו מוכרח רק שר' ירמיה פליג על האי לשנא דאי אפשר להנחה בלי עקירה היינו על שיטת הטורי אבן. אבל אין שום הכרח לאמר שהוא פליג על אידך לשנא. דאי בעי לאהרורא וכו'. ומה שכתבו כסום' שהואיל והוא סליג סל לשנא קמא סליג נמי על אידך לשנא. סברא זאת הוא נגד כש"ס שם דהא בפירוש אמרו בש"ס שם מאי איכא בין האי לשנא וכו' הרי מזינן דללשנא דאי גפי לאהדורי וכו' מעביר סכין וכר חייב בכל זאת זורק מן פטור א"כ לא סצינן לאמר שגם ר' ירמיה סובר כן וגסברת אאמדר לית מאן דפליג והיא מוסכמת. ומסתמא דש"ס בב"ק ע' ע'יב דלכאורה משמט שם גם מד לשנא בסרא והוא דלא כרבי אבין ויהיה גם נגד דעת אאמו"ר. אך גם זה אינו מוכרח והסברא של כטורי אבן בודאי מסותרת מבא פתמא דש"ס דב"ק ע' טייב דהא שם אי אפשר להנחה בלא עקירה ובכל זאת מקשההש"סדמיוב שבת וכקנין אינם באים כאחד וא"כ אין זה בעידנא. אך סברס אאמו"ר היא בחזקתה כי נוכל לחלק בין הא דב"ק פ' ע"ב ובין הא דר' אבין דכגנבה כשהיתה באויר המצר אין אנו בטוחים שאחרי כן תנוח סל קר־ןט החצר כי אס"זר עוד שתשרף או אולי יבוא רוח חזק ויוניכנה מאויר כחצר וכלאה כדתנן גיטין פ'יט ע"א היתה , עומדת על ראש כגג וכו' ומל זה פריך כש"ס והא לא מנטר ופירש רש"י דאתא זיקא ושוי ליה. וכן בסיפא דמסניתיןהוא מלמעלה והיא מלמטה וכו' נמחק או נשרף וכר הרי חזינן דבפוד שהגט הוא באויר כחצר סוד אפשר שיולד חדשות ואין אנו בטוחים שסבא כהנחה שהיא כחולדה וכ"ב בב"ק שם אין אנו בטוחים שהגנבה תנוח על קרקע כחצר לכן אין זה בעידנא. ואף שכש"ס בגיטין שם תרצו בגג שיש לו מעקה עסקינן. וכן להלן על כסיפא א"ר אושמיא כגון שהיו מחיצות התחתונות טודסות על העליונות דמשמט דבאופן זה כבר אנו בטוחים מאש ורוח. אך כל זה הוא רק לפנין גט או שאר דברים הנקנים. דבדבריסשלמשא ומתן אם כמפץ הוא בטוח סל אופן כזה סמכה דטתו של כלוקח ויקנה אם כחפץ ולא ימוש סן בריאה יברא ה' ויבוא רוח חזק רוח שאינה מצויה ויצרור אם כחפץ בכנפיו. אך לא כן בפנין עונש כגוף בעונש מיתה לא נוכל לשפוט על כזורק את כגנבה כי הוא בר מיתה כבר גם טרם שנח כחפץ על קרקע כחצר כי אולי תבוא רוח שאינה מצויה ותוליך ממה את כגנבה וכגנבה לא תנוח כלל סל קרקע כחצר כי אין הולכים בפיקוח נפש אמר כרוב ועלינו לחוש ולהסתפק גם על אופן כרחוק במציאות. וכן חלקו גם בש"ס שם גגיטין אפילו סימא רבנן וכו'. אך בהא דרבי אבין ככל כעדים שהוא פטור למיד שזרק אה כמן בטח | ||
תבוא כהנחה שהיא כהולדה ואין לנו לחוש ולהסתפק כלל בזה ואף לענין עונש מיתה נוכל למשוב כי כחיוב הוא כבר נגמר מעת שזרק אה כמן. כי אם גפת הזריקה לא ראינו חדשות אז אנו בטוחים כי בזו כרגע וכהרף מין מהזריקה עד שינוח כחן לא יולדו חדשות אשר לא יוכלו למנעו לבל ינוח ונדחו בזה דברי כטורי אבן. גם ראיה מוכרחת לדברי אאמו"ר כי הואיל ואין הכרח לומר שיש שום מולק על רבי אבין ודאי שהלכה כמותו והואיל וסתמא דכש"ס בב"ק כ' מ"ב הוא נגד כלשנא קמא בכתובות ל"א ע"א פ"כ כהלכה כהלשנא בחרא כסברת אאמוי"ר : | תבוא כהנחה שהיא כהולדה ואין לנו לחוש ולהסתפק כלל בזה ואף לענין עונש מיתה נוכל למשוב כי כחיוב הוא כבר נגמר מעת שזרק אה כמן. כי אם גפת הזריקה לא ראינו חדשות אז אנו בטוחים כי בזו כרגע וכהרף מין מהזריקה עד שינוח כחן לא יולדו חדשות אשר לא יוכלו למנעו לבל ינוח ונדחו בזה דברי כטורי אבן. גם ראיה מוכרחת לדברי אאמו"ר כי הואיל ואין הכרח לומר שיש שום מולק על רבי אבין ודאי שהלכה כמותו והואיל וסתמא דכש"ס בב"ק כ' מ"ב הוא נגד כלשנא קמא בכתובות ל"א ע"א פ"כ כהלכה כהלשנא בחרא כסברת אאמוי"ר : | ||